|
צבא הגנה לישראל - שאלה מהותית
שלום לכולם,
בעקבות המצב, שיש פעולות איבה חוזרות ונשנות ללא הפסקה מדי יום ביומו, ע"י מחבלים, כלפי יהודים במדינת ישראל, בכל תחומה, אני רוצה לברר עניין יסודי ועקרוני בנוגע למהותו של צבא הגנה לישראל.
מהו בעצם הגוף הזה שנקרא צבא הגנה לישראל?
א) אנו היהודים, הקמנו מדינה, ומאז ועד היום אנו נתונים במלחמה מתמדת (בעצימות "נמוכה" "בינונית" או "גבוהה"...) כנגד אויבים מבית ומחוץ, שלהם מטרה אחת (ועל זאת אין ויכוח כי הם מצהירים על זאת בפה מלא לעיני כולם) והיא - לרצוח יהודים ולהשמיד את מדינת ישראל.
בעקבות המציאות הזאת, אנו, תושבי מדינת ישראל, התארגנו והקמנו "צבא" - אוסף של אנשים פרטיים, שמתאספים יחד, להגן על משפחותיהם, חבריהם, ועל כלל תושבי מדינת ישראל.
הצבא זה אנחנו,
הצבא זה לא איזה גוף נפרד ביסודו מאיתנו הפרטים המרכיבים את העם, אלא,
הצבא זה אנחנו, כל אחד ואחד, שנאספים יחד כדי להילחם נגד האויבים שלנו שרוצים להשמיד אותנו.
אז בעצם את צה"ל ניתן להגדיר: "אוסף אנשים (מהרמטכ"ל ועד החייל הפשוט) שנאספו והתארגנו יחד על מנת להגן ולהילחם על אינטרס משותף לכולם - והוא חיים."
ב) מאחר וכל דבר צריך להיות מאורגן ומסודר בכדי שיעבוד כראוי ויוכל למלא את משימתו כך גם את צה"ל מיסדו, והפכו לגוף מאורגן ומסודר - כדי שלא יהיה סתם קיבוץ של אנשים אלא גוף מיומן שמסוגל לבצע את המוטל עליו.
ולא כולם לוקחים חלק בארגון הנ"ל, לא תינוקות, לא זקנים וכו' אלא החליטו על קריטריונים מסוימים שלפיהם אנשים יצטרכו להתגייס לצה"ל. וכל אלו שלא משרתים בו, סומכים על אותם אלו שמשרתים שישתדלו לעשות את עבודתם על הצד הטוב ביותר.
כך הצבא מנוהל במחזוריות שנה אחר שנה אחר שנה. ובסופו שלדבר רוב האנשים לקחו בו חלק ומילאו את חובתם לשאר אזרחי המדינה.
ואני שואל, בתור אזרח שחי פה במדינת ישראל - מה קורה במקרהויש סכנה לחיי, איום מוחשי, והצבא - הגוף שאני ועוד מיליוני האזרחים שחיים במדינה הסמכנו לדאוג לנושא הזה - לא משתדל, או עושה כמיטב יכולתו לעשות את עבודתו כראוי?
האם פקעה זכותי האישית, וזכות כל אחד ואחד מתושבי המדינה, לחיים בגלל העובדה שיש צה"ל?
ועד יותר מזה, מה יתרחש אם אני ועוד אלף אזרחים מרחבי המדינה, מחליטים להתאסף יחד ע"מ לנסות אנו להגן על חיינו אנו, בעקבות העובדה שצה"ל שהסמכנו לתפקיד זה בדיוק, לא פחות ולא יותר,כבר לא עושה כמיטב יכולתו למלא את תפקידו
צה"ל - צבא ההגנה לישראל -יפעל וינסה לסכל אתהנסיון שלנו להגן על זכותנו הבסיסית לחיים.
יוצא שבמובן מסויים (אבל אמיתי מציאותי ונוקב במלוא חומרתו) צה"ל פוגע בזכות הבסיסית לחיים של כל אחד ואחד מאיתנו.
ובכדי שהדברים לא יעמדו בדיבורים בעלמא בלבד אשתדל להביאדוגמה אמיתית.
אנו יודעים שיש מחבלים רבים ששוקדים על מלאכתם ללא הרף, עמ"נ שיוכלו לרצוח כמה שיותר יהודים - ללא העדפת מין גיל יופי ואופי. וכמה שיותר מבחינתם יותר טוב.
ואנו יודעים, שאין לנו האפשרות לדעת מראש על כל אחד ואחד מהם ולנטרל אותו בטרםשיבצע את זממו.
ולכן הדרך היחידה שלנו לוודא ולדאוג שזכותנו לחיים תהיה בטוחה ומגונת בצורה הטובה ביותר, היא להרתיע את אותם מחבלים עוד מלפני שינסו לבצע את זממם.
כמובן שחוץ מהרתעה אפשר להגביל כמה שרק אפשר עמ"נ שלאותם מחבלים תהיה כמה שפחות יכולת וכלים לבצע את זממם כאמור.
וצה"ל לא עושה דבר מכל אלו,
לא בונה הרתעה כלפי המחבלים - מאות ואלפי מחבלים שנתפסו (תוך כדי סיכון חיילי צה"ל) שוחררו ומשחוררים.
אין ענישה מספקת את התומכים ונותני חסות למרצחים עמ"נ שיהיה לחץ ציבורי כלפי המחבלים,
אלא להיפך, אירגוני הטרור זוכים בתמיכה של רוב הציבור הערבי, כמו כן, הם רואים בפועל כיצד הטרור מקדם את מטרתם
לא פועל מספיק עמ"נ להגביל ולטרפד את היכולת של המחבלים - נשק וכסף מוזרמים למחבלים,
תשתיות ממשיכות להיות מסופקות למרות שידיעה הברורה שהם מסייעות בצורה ישירה למרצחים.
וכו'.
ואם אני - האזרח, ועוד אלף שכמותי ננסה להתארגן וליצורהרתעה. למשל, סיורים עם נשק בתוך כפרים ערביים, (כדוגמת פונדוק שנרצח שם עדו זולדן הי"ד) או ענישה של אותו איזור בו בוצע הפיגוע, ולאבהרג של אנשים - צה"ל יסכל את הנסיון הנ"ל.
מכאן יוצא שצה"ל לא רק שלא ממלא את חובתו ותפקידו אלא ימנעממנו, האזרחים להילחם על זכותנו הבסיסית לחיים.
וכך קם הגולם (צה"ל) על יוצרו (כלל הציבור הישראלי).
אני לא יודע במי מכם הדברים הנ"ל יגעו בליבו,
אני לא יודע מי יצליח להפנים ולהרגיש שזו מציאות אמיתית וכואבת שאנו חיים בתוכה ולא סתם דיבורים.
אני לא יודע מי יצליח להבין ולהפנים שכשאני אומר הזכות לחיים זו לא סתם הגדרה יבשה מהמילון אלא החיים עצמם של כל אחד ואחד,
שהאנשים שנרצחים הם נרצחים באמת, ושהחיים של המשפחות שלהם נהרסים באמת, ושהטירוף והסבל הזה הוא אמיתי ויום יומי ולא סתם חלום.
והמצב רק מדרדר וסאת הייסורים גדלה ותופחת, ואין איש שם עללב, ואין פוצה פה.
עד שהמציאות תגיע למצב שכבר לא יהיה אפשר להתעלם, ורק אז אולי יתעוררו מספיק אנשים עמ"נ להתאסף ולהתארגןשוב יחד כדי לנסות ולתקן את המצב.
זה הבחירה שלנו, של כל אחד ואחד מאיתנו, האם לטמון את ראשנו בחול, להיסחף בזרם החיים כדאתמול מבלי דעת, להישאר שקועים בחוסר מעש, בהקטנת ראש, עד שח"ו האסון יגיע לבסוף גם אל פתחנו, או להיפך, להבין שהמציאות לא תשתנה לפתע מעצמה לטובה, ושאנחנו יכולים לבחור למאוס במציאות הזו כבר עכשיו ולעשות משהו בנידון, במקום לחכות לעוד פיגוע ולעוד התגלות של פרשת שחיתות ולעוד אסון ולעוד כאב.
נערך לאחרונה ע"י אזרח מן השורה בתאריך 03-12-2007 בשעה 03:34.
|
ראשי
צ'אט
03-12-2007, 03:25
מצב כלאיים
