19.02.2005 שבת בבוקר.

תנאי מזג האוויר "על הפנים" אמנם נעים לא קר ולא חם אבל יש עננות גבוהה שמכסה את השמיים מה שמפריע לשמש לחמם את הקרקע ומונע הווצרות תרמיקות.

מוציאים את כל הדאונים הדו מושביים, צפויים היום הרבה אורחים..

הכנות הבוקר הרגילות, בדיקה יומית לדאונים, בגלל תנאי מזג האוויר (רוח מזרחית) הפעילות עוברת לקצה המערבי של המסלול, הפעילות מתקדמת בעצלתיים.
אני נשאר בקצה המזרחי של מסלול, ממלא תפקיד שמירה. בשלב מסויים בערך בשעה 11:45 מחליף אותי מישהו בשמירה ואני עובר לצד הפעיל של מסלול, לא שזה עזר לי הרבה, בדיוק כשהגעתי הדאון שלי עולה לאוויר עם אורחים..

אחרי שעה סוף סוף מגיע תורי, אני אמור לעשות טיסת "בוקר" עם המדריך שיאשר לי לבצע טיסת סולו.

לא רוצה לבזבז זמן וכסף אני מחליט שהטיסה הזו תהיה קצרה, עולים ל-1400 רגל ומנתקים, המדריך מבקש ממני פניה חדה של 360 מעלות, אני נכנס להטיה של 45 מעלות, "אני לא מרגיש G, זו פניה חדה?" אומר לי המדריך, אני מיישר ונכנס להטיה של 60 מעלות, איזה כיף, עכשיו גם אני מרגיש את ה-G.

בפניות הפסדנו 400 רגל, אני הולך לנחיתה, טעות בשיקולים בגישה לנחיתה גרמה לי כמעט לנחות מחוץ לשדה, צעקות מהמדריך, הוא צודק, הפנמתי.

הגיע תורי לעלות סולו, אני מכין את הדאון החד מושבי, בד"ח (בדיקות חיוניות לפני טיסה), אני נותן לטייס הגורר הוראת המראה, הוא "נותן במצערת", בום, נקרע כבל הגרירה, אין המראה.

תיקון הכבל לוקח יותר משעה, יש אורחים שמחכים, החלטתי לתת להם את תורי, בין כה אין תנאים היום.

שעה 16:00 סוף סוף אני יכול להמריא, החלטתי לעלות גבוה בכדי להיות כמה שיותר זמן באוויר, אני מבקש מהטייס הגורר לקחת אותי לגובה 4000 רגל, אבל בגלל מגבלות ראות (היה אובך מגעיל) המדריך ממליץ לי בקשר לא לעלות מעל 3500 רגל, אני מקבל את ההמלצה ומנתק ב3500.

אהה סוף סוף שקט, להפתעתי שעון העלרוד מראה שאני בנסיקה, אני משפשף את העיניים, דופק קלות על השעון, כן אני עולה.. תרמיקה עכשיו? לא יכול להיות.
אני מאט ל-40 קשר ונכנס לסיבוב שטוח, מנסה לבחון היכן מרכז התרמיקה, אין לה מרכז, לאורך כל הסיבוב אני עולה בדיוק באותו קצב, אמנם קצב איטי של חצי מטר לשניה אבל עולה. אני ממשיך להסתובב מיישר מידי פעם מנסה להבין איפה זה בדיוק עובד, מדי פעם העילוי יורד ל-0 או למינוס חצי והחלק הכי חזק הוא עילוי של פלוס חצי מטר לשניה, עם פלוס כזה אני לא יגיע גבוה מהר, ובממוצע יוצא שאני רק שומר גובה ולא ממש נוסק, החלטתי לוותר ולצאת לטיול בעמק, יש לי3500 רגל לבזבז, אני קרוב למסלול, מה עושים עכשיו? "אתרחק קצת" אני חושב.

אני שם את האף על היוגב, מד העלרוד מראה שאני לא מאבד גובה, אני נשאר על מהירות נמוכה אני כמעט ולא מתקדם יחסית לקרקע, כנראה שהרוח מולי.

למטה מתחתי אני מגלה כמה ביצות שנוצרו בעקבות הגשמים של שבוע שעבר, מכאן זה נראה כמו שלוליות קטנות.

במכשיר הקשר אני שומע שמתבצעת עוד המראת דאון מאחורי.

מדי פעם מד העלרוד מראה על מינוס חצי מטר לשניה ואני מאבד גובה, אבל בקצב כ"כ איטי, הכל הולך לאט, אני עוזב את הסטיק, מתרווח במושב, סוגר את החלון, עכשיו השקט מוחלט, נראה שהדאון עומד במקומו וכמעט ולא מאבד גובה, עוד רבע שעה אני ככה, 2500 רגל, עדיין לא הגעתי ליוגב, משעמם לי, אני מחליט לפנות, מסתכל ימינה, שמאלה, ופונה 180 מעלות לכיוון מגידו.
הופ תוך-כדי הסיבוב אני שוב נתקל בַפלוס חצי ממקודם, אני מתיישר עליו, ומגלה שהוא נשאר בטיסה ישרה ואפקית, "טוב כל זמן שיש פלוס אני עליו, זה בטח איזה שהוא גל" אני חושב.

מהקרקע שואלים בקשר איפה אני, "צפונית למגידו גובה 2600 ויש לי פלוס חצי קבוע" אני עונה, "דרום מזרחית למגידו ויש לנו פלוס 2 בטיסה ישרה ואפקית" עונים מהדאון השני.

"יופי עם הראות הזו כדאי שנהיה רחוקים, כל זמן שיש לי פלוס אני נשאר כאן" אני חושב, שוב אני מבצע פניית 180 מעלות, טס בזיגזגים בכדי למצוא את הנתיב המדוייק של הגל... מוצא אותו, מתיישר מקזז ועוזב את ההגאים, הדאון טס לבד ועולה ועולה אמנם בקצב איטי נורא אבל עולה ברציפות, נראה ששעון הגובה תקוע, מדי פעם אני נותן לו מכות עדינות עם האצבע והוא מצידו מראה לי הענות נפלאה 2800, 2850, 2900....

עוד רבע שעה עוברת, ואני מבצע עוד פניה של 180, אני בגובה 3100, הכל כ"כ איטי, מהקרקע שוב שואלים מה מצבינו, אני מדווח גובה ומיקום, הדאון השכן מדווח על גובה 4800, "טוב הגיע הזמן לעבור לצד שלהם, שם העסק עובד חזק יותר" אני מחליט,
הפעם כשאני מגיע למסלול חוצה אותו מצפון לדרום לכוון כביש הסרגל, ככל שאני מתקרב לכביש הסרגל העילוי מתחזק,מעל כביש הסרגל יש לי עילוי קבוע של 2 מטר לשניה.

3400 רגל כנראה שאני נשאר כאן עוד הרבה זמן, זה הזמן לעבור במכשיר הקשר לתדר הבקר האזורי פלוטו, אני מודיע בַקשר לפלוטו על הגעתי למקום, אחרי 5 דקות, מגיע מאחורי מטוס, פלוטו מבקש ממני לא לעלות מעל גובה 3500, אני כבר ב3600, צריך להפסיד גובה, החלטתי לצלול קצת, אני מוריד אף למהירות 75 קשר, להפתעתי העילוי מתחזק במקום פלוס 2 אני מקבל פלוס 4!!
אני לא רוצה לצאת מהגל מחשש שאח"כ אני לא אמצא אותו, הברירה היחידה שנשארה לי היא לפתוח מעצורי אוויר, "חבל לבזבז את המרחק בגל" אני חושב, מאט חזרה ל50 קשר ופותח מעצורים, הדאון מאבד גובה לאט. אני מגיע חזרה 3500 וסוגר את המעצורים, הדאון מיד מתחיל לטפס שוב, אני פותח את המעצורים מעט, ושומר את מד העלרוד על 0 ,מד הגובה נשאר יציב על 3500, עכשיו אני צריך להמתין שהמטוס שמאחורי יחלוף אותי, חמש דקות עוברות ואני רואה אותו לימיני, אני סוגר את המעצורים, מבצע פניה של 180 מעלות וחוזר לגל. עכשיו יש לי נסיקה של פלוס שתיים וחצי מטר לשניה, קצב טוב.

3 דקות אני בגובה 4000 והמדריך מהקרקע קורא לנו לחזור, השקיעה מתקרבת, אסור לנו לטוס בחושך. החבר`ה בדאון השכן נמצאים בדיוק מעלי בגובה 8200!! , אני פותח מעצורים, הדאון שומר גובה, אני פותח מעצורים מלאים, הוא יורד חצי מטר לשניה בלבד! זה ייקח זמן..

בקשר המדריך צורח עלינו "תפתחו מעצורים ועופו למטה אין זמן".

אני יוצא מהגל עם מעצורים מלאים, נכנס לאוויר קופצני במיוחד, סוגר מעצורים מגביר מהירות, טס ישר למסלול, המדריך מבקש שאטוס מעליו, הוא רוצה לראות אותי מקרוב (בטח רצה לראות שאני טס עם מעצורים), אני מתקרב אליו פותח שוב מעצורים (שיראה), אני בגובה הקפה, מודיע לו על כניסה לצלע עם הרוח, מקזז למהירות נחיתה, הוא מזהיר אותי שיש רוח צד חזקה 8 עד 10 קשרים, אני מוסיף מהירות ל-62 קשר - מה שבטוח, צלע בסיס , פיינל, אני מוריד כנף לרוח, ציר מסלול, הצפה, נגיעה עדינה, נוסע קצת, הגה כיוון עד הסוף שמאלה , לקראת העצירה אני מרגיש שהרוח מסובבת אותי כמו שַׁבְשֶבֶת, לחיצה על ברקס גלגל ועצירה מלאה.

זמן טיסה : שעה ועשר דקות.
גובה מירבי : 4000 רגל.

כך ביום שנחשב גרוע לדאיה ללא תרמיקות בכלל עם ראות מוגבלת ואובך מגעיל הגעתי ליותר משעה שהיה באוויר שַקט בעקבות גל בלתי צפוי שבא לי בדיוק במקום ובזמן הנכון.