07-11-2007, 21:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
האשכול הזה והאהבה של כולכם זו אחת המתנות היפות ביותר שקיבלתי בחיים שלי!
היא מתנה מאוד משמעותית, שאין לה צורה, ריח או צבע, והיא לא ניתנת למדידה. היא פשוט פותחת את הלב להיות רחב עם הרגשה שעוד רגע הוא הולך להתפוצץ מאושר.
היום קיבלתי מתנות משמעותיות נוספות. הרשונה שבהן - מאלהים. ירד אצלינו גשם קצת חזק וזכיתי ללכת בתוכו. אני מאוד אוהבת גשם ומאוד אוהבת ללכת בתוכו.
סבתא שלי נתנה לי צמיד שלה שהיא קיבלה כשהיתה כלה, בתקווה שאני אהיה כלה בקרוב. הצמיד הזה בן 72 שנה!!! זה לא הקטע של הצמיד, אבל זה ממש נגע לי בלב המשמעות של הנתינה והעובדה שזה משהו שייך לדורות.
דוד שלי נתן לי ספר על אמונה ורשם לי שעם אמונה אפשר להתגבר על הכל. זה לא הספר, זה המסר - אמונה. ואני בהחלט זקוקה לה כרגע בחיי. המסר הזה הוא מין תזכורת למה שאני חייבת להמשיך בו עכשיו - עיניין של אמונה... 
גם אני מאוד מאוד אוהבת את כולכם  , ואמרתי לא פעם שאני מרגישה שכל אחד ואחד מכם - אתם כמו המשפחה שלי, אני מרגישה קרובה אליכם, למרות שאני לא מכירה פנים מול פנים את רובכם (רק 20 בערך מצליחים להגיע למפגש פורום  ).
בבוקר קראתי את הברכות. אתם לא יודעים איזה אושר עשיתם לי. הגעתי לעבודה עם הרבה שמחה ואושר, וחיוך רחב על הפנים, עיניים נוצצות והייתי מאושרת כל היום! והכל בגללכם! 
האושר שבלב זו המשמעות של יום הולדת בעיני. לא איכפת לי איפה אני ומה אני עושה, אבל אם יש אושר בלב - זה מה שעושה את היום הזה ליום כל כך מיוחד. זה מה שגורם להרגיש את המיוחדות של היום המיוחד הזה שנקרא "יום הולדת". האושר מייפה כל דבר שבאים איתו במגע ומעריכים כל דבר קטן, במיוחד דברים שבדר"כ אנו מתייחסים להם כמובנים מאליהם.
זה יום ההולדת הראשון שלי שאני חוגגת אותו עם אנשים מרצוני החופשי. את שאר ימי ההולדת השתדלתי לחגוג לבד. כלומר לא לבד ממש, אלא רק עם המשפחה הקרובה שלי - אמא, אבא, ולפני שאחי התחתן - גם עם אחי. כי רציתי שהאושר יישאר איתי, לא רציתי שאף אחד יהרוס לי בטעות את האושר ואת היום הזה, לקחתי יום חופש מהעבודה והייתי מבלה בצורה שלי: מטיילת - שוק הכרמל, דיזינגוף, תל אביב, עושה כל מיני דברים שקשורים ליצירה ומלאכת יד, או בקיצור - עושה מה שאני אוהבת. אבל לא רציתי לשתף אנשים או חברים. השיתוף נעשה רק ביום אחר, אבל לא ביום ההולדת שלי. והפעם זה לא היה ככה. החלטתי בכל זאת שאני מגיעה לעבודה. החלטה מוזרה שלי - למה לא לקחת יום חופש? לבלות? יום הולדת, לא? לא יודעת. זה מה שהרגשתי שאני הכי רוצה לעשות היום: עבודה.
אז עם האושר הגדול שגרמתם לי, יצאתי לדרך והגעתי. מאוד שמחתי שעמיתי לעבודה איחלו לי מזל טוב. בצירוף מילים אחד, שנאמר פעם אחת, אבל בא מהלב - כל כך שמחתי. עמית אחר שלי אמר לי: "למה לא אמרת שום דבר? הייתי מביא לך מתנה, בלונים." אמרתי לו שאני מרגישה לא נוח עם מתנות ובלונים וכו'. מספיק רק "מזל טוב".
אז זה יום ההולדת הראשון שלי שאני חוגגת עם אנשים. זה לא בדיוק לחגוג במובן הרגיל. אולי המילה הנכונה היא שאני מוכנה יותר להכניס אנשים נוספים אלי פנימה ולקבל מהם את הברכות והאהבה ולשתף ולחלוק איתם את השמחה שלי. המשפחה שלי - הקרובה והפחות קרובה, אתם וחברי לעבודה - איתכם חגגתי את יום ההולדת שלי. זו חגיגה במישור רוחני, לא פיסי. זו חגיגה בלי עוגה. מי אמר שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי עוגה?
שכל המברכים יבורכו כפליים
נשמח יחד, נרים ידיים,
שלכל אחד יהיה יותר טוב בחיים,
בצורה שיבחר - כך יקבל מאלהים
תודה לכולכם!
באהבה, מריאל  
דרך אגב התמונות שצירפתם יפיפיות! ממש אהבתי אותן!
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
נערך לאחרונה ע"י מריאל בתאריך 07-11-2007 בשעה 21:59.
|
ראשי
צ'אט
)
]
מנהל פורום 
מצב כלאיים
