29-10-2007, 21:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.10.07
הודעות: 23
|
|
|
זהו שאני לא
כלומר אני כן. אני כן זוכרת את "אני יוצאת לשחק בחוץ".
אבל לא שיחקתי די.
אני כן זוכרת את עץ השזיף, את המגלשות ברחוב השרון, את הפריחה, את הפירות, את הילדים.
רק שאני הייתי בצד השני.
זו שמתבוננת מהחלון אל החוץ.
עושה שיעורים.
אז זהו שלא אמרתי בילדותי די פעמים "אני יוצאת לשחק בחוץ".
היום יש לי ולבן עצים בגינה.
ואם הוא לא היה ישן כעת היינו מטפסים ביחד.
אבל עשינו משהו לא פחות הרפתקני הערב/ הלילה.
כי אתמול כולם יודעים הרי: היו "לי" חוגים והתרוצצתי בזמן שאתם הגבתם "לפרסומת".
בכל אופן היום סבתא היתה כאן.
וכשיצאה הבן נכנס להתקלח.
ואני לפתע פתאום מגלה את "השקית" של סבתא זו עם כל הפתקאות החשובות.
וידעתי שהיא ללא השקית היא לא היא.
אז וידאתי שהבן יצא מהקלחת, עטפתי אותו בחלוק מגבת צחור. מגבת ורודה לראשו ו....
דהרנו בכביש החוף אחרי סבתא.
החשבון היה פשוט.
לה יש פור של 7 דקות עלי + 23 שנים.
מה שאומר שבמהירות שלי ובהתחשב בשנת הלידה של הבן שלי נעקוף אותה כבר במחלף הקרוב.
נסעתם פעם בכביש החוף וספרתם רכבים?
הבטחתי לבן שתוך 50 נגיע אליה. נאותת לה, ננופף לה לשלום..ואם לא תחטוף הלם אז נפגש בסבוב
ונמסור לה את השקית ונזכה בעוד סוכרית מנטוס.
אחרי יום שלם שעזרה לי לארגן ניירת, פיזרה שוקולדים בפינו, סלק מבושל במקרר, תיקנה קרעים בחולצות, גיהצה לי בגדי שרד לפגישות..מה לא נביא לה את הפקע'לה?
את המכונית ה-376 ספרנו בחניה של הבית שלה, מרחק 55 דקות נסיעה מביתנו זה עם העצים.
היא לא היתה שם.
חנינו על המדרכה, עלינו הביתה. הנחנו את השקית. אכלנו טוסטים (לנו בבית אין). צרפנו פתק אהבה.
וחזרנו צפונה.
אז היום שיחקנו ובגדול.
ועל אמת!!!
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
