יום לפני המועד, לאחר שהוכרעתי.
לפניכם 4 פתחים, לשם שינוי.
המשותף לכולם הוא החומר - כולם מלבנים (חומר שאיננו כל כך פופולארי בא"י), אך מתקופות שונות.
הפעם, בנוסף ל-מי-איפה-מתי, ממש אשמח אם תוסיפו גם את "מה הסיפור". לפחות לגבי שניים מהם אני לא ממש נעול על הסיפור עצמו.
בהצלחה

בלפור שד' רוטשילד בתל אביב !

למרות ששני הפתרונות עד כה הם נכונים.

שתי התמונות משמאל הן באותה עיר.
שתי התמונות למעלה קשורות איכשהוא לבארונים (שונים זה מזה), וגם לטמפלרים, אם כי אף אחת איננה של מבנה "טמפלרי".
שתי התמונות למטה שייכות לסגנון עיצובי מפורסם, שהושפע מהמצרים.
שתי התמונות משמאל קשורות לירושלים, אך אינן בירושלים.
שתי התמונות מימין הן בערים שונות, שכל אחת מהן הצטיינה בהיותה ראשונה במשהו.

אצלי יוצאת שורה עם 3 תמונות ומתחת תמונה אחת

זו:
מלון ירושלים בפאתי יפו, סמוך לדרך המובילה לשכם (היום – רחוב אורבך, המתחבר לרח' אילת), נבנה עוד בשנות השישים של המאה ה-19 ע"י החבורה האמריקאית המשונה שהגיעה עם מנהיגם, אדמס, ממדינת מיין בארה"ב. זמן קצר לאחר בואם עזבו האמריקאים את יפו, ומכרו את כל נכסיהם, כולל המלון, למיסיונר שוויצרי בשם מצלר, שלא מצאתי עליו שום מידע. בשנת 1869 מצלר מכר את המלון, וכמה בתים נוספים, לחבורה משונה אחרת שהגיעה מגרמניה, ונודעה בשם הטמפלרים. שנה לאחר מכן רכש ארנסט הרדג, בנו של המנהיג הטמפלרי גיאורג הרדג, את המלון מידי אגודת הטמפלרים, והסב אותו למלון המפואר ביותר בארץ ישראל, ואף שינה את שמו מ"גרנד הוטל" ל-"מלון ירושלים".

הבנין הסמוך למלון ירושלים, ששימש כבית חולים של הטמפלרים, נמכר לברון אוסטינוב, סבו של שחקן הקולנוע פיטר יוסטינוב. הברון הסב את המבנה למלון, וקרא לו מלון "דו-פארק", או המלון של הגן.

מלון פארק משמש עד היום כמלון ואכסנייה, אך מלון ירושלים עומד נטוש.

בתמונה הראשונה - מלון ירושלים כולו, כיום

בתמונה השניה, מלון דו פארק ב-1910

בתמונה השלישית, תצ"א אלכסונית של טייסת 300 (1917?) עם שני המלונות בתחתית התמונה

וברביעית, שרידי בתים מהמושבה האמריקאית (הבתים ממיין)


הברון האחר שהשתתף בחידה הזו הוא הברון רוטשילד, שבנה בראשון לציון את היקב, שזהו הפתח הבא. היקב, שלעת בנייתו (1887) היה השני בגודלו בעולם, תוכנן כנראה ע"י אחד מהטמפלרים, האדריכל שומאכר, שתכנן גם את היקב המקוה ישראל וגם את היקב בשרונה.
לצערי, אין לי תמונות טובות של היקב, חוץ מזו:


ביתו של רבניצקי ברח' אחד העם פינת מזא"ה, בתל אביב, היה ביתו של יהושע חנא רבניצקי, שותפו של ביאליק לכתיבת ספר האגדה. רבניצקי עלה לארץ על סיפונה של הרוסלאן, ב-1919, והיה מבכירי הלמדנים והסופרים בתל אביב. את הבית תכנן ידידו של רבניצקי, האדריכל יוסף ברלין (השתתפתי לא מזמן בדיון, כאן בפורום, על בנין אחר שלו – בית ההבראה בארזה). הבית נבנה ב-1929, באותה שנה שברלין תכנן גם את ביתו שלו, בסגנון דומה מאד, ברוטשילד פינת בלפור.

ברלין היה האדריכל היהודי היחיד (כמעט) שתכנן בסגנון שהיה מאד נפוץ באותן שנים, והיה ידוע בשם "אר-דקו". זה הסגנון של האמפייר סטייט בניו יורק, בנין הקרייזלר שם, רובע שלם במיאמי, והמון המון בנינים, רהיטים, ואפילו אופנה בעולם כולו. הישוב היהודי בא"י לא התלהב מהסגנון הזה משום מה, ורק ברלין תכנן בתי אר-דקו. המאפיין הבולט ביותר של הסגנון, שהושפע מאד מאוצרות תות-אנח-אמון שהתגלו כמה שנים קודם, הוא בחזרתיות האובססיבית של צורות גיאומטריות פשוטות (משולשים, עגולים, אליפסות, מעויינים), ושימוש בחמרים "אציליים" – הרבה זהב, שיש, נחושת וכו'.


דוגמה לבית אר-דקו מפורסם:


שוב לצערי אין לי תמונות טובות של בית רבניצקי.

הפתח הרביעי, ממש קשה, אני יודע, שייך למבנה שאינני יודע עליו כלום – בית ליד הדואר המרכזי ביפו, בשד' ירושלים, מול אלהמברה. בית מרשים ביותר, גם הוא בסגנון האר-דקו, וכנראה שגם הוא נבנה באותה תקופה של בית רבניצקי והאמפייר סטייט.



מה שמעניין אותי בבנין הזה היא העובדה שדווקא הערבים בא"י אהבו מאד את האר-דקו, ונותרו לא מעט מבנים בסגנון הזה בערים הגדולות הערביות. ביפו יש ממש הרבה כאלה, גם בירושלים, בלוד, רמלה, ונצרת. תיאטרון אלהמברה עצמו, שהיה משוש ליבם של ערביי יפו, נבנה לגמרי בסגנון אר-דקו, וחנוכתו היתה יום חג לערביי העיר.

בארכיון של המושבה האמריקאית בירושלים (השמור בספריית הקונגרס האמריקאי, באינטרנט) מצאתי תמונה חגיגית במיוחד של אלהמברה.





וזהו להפעם

הבניין הניו יורקי שאת תמונתו הבאת אינו האמפייר סטייס, אלא הקרייזלר.