יש למישהו מידע בנושא?
היום ראיתי תוכנית בערוץ ההיסטוריה לגבי יחידות שעמד בראשם חאג' אמין אל חוסייני שמונה למפקד ב-S.S לאחר שנפגש עם ריבנטרופ בברבלין וזה התגלגל לפגישה עם הפיהרר ובסופו של דבר, הביא לכך שהוקמו יח' נספחות ל-S.S שבהם היו חיילים מוסלמים מהבלקן.
שמעתי עוד סיפורים לגבי גרמנים נאצים שהתסלאמו ולחמו באפגניסטן.

אשמח לשמוע עוד בנושא.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.angelfire.com/ga2/kttenkaboodle3/images/stbern.gif]

יש את דיוויזית הוואפן SS "הנדשאר" שהוקמה בעזרתו של חוסייני אולם הם היו מוסלמים בוסנים ולא ערבים, לוורמאכט הייתה יחידה ערבית בשם "ערב החופשית".

אך פרט ל"אנדשאר"היתה דיביזייה מוסלמית נוספת (ואולי אף מוכרת יותר) בשם "KAMA" .

חבריה היו בעיקר מוסלמים בוסנים לאומנים .


אחד מפרטי הלבוש המעניינים לטעמי הקשורים לדיביזייה הזו היה הכובע הייחודי דמוי התרבוש שנחבש על ידי אנשיה ונראה כך:




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.serbianna.com/columns/savich/068_files/001.jpg]
מדובר כיום בפריט אספנות מבוקש ויקר.....



אגב - האם "הנדשאר" הנה בעצם המילה "אנצאר" כפי שהיא מבוטאת בגרמנית ?...


ובאותו עניין.. אני חייב לציין (למרות שאני יודע שזה יישמע אולי קצת "דפוק") שעצם חברותם של ערבים/מוסלמים בארגון דוגמת האס.אס נשמע לי הזוי עד כדי בלתי הגיוני בעליל....

איך התייחסו הנאצים ובמיוחד ה-SS למוסלמים ואיפה היו אמורים אלו להשתלב ב"סדר החדש" שתכננו. את הדת והתרבות המוסלמית הכירו הגרמנים יחסית טוב כי רבים מבכירי החוקרים בתחום האסלאם היו גרמנים וכתבו על הנושא ספרים רבים , אבל מעניין אם היה בעיני הנאצים הבדל בין המוסלמים האירופאים לבין הערבים במזרח התיכון לתפישתם. נראה לי שהנאצים בעיקר ראו את הפוטנציאל שטמון בכוחם של הערבים כגורם שיכול לשבש את מאמצי הבריטים והצרפתים לשלוט במזרח התיכון (בהשראה מסוימת של מעשי לורנס איש ערב במע"ח 1) במידה וינטו לשת"פ עם הנאצים ויפעלו בהתאם ולכן הפגינו כלפיהם לכאורה כבוד מסויים (בעיקר ביחס למופתי) אבל מה נכתב בפרסומים "המדעיים" שלהם ביחס לערבים ולמוסלמים?

הנאצים במהותם היו חילוניים (למרות אימוץ של תפיסות פגאניות בידי חלקם, ולמרות הכפפת
הכנסיה למרות המדינה), וממש לא עניין אותם באיזו דת מאמין האדם. מסלמי יכול להיות נאצי ללא
כל בעייה, במידה והוא אינו לוקה מבחינה גזעית...
מה שמעניין בהרבה זו העובדה שהגרמנים, לכל אורך הדרך, לא היססו לגבי גיוס סלאבים לגופי
סיוע לאס אס (אוקראינים, קרואטים, בוסנים, סלובקים וכד'), למרות שהסלאבים היו גזע עבדים
בעיניהם.

היחס של הנאצים לדת/כנסייה/אלוהים מרכב והווה נושא ללא מעט מחקרים...
הכוונה שלי היא למה שכתבת בחלק השני של דבריך, גיוס של גזעים כביכל נחותים לארגון שדרש מהמועמדים להתקבל אליו להוכיח את טוהר מוצאם לכן המשפט הבא הלקוח מדבריך נשמע לי "קצת" בעייתי:

...."מסלמי יכול להיות נאצי ללא כל בעייה, במידה והוא אינו לוקה מבחינה גזעית..."


על פי מה שהתרחש בפועל יכל היה להיות שבשלב מסויים היינו רואים גם דיויזייה שמרכבת מלוחמים שחורים שגויסו באפריקה....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני אגב - האם "הנדשאר" הנה בעצם המילה "אנצאר" כפי שהיא מבוטאת בגרמנית ?... ובאותו עניין.. אני חייב לציין (למרות שאני יודע שזה יישמע אולי קצת "דפוק") שעצם חברותם של ערבים/מוסלמים בארגון דוגמת האס.אס נשמע לי הזוי עד כדי בלתי הגיוני בעליל....

לפני כללי השפה הגרמנית זה אמור להיות "הנדשאר" (אני כמעט בטוח...) אולם לפי וויקיפדיה שמה היה "חאנדיאר" שזהו שם בוסני לנשק הטורקי המסורתי שהיה חלק מסמלם.

בקשר לגיוסם של אנשים שנחשבו נחותים, לנאצים לא היה בעיה להתפשר בנושאים כלאו ולגלות פרגמטיות שזה התאים להם לצרכיהם.

כינויו של הפגיון המזרחי הנפוץ ביותר...

תודה על הפרטים !

לבני.

הקפצה של האשכול, היא בגלל שמצאתי באיזה אתר את הצילומים של כלי הרצח אשר השתמשו בהם המרצחים לעריפת ראשים של הקורבנות ואפילו התחרו ביניהם כמה מסוגלים ביום אחד.
זוועה בהתגלמותה.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע!

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

היתה דיביזיה מוסלמיות אחת בוואפן SS:
דיביזיה 13 "הנדשאר", אשר הוקמה בפועל ואוישה כמעט במלואה, אולם החלה להתפורר ברגע שנכנסה לפעולה נגד פרטיזנים ביגוסלביה. הדיביזיה סבלה מאחוז גבוה של עריקים ומיעילות קרבית נמוכה.
הטרבוש שבתמונה היה הכובע הרשמי של יחידה זו.
חוץ מזה היו מספר יחידות קטנות יותר שהוקמו במזרח בנסיון לגייס מוסלמים סובייטיים. כל היחידות הללו נותרו קטנות והצלחתן היתה אפסית. מספר יחידות מוסלמיות נטלו חלק בדיכוי המרד הפולני בוורשה ב-1944.

"קמה" היתה אמורה להיות דיביזיה 23, אשר נודעה גם בכינוי "הקרואטית השניה". למרות שגם היא נקראה על שם חרב טורקית עתיקה, דביזיה זו היתה כנראה מעורבת וכללה הן נוצרים והן מוסלמים. מכל מקום, הקמתה מעולם לא נסתיימה ואנשיה פוזרו בין יחידות אחרות.
מעניין לציין כי גם דיביזיה 13 וגם דיביזיה 23 נקראו "דיביזיות הרים". היה זה חלק מהזילות של מונח זה בתקופת המלחמה. עד 1940 רק דיביזיות שאנשיהן עברו הכשרה ממושכת בלוחמה הררית ושצויידו בהתאם נקראו כך. לדביזיות הנ"ל לא היתה כל כשירות הרים מיוחדת.

גם בורמאכט היו מספר יחידות של מוסלמים, כולל היחידה הערבית שהוזכרה כאן, אולם רוב היחידות הוקמו במזרח והורכבו ממוסלמים סובייטיים.

ערבים יכלו להתגייס לאס אס לו רצו בכך, כפי שיהודים יכלו להתגייס לוורמאכט ורבים מאד שירתו בו.

מחקר מדהים של מייקל רייג עוסק בחיילים יהודיים (או יהודיים למחצה "מישלינג" בפי הגרמנים) ששירתו בוורמאכט בכל הדרגים עד לדרג הגבוה ביותר (מס' 2 בלופטוואפה, גנרל מיליך, סגנו של גרינג היה כזה.).שם הספר שתורגם אגב לעברית "החיילים היהודים של היטלר" הוצאת מטר, 2006 .

היחס אליהם לא היה אחיד.
מחד, הייתה רתיעה וישנאה ובמהלך המלחמה בחלק מהמיקרים הם סולקו מהצבא, ומיאדך לחלק מהם ניתן תואר "ארי לשם כבוד". אדולף היטלר בכבודו ובעצמו היה צריך לחתום על תעודה כזו לגבי כל אחד מהם, ולשם כך קיבל תיק עב כרס שכלל תמונות מזוויות שונות של המועמד ותיאור תרומתו ל"פולק" הגרמני.

היטלר עצמו בשיחות השולחן שלו התייחס בצורה דומה גם לחאג' אמין אל חוסייני וטען כי העובדה שהוא ג'ינג'י מעידה שאבות אבותיו היו כנראה צלבנים וכי עובדה זו מסבירהא ת העובדה שהוא "ארי בדם". עם מנטליות כזו לא הייתה להם שום בעייה לגייס גם ערבים.
מבצע "אטלס" בשילהי 1944 , כלל משלוח צוות מעורב של טמפלרים ילידי פלסטינה ושל ערבים מקומיים שהוצנחו ליד יריחו בכדי "לאסוף מודיעין" ולקדם לוחמה פרטיזנית נגד הבריטים. המבצע נכשל, ומשתתפיו הצליחו להימלט או נתפסו. הערבים שבבחורה היו אדם שכונה עבד אל לטיף, ג'עפר, ואחרון אחרון (לא) חביב עלי חסן סאלמה - מנהיג כנופיות מ 1936 שהצליח להימלט גם הפעם. סאלמה, נפצע קשה מאד לא הרחק מראש העיין בקרבות מלחמת השחרור. הוא מת על שולחן הניתוחים בבית החולים בצארפנד כמה שעות לאחר מכן. בנו, רב מחבלים, היה מיוזמי טבח הספורטאים במינכן וחוסל לפי מקורות זרים על ידי המוסד ב 1979 .
ספר המנציח את סיפורו של מבצע אטלס יצא לאור לפני כשנה על ידי העיתונאי גד שמרון בשם "אהובת הטמפלרי מעמק רפאים" והוא מבוסס כולו על המקורות הגלויים למבצע זה.

הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. אני יודע על ניסיון שלו להרעיל את מי השתייה של ישראל בזמן המלחמה. הוא גם נפגש מספר פעמים עם נאצים בכירים ביותר.

מה שהוא כן עשה במהלך שהותו הארוכה בברלין, הייתה ביקור בבוסניה ובקוסובו, אשר בהן אוכלוסיה
מסלמית גדולה, ופעל בהצלחה לא רעה לא לגיוס מתנדבים מסלמים לדיוויזיה מסלמית ששימשה ככוח
עזר של האס אס, בשטח הכיבוש הנאצי בסרביה. הבוסנים והאלבנים סייעו באופן פעיל לאס אס
ולאוסטאשה (המיליצייה הפרו-נאצית של ממשלת הבובות הקרואטית) אשר היו מעורבים ברצח המוני
של סרבים ויהודים.
במסגרת זו, אגב, נוצרו קשרים שהביאו לכך שכמאה בוסנים הגיעו אח"כ לארץ ולחמו נגדנו במלחמת
העצמאות.
יחד עם המפתי היו בברלין פלסטינים אחרים שהיו קשורים למרד הערבי. הבולט בהם היה חסן
סלאמה (מנהיג כנופיות מפורסם מהמרד הערבי שנהרג מפצמ"ר בתקיפה הכושלת של אצ"ל על
רמלה ב1948), שב1944 קיבל משימה מהמודיעין הצבאי הגרמני, למנוח עם כמה אנשי יחידות
מיוחדות ליד יריחו, ולהרעיל את מקורות המים של ת"א. רוב הצונחים נתפסו ע"י סיורים של חיל הספר,
אך סלאמה עצמו חמק והשרד עד למלחמה, בה, כאמור, נהרג (בנו היה קצין המבצעים של מודיעין
פת"ח, אל-רסד, כונה בשם "הנסיך האדום", היה מתכנן רצח הספורטאים במינכן, וחוסל בידי המוסד
ב1979, אחרי מבצע כושל שבו נרצח בטעות מלצר מרוקני שזוהה בטעות כעלי חסן סלאמה).

אגב, בנוגע למפלצות שעבדו עם המפתי בבלקן, והיו בכירות ממנו בכל הנוגע להצלחה בביצוע
רצח עם (מחנה ההשמדה יאסנובאץ' היה היחיד באירופה שלא הופעל ע"י גרמנים, ונרצחו בו
מאות אלפי סרבין ורבבות יהודים). מפלצות אלה, המנהיגים הקרואטים אנטה פאבליץ', מילה
בודאק ומקס לובוריץ', למדו שיש עמים שמבינים מה זה לא לסלוח: המודיעין היוגוסלבי סימן את
המפלצות הללו (שברחו, כמו נאצים רבים, לספרד של פרנקו ולארגנטינה של פרון), וב1957 ירה
ופצע קשות את פאבליץ', ברחוב בבואנוס איירס. פאבליץ' שרד את הירי, אך סיבוכים בבריאותו
והחשש שיוסגר לידי טיטו (מנהיג יוגוסלביה, שהיה מנהיג הפרטיזנים ביוגוסלביה בתקופת
המלחמה), הביא אותו להמלט לספרד, שם התברר שההסתרות והעדר הטיפול בפצע הירי,
החריפו מצבו, ואחרי אשפוז ממושך וקשה (למרבה השמחה), הואנ נפטר ב1959. פאבליץ' היה
מנהיג מדינת הבובות הקרואטית.
האידיאולוג של הנאצים הקרואטים, מילה בודאק לא החזיק מעמד כ"כ הרבה: במאי 1945 הוא
נתפס בידי הפרטיזנים, ששפטו אותו למוות, ותלו אותו למחרת. משפחתו חוסלה ע"י פרטיזנים יחד
עם מאות (או אלפים, עדיין לא ברור) של פעילי המשטר הנאצי שניסו להימלט לאוסטריה,
לידי הבריטים.
השלשי בחבורה הרצחנית הזו היה מקס לובוריץ', שהיה מפקד יאסנובאץ'. הוא החזיק מעמד עד 1969, ואז התגלה ע"י המודיעין היוגוסלבי בקרטחנה בספרד, וחוסל ע"י סוכן שהיה בן-הסנדקות
שלו.

גם הליטאים הפעילו "מחנות השמדה" ללא מעורבות, או אפילו הכוונה, גרמנית. ב"פורט ה-7" וב"פורט ה-4" (להבדיל מה"פורט ה-9" הידוע הרבה יותר) נוהלו פעולות השמדה לכל דבר ע"י המיליציות הליטאיות ביוני-יולי 1941, ובמהלכן נרצחו שם באופן מאורגן קרוב לעשרת אלפים יהודים (אולי אני לא מדייק במספר, אבל זה המספר הזכור לי). למרבה האירוניה היו אלה הגרמנים שהפסיקו את הפעילות, בעיקר משום שזו נתפסה כסממן של עצמאות ליטאית: משהו שלא התכוונו להרשות שיקרה.

ברחבי ליטא (ואני מניח שגם בלטביה) הופעלו עוד כמה וכמה "מחנות" קצרי קיום כאלה, שהיקף הרצח בהם, כמו גם משך קיומם, היו בעיקר פועל יוצא של ההתערבות הגרמנית, ולא חוסר נכונות, או יכולת של הליטאים עצמם.

.

גם הפורט התשיעי הופעל במשך מרבית קיומו כאתר הרג על ידי סגל על טהרת הליטאים (חוץ אולי מהתקופה של אקציון 1005). אסור גם לשכוח את המחנות שהקימו הרומנים בטרנסניסטריה והיו מחנות השמדה לכל דבר.

לעניין הפורט התשיעי: בשעת פעילותו כמקום השמדת יהודי קובנה, ולאחר מכן השמדת יהודים מאוסטריה, גרמניה, אוסטריה וצרפת (למעשה אחד מאתרי ההשמדה הראשונים שאליו יהודים הונעו מתוך כוונה לרצוח או כולם) הוא נוהל ע"י גרמנים. הליטאים היו מבצעים, אבל ה"ניהול" היה גרמני. הרציחות בפורט השביעי והרביעי היו פרי תכנון, ניהול וביצוע ליטאיים, כולל החלטות דרגים שחשבו עצמם כרישמיים (וגם הגרמנים התייחסו אליהם ככאלה נכון לאותם ימים שחורים). יש חשיבות מאוד גדולה לדקדקנות זו משום שהיא מעידה, כפי שאחד הפוליטיקאים הליטאיים רשם ביומנו ששרד, ש"ההחלטה להשמיד את היהודים התחילה אצל הליטאים". "מבצעים" היו למכביר גם בקרב עמים אחרים, וחלקם היו אפילו "גרועים" מהליטאים, אם נמציא איזו סקאלה מזוויעה של "אכזריות".

מתוך מאמרה של איה בן נפתלי "הפורט התשיעי" - קורות אתר ההרג (קובץ משואה 1999):

הסגל הקבוע שהוצב במצודה מאז החלו הרציחות ההמוניות בספטמבר 1941, ועד להעברת הפיקוד על האתר למפקדה הגרמנית של "מבצע 1005", בספטמבר 1943, היה מורכב כולו ממתנדבים ליטאים מקרב אנשי שירות בתי הסוהר. סגל המצודה היה אחראי להכנת האתר למעשי ההרג, לרצח הקורבנות שנקברו בעודם בחיים, ולכיסוי בורות המוות. היה זה, ככל הנראה, אתר ההרג ההמוני היחיד בו נמסר הפיקוד הישיר בידי מתנדבים מקרב האוכלוסייה המקומית.

במשך שנים זו אכן הייתה הדעה הרווחת.

לאחרונה, ניטען כי המטרה הייתה איסוף מודיעין, וכי הטעות נבעה מקופסאות עם חומר כימי שנתפסו אצל הסוכנים, אך חומר כימי זה נועד לבלב את כלבי הגישוש של הבריטיםלאחר פיזורו וכי לא מדובר ברעל.

המופתי סוקר מסדר כבוד של דיוויזיית הנדשאר

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ety.com/HRP/immages/grMufti_13WSSDivHandschar.jpg]

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אגב, נתקלתי בזמנו באחד מספרי Osprey בכך שהתקיימה גםיחידה ערבית-אלג'ירית במסגרת הוואפן ס.ס. התמונה שהופיעה שם, של שני ערבים אסלים (כולל העור השחום והעף המעוקל) במדי גזע האדונים היתה יכולה לגרום להיטלר ולהוגו בוס התקף

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il