נתחיל בהתחלה:
גבר יכול לשאת מספר נשים ( לפחות עד לפני אלף שנים, כש רבי גרשום הטיל חרם באשכנז על מי שישא יותר מאישה אחת, בעדות המזרח זה נכנס יותר מאוחר ואצל התימנים בדורות האחרונים)
ואישה לא יכולה לשאת מספאר גברים, מכיוון שעד לדור האחרון לא היה ניתן לבדוק מיהו האב, ואנו לא רוצים בעם של זונות ובני זונות שאין להם אבא, ואין מי שיפרנס את הילד כאשר כל אחד יטען שהילד לא שלו.
(אחד מהטיעונים).
מתוך ויקי:
על פי ה
הלכה, עגונה אינה יכולה להינשא ל
גבר אחר, עקב האיסור החמור בתורה,
לא תנאף, על קיום
יחסי אישות עם אשת איש. לעניין זה אין משמעות לסיבה להיווצרות העגינות (אסון או זדון), או לזמן שחלף מאז הפכה האישה לעגונה. ילד שנולד לעגונה מגבר אחר נחשב
ממזר, והוא יהיה
פסול לנישואין בבגרותו.
כאשר קורה מקרה ח"ו שבעל נופל לתרדמת, או לחילופין ח"ו נלקח בשבי ואין שביב מידע על הבעל, האישה לצערינו לא יכולה לשאת עוד גבר.
היהדות חסה על הנשים ועל שמן. במידה והבעל התעורר מהתרדמת, והאישה התחתנה באותו היום,
עם מי היא צריכה להיות? של מי יהיה הילד? מה יהיה על שמה הטוב של האישה?
אין סיבה ליצור מצב שבו האישה תידפק יותר באם הוא יחזור\יקום מאשר שהיא תשאר גלמודה.
כשעושים את החשבון הכללי עדיף כך.
לגבי הגבר- במידה והאישה נעלמה, בתרדמת ו\או לא רוצה לקבל גט, גם הוא נחשב עגון, אך ברמה פחותה. ובהסכמה של מאה רבנים הוא יכול להינשא מחדש.
ההלכה היהודית היא מתחשבת באישה יותר מבבעל, למרות שמציגים את זה בצורה אחרת.
מי שמיישם את העניין מקשה על התהליך ולא תמיד בצדק.
ההיהדות דואגת לחלשים ולמסכנים, ומוסרית יותר מכל עם מפגר (או "נאור") שקם ונפל לאורך ההיסטוריה. יש לנו מערכת חוקים שצלחה 3500 שנים בהצלחה יתירה. ענייני ממון, נזיקין, אישות ומשפחה היו ליהודים הרבה לפני בג"צ. זכויות אדם מעוגנות יפה מאוד ביהדות וממוקמת נכון בסדר העדיפויות.