19-11-2007, 14:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 19.04.06
הודעות: 771
|
|
|
קצת ציונות - הסיפור שלי.
אחרי קורס חובשים ותקופת הכשרה מפרכת בחורף הקר של שנת 2006, הגענו סוף סוף,
מורעלים מתמיד אפשר להגיד, לצפון רצועת עזה כפלוגת מסלול.
אחרי 4 חודשי מסלול שבהם ראינו כמעט הכל, ואתם בטח מכירים מהחדשות, מחבלים בקו החוף ובמחסום ארז, שיגרה של סיורים שבחלקם לא קרה כלום, ובחלקם היה "אקשן", אין ספור שעות טובות יותר ופחות בפילבוקסים השונים, ומארבים מעצבנים בחום של היום ובקור של הלילה.
לפלוגה לא היה אפילו "איקס" אחד, מחבל אחד לא הקגנו למרות אינספור הצלחות מבצעיות, והנה הגיע לו היום האחרון של המסלול.
אני אז ירדתי מסיור לילה מתיש, ונהיתי בכיתת הכוננות של הפלוגה.
בשעה 9 בבוקר אחרי עוד הצלחה מבצעית בלוח השש-בש, הלכנו כל החבר'ה של הסיור לישון, ככה חשבנו לפחות.
בשעה 9:52 בדיוק לפי השעון שלי, שמענו בכריזה את הניגון החוזר: "כרמל א', כרמל ב' הקפצה", הראש שלנו היה בטקס סוף מסלול ובעליה המלחיצה קצת לרובאית, אבל זה לא מנע מאיתנו 6 וחצי דקות, להיות בצד העזתי של גדר המערכת.
זיהינו את 2 המחבלים, וביישור קו והסתערות הרגנו אחד מהם, והשני נתפס והובא לחקירה.
תוך כדי הקרב הקלע שלנו, זיהה מכ-350 מ' חמושים הרוצים לפגוע בנו, ירינו לכל עבר שלבסוף זיהה הקלע ופגע באחד מהם.
2 מחבלים הרוגים, מניח מטען נתפס, פיגוע ענק סוכל, ביום האחרון של המסלול.
בשביל הרגע הזה, שווה לוותר על כל מה שלוחם מוותר עליו, 3 שנים קטנות, שנותנות לך הרה יותר מאשר הן לוקחות ממך.
_____________________________________
משוחרר.
 גולני שלי
Tamron 28-75 F/2.8 + Pentax AF360 FGZ Flash + LightShpere II +
Crumpler 500+ Canon A590 IS P&S Camera +
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
