19-11-2007, 00:27
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
פקידי האוצר (להלן "הטייסים השבויים") לא ממש זכאים לסימפטיה כלשהי.
מדיניות אטומה כלפי כל רפורמה חברתית - ובה בעת, פתיחות מופלאה לשפוך מיליארדים מרכוש
הציבור על ראשו של מיליארדר כזה או אחר, שאצלו או אצל חבריו, הם יעבדו בעוד שנה-שנתיים...
באופן אישי עייפתי ממכתבי שמיניסטים ךמיניהם (בעד נסיגה/נגד נסיגה/בעד סרבנות/נגד סרבנות/
בעד המורים/נגד המורים). עם זאת, המכתב הזה מדבר על בעיות אמיתיות:
1. מערכת החינוך הלא שיוויונית שלנו (ואני כותב על בתי"ס ציבוריים), מנציחה את אי השיוויון בחברה,
ומקבעת עוני בקרב שכבות שלמות.
2. שעות הלימוד נטו, מצטמצמות והולכות.
אני לא מסכים לקלישאות סתמיות כמו "מעמד המורה מתערער" (עם כל הכבוד, טוב מאוד שמורה כבר
אינו אלוהים. ראוי להתייחס למורה בכבוד, אבל לא כאל מפקד) או "ביה"ס כבר לא תורם לחינוכנו
כאנשים ערכיים (עם כל הכבוד, חינוך צריך לקבל במקום אחד - בבית. שהמורים ידאגו ללמד וישאירו
להורה לחנך את ילדו).
המאבק הנוכחי של המורים הוא המאבק הקריטי ביותר לעתידה של המדינה - ואינו דומה בכלל
למאבקם של איגודים אחרים. אם מאבק המורים יסתיים בניצחון גדול - הרי שבתוך שנים ספורות
יגיעו למקצוע הזה אלפי צעירים מוכשרים, שיתפסו את מקומם של מורים מבוגרים שנשחקו אחרי
עשרות שנים, שיוכלו לפרוש לפנסיה בתנאים מכובדים.
אם האוצר ינצח, הרי שרוב המורים ימשיכו להיות הסטודנטים בעלי היכולות הנמוכות יותר, אלה
שהפסיכומטרי שלהם לא אפשר להם לעסוק בכל מקצוע אחר. הם כל הזמן יפזלו לצדדים ובשנייה
שימצאו משהו טוב יותר (ולא חסרים מקצועות טובים יותר - הם יעזבו).
המאבק הוא היסטורי, וישפיע על כל הדור של ישראל. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
