|
שיפוצים, רבותיי, שיפוצים.
אמנם כתבתי במקום אחר שניצלתם מאשכול קריזיונרי על מסיכת השיפוצים שלי, אבל...מילה זו לא מילה בימינו והבטחות זה רק הבטחות 
מה בסה"כ רצינו? לשפץ את הבית שיפוץ יסודי.
אז עשינו תוכניות, חקרנו את השוק דיי לעומק, בדקנו מחירים והשוונו, השוונו חומרים, גוונים, איכויות, עבודות גמורות של בעלי מקצוע ומה לא. חשבנו שבאנו מוכנים למשימה, הצחקתי את פינטו.
שכרנו מעצבת,ישבנו שעות וימים על גבי ימים על תיכנונים ושירטוטים.
שכרנו קבלן שיפוץ שמבצע גם את עבודות החשמל והאינסטלציה.
בחרנו נגר, בחרנו איש אלומיניום.
בחרנו את השיש למטבח, את השיש לריצפה,קרמיקות, את הגוונים לקירות וקבינימאט על סוגי הטייח האומנותי שהמציאו לי, שאצל אישתי בבית לא יהיה קיר סטוקו או קיר אוטוצ'נטו או פנטזיה ? לא יהיה כדבר הזה. אז בחרנו...
בקיצור, באנו מוכנים ואחרי חישוב עלויות עד הבורג ומריחת השפכטל האחרונה (אחרי זה מתגלה שזה האחרון לפני תור דברים סמויים נוספים, שצצים במהלך העבודה ותוספות שהשתחיה שלי פתאום רוצה עוד. העלויות הסופיות אפילו לא מזכירות את ההתחלתיות).
עשינו הסכמים כתובים, וכמה כאלו שבעל פה. נתנו על החשבון והרבה על החשבון, סיכמנו לגבי המשך ומועדי התשלום וזהו, אנחנו מוכנים.
והגענו לרגע שבו מתחילים. הבטיחו לנו חודשיים ימים ואנחנו חזרה בתוך הבית. חודשיים אמר הקבלן, כי יש חגים באמצע וזה יעכב אותנו בעוד כחצי חודש, אבל "אל תדאג, חודשיים אתם כבר במסיבת חנוכת הבית". אמר...אז אמר... אז פיננו שתי קומות את הרוב למחסן אחסנה ואת השאר כולל אותנו, הזוג המהולל, הילדים, אבא מזדקן והמטפל הפיליפיני לדירה של חברים טובים, שאינם בישראל (יצא המזל שהדיירת שלהם ביקשה לסיים את החוזה וכך הרווחנו מקום לתקופה של חודשיים שלושה, לקחתי חודש נוסף ליתר בטחון, מי לא מכיר בעלי מקצוע במדינה שלנו? כנראה שאני לא מכיר ).
ולמען ירוויחו טוב, אנחנו שתי משפחות, שהזמנו את אותה עבודה כמעט אצל אותם אנשים (רק שאצל החברים הבית קטן בחצי ותחילת העבודה אצלהם אמורה התחילה כחודש וחצי אחרינו)
תאריך ההתחלה 05.08.07. בואו נחשב יחד כמה זמן עבר מאז? מעל ארבעה חודשים ואם נסיים בעוד חודש, אני אומר הרבה הרבה תודה.
כנראה, שיש אופי מיוחד לבעלי המקצוע, הסכמים זה לא הסכמים, מילה זו לא מילה, הבטחות רחוקות מקייומנן, מחיר זה לא בדיוק מחיר ועבודה? אם לא תשב להם על הראש על האיכות והזמנים - אתה אבוד. ודבר נוסף שגיליתי , יש להם ארסנל שקרים מוכן באמתחתם לכל מצב ולשון , שהם חושבים, שיכולה לסובב כל אחד, מצבור התירוצים וההמצאות שלהם אפילו לא מרשים.
הכסף מדבר אליהם וכמה שיותר, כן יטב, ואם אפשר , אפילו שהתחייבו לעבוד במקום אחד בלבד, להכניס עוד כמה עבודות על הדרך למה לא? ואם בעל הבית זועם - אין בעיה - נשלח לו סיני ועוד כמה שעושים את עצמם עובדים והכל יהיה בסדר....
ומה עוזרים ההסכמים? אז יופי, ננהל איתם מאבק משפטי בהמשך, ומה עכשיו?
שיאה של חוצפה, שבועים אחורה בימים של גשמי הזעף, הבית היה פתוח מכל הכיוונים, שתי קומות, את בריכת העיריה אפשר היה להעביר אלי. לאיש האלומיניום שחתם על ההסכם הכי נוקשה, בכלל לא הזיז, הייתי צריך לשכור מישהו וביחד (אני עם ידים כאלו שמאליות) עטפנו בית בניילונים, בעצם, שני בתים. לא הזיז לו שום דיבור לא בטוב ולא ברע. הוא הגיע כמו גדול שבוע אחרי וסיים? מה פתאום? למה לא להשאיר זנבות לסיום ולמה בכלל לספק את מה שהובטח? "אדוני, זה אנטי סאן מראה מבחוץ, מבפנים רואים, מבחוץ לא" הוא גוער בי כמו היה מדבר אל ילד מפגר."אני רואה מבחוץ הכל, אני רואה הכל חוץ מהמראה" אני עונה לו. הוא בשלו ואני בשלי. הייתה לו החוצפה להגיד לי להביא מומחה לשמשות שיעיד שהוא סיפק את המוצר הנכון, אז הבאתי תמורת תשלום, בשביל שיגיד את אותן מילים שלי. החליף? מה פתאום, הוא עדיין חושב שיעשה עלינו תרגיל מצליח.
והנגר? יש לו זמן...והרבה זמן, אז חסרה פלטה אחת בשביל שנוכל להזמין את איש השיש למדידות סופיות, הרכבה, ואחרי זה יוכלו להתקדם בסיום העבודה. פלטה אחת והוא בשאנטי שלו. "תגיד לו שיקח בחשבון 1.8 מ"מ, לא מבין מה הבעיה שלו. אני נגר אמן, אותי לא מזרזים". זה שהוא התחייב לספק את המטבח עד ה 16 בספטמבר זה כלום.... ואיש השיש גם הוא אמן מסוג אחר, אם אין מידה מדוייקת שהוא לקח - לא עובד. והוא צודק.
אז ביטלתי אצל הנגר את שאר העבודה וחיפשתי "נגר אמן" אחר, השתדלתי שיהיה הפעם "עמך", בינתיים החדש בשלבי סיום של שאר הדברים והאומן המהולל עדיין מעצב לי פלטה עלובה. למדתי מהם, שומרים את הקלפים צמוד לחזה, לא דיווחתי לאמן המהולל על ביטול שאר העבודה, שלא יעשה לי דווקא.
ככה זה מתנהל.... צריך לספוג ולשתוק, לשמור צעדים, העיקר שנגיע לסיום ואח"כ אם נשאר בך כח, לך תתחשבן איתם
ותמיד, נוספים דברים, שיש לשלם עליהם וגוררים ויכוח אם ה"סמוי" כלול במחיר או לא. יש חוזה והם עדיין מנסים. מה יעשו אנשים ללא הסכמים , שסיכמו בעל פה והאמינו, ישלמו ויאכלו אותה עד הסוף? אבסורד מה שהולך בתחום. אי אפשר להאמין לאיש ולא לסמוך על אף אחד.
בקיצור, המצב הנוכחי היום? שום דבר לא מסויים עד הסוף, כל אחד עסוק להאשים מישהו אחר שמעכב אותו ואנחנו בינתיים מצטופפים בבית אחד על מזוודות, לאיש אין את הפינה שלו, לבן תירוצים למכביר למה קשה לו ללמוד עצמאית בזמן השביתה לבגרויות באופן הזה, ועם אבא שעושה לי מאזן נוכחות בבית 
ואולי, חשבתי לעצמי זו בעצם המראה שלנו, של החברה כולה?
הכל מילים, הרבה מילים, אין ביצוע התחייבויות וכיבוד הסכמים, ואנשים טובים נופלים בין הכסאות, מתגלגלים ונבעטים מפה לשם ומשם לפה.
אני יותר לא משפץ בבית ויהי מה.
אני מהיום מחליף לבית חדש בכל פעם שצריך לחשוב על סיוד קיר 
ועל כל הנכתב כאן על ידי, הבן שלי היה אומר "אבא, חפרת להם"
נערך לאחרונה ע"י שומר סוד בתאריך 06-12-2007 בשעה 16:23.
|
ראשי
צ'אט
06-12-2007, 16:19
מצב כלאיים
