מאבק ענקים...
את מי אתם יותר אוהבים, ולמה?


אני נהניתי מהיצירות של סאטושי קון הרבה יותר משל מיאזקי. האנמציה הכללית של מיאזקי אומנם טובה יותר, אבל הקונספט העלילתי אצל קון הוא הרבה יותר טוב. קון יוצר סרטים וסדרות הרבה יותר "שלמות" במובן הזה, ולכן הם הרבה יותר מעניינים- כי אפשר לבחון אותם ממספר כיוונים. לעומתו, הסרטים של מיזאקי קצת "שטוחים" מבחינת הרעיונות שלהם, והאנמציה היא הדבר העיקרי שבולט ביצירות שלו (לדעתי).
שלא לדבר על זה שאצל מיאזקי הפנים של האנשים נורא "קופיות". אני היחיד שהציור של פנים אנושיים אצל מיאזקי מזכיר לו קוף?

בקיצור, לדעתי סטושי קון לוקח.

מה אתם חושבים?




אני יוצא מנק' הנחה שכולכם ראיתם לפחות חלק מהסרטים של מיאזקי ולפחות מוצר אחד של סטושי קון. אם לא, אז אתם ממש, אבל ממש, מסכנים. הרבה יותר מהמסכנים שלא ראו את העונה הראשונה של היגוראשי. מה אתם עושים בפורום אנימה ומנגה?

הערה:
נדב הוא יוצא דופן. הוא סופר-מסכן-שאין-לו-מה-לעשות-בפורום-אנימנגה בגלל סיבה אחרת: איך, לעזאזל, נותנים צל"ש בפורום אנימנגה למי שלא ראה היבאנה רנמי? מי אתה בכלל?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

למה אתה כזה?
זה לא שהוא לא ראה "ניאון גנסיס".

As the French would say, Who doesn't like getting their butt sucked? Still, one minute you're just a kid getting off, and the next minute you'll never be a lawyer.

אני מדבר על סדרות שמי שרוצה קצת יותר מהבסיס חייב לראות.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

העלילות של קון פונות לקהל מתוחכם ומבוגר יותר בעוד שאצל מיאזאקי, ילדים הם (לפחות חלק מ)קהל היעד.
אבל מאחורי החזית הפשטנית, תמיד מסתתר אצל מיאזאקי איזה מוסר השכל, אוזישהי בחינה של
נורמות התנהגותיות או של הרוח האנושית.
וכשמיאזאקי מחליט לגוון קצת, כמו שהוא עשה עם פורקו רוסו, הוא עושה את באותה שלמות
שהוא עושה כל דבר אחר שקשור לאנימציה.

קון הוא בלי ספק הבמאי האהוב עליי מהדור הצעיר יותר, אבל מיאזאקי הוא המשפיע, החשוב והגדול מכולם.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אבל אני מעדיף קצת יותר סימבוליות והרמזים מאשר מסר סבטקסטואלי.
אצל מיאזקי החויה היא עיקר הסרט, ואכן הסרטים שלו (מבחינה עלילתית) מהנים יותר. הסרטים של קון, לעומת זאת, מעשירים ומחכימים הרבה יותר. יש להם קומנספט הרבה יותר מורכב ורעיונות הרבה יותר מופרעים מהרעיונות הדי בסיסיים שמיאזקי עובד איתם.
אגב, יש עוד במאים שאתה ממליץ עליהם?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

עניין של טעם. אתה מעדיף סימבוליזם ועלילה מתוחכמת, אני מתפעל מפשטות.
ולא ראיתי אף במאי שמצליח להפוך את הפנטסטי לכ"כ ריאליסטי, דווקא בגלל ההקפדה על הניואנסים
והפרטים הקטנים.

אגב, בעניין "החויה היא העיקר" אני חושב שפספסת בגדול.
אצל מיאזאקי, שידוע כפרקפציוניסט לא שפוי, אין עיקר וטפל. רק שאיפה לשלמות.
ושוב, מיאזאקי הוא לא רק אמן ויזואלי גדול, הוא קולנוען גדול.
רמת ההבנה שהוא מראה בבנייה הפסיכולוגית של הדמויות שלו, החל מילדים קטנים וכלה ב"נבלים" היא מדהימה.
מאחורי המסרים הגלויים של הסרטים שלו מסתתרות תובנות מעמיקות לגביי האופי האנושי.
ההיכרות שלו עם יתרונות ומגבלות הז'אנר היא מושלמת והוא יודע איך להפיק מאנימציה את המיטב.

הסרטים של קון הם אולי מתוחכמים יותר, אבל הם לא חכמים יותר.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

בניה פסיכולוגית של דמויות? תובנות מעמיקות לגבי הטבע האנושי? אצל מיזאקי???
איפה מצאת את זה?
הדמויות שלו (לפחות בנסיכה מונונוקי ובטירה הנעה, ואפילו במסע המופלא) יחסית שטחיות, והתהליך שעובר עליהן משנה אותם קצת, אם בכלל.
למיטב זכרוני, הנבלים אצל מיאזקי הם בעיקר טיפוסים שמנמנים אדומי לחיים שתמיד עוזרים קצת כשצריך. אתה קורא לזה בניה מתוחכמת של דמות?
אצל קון יש לך דמויות שבצפיה ראשונה אתה לא מבין חצי ממה שהן השתנו.
הסרט היחיד של מיאזקי שבו ראיתי התפתחות רצינית של דמות זה המסע המופלא, והשינוי הזה לא היה הרבה יותר מהתבגרות וזהות עצמית של הילדה צ'הירו.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

עכשיו אכזבת אותי...
אין לך מושג קלוש על מה אתה מדבר.
תראה פורקו רוסו, תראה פורקו רוסו שוב ותחזור אליי.

ליצור פרופיל פסיכולוגי של דמויות שנקלעות לנסיבות בסגנון של היגוראשי נו נאקו או משהו כזה זה לא חכמה, כל תסריטאי חובב עם חצי אונה מתפקדת אמור לעשות עבודה סבירה על סיפור בסיס כזה.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אם זה יעזור לך לישון בלילה...
איפה הזכרתי בדברי את היגוראשי? איפה הבאתי אותה בתור סדרה עם בנייה פסיכולוגית טובה של דמויות?
מה שישב לי בראש היה דווקא פרפקט בלו.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

היגורשי זו דוגמא שאני הבאתי בתור משהו שאנשים נשום מה מתייחסים אליו כאיכותי.
כמובן שהיא לא מתקרבת לקרסוליו של קון, אבל זה מייצגת טוב את הנקודה שלי.

חחח, ידעתי שתביא את פרפקט בלו בתור דוגמא. זה בדיוק ההבדל בהשקפות שלנו.
אני דווקא הייתי מביא את סנדקי טוקיו או שחקנית המילניום.

אל תיתן לפורקו רוסו לבלבל אותך. זה לא רק סרט הרפתקאות קליל או יצירה נוסטלגית
שמתרפקת על תקופה ומקום יחודיים או שיר אהבה לתעופה ולשמיים.
מבחינתי הסרט בנוי על ה"תעלומה"/מטאפורה גיבור מלחמה צעיר ואידאליסט שהפך
לחזיר מעופף ציני ומיזנתרופי.

והערת אגב, יש סצינה שבה מכר ותיק מנסה לשכנע את פורקו להצטרף בחזרה לחיל האויר האיטלקי,
בתקופה שבה הפאשיזם משתלט על איטליה, ופורקו עונה לו שהוא מעדיף להיות חזיר מאשר פאשיסט.
אפילו אם לא היה שום דבר טוב בסרט חוץ מהסצנה הזאת, זה עדיין היה סרט גדול ופורקו עדיין היה דמות אדירה.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

כי עדיין לא ראיתי את פוקו רוסו. אני אראה אותו בהקדם האפשרי.
תוכל להסביר את המפשט הזה שלך:
"חחח, ידעתי שתביא את פרפקט בלו בתור דוגמא. זה בדיוק ההבדל בהשקפות שלנו.
אני דווקא הייתי מביא את סנדקי טוקיו או שחקנית המילניום"

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אין כ"כ מה להסביר.
בסה"כ עניין של טעמים שונים.
עייפתי מתעלומות גדולות, קונפילקטים מחריבי עולם, רוצחים מטורפים וכו'.

תן לי סיפור אנושי פשוט שמבוצע היטב ואני בן אדם מאושר.

אולי זה לא נשמע שאני מבקש הרבה, אבל שימוש נכון במינימליזם היא עניין הרבה יותר נדיר משהיית מצפה.
כמובן שאני לא מצפה לקבל מאנימה מה שקיבלתי מצ'כוב, קאמי או ריימונד קרבר, אבל זה יכל להיות נחמד...

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

אני אמנע מלענות על השאלה... מהסיבה הפשוטה שקשה לי להחליט את מי מהם אני אוהב יותר..

ישי... תשתוק. :|

אתה עוד מעז להתוכח?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time