 |
23-10-2007, 12:45
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,641
|
|
יש בGOOGLE
17:41 , 29.02.04
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/small_empty.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]
כמה מילים על אבי לניר
השבוי הבכיר ביותר במלחמת יום הכיפורים היה יכול להיות איתנו, אילו דיבר
איתן הבר
}בלילות האחרונים, בחלומותי, מופיע חברי הטוב אבי לניר. הוא בא מאי-שם, כמו רוצה לומר משהו, כמה מילים, ונעלם – ואני מתעורר בבעתה.
בימי חלדי פגשתי אנשים רבים. אבי לניר היה, בעיני, המושלם שביניהם: חכם, בעל השכלה רחבה (פורמלית ומקצועית), יפה-תואר, איש-רעים, ער למדיניותו של קיסינג'ר ולריח פרח הלילך. מה עוד תבקשי ממנו מכורה?
אבי לניר היה טייס-קרב, מפקד "טייסת הקרב הראשונה", 101, זו שכמה מבוגריה – עזר ויצמן, מוטי הוד ואחרים – היו למפקדי חיל האוויר. אבי לניר, כך אומרים כולם, היה מתמנה לכהונה הזאת אילולא קרה לו מה שקרה.
ב-13 באוקטובר 1973, בעיצומה של גיחה במלחמת יום הכיפורים, הופל מטוסו של אבי לניר ברמת הגולן, סמוך לקו החזית. אבי נפל בשבי הסורי. כסגן-אלוף בקבע, הוא היה השבוי הישראלי הבכיר ביותר באותה מלחמה.
אבי לניר היה שותף לסודות הכמוסים ביותר של מדינתו, ובכלל זה לסוד-הסודות. נראה שידע שאם ינהג כמו כל השבויים האחרים ויפתח את פיו לא יוכל עוד לעצור בלשונו, ולכן החליט לשתוק לחלוטין. איננו יודעים הרבה על מה שעלה בגורלו לאחר מכן. טייס שבוי אחר, עמי רוקח, שמע רק פעם אחת גניחות כאב ואת קולו של אבי לניר המאיית את שמו. החוקרים הסורים עינו את סא"ל לניר עד מוות, והוא לא אמר מילה. הוא נפל חי בידיהם וחזר בארון מתים.
לניר היה יכול להציל את חייו, לראות היום את ילדיו, נועם ונורית, עולים כפורחים. להיות היום כבר אחרי פיקוד על חיל האוויר, אולי אפילו שר בממשלה. אולי ראש הממשלה. דרך אגב, הוא היה בן "המשפחה הלוחמת". אביו, יעקב, היה מלוחמי האצ"ל ומבכירי השב"כ. דודו, אליהו לנקין, היה חבר מפקדת אצ"ל ומפקד "אלטלנה".
לניר, אילו דיבר, היה יכול להיות אתנו היום. בכל תולדות המדינה, למיטב ידיעתי, הועמד רק אדם אחד לדין צבאי בשובו מן השבי. היה זה מאיר מאור-מוזס, מפקד החוליה שאחד מחבריה היה אורי אילן (חייל "גולני" שהתאבד בשבי הסורי ב-1954 והותיר על גופו פתק עם ההודעה "לא בגדתי"). כעבור שנים, דרך אגב, הוחזרה לו דרגתו הצבאית בכבוד רב.
אז מה יש לנו? ב-1973, סגן-אלוף אבי לניר ששתק ועונה למוות. ב-2004, אלוף-משנה שסניגוריו חותמים על עסקת טיעון, כדי שיספר איך הגיע ללבנון ומה אמר. ואם תרצו, זה אולי כל ההבדל בין מדינת ישראל ההיא לבין המדינה היום. כמה נורא. ולא כתבנו מילה על טננבוים.
חזרה
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
