בעזרת ה' יתברך
לקט הארות וביאורים נפלאים ממעיינו העמוק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מלוקטים מספריו הקדושים ומספרי תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת וישב
וישב יעקב בארץ מגורי אביו (לז,א)
וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרשו רז"ל (מדרש רבה) שהיה מגייר גרים (כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח), וזה אלה תולדות יעקב יוסף. היינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב נפשות הרחוקות. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף שזהו פירוש אלה תולדות יעקב יוסף כמו שפירש רש"י שם. שכל מה שקיבל משם ועבר מסר לו. וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו שהוא מה שהיה יעקב מגייר גרים. ותיכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף שפירושו שמסר לו כל חכמות כנ"ל. היינו כנ"ל. כמו שיעקב גייר גרים על ידי עוצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר [=לקרב אפילו הרחוקים ביותר]. כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד. כי יעקב מסר לו כל חכמתו. כי עיקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' וזהו בחינת יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן. רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו בן שבע עשרה שנה היה וכו'. שבע עשרה בגימטריא 'טוב' כמובא. היינו שיוסף היה טוב לכל והיה כולו טוב ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל. כי מצא בהגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קירבם להשם יתברך. וזהו (שם) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'. שהם בני השפחות הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם.
(ליקוטי הלכות, או"ח, השכמת הבוקר ד,ט"ז)
אלה תולדות יעקב יוסף (לז,ב)
וזה מרומז בדברי רבותינו ז"ל שאמרו על יעקב אבינו, שהוא בחינת עצם נקודת האמת, בחינת "תיתן אמת ליעקב". כשראה אלופי עשו נתירא מאד ואמר: מי יוכל לכבוש את כולם? מה כתיב למטה: "אלה תולדות יעקב יוסף" וכו', ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם. משל לפשתני וכו', הפחמי תמה: אנה יכנס כל הפשתן הזה? פקח אחד השיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כלו וכו'. הפשתני הוא בחינת קין, שהביא קרבנו פשתן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, והוא היה בעל מחלוקת הראשון, וממנו נמשך ונשתלשל כל מיני מחלוקת שבעולם, שהשקר חולק על האמת ורוצה להעלים אותו, עד שעל ידי זה מתגברים אלופי עשיו לגמרי. ועל כן יעקב, שהוא נקודת האמת, היה מתיירא מאד שלא יתעלם האמת לגמרי חס ושלום; מה כתיב למטה: "אלה תולדות יעקב יוסף" וכו', ניצוץ אחד יוצא וכו'. היינו, כי אף על פי כן ואתה מרום לעולם ה', כי יש בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק האמת, שיכול להלהיב אור האמת בעולם, בבחינת "ובית יוסף להבה", עד שישרוף ויכלה לכל השקרים שלהם, כי קושטא קאי, כי ניצוץ אחד מקדושת האמת ומקדושת אור תורתו האמתית שמאיר ומתנוצץ בלב איש הישראלי, החפץ באמת ומטה דעתו ולבבו אל האמת לאמתו, והניצוץ הזה הוא שורף ומכלה כל השקרים וההטעיות של בחינת אלופי עשיו וכיוצא בהם, כי שפת אמת תכון לעד.
(אוצר היראה, מחלוקת נז; על פי: ליקוה"ל, חושן משפט, גניבה ה,לא-לג)
אלה תולדות יעקב יוסף
והנה ענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל [בענין חנוכה. שבית שמאי אומרים, לענין הדלקת נרות חנוכה: פוחת והולך, שמדליק ביום הראשון שמונה נרות וביום השני שבעה וכן הלאה, עד שביום השמיני מדליק נר אחד; ובית הלל אומרים: מוסיף והולך, שמדליק ביום הראשון אחד, ובני שניים עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות] [מחלוקתם היא] בענין התקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד שאין ראוי מן הדין לקרבן שבית שמאי אומרים 'פוחת והולך' להעלים האור מהן שלא יתקרבו; ובית הלל אומרים 'מוסיף והולך', כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה באופן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל. הנה ענין מחלוקת זאת זהו בחינת כלל המחלוקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקבל נפשות הרחוקים להשם יתברך, שרבים מאד קמים עליהם וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם מחמת שמדת הדין מתלבש בהם. ועל ידי זה נכנס בלבם טינה עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי וחולקים על [הצדיק האמיתי] כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בתקופה הקודמת לביאת המשיח שמתרבה הקטגוריה [=המריבה] בין תלמידי חכמים מאד. וביותר על רבינו הגדול והנורא [רבי נחמן מברסלב] זצוק"ל על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך. וזה בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק. כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך. וזה בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק. כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך על ידי שמוסיף והולך האור בכל יום. כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים [היינו, שמצמצם את אור ה' יתברך למידה שבה יוכלו לקבלו גם הרחוקים מה' יתברך] באופן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם. ועל שם זה נקרא יוסף בחינת מוסיף והולך כנ"ל והשבטים אף על פי שכולם קדושים כי היו כולם צדיקים גדולים חלקו עליו בשביל זה וכנ"ל. וזה בחינת (בראשית לז)וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרשו רז"ל (מדרש רבה) שהיה מגייר גרים (כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח), וזה (שם) אלה תולדות יעקב יוסף. היינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב נפשות הרחוקות. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף שזהו פירוש אלה תולדות יעקב - יוסף כמו שפירש רש"י שם. שכל מה שקיבל משם ועבר מסר לו. וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו שהוא מה שהיה יעקב מגייר גרים. ותיכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף שפירושו שמסר לו כל חכמות כנ"ל. היינו כנ"ל. כמו שיעקב גייר גרים על ידי עוצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר. כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד. כי יעקב מסר לו כל חכמתו. כי עיקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' וזהו בחינת (שם)יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן. רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו בן שבע עשרה שנה היה וכו'. שבע עשרה בגימטריא 'טוב' כמובא. היינו שיוסף היה טוב לכל והיה כולו טוב ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל. כי מצא בהגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קירבם להשם יתברך. וזהו (שם)והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'. שהם בני השפחות הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים בני בלהה ובני זלפה. זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר [=היצר הרע] וחילותיו שזהו בחינת בני בלהה בחינת בלהות אתנך וכו' (יחזקאל כ"ח)ופירש רש"י שם שדים. היינו חילות היצר הרע שהם שדים וקליפות שהם מבהילים ומבלבלים ומרשיעים את האדם. וזה בחינת בני זלפה בחינת זלעפה אחזתני מרשעים(תהלים קי"ט)כי חיילות היצר הרע הם בחינת בלהות וזלעפות וכל הנמשכים אחריהם נקראים בני בלהה ובני זלפה. והצדיק הגדול בחינת יוסף עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם תברך. וזהו והוא נער את בני בלההואת בני זלפה וכו' ופירש רש"י שהיה עוסה מעשה נערות וכו'. כי הצדיק האמת בעוצם חכמתו מוריד את עצמו אליהם כל כך עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות. כי מדבר עמהם שיחת חולין ואוכל ושותה עמהם ופעמים מטייל ומשחק עמהם וכל כוונתו כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך. וכמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות (ח"א סימן ס' ח"ב סימן ע"ח)כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות אבל כוונתו רצויה להשם יתברך לבד בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם יתברך שאי אפשר לקרבם כי אם על ידי זה. וזהו בחינת והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' וכנ"ל:
(ליקוטי הלכות, או"ח, השכמת הבוקר ד,ט"ז)
ויחלום יוסף חלום (לז,ה)
עוד מצאתי מכתב יד החברים: דע שיש חן, שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות על ידי החלומות. כי בכל החלומות בודאי יש בהם עתידות, רק שיש בהן כמה פוסלת ותבן כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נה): כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אין חלום וכו' וגם יש חלומות ברורים כמו שכתוב (במדבר יב-ו): "בחלום אדבר בו" ומי שיש לו זה החן הנ"ל חלומותיו צודקים בודאי אלא שאפילו כששומע חלום מאחר שמספר לו אזי נופל התבן והפסולת מן החלום ועל ידי זה שומע רק החלום המבורר ועל ידי זה יכול לפתור החלום ולידע העתידות מהם ויוסף היה לו זה החן בחינת (בראשית מט-כב): "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" לשון חן כמו שפרש רש"י, על ידי זה היה חלומותיו צודקים כי השתמש תמיד בחלומות ופתר אותם מחמת שהיו חלומותיו צודקים ונכתבו בתורה גם על ידי זה היה יכול לפתור חלומות כמו שכתוב בתורה.
(שיחות הר"ן רס"ב)
המלוך תמלוך עלינו (ל"ז,ח)
הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף, מרחם על הדור ומספר ומרמז להם גודל מעלת קדושתו ועוצם השגתו, ומעיר אזניהם שכלם צריכים להתקרב אליו, כי כל עליית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזה בחינת מה שספר יוסף להשבטים חלומותיו ודבריו. אבל צריכין לזה זכיה גדולה להקשיב דבריו בתמימות, כי לפעמים עוון הדור גורם עד שגם הצדיקים והכשרים אינם רוצים להאמין בדבריו, וחושדין אותו שכל כוונת דבריו בשביל התנשאות וממשלה, שזה בחינת שאמרו לו אחי יוסף המלוך תמלוך עלינו וכו', עד שעל ידי זה נעלם הצדיק מן העולם חס ושלום.
(אוצר היראה, צדיק רכד; על פי: ליקוה"ל, חושן משפט, מקח וממכר ג,יג)
המלוך תמלוך עלינו
והצדיק האמת שהוא בחינת 'יוסף' מרחם על הדור שהם בחינת כלל השבטים ומספר להם תמיד חלומותיו ודבריו כדי שיזכו להתקשר אליו, ומעיר אזניהם שכולם צריכין להתקשר אליו כי כל עליית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזהו בחינת מה שסיפר להם חלומו שראה והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי(בראשית, ל"ז,ז). היינו שראה שכולם עוסקים בעבודתם ומייחדים יחודים ומקשרים קשרים דרגא בדרגא ועולם בעולם שהוא בחינת 'מאלמים אלומים' שהם קשרים ואגודות בחינת יחודים וקשרים קדושים שנעשים בעולמות עליונים על ידי עבודת הצדיקים האמתיים. והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, שכל עבודתם צריכה לבא לצדיק האמת ולהכלל בו. כי עיקר תכלית כל הקשרים והייחודים הוא להעלות הכל להשכינה וזה נעשה רק ע"י הצדיק האמת בחינת יוסף כנ"ל. אבל הם לא רצו להאמין בזה ואמרו המלך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו? ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. כי אומרים שכל מה שהצדיק האמת מגלה תורתו וחידושיו והשגותיו לבני ישראל, כוונתו חס ושלום בשביל התנשאות למלוך ולמשול בהם, וחולקין עליו ורודפין אותו בכל מיני רדיפות כמו אחי יוסף שרצו להרגו ולהשליכו לבור. ואפילו האוחזים עמו קצת ומרחמים עליו, אומרים למוכרו בעשרים כסף, דהיינו שמוכרים את הצדיק ומעלימים [=מסתירים] אותו מן העולם בשביל הכסף בשביל תאות ממון. כי כשפוגמין בהצדיק האמת אזי אינו עולה לימודו להצדיק ואז נעשה מלימודו ל"ט מלאכות כנ"ל שהוא בחי' בזיעת אפך תאכל לחם שהוא בחי' תאות ממון. ע"י שפוגמין בכבוד הצדיק וכנ"ל.
(שם, חו"מ, מקח וממכר, ג,י"ג)
ויבוא הביתה לעשות מלאכתו (ל"ט,י"א)
כל המלאכות שהאדם עושה בכל יום מששת ימי המעשה, כולם הם בחינת בירורים לברר נצוצות מעמקי הקליפות כידוע ועיקר הבירור על ידי קדושת המחשבה, על ידי ששומר את המחשבה כחוט השערה. וזה עיקר מלאכתו של האדם בחינת ואמלא אותו וכו' ובכל מלאכה וכו'. וזה בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק כשבא לידי נסיון (בראשית ל"ט)ויבא הביתה לעשות מלאכתו. כי עיקר המלאכה והאומנות של האדם בזה העולם הוא לעמוד בנסיון. והעיקר בתאוה הזאת. והעיקר על ידי שמירת המחשבה כחוט השערה בכל פעם.
(שם, או"ח, תפילין, ו,ל"ג)
ותתפשהו בבגדו (ל"ט,י"ב)
שהיצר הרע תופס את האדם בבגדו, דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו. כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם מבלבלים מאד את האדם ומונעים אותו על-ידי-זה מעבודת השם יתברך, וזהו 'ותתפשהו בבגדו'. אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף-על-פי שאין לו בגד ללבוש, אף-על-פי-כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' (שם)שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה שיכול.
(שיחות הר"ן, ק)
וימכרו את יוסף (לז,כח)
בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמיתיים. אבל יש אמת למעלה מאמת כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין. וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיק גדול יותר בודאי האמת שלו גדול ומבורר ביותר. כי העיקר הוא האמת. עד שיש בכל דור צדיק אמתי שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החילופים והתמורות על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת. כי על פי רוב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן, ומכניס ביניהם מחלוקת גדול לחלוק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דייקא נוטה חס ושלום מדרך האמת. ומזה היה בחינת המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף עד אשר לעבד נמכר יוסף. ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים. וכן מחלוקת שאול שרדף את דוד בחינם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא שהתגבר הקטגוריא והמחלקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעין היכן האמת. על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה.
(אוצר היראה, צדיק יח; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, ברכת השחר ג,יז)
ויבוא הביתה לעשות מלאכתו (לט,יא)
כל המלאכות שהאדם עושה בכל יום מששת ימי המעשה, כולם הם בחינת בירורים לברר ניצוצות מעמקי הקליפות כידוע. ועיקר הבירור על ידי קדושת המחשבה, על ידי ששומר את המחשבה כחוט השערה. וזה עיקר מלאכתו של האדם בחינת ואמלא אותו וכו' ובכל מלאכה וכו'. וזה בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק כשבא לידי נסיון ויבא הביתה לעשות מלאכתו. כי עיקר המלאכה והאומנות של האדם בזה העולם הוא לעמוד בנסיון, והעיקר בתאוה הזאת, והעיקר על ידי שמירת המחשבה כחוט השערה בכל פעם.
(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפילין ו,לג)
ראשי
צ'אט
29-11-2007, 13:27
מצב כלאיים
