 |
05-12-2007, 18:13
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
פרשת האניה בת גלים (ספטמבר 1954)
בשנת 1950 אסרה מצרים על אוניות שפניהן מועדות לישראל לעבור דרך תעלת סואץ, אף על פי שמאז שנת 1888 יש אמנה בין-לאומית הקובעת, שהתעלה תהיה לעולם חופשית ופתוחה לכל המדינות בימי שלום ובימי מלחמה כאחד. לא הועילו לא מחאותיה של ישראל ולא החלטתה של מועצת הביטחון משנת 1951, שחייבה את מצרים לממש את חופש השיט בתעלה. בשנת 1954 הסכימו בריטניה ומצרים שהשליטה על התעלה תינתן למצרים, ואולם חופש השיט לישראל לא הובטח.
כדי לבחון את המצב החדש הוחלט, שספינה ישראלית – "בת גלים" – תנסה לעבור את תעלת סואץ. המצרים מנעו את מעבר הספינה ועצרו את אנשיה בתואנה שיָרוּ על דייגים מצרים. מועצת הביטחון התכנסה. מדינות ערב הצליחו להעביר את הדיון בעניין לוועדה ועל ידי כך להשהות את הפעילות. כשלושה חודשים עברו עד שהתכנסה מועצת הביטחון שנית לדון בעניין. לאחר דיונים רבים הושגה פשרה.
צוות האונייה שוחרר, אך מצריִם עמדה בסירובה להתיר לספינות ישראליות לעבור בתעלת סואץ.
הממשלה על עניין בת גלים (נובמבר 1954)
מהודעת שר החוץ משה שרת בכנסת על פרשת "בת-גלים" במסגרת דיון על מדיניות החוץ:
"שערוריית "בת-גלים" הובאה כבר פעמיים לפני מועצת-הביטחון והיא עתידה לחזור אליה בשלישית. הרבה תלוי בעמדה שתנקוטנה המעצמות האדירות בעניין זה כשיגיע הדיון לשלב מכריע. ולא רק להצבעתן במועצה, אלא ללשון ולקו שינקטו כלפי מצרים במגען הישיר עמה.
על-כל פנים, יהא-נא ברור למצרים ולכל יתר הגורמים הנוגעים בדבר כי מדינת-ישראל לא תשלים בשום פנים עם משטר בינלאומי שפירושו למעשה כי חופש השיִט בתעלת סואץ קיים בשביל אוניותיהן של כל אומות העולם, להוציא את אוניות ישראל [...].
המערכה על זכותה של ישראל ליהנות ממשטר חופש השיט בתעלה תימשך עד שתוכר הזכות הזאת ותקוים למעשה. כל המדינות הרואות בחופש השיט במעברי-ים בינלאומיים את אחד מיסודות הצדק והצורך של החברה העולמית בזמננו נקראות לעמוד לימיננו במערכה הזאת. בהגינן על זכותה הנפגעת של ישראל הן יגנו על זכותן-הן ויעמידו תריס בפני שרירות והפקרות ביחסים בינלאומיים. מעל הדוכן הזה ברצוני לשלוח ברכת עידוד לאנשי הצוות של "בת-גלים", אשר מילאו באמונה את תפקידם החשוב וכעת הם סובלים על לא עוול בכפם. אנו בוטחים בהם כי יחזיקו מעמד ברוח נכונה עד שיינתן להם להמשיך את דרכם."
© מתוך: דברי הכנסת. 15.11.1954.
חרות על חופש השיט (ינואר 1955)
במסגרת הצעות לסדר היום התייחס חבר הכנסת חיים לנדוי, מ"חירות" לפרשת האונייה "בת-גלים":
"לפי דעתנו, שהבענו אותה במליאה ובוועדת החוץ, מוטב היה לפתוח בפריצת ההסגר בנתיב המים לאילת; לשלוח אוניות נושאות דגל ישראל בנתיב המים בים-סוף, ואם ייתקלו בהתנגדות מצרית, לחפות בגלוי על מעברים בכוח חיל-האויר של צבאנו. [...] אילו פרצנו את הדרך לאילת, ייתכן שהיתה נפתחת גם דרך הסואץ, אך ייתכן גם שלא, והיינו נאלצים לפתוח במערכה על פריצת נתיב מים זה. אולם דחיתם את הצעתנו והחלטתם לשלוח את "בת-גלים" בדרך הסואץ. טוב, היינו עומדים גם מאחורי החלטתכם זאת, אילו ניהלתם את המערכה במתוכנן, אילו עשיתם למענה.
ואתם מה עשיתם? שלחתם את האונייה. הן ידעתם, או צריכים הייתם להניח, שהמצרים יעצרוה. ההכנתם תגובה מתאימה על השוד הימי המצרי? הרי גם לפי חוק הרטורסיה, שהוא חוק בינלאומי, רשאים היינו כתגובה על השוד לעצור אניה מצרית ולהובילה על צוותה לחיפה. בדרך זו היינו מאלצים את העולם כולו להתערב בסכסוך ולפתור את הבעיה. הצענו לכם זאת מיד עם מעצרה של "בת-גלים", הייתה אפשרות לבצע זאת, אך אתם דחיתם את הצעתנו.
ואם לא הייתם מוכנים לעשות דבר – למה שלחתם את "בת-גלים"? הן רק הפקרתם את דגל ישראל, ולמעשה גרמתם להידוק יתר של ההסגר בתעלה."
© מתוך: דברי הכנסת. 05.05.1955.
מתוך מאמר על החרם הערבי באתר מט"ח
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://maritime-museum.org.il/ships/images/upload/BAT%20GALIM_5663fea05ad3bc14b5302401768622ab.jpg]
מס. רישום א. מ. 66 M. S.
סוג האוניה מטען כללי
נמל הרישום חיפה
תאריך הרישום 1954
שמות קודמים Prima
שנת בניה 1932
נבנתה על ידי N. V. Werf Vooruit - Spaarndam, Holland
תפוסה ברוטו 400 ט. ת.
תפוסה נטו 207 ט. ת.
מעמס 480 ט.
אורך מרבי 48.51 מ.
רוחב 7.67 מ.
שוקע 3.05 מ.
מכונה Oil eng. single acting, 6 cylinders.
יצרן מכונה Mootorenew. Mannheim - Mannheim.
מהירות 9 קשר
בעלים "דולפין" ספנות בע"מ.
טבעה 1967
* נמחקה מהרישום הישראלי: 1957
תיאור מורחב מאז קום המדינה הייתה תעלת סואץ סגורה עבור אניות ישראליות ועבור סחורות אשר יעדן או מקורן בישראל. המערכה הדיפלומטית, אשר ישראל ניהלה בעניין זה, לא נשאה פרי. בשנת 1954 החליטה ממשלת ישראל להעמיד את המצרים בניסיון ולנסות להעביר אנייה בדגל ישראל ומצוותת בימאים ישראלים, דרך התעלה. הצוות אשר נבחר למשימה זו היה מורכב מ-10ימאים מתנדבים, בפיקודו של רב-חובל צבי שידלו. הוקמה חברת ספנות בשם "דולפין ספנות בע"מ" אשר רכשה והפעילה את האנייה המיועדת. האנייה נרכשה בהולנד ושמה המקורי היה "Prima". היא הייתה בדגל קוסטה ריקה. ב-8 בספטמבר 1954, בנמל מסווע (Massawa) שבאריתריאה, עלה עליה הצוות הישראלי, דיגלה הוחלף לדגל ישראל והיא נקראה בשמה החדש, "בת גלים" .ב-18 בספטמבר הפליגה ממסווע לחיפה דרך תעלת סואץ. האנייה הגיעה לפורט-תאופיק בפתח הדרומי של התעלה, זיהתה את עצמה בשמה ודיגלה והמתינה על עוגן לשלטונות הנמל לשם הסדר המעבר בתעלה. "בת גלים" הגיעה באור יום, על הגף הונף דגל צי הסוחר הישראלי ועל התורן, כנהוג, דגל המדינה המארחת - מצרים. הטיפול הרשמי באנייה החל בצורה רגילה, כאשר עולים עליה אנשי שלטונות הבריאות ומכס. תוך זמן קצר עלו עליה שוטרים, הצוות נעצר והובא לתחנת המשטרה. לאחר חקירה אלימה וסדיסטית הועבר לבית הסוהר.
הצוות הואשם ברצח שני דייגים מצריים. כל ההכחשות לא הועילו. לאחר זמן מה ולאחר חקירות חוזרות, האנשים הועבר לבית הסוהר "מוחטה" לאסירים פוליטיים. הפרשה לוותה בסערה תקשורתית ומערכה דיפלומטית אשר בעקבותיה, ב-31 בדצמבר 1954, שוחררו כל אנשי הצוות. האנייה על מטענה הוחרמה ובשנת 1967, תוך כדי מלחמת ששת הימים, טובעה, יחד עם אניות אחרות, באגם המר על מנת לחסום את המעבר בתעלה.
האנייה הישראלית הראשונה אשר עברה את תעלת סואץ, מאילת לחיפה, אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים, הייתה האנייה "אשדוד" של חברת "צים", בפיקודו של ר.ח קרול מנדלוביץ', בתאריך 1 במאי 1979.
מתוך אתר המוזיאון הימי הלאומי
בקיץ 1954 גויס שידלו על ידי גבריאל טראוב, מנהל חברת הספנות "פוסידון", לאסוף צוות שיעביר את הספינה "פרימה" שנקנתה מקוסטה ריקה, מנמל מאסאווה שבאריתריאה דרך תעלת סואץ לחיפה. היתה זו תוכניתו של משרד החוץ תחת משה שרת, לבחון אם תאפשר מצרים מעבר לאונייה תחת דגל ישראלי, בהתאם לאמנת קושטא לחופש השיט מ-1888.
ב-20 בספטמבר 1954, אחרי המתנה מורטת עצבים בחום המעיק של מאסאווה, הפליגה לדרכה הספינה שנקראה מעתה "בת גלים", כשעל סיפונה בשר משומר, עורות ולבידים. בשל אובדן קשר זמני עמה, נשלח מפציץ בי-17 בפיקודו של מישה קנר לאתרה, והיא התגלתה עוגנת בשארם א-שייח. ערב ראש השנה תשט"ו, כשנכנסה הספינה לפורט תאופיק, טענו המצרים כי שידלו ואנשיו הרגו שני דייגים מצרים, והובילו אותם לבית הסוהר הצבאי בקהיר, שם עברו עינויים קשים.
מאיר שמולביץ (מרק), קצין שלישי באונייה, מספר כי כששברו המצרים את שיניו נתן לו שידלו כדור הרגעה, אך שמולביץ החזיר לו את הכדור משחש שהקברניט סובל יותר ממנו. כשהועברו לבית הסוהר האזרחי, השתפר מעט היחס. חובל 2 רפאל שפינט (שפוקי) שישב עם שידלו בתא, נזכר בסיפורי הים המרתקים שלו אותם שמע בשבי המצרי.
אחרי מהומה בינלאומית ו-96 ימים בכלא המצרי, שוחררו שידלו וצוותו. אלכס צור, מכונאי 3, כתב בספרו "ושבט מצרים יסור", כי שידלו סירב לחתום על הצהרה שהיחס המצרי היה טוב. ב-1 בינואר 1955 התקבלו הימאים בצהלות כגיבורים, על הגבול ליד מפלסים. בשוך השמחה הסתבר להם כי החברה מסרבת לשלם להם אש"ל על תקופת שביים.
מתוך מאמר ההספד של אורי דרומי בהארץ שצירף מיכאל123
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
: 
:
:
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
