נכתב לכבוד בר המצוה של אחי.
שבת שלום!

וירא/יחסי אחים/ דבר תורה לבר מצווה של איתמר התשס"ח

התבקשתי לדבר על יחסי אחים בפרשה, ובחרתי לדבר על יצחק וישמעאל.

כיודע, פרשיות עקדת יצחק והצלת ישמעאל דומות מאוד, ואני רוצה להציע שניתן ללמוד מכך יותר מהעבודה שקיים דמיון רב במעמדם ותפקידם של יצחק וישמעאל.



נבחן כמה גורמים במהלכים השונים:

1. תחילת המהלך: מהלך הצלת ישמעאל החל בגלל חטאו של ישמעאל, ועקדת יצחק החלה כניסיון.

2. הפעילות במהלך: ה' מציל את ישמעאל כתוצאה מקריאתו אליו, ויצחק לא פעיל בעקדתו.

3. המקום: הצלת ישמעאל נעשית במדבר ועקדת יצחק על הר.

4. אופן ההליכה: ישמעאל מוצג כנטל על הגר[1] ובעקדת יצחק הם הולכים יחד.



מה ניתן ללמוד מהגורמים האלו?

אני רוצה להציע, ששני המסלולים שעברו יצחק וישמעאל מייצגים שני מסלולים בעבודת ה'.

ישמעאל מתחיל את מסלולו בחטא, והוא מגורש למדבר. במדבר הוא נוטה למות ושם הוא קורא לה', ה' מציל אותו וישמעאל נשאר במדבר, והוא רובה קשת- שהמפרשים כיוונו את ביטוי זה לכיוון מסחר, גזל, מלחמה. כלומר, ישמעאל חי חיים כחלק משוסי המדבר.

ישמעאל נדרש לקשר של התמודדות עם הקב"ה. המערכת היא מעשיו של ישמעאל (חטא הצחוק)- תגובת הקב"ה (גירושו למדבר)- תגובת ישמעאל (תחינתו אל הקב")- וכן הלאה. ישמעאל נאלץ לזעוק אל הקב"ה מתוך המציאות הקשה של החטא ועונשו שבה הוא נתון.

ניתן לראות את הדבר גם במקום שאליו גורש ישמעאל ושם הוא שוכן- המדבר, מקום של תחרות והתמודדות בלתי פוסקת. גם עיסוקו של ישמעאל מתאים למודל הזה- גזל, מסחר- חיי נוודות ומלחמה. אפשר לראות זאת גם בתיאור של ישמעאל ביחס להגר- לאורך כל הדרך יש ניתוק בין ישמעאל להגר- היא משליכה אותו תחת אחד השיחים (כשדי בביטוי הקשה "להשליך" כדי להעיד על המצב), היא מתרחקת ממנו כי היא לא רוצה לראות במות בנה (מעמידה את טובתה לפני טובתו), וממילא הוא ניצל בזכות עצמו ולא בזכותה.

מאידך, יצחק מקיים עם הקב"ה מערכת אחרת.

יצחק מתחיל את מסלולו בדרך של ניסיון- מעין בחינת כניסה לאברהם לעבודת ה'. לכאורה, מהו חלקו של יצחק במעשה- הרי אברהם עשה את הכל ויצחק היה פסיבי?

ראשית: מהפסוקים ניתן לראות רמיזה ליחסו של יצחק אל המעשה שבו הוא עתיד להשתתף- "וילכו שניהם יחדיו" ואז יצחק שואל איה השה לעולה ואברהם עונה שה' יראה לו השה לעולה ואז שוב- "וילכו שניהם יחדיו". ומפרש הרד"ק: "אלהים יראה לו השה לעולה ומי הוא השה, בני הוא. ויצחק הבין כי הוא יהיה השה, לפיכך אמר וילכו שניהם יחדיו, כלומר, בלב אחד כי קבל הכל מאהבה למסור את נפשו לאל ולהקריבה לפניו".

יצחק מלכתחילה מתחיל את מסלול עבודת ה' שלו בסימן הקבלה והשותפות- הוא מקבל עליו את הדין ומוכן למסור את נפשו לקב"ה והולך יחד עם אברהם, כפי שמדגיש הכתוב. רמיזה לדבר נמצאת גם במקום העקדה- הר. הטיפוס על הר הוא מאמץ שמטרתו להגיע למטרה, הקרבה פיזית שמקריבים המטפסים אל מנת להגשים את שאיפתם: דבר הדומה להקרבה שנידרש לה יצחק בעבודת ה'- הקרבת נפשו למען קיום דרישתו של הקב"ה.

מה ניתן ללמוד מהדבר?

ישנן שתי מערכות יחסים שניתן לקיים עם הקב"ה. ניתן לקיים מערכת שעיקרה הוא השכר והעונש, המעשה והתשלום עליו, מערכת בה שני הגורמים נמצאים בתחרות ובהתמודדות אחד מול השני, וזו היא דרכו של ישמעאל.

אבל ישנה מערכת אחרת- מערכת של שיתוף והליכה יחדיו, של קבלה ואהבה, של הקרבה ומאמץ על מנת להשיג מטרה משותפת, וזו היא דרכו של יצחק אבינו.

הדברים גם מתאימים למערכות יחסים בין אחים. פעמים רבות יוצא לי באופן אישי (ואני מניח שגם לשאר האחים) ולאיתמר להתחרות- על הדברים בבית (המחשב...) ועל המעשים שצריך לעשות או לא צריך לעשות בבית. זו מערכת של תחרות תמידית בין האחים, וממילא היא כוללת בתוכה הרבה מריבות פנימיות וכעסים.

אבל ישנה אפשרות אחרת למערכת בין אחים. מערכת של אחדות ומאמץ משותף, מערכת של שאיפה למטרות נעלות ובעזרת הליכה יחד- גם השגתן.

ומכאן ברכתי לאיתמר. מי ייתן ותזכה ללכת בדרכיו של יצחק אבינו ולא של ישמעאל, שתזכה לעבוד את הקב"ה מתוך שיתוף ואהבה ולא מתוך התמודדות ותחרות, ושגם היחסים בינינו האחים יהיו יחסי יחד ולא אחד אל מול השני. ושנזכה כולנו למצוא חן וחסד בעיני אלוהים ואדם.

מזל טוב.






[1] "שם על שכמה ואת הילד" (כא/יד), "ותשלך את הילד" "אל אראה במות הילד"

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time