בואו נוציא את כלי הנשק החוצה לרגע למרות שהם תוסף בלתי נמנע במציאות הנוכחית,
אני עוד לא ראיתי קרב רחוב טיפוסי ברמה גבוה,
הכוונה לקרב רחוב של מכות סטרייקינג, חניקות, וחביקות,
(רוב קרבות הרחוב שאני ראיתי היו כאלו).
כמובן שהכי טוב לסיים במכה אחת או בלי מגע בכלל אם אפשר,
אבל בחיים, בחיים לא להסתמך שמכה אחת תספיק,
ובלי מגע הוא כבר שימוש בכלי נשק אז אני לא מתחשב בו לעת עתה,
ניתוח:
קרב 1 על 1:
ברוב הקרבות יש כאפות, אגרופים, בעיטות, ברכיות, חביקות וחניקות שהם בדר"כ 3 סוגים:
חניקה מאחור פתוחה וסגורה וחניקה מקדימה מסביב לראש והיאחזות ביד השנייה,
המכות בדר"כ מאוד ארוכות (לי לפחות) ומההיאחזויות צריך רק טכניקות יציאה (כמה שיותר יותר טוב),
כשנופלים על הרצפה אז הם מחפשים את המכות: אגרופים, חניקה, לדפוק לך את הראש ברצפה אבל כשאני נופל אני מחפש ישר את המצב שליטה, ועד שאני לא מתמקם אני מתרכז בלהשיג מצב שליטה שממנו אני יצליח להרביץ חופשי ו"לצוף" ממנו ועליו במקרה הצורך, לתוקפים ברחוב אין את הבינה של לחפש מצב שליטה הם לא חושבים איתי באותו ראש, ואני חושב שלמצב שליטה קוראים מצב שליטה כי הוא נותן שליטה, בקשר לריבוי תוקפים מצב שליטה אינו מספיק וחשוב לדעת "לצוף" ולעבור בין היריבים ולכל יריב לחלק חלק מיעילות בקרב, מהי יעילות???
סופר לי על קרב זירה שאחד עלה על השני ב"מאוונט" והרביץ לו רק אגרופים לאשכים, אך היריב אינו נכנע (מעניין מה שלומו עכשיו), אז הבנתי שכשהכל בראש, הכל בראש, ואז קרב לא מסתיים במכה אחת לביצים כי הכל בראש אז המכות הן לראש, למה דווקא לראש, מה בגלל המוח???
כן גם בגלל המוח אבל לא רק במעורבות ישירה, החישה האנושית ממוקמת בראש, נכון שלא לכל אחד יש אומץ בקרב רחוב להכניס ליריב אצבע לעין אבל במקרה של שליפת סכין לא הייתי אפילו מהסס, וגם כדי להכניס ליריב אצבע לעין כראוי צריך לדעת איך, בעוד שמנטליות חזקה לא תגרום ליריב להפסיק אחרי בעיטה לביצים, ההעדפה שלי היא הראש ולפעול רק רצפים, בלי סימונים ובלי הדגשי מכות,
לעבוד אמיתי במידות כוח משתנות ולפי שלבי אימון מתאימים ולא לשלוח אנשים לקרב שהם לא מוכנים אליו עדין, אני נכנסתי כבר לקרבות כשלא הייתי מוכן ועכשיו נדפק לי הגיד של האגודל.
לפני שהייתי מלמד תלמיד את היסודות ללחימה הייתי מלמד אותו את היסודות של לא להילחם כדי ללמד שאלימות היא המוצא האחרון, עדיף שתהיה לפחות עמידת מוצא אחת למקרה שבאים לאיים ויכולה להיות התפתחות ואפשר לפתור את הסיטואציה גם בדרך אחרת: דיבור, שפת סימנים, להזמין שתייה על חשבון הבית ולברוח, וכו'.
קרב רבוי משתתפים:
טוב את הקרבות האלו ראיתי יותר, יותר מדי,
עכשיו כשאדם לבד נגד רבים גם כשהם לא מומחים בלהילחם הסיכוי שבטעות מכה של אחד מהם תפגע במקום רגיש (אשכים, ראש) גדלה, ועוד עם כלי נשק שליפים (סכין, אגרופן) שהסיכוי להיפגע הוא בערך 90%, וכשיותר מאחד תוקף (חשבו לבד את האחוזים),
אלו עוד הנשקים הנורמליים שראיתי, אצלי בשכונה היו תקיפות איומות שאני בכלל לא רוצה לדון בהן
אומנם אני כן רוצה לדון בתקיפות עם כלי נשק אחד מול רבים, כי כשמעורבים כלי נשק אנשים של מעורבים הופכים להיות לפעמים אדישים ולא מתערבים כשהם רואים, ובמצב הקיים אני בכלל לא מאשים אותם, אני הבנתי שלהיות אדיש לא פותר אותי והתחלתי להתאמן, אני מתאמן גם עם אנשים שראו יותר קרבות ממני והתחלתי ללמוד מהם ולהתעמק, עכשיו בסכין הטיפוסים שהכי קשה לי לעבוד מולם הם:
הטיפוס המאיים, הטיפוס המשוגע (שאני לא אחזור עם סכין במוח) והטיפוס המיומן,
אלו 3 טיפוסים שהתזמון מולם הוא גורלי והם לא פחדנים שיתקפו ברחוב בכל בכוח וגם לעיתים בתקיפה אחת, הטיפוס המיומן הוא מאוד מחושב והוא יודע מה הוא עושה, המשוגע יכניס דקירות למקומות שלא שמעתי אנשים נדקרים בהם (שמעתם פעם על תקיעת סכין במצח???), והטיפוס המאיים שמנפנף בסכין שלו כשהוא מאיים ו/או מנסה להצמיד אותה לגוף (לאיום) הוא גם תוקף שנגדו התזמון הוא גורלי,
העיקר הוא לזכור להיות מוכן כי הנשקים נמצאים ועדיף לטעות בשפיטה ובזיהוי מאשר להידקר,
בדר"כ מה שקורה הוא שמתאספים מלא אנשים על אחד בעיקר כשאלו שתי חבורות מהניסיון שלי,
התקיפות של הראשון הן הכי ארוכות בקרב טיפוסי והאחרים מצטרפים עם אגרופים ובעיטות,
הבעיטה הכי טיפוסית היא בעיטת "לאוו קיק", מול תוקפים ללא כלי נשק לא חשוב לדעת את הנוסחה המלאה של תנועה במרחב רק חשוב לא להיכנס למעגל ("מעגל לחץ") ולנסות לחשוף כמה שפחות גב,
עדיף להיות סטרייקר בקרב של רבים ללא כלי נשק כי אין יותר מדי זמן לנעילות ואני לא בטוח שהעדיפות הראשונה היא שבירות ותלישות איברים, הכי חשוב תמיד להיות מוכן שבכל רגע ישלף כלי נשק, לכן לעולם לא להפנות גב שכשבזמן העיסוק אחד בא ושם דקירה מאחורה ואז אחרי שבוע מגלים את הגופה שלך בפח זבל (אני צוחק), ברגע שנשלף כלי נשק, הורם בלוק... אין רחמים (רק לא להרוג), אני אעדיף שבכלל לא להילחם, נשלף סכין או לברוח או להגן על עצמי עם כמה מכות ולחפש אבנים לזרוק על הסכינאי, הסיכון הוא עצום, והשיקול אם לשלוף סכין הוא מזערי, לעומת אקדח למשל, אך אני מוכן גם לאפשרות של אקדח כי בשכונה שלי קרו מקרים, אז חוץ מהעקרונות אני עוסק ב-"חידוד חושים", קוג'י אין", "קוג'י קירי"
ו-"זן שין", על חידוד חושים וזן שין לא ראיתי מידע אבל על קוג'י קירי וקוג'י אין כן, למי שרוצה לדעת עוד: http://en.wikipedia.org/wiki/Kuji-in http://en.wikipedia.org/wiki/Kuji-kiri
מכיוון שאיך להגיב חלקנו יודעים השאלה היא מתי להגיב, מתי אתם מגיבים???
ואל תענו, מתי שאתה מרגיש מאוים, מתי ששמים עליך יד... תתארו לי סיטואציות.
נערך לאחרונה ע"י NORE בתאריך 30-11-2007 בשעה 23:34.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NORE שמתחילה ב "ניתוח של קרב רחוב טיפוסי ללא כלי נשק, וקבוצתי בלי ועם."
הפחד לפני קרב רחוב וקרב בזירה הם די דומים אבל לדעתי הפחד לפני קרב רחוב גדול יותר.
הפה יבש,הגוף רועד ואתה מרגיש חולשה כאילו אין לך כוח להביא לו אגרוף,הלב טס במהירות,וברוב המקרים אתה גם לא תגיב אם הוא יביא לך את המכה הראשונה כי אתה פשוט תקפא,זה קורה להרבה מאוד אנשים.
ברחוב צריך פשוט ל"התנתק" מהרגשות ולהפוך למכונה,שייעודה היחיד הוא לנצח את הבן אדם הזה כי אם לא אני יכול לשלם על זה בחיים שלי (קרב רחוב)
פה קל להגיד דבר כזה,אבל צריך אופי חזק בשביל לבצע את זה..
אני מסכים איתך,
לאו דווקא בקשר לאופי, אלא יותר בקשר להחלטה,
החלטה יכולה להתבצע, אך להחליט משהו ולבצע אותו על הצד הטוב ביותר חובה לדעת איך,
אני מעדיף לפעמים לתכנן את הרצון לפני שאני פועל להמשך, וכל תוספת קטנה מרחיבה את הידע עד מה שנקרא אדם מיומן, למשל אני יודע לתת אגרוף, אחד לימד אותי בעיטה, אני מתאמן אגרוף בעיטה, השלישי לימד אותי חניקה אני מתאמן על ה-3, בטעות בדרך פגעתי ליריב עם המרפק בראש וראיתי שקרה משהו,
אני חוזר בודק איך עשיתי מבין שהפעולה היתה מרפק, נכנס לקרב, ורואה שהיריב נועל את היד של האגרוף, מבין - להחזיר את היד בחזרה אחרי כל מכה כדי שהוא לא יתפוס אותה לנעילה,
והינה יש כבר רצף שלם של אגרוף בעיטה מרפק וחניקה.
כדי שכשאני אגיע אני אדע כבר איך לפעול אז בתהליך הידע גם כשאני אדע מושלם אני אשפר כי יהיו אנשים שינסו ניסיונות שעוד לא נוסו, לפעמים לא צריך לחשוב אלא לפעול אבל כדי לפעול כדאי ללמוד איך ואז הפעולות הופכות לידועות ואפילו יותר טוב לאינסטנקטיביות , יש אנשים שהאופי שלהם הוא אופי שמתאים מהחינוך שלהם או חוסר החינוך שלהם, והתגובות הטבעיות של הגוף שלהם לפעולות מסוימות, הכי חשוב כדי לדעת הוא לנסות, וכדי לנסות כדאי להחליט וצריך לנסות ולא לחשוב מה יש לי להפסיד??? לחשוב שאני באתי לנצח, רק ככה וונירים חושבים, לא מעניין אותם מהסביבה, הם מנסים, אז בפעמים הראשונות אפשר לצאת "טמבל" אבל כשממשיכים וממשיכים ולא מוותרים וכשאתה יודע איך אף אחד לא יוציא אותך דפוק בפעם ה-1000 כי התאמצת בניסיונות במקום להתאמץ לנסות, והדרך היא מושא להערכה בין אם נכשלים ובין אם לא, ואחרי הידיעה, השאר הוא ענין של תזמון, ותזמון נלמד מניסיונות, לכן אחד הקווים המנחים אותי, למרות שאני לא פועל רק לציוויו "לא תנסה לא תדע", אני לא פועל תמיד כי חלק מהבינה שלי היא שלא חייבים לנסות תמיד, הסיבה של אי הידיעה נובעת בגלל הידע שלא חייבים לנסות הכל, והיכולת היא אינה השאיפה אלא מעבר, אך לא רואים את היודעים להגיע אל מעבר לאופק רק מלחשוב שהם שם, "יש אנשים שרואים עד קו האופק, ואנשים שמרגישים את אחריו".
נערך לאחרונה ע"י NORE בתאריך 01-12-2007 בשעה 16:43.
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי NORE שמתחילה ב "אני מסכים איתך,
לאו דווקא..."
אף אחד לא יעמוד ופשוט יילחם איתך,במציאות של היום זה ישר סכין,אגרופן,אקדח או כל מה שלא יהיה..
מיילא אם תריב עם מישהו בשיכבה שלך אז ייתנו לך לריב איתו אחד על אחד ונגיד ש"תנצח אותו",מחר הוא יחזור עם כמה חברים ואכלת אותה..
במצב של היום שתיקה יכולה להציל את החיים שלך..
לא כל אחד שלומד אומנות לחימה הוא ברוס לי..
אם כבר ברוס לי,אני נהנה לראות כל פעם מחדש בסרטים שלו איך הוא שותק ומבליג,עד שאין בריריה(ברוב המקרים..)
ואתה פתאום יכול לגלות שאתה לא מצליח ליישם את האומנות לחימה שלך מול אדם אחד מכל מיני סיבות,ורק אז הנורה נדלקת לך שזה בכלל לא פשוט..
למעט מאוד אנשים יש את היכולות לנצח כמה אנשים ביחד..
אתה הושפעת מברוס לי, ואני לא חושב שאני בגילך,
ברוס לי הוא אינו אומן הלחימה הגדול ביותר בכל הזמנים, לעניות דעתי הנינג'ה הוא הגדול מכולם,
נינג'ה הוא לא רק לוחם (צורת מחשבה), בהודעת הפתיחה של האשכול נכתב שעדיף לטעות בזיהוי מאשר להידקר, אני מודע לעניין ה-"חיפושים" וה-"חוזים", לכן עדיף שלא ידעו אודות, לפעמים נגמר עם בורר, ולפעמים אחרת, לגמרי אחרת, עדיף שלא להיכנס בכלל לעניינים, הנינג'ות לא רק ידעו להילחם, הם עסקו בעוד תחומים מגוונים, מדוע הנינג'ה הוא הלוחם הכי טוב אתה בטח שואל ולא ברוס לי,
אצל הנינג'ה כל קרב היה לחיים ולמוות.
"
עבור הנינג'ה להיות לוחם משמע היה לשרוד ברמה הגבוהה ביותר שיש , להיות מסוגל להמשיך את קיומו מעבר לרמת הרגע , למעשה הוא ידע מראש כי המוות ממתין לו , כי לזה הוא חונך , ועצם ידיעת המוות המרחף , וסכנת ההיכחדות העניקו לו יתרון משמעותי בהיותו איש צללים , המגיח וחוזר מתוך האפלה.
לא טוב היות האדם לבדו , אבל זהו שבדיוק ההיפך , הלוחם שונה מין האדם ולפיכך כל בחירותיו, שגיאותיו, הצלחותיו, נובעים מתוך החלטותיו בלבד, וזוהי רבותי ..
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NORE שמתחילה ב "ניתוח של קרב רחוב טיפוסי ללא כלי נשק, וקבוצתי בלי ועם."
שבעיית ה"מתי אני מגיב" היא בעייה מאוד קשה וכבר פתחתי אשכול עם שאלה דומה. אני חושב שכל הניתוחים על קרבות רחוב הם לא אמינים(בזמנו הכרתי אנשים שעסקו בא"ל שהיו פשוט מחפשים מכות על מנת לנתח מצבים כאלו)משום שכל אחד "הולך מכות" בדרכו שלו ולפי רמת ה"משוגעות"
שלו. לדעתי כמו שציינת תמיד צריך להימנע ולנסות כמה שיותר להתרחק ולהתחמק ממצבים כאלה כי לעיתים קרובות אתה לא מכיר את האדם שאיתו אתה מתעסק ויכול להיות שלאחר מכן תגלה שהסתבכת מעל הראש אבל בכל זאת צריך להעריך את הסיכון שמולו את מתייצב,להעריך את מצב הסכנה שנשקפת לך ולפעול.
לעניות דעתי רוב האנשים שעוסקים בא"ל מודעים יותר לכוח שלהם ולנזק שהם יכולים לגרום לכן זה גם עושה לך איזה טויסט בראש שלעיתים אתה צריך להיזהר על היריב שלך על מנת לא לפגוע בו בצורה בלתי הפיכה או אפילו לגרום למוות,דבר שאחרי זה יסבך אותך פלילית גם אם פעלת מהגנה עצמית.
הבעייה של הלחץ וההתרגשות לפני קרב רחוב היא עוד בעייה שהרבה אנשים סובלים ממנה ולפעמים אתה יכול להיות מאוד מיומן אבל זה לא יעזור לך משום שאתה תקפא.
מדיטציות למינהן,חידוד חושים,קוג'י קירי וכד'
אמורים לעזור להתרכז להרגיע את הנפש ולפקס, אני אישית חושב שיש בזה מן האמת למרות שתזכור שיש הרבה שלא מאמינים בזה וחושבים שזה ביזבוז זמן.
מהתוצאות בשטח אני יכול לספר לך שממש לא בזבוז של זמן להתאמן,
אני חושב שאלו שלא התאמנו נכון ומספיק לא הגיעו לתוצאות ולכן הם שופטים,
אני הגעתי, ואני ממשיך להיות מופתע מהתוצאות, אין מן האמת אלא האמת עצמה.
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי NORE שמתחילה ב "מהתוצאות בשטח אני יכול לספר..."
לא התכוונתי שזה ביזבוז להתאמן ולהפך רק תזכור שיש הרבה דברים שאנשים פשוט לא מאמינים בהם במיוחד בנינג'וטסו הרבה עקב אי הבנה.השאלה היא בשביל מה אתה מתאמן
לאיזה תוצאות אתה מתכוון שהגעת?
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי NORE שמתחילה ב "אני לא מפרט וחושף, אתה מוזמן להגיע ולהתנסות."
שאתה כל סודי ומסתורי טוב בכל זאת זה מאפיין את השיטה שלך.
כמו שאמרו פה הרבה פעמים קל להגיד,קשה לבצע או להוכיח
תודה על ההזמנה יכול מאוד להיות שאני אבוא מתישהוא, בינתים טוב לי היכן שאני.
לקוגה תדמית של אגודה סודית חשוכה ואפלה,
נעשה לשיטה עוול בגלל העיסוק של הקשר לנינג'יטסו, בעוד שאנחנו לומדים את תורתם, אנשים מחפשים כתובים, האמת לי לא משנה מעשיהם של הנינג'ות, מעניינת אותי החשיבה שלהם, אותה אני יכול להשליך בתחומים, "ההיסטוריה חוזרת על עצמה".
נערך לאחרונה ע"י NORE בתאריך 02-12-2007 בשעה 17:54.
ראשי
צ'אט
30-11-2007, 23:05
מצב כלאיים
