 |
17-10-2007, 15:59
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,839
|
|
|
תשובה באריכות עם מקורות
מתוך אתר "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון.
הכותב אינו רב.
תפילה מול בבואה
ברוך וינטרוב
שאלה: פעמים רבות כשמתפללים שלא בבית הכנסת, התפילה נערכת בחדר שיש בו מראה ממש או חפץ אחר המשקף את דמותו של האדם. האם מותר להתפלל מול חפץ כזה אשר בבואתו של המתפלל נשקפת מתוכו?
תשובה: המקור הראשון המתייחס לתפילה מול מראה נמצא ברדב"ז (חלק ד', קז). הרדב"ז שם מתייחס לאיסור צורות בבית הכנסת, ובמהלך התשובה הוא אומר כי אחד הטעמים לאיסור צורות הוא שנראה כמתפלל לאותה צורה, וכותב שמסיבה זו אסרו תפילה לפני מראה, שמא יאמרו שמתפלל לדמותו שבמראה. הוא מדמה זאת לאיסור להתפלל אחורי רבו, המופיע בברכות כז ע"ב: הראשונים שם נחלקו בטעם האיסור, והם מציעים שלושה טעמים. לדעת רש"י האיסור הוא משום יוהרא; לדעת התוס' האיסור הוא משום שנראה כמשתחוה לרבו; ולדעת תלמידי ר' יונה (יח ע"ב ברי"ף, ד"ה אסור) טעם האיסור הוא מפני שאם יאריך בתפילה יותר מן הרב הוא לא יוכל לפסוע ג' פסיעות לאחור ומצערו. הרדב"ז נוקט כטעמו של התוס', ואומר שהוא הדין במתפלל מול מראה שאסור שמא יאמרו לבבואתו הוא מתפלל.
המהרש"ם (דעת תורה, או"ח סו"ס צ') חלק על הרדב"ז, ולדעתו איסור תפילה כנגד מראה שווה לאיסור להתפלל לפני כותל המצויר וכדומה, שהרמב"ם בתשובתו כתב שטעם האיסור הוא שגורם לבלבול בתפילה. על טעמו של הרדב"ז הוא תמה, שהרי גם הבבואה משתחווה לעומתו, ואם כן לא נראה כמשתחווה אליה. ובהסבר דברי הרדב"ז נראה לומר, שלא הבבואה עצמה היא הגורמת לאיסור, אלא שחפץ העשוי לצורך בבואה הוא שנאסר שכן תפילה מולו היא כתפילה לבבואתו[1].
מ"מ, הנפק"מ בין טעם הרדב"ז למהרש"ם היא תפילה בעצימת עיניים. אם נאמר שעיקר האיסור הוא מצד שמתפלל לבבואתו, לא יועיל שיעצום עיניו (וכן פסק הבאר היטב סי' צ', כט). אם טעם האיסור הוא שמא יפסיד כוונתו, עצימת עיניים תועיל, כפי שכותב המהרש"ם עצמו.
האחרונים (שיירי כנה"ג, מחצית השקל, משנ"ב, והילקוט יוסף בסי' צ', שם), הסכימו כי יש לתפוס כשני הטעמים. כפי שאמרנו קל מאד לפתור את בעיית החשש לבלבול על ידי שיעצום עיניו. על כן נתייחס כאן לטעם שהעלה הרדב"ז, שמשתחווה לדמותו.
ישנם שלושה גורמים שייתכן להקל על ידם ולסלק את טעמו של הרדב”ז:
א. תפילה בציבור. כאמור, הרדב"ז עצמו כותב כי דין המתפלל כנגד מראה דומה לדין המתפלל אחרי רבו לשיטת התוס'. אמנם, הבית יוסף (סי' צ') מביא מהמהר"י אבוהב בשם בעל המאורות כי "בציבור אם הוא כך סדר ישיבתן אין כאן חששא שמקבל אותו כא-לוק". מניסוח זה לא ברור האם יסוד ההיתר הוא התפילה בציבור או העובדה שהמקום הוא קבוע. ייתכן שיסוד ההיתר הוא המקום הקבוע, כלומר כאשר ברור שהמקום לא נקבע בגלל הרב אין איסור להתפלל מאחריו. אפשרות שנייה היא שיסוד ההיתר הוא שכאשר אדם מצטרף לתפילה בציבור ברור כי הוא מתפלל איתם ולא לבבואתו. אם כך, כאשר רק הוא עומד כנגד המראה ולא השאר אין בכך איסור. נפק"מ תהיה בתפילה בבית פרטי, ללא מקומות קבועים, שיש בו מניין[2].
ב. ריחוק ד' אמות. קולא נוספת הקיימת במתפלל אחורי רבו היא שאם הרחיק ממנו ד"א מותר. וכתבו תלמידי ר' יונה שהוא משום שבריחוק ד"א רשות אחרת היא. וכתב בהגהות ד"ת שהוא דווקא לשיטת ר' יונה, אך לשיטת התוס' שמחזי כמתפלל לרבו לא תועיל הרחקה זו. ואם כן לא תועיל גם למראה. אולם, הב"י הביא קולא זו ופסקה להלכה בשו"ע ולא הזכיר שאינה נכונה לשיטת התוס'. אדרבא, האחרונים מביאים כי דווקא לשיטת רבינו יונה יש להרחיק ד"א ועוד ג' פסיעות, ואילו לשיטת התוס' די בד"א (משנ"ב צ', עט וביה"ל שם). ונראית סברת האחרונים.
ג. תפילה מול השתקפות שאינה מראה ממש. לכאורה היה נראה להתיר לחלוטין, שהרי בדבר שאינו עשוי לבבואה אין התפילה מולו נראית כתפילה לבבואתו, וכאן יודה גם הרדב”ז לדברי המהרש”ם שהלא בבואתו גם היא משתחווה לעומתו. אך ייתכן שיש ראיה כנגד חילוק זה מחולין מא ע"ב: המשנה שם אומרת כי אסור לשחוט לתוך הים, אך מותר לשחוט לתוך שלולית. הגמרא מסבירה כי לתוך הים אסור לשחוט שכן נראה כשוחט לשרו של ים, אך לתוך שלולית מותר שכן לא שייך שם שרו של ים. מקשה הגמרא והלא נראה כשוחט לבבואתו, ומתרצת שבמים עכורים עסקינן. ואולי יש לומר שמים כן נחשבים כדבר שדרך בני אדם להביט בהם על מנת לראות את עצמם, ולפחות בימי הגמרא, וצ"ע.
להלכה, ודאי שיש להימנע לכתחילה מלהתפלל אל מול מראה, ואף בציבור. ואין עצימת עיניים מועילה לכך. וכתב הרב עובדיה (יבי"א חלק ד יו”ד, ל"ה) שזו הסיבה שבבית האבל מכסים את המראות, מפני שרגילים להתפלל שם. אולם, בשעת הדחק, כגון שכבר החל להתפלל ורק אז הבחין שיש מולו מראה, או שאין מקום כלל ולא יכול להתפלל במקום אחר, אולי יש מקום להקל על ידי עצימת עיניים, ובמיוחד בציבור על פי הקולא של הב”י שהבאנו לעיל לגבי המתפלל אחר רבו. ואם הרחיק ד"א, נראה שגם בזה יש מקום להקל בשעת הדחק.
לגבי חפץ המשקף, בשבט הלוי (ח"ט, כא) כתב שמכיוון שאינו עשוי לכךיש להקל, וכפי שהצענו קודם. וכן כתב בילקוט יוסף (סימן צ'). נראה שיש לצרף כסניףלהתיר שבדרך כלל אין השתקפותו נראית היטב בחפץ מעין זה. ובגלל סיבות אלו יכוללהתפלל מולו לכתחילה. ומכל מקום גם שם יש לעצום עיניים או להביט בסידור על מנת שלא להפסיד כוונתו.
[1] ונראה שיש לרדב"ז ראיה מדין המתפלל אחר רבו, שהלא גם רבו מתפלל, ומ"מ כתבו התוס' שנראה כמתפלל לרבו. ונראה לומר שגם שם אין האיסור מצד האדם שמולו מתפלל, שהרי אחורי אדם שאינו רבו לא אסרו, אלא משום שמתפלל מול רבו כדמות. ודו"ק.
[2]יש כאןמקום לעיון, שכן הרדב"ז עצמו מביא את דין המתפלל כנגד ראי בהקשר של אדם שרצה לשיםאת סמל משפחתו מעל ארון הקודש, היכן שיש הן מניין והן מקומות קבועים. ואולי יש מקוםלדייק מכאן שלדעתו מקומות ישיבה קבועים אינו יכול להיות סיבה להתיר. לגבי ציבורנראה שמאחר והסמל שם הושם מעל ארון הקודש, באופן שכולם משתחווים לעומתו, לא היהניתן להשתמש שם במתיר זה. אך במקום בו רק אדם אחד נמצא מול מראה, ייתכן שיש להתיר. אמנם, באהל מועד (תפילה, דרך ג' נתיב ז') כתב שהוא מפני המקום הקבוע, ולא הזכיר כללעניין תפילה במניין. וכן במשנ"ב (צ', עו).
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
