שגיא אור-שירות בלבנון, מילואים בעזה ,מת בת"א

אני יודע שהנושא שעליו אני כותב הוא בתחום האפור של צבא וביטחון אבל אני מאמין שחבריי לפורום יבינו אותי. בתחילת 2002 למרות רצוני קיבלתי תפקיד הדרכה בבא"ח של החטיבה שבה שירתתי באותה תקופה הייתי קרבי מורעל אבל במובן השלילי כלומר שנאתי את האזרחות שנאתי את האזרחים חשבתי שהם לא מבינים מה אנחנו עוברים שהם כולם חלשים ורכים הייתי סגור כולי גם כלפיי נשים פשוט כל מי שלא בא "משם" היה יורד לי מהעיניים כעסתי על העולם שזה צחוק הגורל שהגעתי למעוז הג'ובניקים, לבא"ח
(בתקופה שהייתי שם לא התחברתי עם יותר מדי אנשים רק עם כאלה שהיו בראש כמו שלי)
בשלב מסוים הרגשתי רע על כך שחבריי הלוחמים סוגרים 28 ואני יוצא חמשושים וגם המשפחה שלי סבלה מבעיות כספיות אז החלטתי לעבוד באבטחה בסופי שבוע כמובן שבאותה תקופה היו פיגועים כדבר שבשיגרה (לצערי) והועסקתי בחברת אבטחה שנתנה לי לעבוד כמאבטח בבית קפה באלנבי (מאבטח של שקל ותשעים אגורות) אבל הספיק לי סוף שבוע אחד בשביל להבין שאני מתקשה לקבל את ההוראות של מנהלת בית הקפה מאותה סיבה שהזכרתי למעלה "מי היא בכלל שתיתן לי הוראות עוד אזרחית שלא מבינה כלום מהחיים שלה" יצאתי באמצע המשמרת ביום שבת בלילה "נשבר לי הזין" קבעתי אם הידידה היחידה שנשארה לי ליד הדולפינריום (גם אותה הברחתי ממני לאחר שבועיים ) "הם סוף סוף פתחו אחרי הפיגוע שהיה במועדון של הרוסים" היא אמרה הורדתי את מדי האבטחה ושמתי הכול בתיק שכבר בשלב הזה היה די נפוח, באותה
תקופה סרבתי לעזוב את המראה הקרבי היתה לי קרחת על אפס וזקן שחור משחור
כשהתקרבתי לדולפינריום אני מודה שהייתי הפרופיל הקלאסי של מחבל הייתי עצבני על מנהלת בית הקפה וראו זאת בפניי היתה לי כבודה גדולה או לפחות כך זה נראה בנוסף נראתי בעל חזות ערבית עקב זקן פראי שהיה על פניי תוך כדי שאני מתקרב למועדון הפאצ'ה קפצו עליי שני מאבטחים לאחר דין ודברים הבינו שאני לא מחבל ישבתי וחיכיתי לידידה שלי אם אחד מהם בחור חסון עם עיניים כחולות וחיוך שגרם גם לי לחייך. בינתיים התחלתי לדבר איתו הוא שאל איפה אני בצבא שאלתי אותו איפה הוא שירת ברגע שהוא ענה "עורב גבעתי" הרגשתי שהוא "אחד משלנו" והתחלנו שיחה קולחת של איזה חצי שעה עד שהגיע ידידתי ואז המשכנו לדבר עוד מספר דקות כשבסוף היא החליטה שנמאס לה לחכות נאלצתי לעזוב לחצתי את ידו של המאבטח והוא אמר בתגובה "רוצה לבוא לעבוד אצלי ?"
אמרתי "מה זה אצלי" הוא ענה בכריזמתיות תוך כדי שהמשיך ללחוץ את ידי שגיא אור מנכ"ל החברה
עניתי כן בשמחה התחלתי לעבוד אצל שגיא בפעם הבא שיצאתי מהבסיס וכך עבדתי אצלו כל משך השירות (דבר שהתגבר עקב סגירת מפעל ריהוט שבו אבי עבד) ומצאתי את עצמי מחכה בפעם הראשונה לצאת הביתה .שגיא היה חבר יותר משהיה בוס ולא רק אני חשבתי כך הוא היה מצלצל אליי סתם לבסיס בערב והייתי מדבר איתו שעה על הכול על כל מה שהפריע לי .בעבודה הייתי צוחק שאני כמו קשר שלו אנשים היו שואלים אותי אם אני שותף בחברה כי הייתי עובד תחתיו והייתי עושה את זה מהלב ולא בשביל המשכורת צריך לזכור שבאותה תקופה הוא רק פתח את העסק בתל אביב .הוא היה נוסע ברנו מושכרת וגר באיזה דירה מסריחה בגבעתיים עם שותף ומוסר העבודה שלו ויחסי האנוש שלו הם אלו שהביאו אליו עובדים וחוזים ובזכותם הצליח להתקדם ולהיות חברת האבטחה הכי מצליחה בתל-אביב אני זכיתי בפרבילגייה לראות בנאדם פותח חברה והופך אותה לדבר הכי מצליח בשוק פעם לא האמנתי שאפשר להתחיל מאפס ולהתעשר שגיא הראה לי שזה בעל עשייה
בתקופה שעבדתי עם שגיא הוא בעצם עשה לי תרפייה הייתי נוסע איתו לאילת הוא גם בעבודה היה מכיר לי אנשים שהם לא "משלנו" אבל גיליתי שהוא צודק יש שם אנשים שלא באו "משם" אבל עדיין הם אחלה אנשים ,אנשים צבעוניים ולא רק כאלה שלובשים ירוק אני חושב שהבנתי שנרפאתי שבשלב מסוים לאחר שנתיים לאחר הפרידה מחברה שלי (עלייה לקו לאחר אימון מתקדם הבריחה אותה,נשמע מוכר למישהו??) חזרתי לצאת עם בחורות באופן קבוע.
גם אחרי שהשתחררתי המשכתי לעבוד אצל שגיא והוא אף פעם לא הפסיק להיות חבר שלי גם לא כשעשיתי תאונת אופנוע וחבר טוב נפצע קשה הוא היה שם בשבילי ותמך בי
עבדתי אצל שגיא כמעט 3 שנים מהשבוע הראשון שפתח את העסק בת"א ועד שהתגייסתי לכוחות הביטחון. השנים האלו השפיעו על חיי ,הוא השפיע על חיי
היום אני לומד לימודים אקדמיים עובד בעבודה מסודרת וחי כבר שנה וחצי בדירה עם אישה שאני מקווה שעד סוף שנה הבאה תהיה אישתי ואני חייב הרבה מזה לשגיא
פגשתי אדם שלקראת הסוף העסיק מעל 200 עובדים אבל תמיד העמיד את עצמו בחזית
פגשתי אדם שהיה תורם בסתר לאנשים שעבדו אצלו בלי לרשום לעצמו בצד או להתחשבן בעתיד
פגשתי אדם שהיה חולה על המילואים עד כדי כך שהעסק שפתח לפני חברת האבטחה קרס בגלל שלא היה שם לפקח עליו
פגשתי אדם שחיוך שלו גרם לכולם לחייך
אתמול קמתי בבוקר לחדשות השחורות שאיזה עלוב נפש החליט ששגיא לא צריך לחיות
שגיא נרצח בת"א לאחר שירות של 3 שנים בלבנון ולאחר שנים של מילואים בעזה ובחומת מגן
הוא נפל לא על קדושת הארץ ולא על הגנת המולדת

להתראות חבר יקר אני לא יודע איך אני יעבור באיזור המועדונים בדרום ת"א ולא העצור להגיד לך שלום כי אתה כבר לא תהיה שם לעולם

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה