צה"ל מבטיח תגובה חסרת פרופורציות.

ציטוט:

הדילמה, בתמצית, היא זו: אם פורצת מלחמה, יצטרך המטכ"ל בימים הראשונים להכריע איזו משימה דחופה יותר - פגיעה בכוחות היבשה של האויב, כדי להשיג הכרעה, או שיתוק מערך הטילים שלו, כדי להסיר את האיום מעל העורף. אפשר, כמובן, לעשות גם וגם, אך רק עד גבול מסוים. דגש על הקרב היבשתי עלול להשאיר בידי האויב יכולת להזיק קשות לעורף - איום שהופך מדאיג יותר כשזוכרים שסוריה היא מעצמה של ממש בתחום הנשק הכימי.

אני דווקא חושב שאפשר לעשות גם וגם בלי קשר לזה שסוריה היא מעצמה מבחינת ייצור חל"כ.
הכללים צריכים להיות די ברורים - שימוש בנשק לא קונבציונאלי מצד סוריה (כימי או ביולוגי) יגרור תגובה לא-קונבנציונאלית מצד ישראל. (כימי, ביולוגי, או גרעיני)

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

רוב העוצמה צריכה קודם להיות מופנת לכוחות היבשה והאוויר של האויב ואחר כך לטפל במערך הרקטי (לא לנטוש אותו לגמרי בשלבים הראשונים אבל להתמקד על סיוע לכוחות היבשה)

עקב יתרונות גיאוגרפים על צהל ליצור איום ממשי על דמשק בזריזות או בהבקעה זריזה שתתן לאש הארטילריה שלנו להתחיל לרעום על דמשק
או בהתקדמות מהירה סטייל 82 בבקעה להוות איום על כביש ביירות דמשק


הארטילריה הסורית על הכחות ברמה צריכה להוות חשש רציני עם כמות הכלים שלהם הם יכולים להפוך כל נקודה ברמה

סלח לי על הפסימיות, אבל האם זה באמת אפשרי שכוחות היבשה שלנו יהוו איום על דמשק?

רק אם ניקח את היוזמה לידינו באמת ונתקוף ראשונים סטייל מבצע מוקד, הפעם כולל השמדת המערכים של האלטילריה. אם לא העבודה של כוחות היבשה תהיה ברמה בלתי אפשרית.. אפילו בלהגן על השטח שלנו...
אבל מה אני יודע? אולי יהיה טוב.

בסיומה של מלחמת יום הכיפורים נעצרו הכוחות הישראלים 35 ק"מ מדמשק בלבד.
לקראת סוף המלחמה קודמה סוללת תותחי M107 (רומח) בקוטר 175 מ"מ אשר הפגיזה את פאתי דמשק.
כלומר שמבחינה עובדתית כוחות צה"ל כבר היוו איום על דמשק, ולא היתה מניעה להמשיך ולהפגיז את דמשק.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

בלי שום מאמץ ממשי. רק באיומים.
גם הפעם הם לא יתנו לזה לקרות.
לכן לדעתי צריכים להערך כך:
1 להשקיע מאמץ כביר למגן ולמקלט כל יישוב וכל עיר וכל כפר. יעלה הון אבל שווה כל גרוש. להכין את הציבור לתקופה קשה בדיוק כמו שאיראן הכינה את עמה למלחמה עם עיראק. [ולדעתי ניצחה].
2 בשלב הראשון לתקוף מאחור ומרחוק כל מתקן איסטרטגי לרבות מערכי הטקק"ים והאוויר ולספוג קשה בעורף טילים ורקטות מכל סוג שהוא.
3 להתמקד בהגנה מקסימלית על הגבולות ולאחר שיהיה ברור שכל מתקני האויב החשובים נפגעו ניתן וצריך להפוך את המגננה הקרקעית להתקפה של השמדה ואדמה חרוכה ולא כיבוש.
4 שלב 3 ייתכן ויתבצע יחד עם ארה"ב ובריטניה וכנראה צרפת [סרקוזי].
5 רוסיה..? [על פי התהנהגות שלהם ייחתך גורל המערכה כולה].

צה"ל על אף ההשיגים הגדולים, הגיע לסיומה של מלחמת יום הכיפורים עם "הלשון בחוץ".
המלחמה גרמה לבלאי ואובדן עצום של ציוד בחיל האוויר ובחילות היבשה, בלאי גבוה בהרבה מההערכות שעלפיהן פעל צה"ל. אבדן המטוסים בחיל האוויר חרג מכל הערכה הכי פסימית וגרם למצב של כמעט פאניקה במטה הכללי.
אחרי ההצלחות בשתי החזיתות ישראל כבר היתה מוכנה לעצור את הקרבות ולא היה צורך בלחץ מיוחד מהאמריקאים (לרוסים לא היתה כל השפעה ישירה על ישראל) בשביל להפסיק את הקרבות.
בקשר לכל השאר אין ויכוח, אתה צודק רק שלא נראה לי שלישראל יהיו שותפות במלחמה נגד סוריה, גם לא צריך, זה יגרום לישראל להצטייר כמדינה שלא יכולה להגן על עצמה לבד מול אויב קרוב כמו סוריה.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

רוסיה איימה בנשק גרעיני בשלבים האחרונים של המלחמה כאשר צה"ל היה בדרך לדמשק.
ארה"ב דאגה שישראל תעצור בדרך.
לגבי שותפות לחימה בסורים - לצרפת וארהב ובריטניה יש אינטרס עליון לסייע לנו ולא לסוריה.

אגב לא סתם סאדם קילל את איראן במילותיו האחרונות לפני שהחבל שבר את מפרקתו - איראן לחמה בכח בתקיפות וסבלה פגיעות רבות ולא נכנעה לעיראק.

השאלה היא האם אנחנו רוצים/צריכים סיוע מצרפת ובריטניה ללא כל קשר לאינטרסים שלהן, לדעתי התשובה היא לא בדיוק מהסיבה שציינתי בתגובתי הקודמת, זה יעלה לנו ביוקר בעתיד אם ניצור לעצמנו תדמית של מדינה שלא יכולה לטפל לבד בסוריה. מה גם שלצה"ל יש את היכולת להתמודד עם סוריה לבד.

בנוסף אני לא חושב כלל שיש להן אינטרסים לסייע לישראל, לשתיהן יש אינטרסים כלכליים רבים במדינות ערב, אחוז המצביעים המוסלמים בצרפת קרוב ל 10%והוא רק עולה. כל מנהיג שירצה להבחר יצטרך להתחשב בקול שלהם והכוונה היא לא רק לסרקוזי.
המצב בבריטניה לא כ"כ שונה, בנוסף צריך לזכור שדעת הקהל בריטניה אחרי המעורבות בעירק עוינת למדי בכל הקשור להתערבות צבאית בעימותים שלא קשורים ישרות לאינטרסים הבריטיים ודעת הקהל בצרפת שללה זאת מלכתחילה.

אין לצרפת ובריטניה שום אינטרס להתערב בבוץ המזרח תיכוני צבאית, יש להן רק מה להפסיד מבחינה הקשרים הכלכליים עם מדינות ערב ומבחינת השקט ברחובות בבית והיחסים עם הקהילות המוסלמיום הגדולות בשתי המדינות הללו.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אפשר להעריך שצה"ל יחלק את משאביו בין החזית להגנת העורף אבל שאלת התמהיל היא לא פשוטה, וכנראה תיגזר על פי הנתונים מהשטח. השקעת כוחות בחזית עשויה להביא להכרעה מהירה, אבל "הזנחת" העורף לשם כך עשויה להביא לכמות אבדות כזאת שעשויה להכריע מוראלית את העם, או לאלץ את ישראל להשתמש במערך הנשק הבלתי קונבנציונאלי שלה (שקיים על פי פרסומים זרים כמובן). כך או כך, נראה שהמסקנה הברורה היא חזרה לתפיסה של לפני 67 - כלומר שמירת היוזמה. ישראל בעשורים האחרונים מגיבה לפעולות של האוייב ולא יוזמת בדרך כלל. למרות מחיר מדיני כבד שיכול להיות להחזרת היוזמה לישראל, בתסריט של מלחמה כוללת מכה מקדימה היא הרע במיעוטו. זה כמובן מצריך השקעה מסיבית במערך המודיעין, ושידוד גורמי ההערכה.

גם לי יצא לקרוא והאמת הרעיון של כיבוש שטחים נרחבים בסוריה והתקדמות לעבר דמשק נראה לי קצת מוזר. למה אנחנו צריכים את זה? למה יש צורך אמיתי לשחוק טורי שיריון עם מאות אבדות בכוחות קרקע כשאת אותה מטרה ניתן להשיג מהאויר?

אם מישהו רואה כאן דה-זה-וו למלחמה האחרונה הוא טועה - בלבנון II הוכח כי חיל האויר אינו מסוגל כיום (וכנראה גם לא בעתיד הנראה לעין) להסיר איום של רקטות קצרות טווח - זה יהיה נכון גם כנראה ביחס לסורים. מצד שני ולמרות איום הנ"מ המשמעותי בהרבה של הסורים סביר שחיל האויר יוכל (אולי באבדות מסויימות לנטרל בתוך ימים ספורים (במקרה הקיצוני) את מירב איום הנ"מ הסורי (פרט לטילי כתף ואולי סוללה בודדה כזו או אחרת). גם חיל האויר הסורי ישותק תוך פרק זמן קצר. מרגע זה אין צורך להצעיד טורי שיריון על דמשק - כל מטרה שנרצה לפגוע בה נוכל להשמידה מהאויר. הרי לאף אחד אין באמת כוונה לכבוש את העיר בשום מתאר מלחמתי שכן אין לנו כוונות לשלוט בסוריה אלא רק לנצח בעימות. מה היתרון של תותחים ליד דמשק על פני מטוסים מעליה? לטעמי שום יתרון (מלבד אולי פסיכולוגי - שאין לזלזל בו אבל לא הייתי מקריב עבורו מאות ואולי אלפי חיילים). נהפוך הוא ארטילריה מדוייקת הרבה פחות מחימוש מדוייק מן האויר וסביר שתיצור פגיעה גדולה באוכלוסיה שתוביל להפסקת הלחימה.

מול הסורים לטעמי יש לנהל קרב בלימה (במידה והם תוקפים כמובן) באזור הגבול ולהימנע מכניסה של כוחות קרקע גדולים (מלבד אולי לצורך הסרת איומי רקטות כמו בלבנון II). חתירה לדמשק נראית חסרת כל צורך (אנחנו לא במאה ה-15 בה הכנעת את האוייב על ידי כיבוש עיר הבירה שלו - מה שכאמור לא יקרה בשום תרחיש).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

יש כמה שאלות שצריכות מענה לפני שפורצת האש, אלה כמה מהן לדעתי.

1. האם תפקידו של צבא ההגנה לישראל הוא להשיג נצחון צבאי על צבא האויב? אולי תפקידו של צה"ל הוא לדאוג בזמן הקצר ביותר לכך שאזרחי מדינת ישראל יחוו את הנזק המינימלי ביותר?

2. איך נכון למדוד ניצחון שלנו- בגודל אבידות הצבא שלנו ביחס לאבידות האויב, או שמא בגודל הנזק למערכות האזרחיות- חיי אזרחים, כלכלת המדינה, כלומר יכולת המדינה להמשיך בחייה האזרחיים לאחר סיום המלחמה?

3.איך אנחנו כחברה מתייחסים לאבידות מקרב כוחות המילואים- הרי אלה אזרחים ש"הושאלו" ממשפחותיהם לטובת התמודדות עם משהו שאמור להיות "חירום כללי", אחרת איזו סיבה יש להם להסכים לעמוד בסכנת מוות?

אלה לדעתי שאלות הבסיס. כי אחרי שיש הסכמה על אופי המטרות- הדרכים להשיגן נעשות ברורות יותר וההתלבטויות מתחדדות לפסים מעשיים יותר.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אני לא מבין מה זה אומר "לחתור לנצחון" לעומת "לחסל את האיום על העורף". אם ברור לך שכשהעורף חוטף חזק זה אומר מבחינתו הפסד, אז צריך לישר קו עם העורף ולדאוג שיספוג כמה שפחות. כאזרח במדינה דמוקרטית ברור לי שתפקיד הצבא להגן קודם כל על התושבים, ורק אחר כך להתעסק בשטויות שעושות את זה לגנרלים, חשובות ככל שיהיו.

מעבר לכך, הייתי שמח באופן אישי שהצבא יתחיל להתנהג כמו civil service, יסתום קצת את הפה, יפסיק להבטיח תגובות ולאיים וירכז את כל מרצו ותקציבו באימונים, ציוד והתכוננות לשעת מבחן.

לדעתי, אין פתרון ביה"ס לשאלות שלך כי הן יכולות להיענות רק אחרי מערכה ואף אחד לא רוצה לגלות הפתרון שלנו הוא לא נכון. זה אחד הגורמים לחוסר ההחלטיות בהתווית המערכה העתידית וההתכוננות אליה והמוכנות של הצבא למערכה הקודמת.
זאת הדעה שלי:

1. אין אפשרות ממשית למנוע לגמרי איום על מערכות אזרחיות וצבאיות בזמן מלחמה כוללת. במיוחד מול סוריה ומערך הרק"ק והטק"ק הנרחב שלה. פועל יוצא של הבנה זו היא בחירת מוקדים ברי הגנה נקודתית ההכרחיים לסיום המערכה בצורה היעילה והמהירה ביותר. העורף לא יזכה להגנה אקטיבית נרחבת אלא רק דרישה לכניסה למרחבים ממוגנים בזמן האיום.
2. הצבא נדרש להסרת האיום המיידי בצורה האפקטיבית ביותר. ההכרעה הישראלית מתבססת על קרקע ומערכת האויב. הגעה להכרעה של מערכת האויב מתבססת על כבישת מרחב קרקעי המאפשר יצירת הכרעה פיזית (ולא תודעתית כמו פיתוחי RMA למיניהם) של כוחות האויב. דהיינו, אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים ומנטרלים את יכולות האויב. לדעתי, לעשות מה שברצוננו צריך להיות מפורש כיכולות תמרון ללא הגבלה וניטרול יכולות האויב יהיה מניעת יכולת התמרון שלו ע"י שליטה באש, תצפית ופיזית על הגורמים המאפשרים לו לתמרן. כניסה להגדרה כיצד מכריעים ארגון גרילה / טרור קצת יותר מורכבת והיא לא הכי רלוונטית לדיון על סוריה.
3. ניצחון הוא מצב בו אנחנו הגענו למצב בו האויב הוכרע, הוא מבין כי הוא הוכרע (לא תמיד האחד הולך עם השני), ואנו ניגשים לשולחן מו"מ להפסקת האש עם מירב הקלפים בידנו. ניצחון איכותי הוא אחד המרחיק את המערכה הבאה ככל הניתן ומאפשר לנו להתארגן אליה בצורה המיטבית.

בהקשר הסורי והאיום של טק"ק ורק"ק לא קונוונציונלי, לדעתי להתחיל לאיים להחזיר באותה מטבע הוא היגררות למשחק כוחות שלא לטובתנו. דבר ראשון הוא חולשת הפוליטיקאים שלנו שתגרום לנו לנבוח אבל לא לנשוך. בניגוד לשלטון הסורי. דבר שני הוא פרשנות לא ברורה של שני הצדדים לאיומים ולהפעלת האיום שתיצור אסקלציה לא רצונית. לדעתי איום הרבה יותר אפקטיבי יהיה שכתמורה להפעלת מערכי רק"ק וטק"ק כנגד העורף שלנו, אנו נפעל בתחום תקיפת תשתיות אזרחיות רק כנגד העדה העלאווית. נמוטט את מערכי הכח של העדה ע"י הפצצת בנקים שבשליטתם, עיתוני המשטר ובתי הדפוס שלו, בנק מרכזי, חטיבות העילית של העדה ומוסדות שלטון המאפשרים לו להמשיך באחיזתו בעדות האחרות בסוריה. שיתוק תחנות החשמל בערים עם רוב עלאווי, ממסרי תקשורת וגשרים של ערים אלו. איום החלשת העדה בצורה קיצונית יכניס אותם לדילמה השרדותית. האם לתקוף את ישראל מתוך הבנה כי בכל מקרה השלטון של העדה לא ישרוד את המערכה הזו והם יהפכו להיות עדה חלשה ומוקפת עדות ששונאות אותם ושלא הוחלשו בצורה קיצונית במלחמה.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אני בוודאי מסכים שאין פתרון בית ספר לשאלות שלי.
אני משוכנע שאם יתיישבו אי שם בהנהלה לדון בשאלות האלה על מנת להגות וליישם פתרון לשאלות האלה, יהיה מצבנו טוב הרבה יותר.
אני מאמין שגם אם, בתרחיש הגרוע ביותר, לאחר דיון רציני במקום רציני תינקט מדיניות שמטרתה לענות על שאלות אלה, ואח"כ תצליח חלקית, גם במקרה כזה העם\אנחנו נהיה סלחנים יותר.
אני משליך מדילמת המילואימניק- אני בא למילואים ויוצא אל האש כי אני מבין שלא "מבזבזים" אותי, או שאני מתחמק ומשתמט כי נראה לי שהולכים לבזבז אותי.

ותראו את המילואימניקים שעובדים עכשיו בעזה- אלה אנשים שראויים לכל שבח והערכה על התייצבותם, ומציטוטים בשמם אני מבין שמדובר הפעם על הבנה שמדובר ב"מלחמת אין ברירה". במצבים כאלה לוקחים אויר ועושים את העבודה, כי אין ארץ אחרת, ובשביל חבר'ה כאלה אנחנו רוצים לחיות.

מבחינת מניעת איום על העורף- מובן לי שזה אוטופי. לטעמי, אם מנעתי איום על העורף, ניצחתי לפני הירייה הראשונה, והצבא שלי משוחרר מאילוצים וחופשי לתמרן כאוות נפשו מול האויב.
לכן כתבתי כך "תפקידו של צה"ל הוא לדאוג בזמן הקצר ביותר לכך שאזרחי מדינת ישראל יחוו את הנזק המינימלי ביותר" ואני עומד מאחורי בחירת המילים שלי.

נצחון הוא לטעמי מצב בו אנחנו משוכנעים שניצחנו, והאויב משוכנע שהוא הפסיד. בנוגע לדרכים להגיע למצב זה, כל דרך מקובלת עלי, ולא אכפת לי אם כדי להשיג כזה מצב צריך לצבוע את המרכבה 4 בורוד פוקסיה ולהדביק עליה ניירות קרפ.

בנושא הצעותיך לפעולה כלפי העדה העלאווית, הניתוח שלך מקובל עלי. מכיוון שכך, אני חושב שלא טוב לנו להביא אותם לקודת ההתלבטות כפי שתיארת אותה, במקום זאת נדמה לי שרצוי לנו לעשות להם כלשון הבדיחה של השר ליברמן על צפון קוריאה- שם אין פערי מעמדות- לכולם אין שום דבר.


אחרון- לJAWA- מכיוון שיצא לי להשקיף על נבחרינו פה ושם, אני משוכנע שאין על מי לסמוך. משום כך, אני משוכנע לצה"ל צריך להשתתק לחלוטין בהוראת הרמטכ"ל ובאכיפת ברזל מצד אחד.
מן הצד השני, צה"ל צריך להקפיד באופן נוקשה ובלתי מתפשר על כך שתמיד תמיד יהיו באמתחתו מספר דפ"אות מעודכנות ומפורטות מוכנות ליישום למקרי חירום המסכנים את קיום מדינת ישראל או מסכנים חלק מאוכלוסייתה.
הצבא חייב לשאוף למצב כזה, ולו מתוך הבנה אגואיסטית של קציניו הבכירים שלעולם תוך שנתיים שלוש חייהם וחיי בני משפחותיהם יהיו נתונים בידי מחליפיהם ההולכים בנתיבים שהם אלה אשר סללו.

האינטרס הישראלי הלאומי ולכן גם האינטרס של מנהיגות הצבא הוא שישראל תהפוך (או תחזור, תלוי את מי שואלים) להיות החנון הממושקף עם הדיבור הרך שכולם בשכונה לוחשים מאחוריו שהוא היה במסייעת גולני ויש לו נבוט עם מסמר בקצה והוא כבר אישפז איתו מישהו שעיצבן אותו פעם בצרכניה.

במשל הזה, הצבא צריך להיות יד ימין עם הנבוט, והמערכת האזרחית צריכה להיות השאר.
FREEDOM FIGHTER, אני רוצה להיות במדינה שיש לה צבא. אבל אחו-שרמוטה של צבא.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

'איום הרקטות' אין בו ולא כלום. זו פשוט מערכה תעמולתית של חיזבאללה וצריך פשוט להתעלם מהם ככל האפשר.
מכה אנושה על כפריהם והשמדה של פס רחב מצפון לגבול הצפוני תביא לשקט ורגיעה.
מיקלוט העורף בצורה נבונה ימנע בלגן כמו בפעם הקודמת.

זאת דעתי, אם ישראל רוצה לתפוס את סוריה חזק למטה ולגרור אותה לשולחן המשא ומתן ודיבורים על שלום, צה"ל צריך לכבוש שטח מסוריה שיהיה קלף מיקוח חזק במו"מ עתידי.
זאת הדרך היחידה לגרום לסורים להבין שאת רמת הגולן הם לא יקבלו (קצת פוליטיקה אבל זה מקושר לנושא).

אם מלחמת לבנון השניה הוכיחה משהו זה שחייבים לכבוש את השטח ולטהר אותו מכוחות אויב על מנת להפסיק את הירי לעבר שטח ישראל.
במקרה של מלחמה עם סוריה כיבוש השטח עד לדמשק על מנת לדחוק את כוחות הארטילריה אחורה ולהוציא את ערי הצפון מחוץ לטווח שלהם היא כנראה הדרך היחידה לעצור ירי כזה, כמובן שזו גם הדרך היחידה ליזום מול כוחות האויב במטרה להשמידם ולגרום לאויב אבידות קשות.

אבל מרגע שנחתמו הסכמי הפסקת אש צריך לסגת על מנת לא לאפשר לאויב לארגן כוחות גרילה (מן הסתם באדיבות החיזבאללה) שיתחילו במלחמת התשה נגד צה"ל.

חייבים לזכור שיש הערכות שסוריה לא תיזום מלחמה כוללת כמו ביום כיפור אלה תפעיל ארגון גרילה, שבאופן רשמי לא קשור לממשל הסורי שיתבסס על האוכלוסיה האזרחית החיה בקרבת הרמה.
כבר פורסם בעבר הזו תוכניתו של אסד ולשם כך הוא הגדיל את האוכלוסיה האזרחית בצורה ניכרת בסמיכות לרמה"ג.
גם במקרה זה, כמו בלבנון לא תהיה ברירה אלה להכנס לשטחים הללו על מנת לטהר את מוקדי הירי.

הנה קישור מאוד מעניין על ההכנות בסוריה לעימות אפשרי עם ישראל.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

השמדה טוטאלית של אחת הבירות המדוברות באמצעות חיל האויר על ידי שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי תתן את התוצאה המבוקשת,כאוס מוחלט במחנה האוייב,החזרת כח ההרתעה,הסרת האיום על העורף,אי הכנסת כוחות רגליים וללא צורך לכבוש שעל נוסף. נשמע דמיוני? לי אישית נראה הגיוני.במצבינו הבטחוני היום אין אפשרות לפשרות כאשר קיים איום כימי וביולוגי על העורף.אף אחד מיפי הנפש לא יהיה מוכן לראות אחד מבני משפחתו נחשף לחומר כזה או אחר.יש צורך להתחשב בהוראות מארה"ב?? צריך לחשוב על זה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שלמה רוזן השמדה טוטאלית של אחת הבירות המדוברות באמצעות חיל האויר על ידי שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי תתן את התוצאה המבוקשת,כאוס מוחלט במחנה האוייב,החזרת כח ההרתעה,הסרת האיום על העורף,אי הכנסת כוחות רגליים וללא צורך לכבוש שעל נוסף. נשמע דמיוני? לי אישית נראה הגיוני.במצבינו הבטחוני היום אין אפשרות לפשרות כאשר קיים איום כימי וביולוגי על העורף.אף אחד מיפי הנפש לא יהיה מוכן לראות אחד מבני משפחתו נחשף לחומר כזה או אחר.יש צורך להתחשב בהוראות מארה"ב?? צריך לחשוב על זה.

אם המצרים מפתחים נשק גרעיני האם תפציץ אותם ?
שימוש שלנו בנשק בלתי קונבנציונלי יהיה נכון רק בשעת סכנה אמיתית על קיומנו
ומתוך חוסר ברירה .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שלמה רוזן השמדה טוטאלית של אחת הבירות המדוברות באמצעות חיל האויר על ידי שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי תתן את התוצאה המבוקשת,כאוס מוחלט במחנה האוייב,החזרת כח ההרתעה,הסרת האיום על העורף,אי הכנסת כוחות רגליים וללא צורך לכבוש שעל נוסף. נשמע דמיוני? לי אישית נראה הגיוני.

מעניין להווכח ששישים שנה אחרי שואת העם היהודי, יושב יהודי בישראל ומציע להשמיד מליוני אזרחים, נשים וילדים, כצעד רציונלי ומתבקש לצורך קידום מטרה צבאית.

"השמדה טוטאלית" ? איפה נכשלנו ?

הדיון הולך פה לכל מיני כיוונים.

אני אישית התייחסתי לנקודה אחת בלבד והיא חוסר הצורך לאיים ישירות עם ארטילריה על דמשק. זה מהלך שנראה בעיני כשייך למלחמות שעבר זמנן מהעולם. את אותו האפקט ניתן להשיג בהרבה (מאות אולי אלפי) הרוגים פחות מהאויר.

המרחק מפאתי דמשק לאזור רמת הגולן/כנרת הוא בין 70-100 ק"מ (תלוי בנקודה) - לא מדובר כאן על שום צורך בהסרת איום רקטות קצרות טווח (20-30 ק"מ) ועם הארוכות טווח חיל האויר ידע (יש לקוות) להתמודד (לא שלא יהיו נפגעים - והרבה). בקיצור אין צורך מבצעי אמיתי להגיע לפאתי דמשק עם טנקים/ארטילריה אלא למטרות פסיכולוגיות - האם בשביל פסיכולוגיה נקריב מאות ואלפי חיילים - אני מקווה שלא.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

התגובה שלי באה על רקע זה שאני משוכנע שבמקביל למאמץ חיל אוירי וכוחות מיוחדים (אולי) כנגד הדברים שמשוגרים אל עורפנו מרחוק, יש צורך מהותי וחיוני לבצע מאמץ שעיקרו קרקעי כנגד הדברים שמשוגרים מקרוב לגבול.

אני חושב שלא צריך יותר לדבר על כיבוש שטחים גדולים ממדינת סוריה, אלא על כיבוש ושליטה באש על שטחים (בסוריה או לבנון) שיש להם משמעות משתי בחינות-
א. ניתן לנצלם לשיגור דברים שיכאיבו לעורפנו.
ב. ניתן לנצלם לפגיעה בכוחותינו.

נדמה לי שכבר אפשר לסכם כלקח שלמדינות האויב שמולנו לא איכפת אם במהלך המלחמה אתה יושב איפשהו, אלא רק מה משמעות הישיבה שלך שם.

זה אמור לעודד אותנו לבצע אך ורק פעולות שיש בהן תועלת מוחשית לנו, ולא פעולות עם משמעות סימלית כביכול. למשל-כזו שמסמלת משהו כלפינו-דגל על מרפסת בעיירה ערבית, או סמליות לכאורה כלפי האויב- "הגענו לך ליד הארמון, עכשיו נציץ לך מהחלון". סימולים כאלה הם מטבעם ציפייה של צד אחד לכך שהצד השני יפרש משהו באופן מסוים, זאת לעומת נזק מוחשי במונחים מוחלטים, כמו -אין חשמל בסוריה כמעט חצי שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ולפי מקורות ברשת עד שנתיים לאחר המלחמה ברמות שונות.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אם כך אנחנו מסכימים לחלוטין. וכאמור משום שאין שום יתרון טקטי/אסטרטגי אמיתי להביא טנקים וארטילריה לפאתי דמשק כל הרעיון של מלחמת כיבוש שכזאת או מהלך צבאי שמטרתו הבקעה מהירה לעומק שטח האוייב הוא מוטעה.

מהלך קרקעי מוגבל מול הסורים בטווחים קרובים (20-30 ק"מ מהגבול לערך) להסרת איום הרק"ק קצר הטווח בשילוב מהלך מסיבי של חיל האויר לשיתוק הנ"מ וח"א הסורי, פגיעה ברק"ק/טק"ק ארוך טווח ופגיעה חריפה בתשתיות/סמלי שלטון/מתקנים צבאיים היא שתוביל לניצחון מהיר (יחסית).

כל מי שמשלה את עצמו שמהלך כזה לא ילווה בפגיעה קשה בישראל - לדעתי לפחות, הוזה.
(וכל זה בלי לדבר על חיזבללה/חמאס וכמובן אירן).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו גנוט כאמור משום שאין שום יתרון טקטי/אסטרטגי אמיתי להביא טנקים וארטילריה לפאתי דמשק כל הרעיון של מלחמת כיבוש שכזאת או

נראה לי שאתה קצת מערבב בין שני טיעונים. הראשון הוא ביטול המחשבה שהבאת ארטילריה לטווח ירי על דמשק ע"מ ליצור איזשהו אפקט מחשבתי היא נכונה ובזה אני מסכים איתך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו גנוט מהלך צבאי שמטרתו הבקעה מהירה לעומק שטח האוייב הוא מוטעה.

הטיעון העוקב שאין צורך במהלך צבאי שמטרתו הבקעה מהירה לעומק שטח האויב, לטעמי קצת חסרה. כיצד אתה מצפה להכריע אויב? אתה צריך להגדיר בצורה טובה מהי הכרעה מבחינתך וכיצד אתה שואף להשיגה. אתה צריך לשאול את עצמך כיצד המערכת שמולך מתפקדת. מה מטרתה? כיצד היא תוקפת וכיצד היא מגנה על עצמה? לדעתי אם ננתח את העניין לעומק, תראה שישנו קושי ליצור הכרעה ללא תמרון יבשתי.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אינני מערבב - אני מדבר על הבקעה עמוקה - כלומר עשרות רבות של קילומטרים. לצורך מהלך של ניטרול רק"ק לטווח קצר יש צורך במהלך מצומצם הרבה יותר שנכנס פנימה 20-30 ק"מ ולא 70-100 ק"מ. זה הכל.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אוקי, עכשיו זה יותר ברור לי. אבל האם אתה חושב שניטרול מערך הרק"ק הוא הסיבה היחידה להבקעת מערכי האויב?

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

תלוי במתאר הלחימה. קשה לצפות בדיוק מה יעשו הסורים - אם הם יתחילו להניע אוגדות משורינות לעבר רמת הגולן אפשר ויהיו סיבות נוספות להבקיע את המערך שלהם. אם לא והם יתבססו על רק"ק/טק"ק ופעולות קומנדו איזה סיבה יש לך להבקיע את המערך שלהם מלבד השמדת הרק"ק והארטילריה?

זה סתם סיכון מיותר של חיילים בלחימה אלא מול יחידות נ"ט מיומנות עם נשק יעיל והכרות טובה של השטח.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אני חושב דווקא שהצבא יהיה מסוגל אם רק ירצה להתמודד עם זה כמו שצריך !.
לחיל האוויר יש מאות מטוסים, מספיק כדי לחלק את משימותיו לכמה חלקים.
כוחות הקרקע יוכלו להתקדם מהר, והסיוע האווירי בנוסף למטוסים, יוכל להגיע מהמסוקים, שחשובים ומועילים מאוד, עד כמה מטוסים שותפים בכלל בקרבות חיפוי על קרקע?!.
במקביל צה"ל צריך להשתמש בטילים לדוגמת דלילה שלפי הפירסום יש, שיכולים לעזור מאוד לעבודה של חיל האוויר.
אני מניח שיש הרבה דברים שאפשר להטיל בספק במה שאני אומר, אבל בהחלט אפשר למצוא את הדרך אני חושב להתמודד עם זה בצורה טובה. שגם תגן על העורף, ותוריד את האיום מהר, וגם תשיג הכרעה צבאית על סוריה.

הוא עניין ההתקפה על בסיסי חיל האויר, היב"אות והימ"חים.
בקשר לימ"חים, האם נכון לרכז כל כך הרבה ציוד במקום אחד?
האם לא נכון יותר לפזר, או נכון יותר לבזר את מחסני הענק, שבמקרה
של התקפה עליהם, ייווצר פקק שיקשה על התפקוד שלהם.?

האמת... כמה שאני שומע וקורא יותר על התרחישים, ככה נראה
שהדבר האמיתי הבא, לא דומה לשום דבר שחווינו בעבר.

אומרים שפסימיסט הוא אדם שכאשר הוא מריח פרחים, הוא שואל היכן ההלוויה. לצורך הדיון אקבל על עצמי תפקיד זה.

בהנחה שמקבלים את מתאר המלחמה העתידית שמתאר הראל, קרי לחימה בלפחות שלוש חזיתות (חיזבאללה, סוריה וחמאס), כאשר העורף מאוים/מופגז על ידי מאות/אלפים של רקטות/טילים כל יום, הנה מה שחסר לי במצבה הנוכחי של מדינת ישראל, ובמיוחד לאור מלחמת לבנון השנייה:

1. קצת צניעות: כל אחד מזיז את כוחותינו, מחלק הוראות, קובע סדרי עדיפויות ועוד רגע צר על ארמון הנשיאות, לא לפני שהגיש לעדה השיעית את סוריה על מגש של כסף. קצת שכחנו שבצד השני יש גם אויב. אויב מתוחכם, אכזר, חושב, מצויד ובעיקר כזה שקבע לעצמו לפני זמן רב מהי מטרתו, ומאז כמעט ולא סטה ממנה.

2. חיל הים: אם אכן תתפתח מלחמה שכזו חיל הים יהווה חוליה חשובה בסיכויה של ישראל לעמוד במטרותיה. חיל הים יאלץ לפעול בשלוש גזרות שונות, תוך מתן מגוון פתרונות בתחומי האש המדוייקת, המודיעין והסיוע לכוחות הקרקע והאוויר. ספק אם החיל בגודלו הנוכחי יכול לתת לכך פתרון מלא לאורך זמן.

3. זרוע טילים: אינני מחדש כאן דבר, ישראל עדיין לא פיתחה מענה אסימטרי לאסימטריה שמציבים הארגונים וסוריה לישראל. אין מדובר בזרוע שתחליף את עוצמתו ודיוקו של חיל האוויר, אלא בזרוע בעלת טילים ורקטות לטווחים בינוניים וקצרים, טילים טיפשים ולא מדוייקים, בעשרות אלפים, שיעבירו את הקרב, מיד וביעילות, לשטח האויב על ידי תמרון באש. והדבר גם לא בא להחליף את התמרון הקרקעי.

4. פיקוד העורף: תפקיד הצבא הוא לנצח במלחמה כאשר פורצת, ולהתכונן למלחמה בעתות שלום. במובן זה, כל עיסוק בהגנת העורף ובהכנתו פוגעת בתפקידו המקורי של הצבא. הלקח שאני למדתי ממלחמת לבנון השנייה הוא שפיקוד העורף לא יכול לתת מענה ראוי לבעיות העורף בעידן הנוכחי, וכי האחריות על העורף פוגעת בקשב ובריכוז של הפיקוד הבכיר. במקום להוסיף "הגנה" לתפיסת הביטחון המדברת על "התרעה, הרתעה והכרעה", לדעתי הגיע הזמן להוציא את עניין ה"הגנה" מתחום אחריותו של הצבא.

5. כהמשך לכך: אני בספק לגבי השינוי האמיתי שחל במוכנות העורף. אני מקוה שאני טועה, אך מאז דו"ח מבקר המדינה בשנת 2000, חוזרים ואומרים שיש לשנות את המצב, אך בשטח, כפי שכמעט כל אזרח יעיד על עצמו, המצב לא השתנה יותר מדי.

6. וכהמשך לכך: יפה מאוד שעיתונאי ישראל מבקרים ובודקים את צה"ל, אך מתי לאחרונה מישהו מהם נקט בעמדה ביקורתית כלפי עצמו. רוצה לומר, שכמו בעניין העורף, גם התקשורת הישראלית לא ערכה דין וחשבון נוקב לגבי תפקודה במלחמה שעברה ולגבי תפקודה במלחמה הבאה. כל דיבור על שליטה בעורף והפחת תקוה בעם בעתות קשות, חייב להיות מלווה בדיון על תפקודה של התקשורת. כפי שכל קורא עיתונים רואה כל יום, גם בכך לא חל כמעט כל שינוי.

7. וכהמשך לכך: ההסברה הישראלית היא עדיין בגדר בדיחה עצובה, או כשילון מתגלגל, תלוי את מי שואלים. עדיין אין מי שמרכז את ההסברה, קובע יעדים ומאתר קהלי יעד ומתאם בין הגופים השונים. צפו לעוד מופע אימים של דוברת צה"ל.

8. תורת ההפעלה: רק מקריאת התגובות בדיון ניתן לראות שצה"ל עדיין לא החליט מהי דרכו. נראה שצה"ל עדיין מתחבט בין שתי תפיסות שונות, ולמרות שהדבר בריא בעתות שלום, בעת מלחמה הדבר עלול ליצור בלבול.

9. קביעת יעדים לאומיים: רק מקריאת תגובות שרי הממשלה לסיכוי שועידת אנאפוליס תצא לדרך, ניתן להבין שהמנהיגות הישראלית עדיין לא הצליחה לגבש סדר עדיפויות בסיסי עליו היא תהה מוכנה להאבק. אמנם זו טבעה של מדינה דמוקרטית, אך במסגרת תהליכי קבלת ההחלטות הלקויים בעת פריצת משבר, הדבר ימצא את ביטויו הכואב בשדה הקרב.

ועכשיו אני נכנס למקלט.

שהתנהל פה בפורום לפני מספר חודשים, בקשר לצורך הישראלי בסוללות טק"ק מדויק בכמויות גדולות, כפי שמציעים ח"כ שטייניץ ואחרים.

בהנחה שמקבלים את מתאר המלחמה העתידית שמתאר הראל, קרי לחימה בלפחות שלוש חזיתות (חיזבאללה, סוריה וחמאס), כאשר העורף מאוים/מופגז על ידי מאות/אלפים של רקטות/טילים כל יום, הנה מה שחסר לי במצבה הנוכחי של מדינת ישראל, ובמיוחד לאור מלחמת לבנון השנייה:

אני לא מקבל את ההנחה הזאת של אלפי רקטות כל יום על העורף.
יש להבדיל בין היכולת של האויב לירות אלפי רקטות - ובין הרצון שלו לעשות זאת, ובכך למעשה להביא להשמדת המשטר התעשיה והכלכלה הסורית המקרטעות, וכל זאת בשביל מה? בשביל רמת הגולן? הם הרי יכולים לקבל- וכבר קיבלו! - את רמת הגולן בלי למצמץ רבין ביבי וברק. הויכוח הוא על כה מטרים על שפת הכינרת.

מלחמות ישראל סוריה עד כה הצטיינו באי פגיעה יחסית הדדית בעורף
האחד של השני, ולא במקרה. צבאות נלחמו בצבאות, והפגיעה בעורף היתה מינימלית. במקרים שסורים ירו טילי פרוג למגדל העמק- הם חטפו במטכ"לך בדמשק ובמתקני נפט ונמלים.
אני לא אחדש דבר אם אומר שבידי ישראל היום כלים הרבה יותר אפקטיביים לפגיעה אסטרטגית, תעשייתית כלכלית בעורף הסורי, שתהפוך מהר מאד כל ירי רקטות סורי על ישראל להרפתקה בלתי משתלמת.
בל נשכח שמאחורי ישראל עומדות מעצמות העולם- ומאחורי סוריה עומדת איראן.
לפיכך, אני משער שברגע האמת, הסורים אולי יירו את הרקטות שלהם על הגולן, לעבר מתקני צבא, ולא לעבר ישובים אזרחיים. לא יהיה ירי מאסיבי על ישובים ישראלים.

2. חיל הים: אם אכן תתפתח מלחמה שכזו חיל הים יהווה חוליה חשובה בסיכויה של ישראל לעמוד במטרותיה. חיל הים יאלץ לפעול בשלוש גזרות שונות, תוך מתן מגוון פתרונות בתחומי האש המדוייקת, המודיעין והסיוע לכוחות הקרקע והאוויר. ספק אם החיל בגודלו הנוכחי יכול לתת לכך פתרון מלא לאורך זמן.
אכן. שטייניץ ויערי אף הציעו לבנות משחתות טילים ענקיות שישוטטו ברחבי הים, עליהן יהיו מאות ואלפי טילים מדויקים וזולים, והן יהיו גיבוי ליכולות ח"א במידה וזה ייפגע.

3. זרוע טילים: אינני מחדש כאן דבר, ישראל עדיין לא פיתחה מענה אסימטרי לאסימטריה שמציבים הארגונים וסוריה לישראל. אין מדובר בזרוע שתחליף את עוצמתו ודיוקו של חיל האוויר, אלא בזרוע בעלת טילים ורקטות לטווחים בינוניים וקצרים, טילים טיפשים ולא מדוייקים, בעשרות אלפים, שיעבירו את הקרב, מיד וביעילות, לשטח האויב על ידי תמרון באש. והדבר גם לא בא להחליף את התמרון הקרקעי.

כאמור, היה פה דיון מעמיק בסוגיה, ומדי פעם הוא מבליח. אני חושב שישראל חייבת לבנות כוח טילים ענק והרסני כזה, שייתן את המענה הראשון , ואולי ישמש להנחתת מכת מנע, בתרחישים שונים, למשל אם ח"א או יבאו"ת ייפגעו במהלך התקפי הפתעתי סורי מול ח"א.

4. פיקוד העורף: תפקיד הצבא הוא לנצח במלחמה כאשר פורצת, ולהתכונן למלחמה בעתות שלום. במובן זה, כל עיסוק בהגנת העורף ובהכנתו פוגעת בתפקידו המקורי של הצבא. הלקח שאני למדתי ממלחמת לבנון השנייה הוא שפיקוד העורף לא יכול לתת מענה ראוי לבעיות העורף בעידן הנוכחי, וכי האחריות על העורף פוגעת בקשב ובריכוז של הפיקוד הבכיר. במקום להוסיף "הגנה" לתפיסת הביטחון המדברת על "התרעה, הרתעה והכרעה", לדעתי הגיע הזמן להוציא את עניין ה"הגנה" מתחום אחריותו של הצבא.

אכן כן. תפקיד הצבא הוא להרתיע ממלחמה, להתריע על מלחמה מתקרבת - ולהכריע אותה במהירות והיעילות המירבית במידה וזו פורצת.
מזה נגזר כי הצבא חייב להיות מצויד בכלים וכוחות שיביאו להשמדה מהירה של האויב התוקף ו/או המחופר, וליצירת איום השמדה על יתרת הנכסים האסטרטגיים של האויב שלא הושמדו עדיין.
המיתוס של אויב הנלחם עד טיפת הדם האחרונה אינו נכון בשום הקשר מקומי, סורי או איראני. הםפ בהחלט יודעים לעשות תחשיבים של עלות/תועלת , ואם נראה שלא -זה סימן בדוק של הכאבנו להם מספיק, או לא פגענו במקומות החשובים באמת. את איראן בימי חומייני הרם הכריע סדאם במתקפה אכזרית של כמה עשרות ואולי מאות בודדות טילי סקאד על טהראן. לא דיביזיות משוריינות שהקיזו את דמו של הצבא האירני הכריעו את המערכה- כי אם כמה פקאקטע סקאדים שעשו המון רעש בטהראן, הרגו כמה מאות, גרמו לבריחה המונית, וזעזעו את המשטר. זה יהיה אפקטיבי מאד מול סוריה רק אם סוריה לא מצויידת במספיק מקלטים להגנה אזרחית. ככל שיש פחות מקלטים - יהיו יותר פאניקה ובריחה. ופאניקה ובריחה אינם המתכון לנצחון במלחמה -הם בדרך כלל מקצרים מלחמות...

8. תורת ההפעלה: רק מקריאת התגובות בדיון ניתן לראות שצה"ל עדיין לא החליט מהי דרכו. נראה שצה"ל עדיין מתחבט בין שתי תפיסות שונות, ולמרות שהדבר בריא בעתות שלום, בעת מלחמה הדבר עלול ליצור בלבול.
לא מזמן התפרסם מאמר של אפי איתם, והחרו החזיקו אחריו אחרים, כולל קצינים בכירים בצבא לשעבר, שטענו בזכות יצירת מאזן הרתעה המבוסס על פגיעה מאסיבית הדדית באוכלוסיה האזרחית(!). מה שהם אמרו הוא שלא ייתכן שסוריה מאיימת - באמצעות הרקטות והטילים שלה - על מערכים אזרחיים רבים, וצה"ל מאיים רק על מערכים צבאיים סוריים. יש בכך אסימטריה לא בריאה ואולי סימן של חולשה. הם טענו שצה:ל צריך להיות מוכן להנחית "הפצצות שטיח" על דמשק למשל - שיביאו להרס הבירה הסורית - בתגובה לירי מאסיבי של רקטות.
ואכן, עצם העלאת הטיעון הזה מוכיח כי בצהל לא ממש הפנימו את סכנות הירי הרקטי על אזרחינו, ולא יודעים כיצד להרתיע מפניו אויב כמו סוריה וחיזבאללה. זה באמת מעיד על התלבטות.
נגדם כתב כמה ימים אח"כ קצין בכיר לשעבר בח"א שטען בתוקף נגד הטלת משימות של הפצצצת אזרחים על ח"א (כאילו, יש לנו ברירה אחרת. מה, נשלח את הג"א להפציץ את דמשק?). הוא אף הרחיק לכת וטען שאלו פקודות לא חוקיות בעליל שהוא יסרב לבצע...
ואני הקטן תוהה: נניח שהסורים מנחיתים 1000 רקטות ביום על ישראל, וגורמים לאלפיים הרוגיםן אזרחים כל יום. האם גם אז יסרבו טייסינו המהוללים להפציץ את דמשק? אתמהה. הנ"ל לא שם לב שעצם ההתלבטות וההתבטאות שלו עלולה להוביל להפצצת אזרחים ישראלים בלי חשבון - אם הסורים ידעו מראש שטייסי ח"א המהוללים לא ירצו מן הסתם ללכלכך את ידיהם הענוגות בדם אזרחים סורים שלווים. משמע: עצם ההתלבטות הפומבית יתרום לקבלת הכרעה כזאת אצל הסורים, וזאת במקום להשאירם בערפל בריא.

9. קביעת יעדים לאומיים: רק מקריאת תגובות שרי הממשלה לסיכוי שועידת אנאפוליס תצא לדרך, ניתן להבין שהמנהיגות הישראלית עדיין לא הצליחה לגבש סדר עדיפויות בסיסי עליו היא תהה מוכנה להאבק. אמנם זו טבעה של מדינה דמוקרטית, אך במסגרת תהליכי קבלת ההחלטות הלקויים בעת פריצת משבר, הדבר ימצא את ביטויו הכואב בשדה הקרב.

שרי הממשלה? על אלו לא הייתי סומך בניהול מכולת שכונתית ממוצעת. מעטים מאד מהם מסוגלים להבין בכלל סוגיה אסטרטגית, ועוד פחות מכך מסוגלים להכריע ולחדש. כל השאר מכריעים מסיבות פוליטיות, חברתיות, ומתוך חיקוי האחרים. דחלילים ממש.

לא אגע שוב בכל הנקודות שהעלתי קודם, מה גם שרובן כבר צפו ועלו כאן בהקשרים שונים. אתייחס לנקודות 8 ו-9 שאליהן התייחסתם.

כותב רגב06:

ציטוט:

צה"ל צריך להקפיד באופן נוקשה ובלתי מתפשר על כך שתמיד תמיד יהיו באמתחתו מספר דפ"אות מעודכנות ומפורטות מוכנות ליישום למקרי חירום המסכנים את קיום מדינת ישראל או מסכנים חלק מאוכלוסייתה.

וכותב שטורס:

ציטוט:

עצם העלאת הטיעון הזה מוכיח כי בצהל לא ממש הפנימו את סכנות הירי הרקטי על אזרחינו, ולא יודעים כיצד להרתיע מפניו אויב כמו סוריה וחיזבאללה. זה באמת מעיד על התלבטות.

ובכן, אם הבנתי נכון את כוונותיכם, אזי מדבריכם ניתן ללמוד על הבלבול המערכתי בו נמצא הפיקוד העליון, בלבול שמחלחל מטה גם אל החיילים בסדיר ובמילואים. ואנסה להסביר:
אני דיברתי על "תורת ההפעלה". תורת ההפעלה/לחימה נגזרת מתוך תפיסת הביטחון ולפיכך מתקיימת ברובד האסטרטגי. על תפיסת הביטחון אמון קודם כל הדרג המדיני הבכיר, ועל הפיקוד העליון מוטלת האחריות לתרגם זאת לדרך ההפעלה של הצבא במישור האסטרטגי.
מתוך כך ניתן לגזור מספר דפ"אות, אך אלו כבר בתחום הטקטי, ויש שיאמרו אף האופרטיבי. מכאן נובע שהתחום של תורת ההפעלה הוא פחות ורסיטאלי מתחום הדפ"אות. לא ניתן לשנותו לעיתים תכופות וצריך להיזהר שלא יהיו בו פרדוקסים וסתירות בין הנחות שונות. לצערי, זהו המצב כרגע.
הפיקוד העליון עדיין מתחבט לגבי דרכי ההפעלה של הצבא, ולכן המימד האסטרטגי עדיין לא שלם. כמו תנועתו של הזנב, ככל שמתרחקים מהבסיס כך התנועה הופכת להיות גדולה יותר, כלומר ככל שמתרחקים מהפיקוד העליון, כך הבלבול הופך גדול יותר. יתכן ולמפקד העליון הדבר נראה הגיוני, הרי בסופו של יום הוא מתלבט ככל האדם. אך הבלבול שלו הופך לתנועת מטוטלת יותר מדי גדולה עבור מערכת כמו הצבא. ובהמשך לדיון אחר שהיה פה, דוגמא לכך ראינו במלחמת לבנון השנייה. הפיקוד העליון החליף ושינה פקודות תדיר, תוך אי הבנה לגבי האופן שבו הדבר נתפס ע"י הכוחות בשטח.

אולם, אם להרחיב את היריעה, אז יש להבין שהבלבול של הפיקוד העליון לא מתקיים בריק אלא הוא נובע מבלבול הרבה יותר מהותי, בלבולו של הדרג המדיני. בעצם, ראשי הצבא מתקשים לנסח תפיסת הפעלה יחידה בעיקר משום שהדרג המדיני, מזה כ-15 שנה, מתקשה לעצב ולהתמיד בתפיסת ביטחון יחידה. הדרג המדיני מתקשה למפות את האיומים ולהגדיר קווים אדומים. וכך קורה שהגמישות שאמורה להיות לכוחות הטקטיים מטפסת מעלה ומחליפה את הקשיחות שאמורה להיות במימד המדיני והאסטרטגי.

לכן יש להפריד בין הצורך לשמור על מספר דרכי פעולה ברמה הטקטית, שעליו אתם דיברתם, לבין הצורך לסמן את ההיבט האסטרטגי בצורה מובהקת. נכון, בעידן שלנו, עידן של פריצת גבולות, היבטים טקטיים ואסטרטגיים מתערבבים אחד בשני לא פעם. אך זהו בדיוק תפקיד ההנהגה - לזכור ולהזכיר כל העת מהם אבני היסוד של החברה, אבני היסוד עליהם הצבא יהיה חייב לצאת ולהגן מפעם לפעם.

אסיים במשל בנאלי: פרופ' מפורסם הוזמן להרצות בחוג למנהל עסקים בייל בנושא 'ניהול זמן'. הוא הגיע לכיתה, נעמד מול הקהל, פתח מזוודתו והוציא כלי זכוכית מוארך. הוציא מספר אבנים גדולות ושאל את הכיתה האם בכלי יש להן מקום. "כן" ענו הסטודנטים. הכניס הפרופ' את האבנים לכלי, הוציא שקית עם חצץ מהמזוודה ושאל שוב את הכיתה אם בכלי יש מקום. "לא" ענו רובם. שפך הפרופ' את החצץ לכלי, וזה מצא את מקומו בין האבנים הגדולות. הוציא הפרופ' שקית עם חול ופנה שוב לכיתה. "כן, יש מקום הם ענו" לאחר שהבינו את כוונתו. שפך הלה את החול לכלי וזה מצא מקומו בין החצץ והאבנים הגדולות. "אז מה המסר שלמדתם מההדגמה הזו"? שאל הפרופ' את הסטודנטים. "שגם שנראה שאין מספיק זמן, אם נתאמץ מספיק תמיד נוכל לדחוף עוד כמה משימות ליומן" ענה לו אחד הסטודנטים.
"לא" ענה הפרופ'. "המסר הוא שאם לא תדאגו להכניס לתוך חייכם קודם כל את האבנים הגדולות והיסודיות, ותתעסקו בחצץ ובחול, הן תשארנה בחוץ. אם הייתי מכניס קודם את החול והחצץ, לאבנים הגדולות לא היה מקום".
ובהשאלה, לטעמי זה מצבה של מדינת ישראל בעשורים האחרונים. האבנים הגדולות נשארו בחוץ. ושזה המצב אז החייל בשטח אוכל יותר מדי חצץ.

לעניות דעתי הבלתי קובעת סדר העדיפות צריך להיות כזה: מערכי נ"מ וח"א – טילים בליסטיים – סיוע לכוחות המתמרנים – הגנה על העורף.

תגובה לעידו גנוט (הודעה 8 ו-17)

מסכים איתך בנוגע לספק בתועלת שבכיבוש שטח, אך קרב תנועה שנועד להשמיד את עיקר מערכי האויב ולמנוע ממנו המשך מימוש האופציה הצבאית. מרכזי אוכלוסיה פחות מעניינים ואכן אין טעם לאבד חיי אדם על כיבושם, מאחר והמטרה, לדעתי, היא להביס (conquer) ולא לכבוש (occupy).

תגובה לרגב06 (הודעה 9) ועל הדרך גם ל freedomfighter (הודעה 10).

אתה שואל לדעתי את השאלות הנכונות. אני אנסה לענות עליהן כמיטב יכולתי המוגבלת:

הניצחון הצבאי הוא רק כלי, אמצעי, להשגת ניצחון מדיני. לא בהכרח אחד מוביל לשני.

מערכה שעיקרה התגוננות של העורף האזרחי לעולם לא תוביל להפסקת הלחימה. הבסת האויב ע"י השמדת כוחו הצבאי (וכך להוריד את האופציה הצבאית שלו מרשימת הכלים הקיימים בידו) ואיום על קיום השלטון יביאו אותו בצורה זו או אחרת לשולחן הדיונים ויביאו להפסקת האש. דרך אגב – גם כיבוש, לדעתי, לא יפתור את הבעיה, אלא רק ירחיק אותה זמנית (כיבוש איו"ש הרחיק את ירי הצלפים הירדנים מירושלים ב67, אבל אז האזרחים נכנסו לתוך אותו שטח בופר וקירבו את עצמם למעשה לחזית).

תגובה ל golden paths (הודעה 11)

אני מסכים איתך, ואותה נקודה של נב"ק (נשק בלתי קונבנציונלי) היא זו שגרמה לי להגדיר את המערך הטילי כשני בסדר העדיפויות לתקיפה, בהנחה שהוא יפגע קשה בשלבים הראשונים של הלחימה, לפני שהוא יבוא לידי ביטוי.

תגובה לשלמה רוזן (הודעה 15)

נשק יום הדין, כשמו כן הוא. אחרי שהפעלת אותו, אין לך יותר במה לאיים, ולאחרים מסביבך אין ממה לפחד. ישראל שמשמידה בנשק גרעיני את דמשק תשמיד מחר את קהיר, ומצרים חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה שכנה כזו. הארסנל הכימי של ארצות ערב מספיק להשמיד חלק די גדול מאוכלוסיית ישראל (עכשיו כשאין מסכות מגן תקינות), אז הייתי ממליץ לחכות קצת לפני הפיכת נשק יום הדין לברירת שמשון...

תגובה ל jawa (הודעה 22)

סעיפים 4, 5 ו-7 – מסכים לחלוטין. אני הייתי אפילו יותר בוטה. זה חלק לא קטן מהבעיה.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

מהכתבה:

ציטוט:

קצין בכיר בצה"ל אומר שישראל חייבת להבהיר מראש לסוריה, שגם במקרה של מלחמה עתידית, קיימים קווים אדומים שלעולם לא תאפשר לאויב לחצות. "אני כופר בתפישה שהמלחמה בלבנון ניפצה את הטאבו באשר להתקפות על העורף בעתיד. מה פתאום? מדינה כמו סוריה צריכה להבין שאסור לה לירות על אזרחינו - ולא משנה מה בדיוק יהיה ההישג של חיל האוויר בתום יומיים-שלושה של לחימה. יש לנו כלים להוציא את אזרחינו ממעגל הלחימה, מראש. אפשר לקבע זאת באמצעות הרתעה כבר כעת, בהבהרה לסורים שזה אינו קביל בשום דרך ושעל כל טיל לתל אביב תבוא תגובה חסרת פרופורציות לחלוטין מצדנו. לסוריה יש הרבה מה להפסיד".

נא לשים לב כי סוריה (או לצורך העניין , איראן) היא מדינה ריבונית ואינה דומה כלל לארגון כמו החיזבאללה. חיזבאללה מתוקף היותו ארגון גרילה אינו מחוייב לשום כללים ואינו בוחל בשום אמצעים לצורך השגת מטרותיו והיה מוכן להעלות את כל לבנון באש רק על-מנת לצבור כמה הישגים מול ישראל. סוריה לעומתו היא מדינה ריבונית (שגם התקדמה קצת בשנים האחרונות) ועליה לפעול לפי כללים מסויימים בדיוק כמו שעלינו לפעול על-פי כללים מסויימים. מבחינתי כל הדיבורים על ירי רקטות על העורף לצורך הכרעה הוא בבחינת הכשרת השרץ לקראת עימות עתידי כיוון שירי מסוג זה הוא באמת קו אדום ועל מדינות להימנע ממנו ולהכריע את העימות ביניהן במישור הצבאי בלבד.

כן, גם אני סבור שעלינו להתכונן לכל תרחיש אפשרי ולמגן את העורף ולפתח מערכות הגנה כיוון שאין לדעת מה הצד השני חושב בכל זמן נתון אבל (וזה אבל גדול) אני גם חושב שאנו צריכים לראות הרבה יותר תגובות כמו תגובת הקצין הבכיר לעיל על-מנת להבהיר בצורה חד-משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים לכל אוייבינו שירי על העורף מצד מדינה ריבונית ללא פרובוקציה של ירי על העורף מצידנו כמוהו כשבירת כל הכלים והורדת כל המחסומים ושלמדינה ריבונית (איראן, סוריה) אין "פריבילגיות" שארגוני טרור נהנים מהן בזמן לחימה ועליהן חלה כל האחריות על פגיעה מקיפה בעורף שאינו משתתף פעיל ותגובה על מעשה כזה תהווה הצדקה לפגיעה אנושה בעורף שלהן.


יואב.

אמרת פגיעה מקיפה ונכנסת שותף בדיון שאת עצם קיומו אתה תוקף.

אני שואף לשכנע שאנחנו צריכים להניח שהצד השני אולי ירצה לפגוע באזרחינו, ואז להכין אפשרות צבאית שמודעות האויב לקיומה תגרום לו לא לרצות לפגוע בעורפנו.

אם כל התרגיל הפילוסופי הזה נכשל ועורפנו יותקף, אז בוודאי ובוודאי שנצטרך לממש את אותה אפשרות צבאית.

אני עדיין חושב שמהות הצבא היא לקיים מודעות והיערכות (ברמות שונות של מענה- לפי הכוונת הדרג הפוליטי-משרתי הציבור ושלוחיו) לדברים שעלולים לבוא מכיוון מדינות אחרות ולהזיק לאזרחינו. התקפה על העורף, בלי קשר למידת הנזק כרגע, היא אחד הדברים האלה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

עורפנו יותקף בוודאות. אם ישירות על ידי סוריה ואם על ידי שליח [פרוקסי]. שנה שעברה הוכיחה לך את זה וגם סאדם במלחמת המפרץ הראשונה.
השאלה כמה העורף יוכל לסבול תלויה בהכנתו לכך ובביצורו ומקלוטו.

מסכים איתך.
לכן הבסיס לכל התרגילים הפילוסופיים של "אני חושב שהוא יחשוב ש..." חייב להיות יכולת אמיתית להשיג הישגים בצורה צבאית.

מההיסטוריה כבר למדנו ככה:

1. לא אוהבים יהודים (הספר הלבן- פשוט כדוגמה לצעד מצד עם נאור לכאורה ומערבי שלא ניסה באופן פעיל להרוס אותנו).

2.לא אוהבים לעזור ליהודים.(ועידת אוויאן- כולם חוץ מהרפובליקה הדומיניקנית- תודה לכם שם!).

2. אם כבר עוזרים להם, חפש את האינטרס וכדאי שתכין שכפ"צ (פרשת פיתוח הצ'יפטיין עם בריטניה, אי מסירת 50 מטוסי מיראז' 5 שהכסף עבורם כבר שולם ואי החזרת הכסף 1967-8 באדיבות הצרפתים- "שוויון,חירות,אחווה"- זוכרים?).

3.בסוף, לא חשוב מה הגויים יגידו, חשוב מה היהודים יעשו.(דויד בן-גוריון, תופעה ייחודית בהיסטוריה היהודית).

לכן, הדרך הנכונה בעיני היא זו שמסמלת סיכת המ"מ- וודא תמיד שמאחורי ענף הזית הדק שלך יש חרב חדה וגדולה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תזכיר לי איפה אתה משרת? אני מגיע להיות איתך.

תשובה בפרטי.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אתה צודק בכך שנותקף בעזרת עושה דבריהם של סוריה/איראן (חיזבאללה או ארגוני טרור פלסטינים) אבל האם ניתן להשוות את הנזק שארגון שכזה יכול לגרום לנו לעומת מה שסוריה עלולה לעולל?
הקצין הבכיר המצוטט בכתבה טען שגדוד רקטות סורי יכול לגרום בכמה שעות את אותו הנזק שחיזבאללה גרם במלחמה כולה. גם אם הגזים הקצין, עדיין לסוריה היכולת להנחית מכה קשה הרבה יותר על העורף מאשר ארגון כלשהוא.

אתה צודק גם בכך שהנחת היסוד צריכה להיות המחמירה ביותר האפשרית והיא שהעורף יותקף ישירות ע"י סוריה וכן אני כמוך חושב שכספים צריכים להיות מושקעים בהגנת העורף בין אם אקטיבית בעזרת מערכות שונות ובין אם פסיבית ע"י שיקום ובניית מקלטים.

אחריותנו העיקרית ,לדעתי, היא להעביר את המסר שפגיעה בעורף מצד סוריה/איראן אינה שקולה כלל וכלל לפגיעה בעורף מצד חיזבאללה ואת זה לא רואים כמעט כלל וכלל בפרסומים בתקשורת מצד גורמים רשמיים. עלינו להעביר את המסר שבעוד אנו מפתחים כלים להתמודד עם האיום - הם נועדו לעימות עם גורמים לא "אחראים" כמו חיזבאללה/חמאס ושהתקפה על העורף מצד מדינה ריבונית תגרום להרס המוחלט של התשתית האזרחית שלה עם הנחיתה של הרקטה הראשונה על העורף. תקרא לי תמים, אבל אני עדיין נוטה להאמין שמדינות (סוריה/איראן) פועלות משיקולים שונים מאשר ארגוני גרילה וטרור ובכללם המשך קיומו של המשטר מה שלא מסתדר עם השמדת התשתית האזרחית שלו. הפרסומים התכופים בתקשרות (שמבחינת אוייבנו גם מייצגת את עמדת הממשלה - כפי שהמודיעין שלנו עצמו טוען) על פיתוח עוד עוד מערכות הגנה מעידות על כך שבכוונתינו להתמודד עם האיום בעזרת ניטרול הרקטות עצמן ולא בעזרת תגובה חריפה (מאוד) שאנו זכאים לה מוסרית עם עורפינו יותקף.

יואב.

תמהה אני לפעמים, עד כמה הדיון "בסוגית הפגיעה בעורף" - כלל מעלה סימני שאלה אצל לא מעט מהקוראים הנבונים שבשרשור זה.

הרי ברור לכל בר דעת, כי למרות שאויבי ישראל (בינהם סוריה העליזה) אינם ניחנים בחוש
שכל מפותח או אינטיליגנציה יתרה,

עדיין "נבונים הם דיים" בכדי להבין את משמעות העבירה על חוקי הלוחמה הבינלאומיים -
קרי פגיעה בעורף האזרחי של מדינת ישראל וזאת ע"י ביצוע ירי ישיר ומכוון על אזרחיה.

נחה דעתם של אלו והיטב על משמעותה של פעולה שכזו.

העורף הישראלי נתון לפגיעה מתמשכת מזה כמה שנים - מטענים, ירי נק"ל, וירי תלול מסלול. גם בעבר לא חסרים אנחנו דוגמאות לפגיעה מכוונת ומתמשכת בעורף, ולמרות כל אלה, תגובות ישראל הן מדודות ומצומצמות. אם כך, מהי ה"משמעות" של העבירה על הדין הבינלאומי?

מי שירה עלינו נק"ל, תלול מסלול והניח מטענים היו ארגוני טרור שמעצם טבעם, לא מחויבים לדין הבינ"ל. הדוגמא היחידה שעולה במוחי של ירי על אזרחים בידי מדינה ריבוינית היא מלחמת המפרץ הראשונה, ושם הנושא לא רלוונטי מכיוון שעיראק ירתה עלינו סקאדים בזמן מלחמה, כך שגם אם הנושא יעלה לדיון באו"ם, במה אתה יכול לאיים? בפלישה? הרי באותו זמן בגדד הופצצה בידי ח"א האמריקאי והכוחות האמריקאים התקדמו לבגדד.

אז עם תום הקרבות תמהר ישראל להגיש תלונה רשמית על פורעי החוק הבינלאומי? זו המשמעות? נשמע מרתיע מאד.

מה עניין המחויבות לדין הבינלאומי? הרי מי שמפגיז בכוונה תחילה אוכלוסיה אזרחית ממילא אינו מרגיש את עצמו מחוייב לאמנות השונות. האם ישראל מוותרת לארגוני הטרור ושולחיהם משום שהם אינם חתומים על אמנת ז'נווה או בשל שיקולים אחרים? מי אמר שאם ישראל תותקף בעורף, ואפילו באמצעים בלתי קונבנציונליים, היא תהיה חופשית להשיב בכל האמצעים העומדים לרשותה?

על פי הדין הבינלאומי - כנראה שלא. ע"ע ההחלטה בנושא גדר ההפרדה, שהיא אמצעי עדין.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אמנם לא מהצד הנכון, אבל בהחלט אין פרופורציה בין הפגיעה לתגובה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי