כל דבר שאני חושב עליו נמצא אצלי מנקודת מבט של פספוס.

בן 15 ומרגיש כמו זקנה על כיסא גלגלים.

הפעם האחרונה שהייתי במסיבה? במקרה הטוב לפני למעלה משנה

מתוך כמות הידידות המצומצמת שייתה לי, עם הידידה האמיתית היחידה רבתי.

חברים בשפע בביה"ס, אך ברגע שיש חופש/שביתה אף ציוץ לא נשמע מפיהם.

בד"כ תקוע בבית על המחשב, לא עושה משהו רציני.

הביטחון העצמי שפעם היה לי התדרדר, כבר לא מסוגל לנהל שיחה נורמלית עם אנשים, לא יכול להסתכל להם בעיניים, רק בוהה במסך המחשב והוא בתמורה הורס לי את העיניים.

יהיה נחמד אם תגידו "תצא.." אבל הבעיה שאין עם מי.

האדם היחידי שאני יכול להרים אליו טלפון ולהגיד "בוא ניסע לעיר" הוא לא טיפוס כזה, וכמה שהביטחון העצמי שלי יהיה נמוך שלו יותר.



פשוט מרגיש כמו נזירה.

לפעמים צריך לעשות וויתורים בשביל להיות חלק מהחברה..
תתחבר לאנשים שכן יוצאים אפילו אם לא כולם הם לטעמך בטוח מתוך חבר'ה תמצא כמה שאתה יכול לדבר איתם ולהיות חבר טוב שלהם. בקיצור תתחבר לחבר'ה שכן יוצאים, שכן עושים.

בקשר לזה שכשיש שביתה או חופש אז אתה לא שומע מהם, אולי תעשה אתה את הצעד ותציע לעשות משהו ביחד ואז אחרי כמה מפגשים הם יתקשרו אליך..

בהצלחה!

מה שאתה צריך זה למצוא לך תחביבים ועיסוקים שדבר ראשון יגרמו לך לצאת מהבית והמחשב, ובנוסף גם לפגוש אנשים. אני הייתי ממליץ לך על מספר דברים:
1. ריצות, עבודה בחדר כושר, אימוני כח. אני לא יודע כמה אתה עוסק בספורט כרגע, אבל ספורט זה דבר מאוד כיפי, מאוד משחרר ובחדר כושר למשל אפשר להכיר אנשים על ימין ועל שמאל. אני התחלתי לעסוק בספורט בערך לפני שנה (לקראת הגיוס) ועד אז הייתי די פדלאה ואני יכול להגיד לך שיש שיפור ענק במצב הפיזי שלי ואני יכול לחשוב לפחות על 2-3 אנשים שהכרתי במסגרת העיסוק הזה.
2. הצטרפות לתנועת נוער, ארגונים חברתיים. הנה משהו ענק שימלא לך את החיים בטוב ובערכים וגם בהרבה חברים טובים שילוו אותך בהמשך הדרך. אני בוגר תנועת נוער ואני יכול להגיד לך שאני מתגעגע לתקופה שלי שם בגלל האנשים, הטיולים, האווירה, ההדרכה וכל הכיף שהיה לי. זה מסוג הדברים שממלאים לך את החיים בצורה כזאת שאתה תתגעגע ללשבת מול המחשב - וכל אחד יכול להצטרף ומאוד מעריכים אנשים כמוך שמצטרפים לא בגלל שחבר גרר אותם אלא כי הם חיפשו עיסוק משמעותי לחיים שלהם.
3. מוזיקה, נגינה, הופעות. אם אתה לא מנגן על כלי - נגינה זה גם תחביב שיכול למלא את החיים בהרבה כיף ומביא המון סיפוק עצמי. חוץ מזה - ברגע שאתה מתחיל להתחבר למוזיקה אתה מתחבר יותר בקלות לאנשים שעוסקים גם הם במוזיקה ויחד עם זה באות ההופעות שאליהם אתה הולך - או אפילו הופעות שבהם אתה מנגן (!). המון המון כיף, המון המון אנשים חדשים להכיר.
4. עבודה, כסף, כסף וכסף. עבודה זה דבר מאוד חיובי, אתה מקבל מוסר עבודה, אתה פוגש אנשים חדשים, אתה מתנסה בפעילויות מיוחדות ורוכש איזה ידע או איזה נסיון. חוץ מזה אתה מרוויח כסף שאיתו אתה יכול לקנות מה שאתה רוצה או לחסוך לימים קשים.

אני כמובן ממליץ לך על דברים מהנסיון האישי שלי ודברים שמילאו לי את החיים בתקופות קשות. כמובן שיש עוד אלף ואחד דברים שנער בגילך יכול לעשות ולהנות מהם.
עכשיו ככה ברטרוספקטיבה על התקופה הזאת אני שמח שעשיתי את הבחירות האלה בחיים שלי ובתכלס הם עיצבו את האישיות שלי ואת החיים שלי כמו שהם עכשיו ולכיוון טוב (אני מקווה. ).

נקודה חשובה נוספת שאני רוצה להדגיש בפניך זה שבשביל להיות מאושר באמת אתה לא צריך לחשוב לעצמך "איך אני משיג חברים?", אלא "איך אני ממלא את החיים שלי ומשפר אותם?", ותוך כדי כך בלי שתשים לב יהיו לך המון חברים טובים שימלאו לך את החיים בהרבה כיף.

אני סומך עליך אחי, חפרתי מספיק.
בהצלחה!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני לא חושב על "איך אני משיג חברים?", אני חושב על "איך אני מכיר אנשים שאפשר לצאת איתם בסופי שבוע במקום להיות תקוע בבית".

תנועות נוער? זה אולי ירגיז אותך שאני אשלול את זה מייד, אבל אני באמת ב-א-מ-ת לא טיפוס כזה.

הייתי מנוי שלושה חודשים בחדר כושר, והדבר היחידי שזה עשה לי טוב זה +3 דקות מיותרות מול המראה אחרי המקלחת
בכל מקרה, כל חופשת קיץ אני נרשם לחדר כושר.

בקיץ רצתי מדי פעם, עכשיו בגלל מזג האוויר זה כמעט לא מתאפשר.

עבודה? יש שתי עבודות שאני יכול לעבוד בהן.
האחת היא שוב - מול המחשב,
והשניה זה כל עבודה בישביל ילד בן 15, לחלק פליירים? אני מניח שלהתיידד עם חפיסת קרטון לא ישפר לי את החיים.

סה"כ רוצה לעשות את מה ש90% מהילדים בגילי עושים - לצאת עם כמה חברים, ולהכיר בנות.

:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי netaneldj אני לא חושב על "איך אני משיג חברים?", אני חושב על "איך אני מכיר אנשים שאפשר לצאת איתם בסופי שבוע במקום להיות תקוע בבית". תנועות נוער? זה אולי ירגיז אותך שאני אשלול את זה מייד, אבל אני באמת ב-א-מ-ת לא טיפוס כזה. הייתי מנוי שלושה חודשים בחדר כושר, והדבר היחידי שזה עשה לי טוב זה +3 דקות מיותרות מול המראה אחרי המקלחת בכל מקרה, כל חופשת קיץ אני נרשם לחדר כושר. בקיץ רצתי מדי פעם, עכשיו בגלל מזג האוויר זה כמעט לא מתאפשר. עבודה? יש שתי עבודות שאני יכול לעבוד בהן. האחת היא שוב - מול המחשב, והשניה זה כל עבודה בישביל ילד בן 15, לחלק פליירים? אני מניח שלהתיידד עם חפיסת קרטון לא ישפר לי את החיים. סה"כ רוצה לעשות את מה ש90% מהילדים בגילי עושים - לצאת עם כמה חברים, ולהכיר בנות. :

בסה"כ אתה מנסה לשלול פחות או יותר הכל, ובאמת שבגישה הזאת אתה לא תתקדם. (בקטע טוב, כן?)

צא מזה.

לגבי המשפט הראשון שלך - אל תחשוב על "איך אני מכיר אנשים שאפשר לצאת איתם ביום שישי?". הכוונה שלי היא שתחשוב על עצמך - ולא על איך להכיר אנשים אחרים, כי הבעיה שאתה מתאר - זה שאין לך אנשים לצאת איתם ביום שישי לדעתי נובעת מזה שאין לך הרבה עיסוקים (טענת שרוב העיסוקים שלך זה להיות מול המחשב).

באמת תנועות נוער זה לא מתאים לכולם, זה ממש לא מרגיז אותי שאתה שולל את זה. ובכל זאת הייתי רוצה שתנסה ללכת למשהו כזה במקום לשלול ישר. אל תגיד לא לפני שניסית.

שמע אני לא יודע איפה אתה גר (בשוויץ?) אבל אני הרגע חזרתי מריצה בים והיה כל כך חם שהזעתי בערך את כל המים שלי בגוף וכמעט התייבשתי. וזה אחרי המבול שהיה אתמול. ככה שבישראל כמעט תמיד אפשר לרוץ ואפילו בחורף.
לדעתי ספורט זה לא חשוב רק בקטע של הגוף (למרות שזה גם חשוב) - זה גם בשביל הנשמה. ככה שההמלצה שלי זה שתעסוק בספורט כלשהו, אבל כמובן שזאת נתון לשיקולך. ולא חסר - שחייה, כדורגל, כדורסל, טניס, מטקות (???)...

לגבי הפלאיירים - אל תהיה מפונק. לך תחלק פלאיירים. זה באמת עדיף על לשבת מול המחשב!
ולא הגבת לנושא המוזיקה. זה פגע בי מאוד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

פשוט - כי אני לא מנגן

בכלליות הגישה שלי שלא כמו מהרושם שקיבלת כאן, הפוכה, אני רק מנסה לצאת מהבית כמה שיותר, באמת שאין עם מי, וזה לא תירוץ.
בית הספר שלי רחוק, וכל החברים גרים במרחק שני אוטובוסים.
ולא הייתי שולל שום דבר אם לא הייתי מנסה.

לחדר כושר אני ארשם בלי קשר לכלום, אני כל שנה נרשם (רק בחופשת הקיץ כמו שכבר ציינתי כי בזמן בית הספר אני חוזר כל יום מאוחר גמור ואין לי זמן וכוח),

יחסית לאחד שהיו לו 6 עד 8 אימונים בשבוע, + כל חודש מחנה אימונים של שלושה ימים בוינגייט אני יכול להגיד לך שהספורט הזה הספיק לי לכל החיים :9 (אחרי שפרשתי רק שני אימונים בשבוע).
ובכל זאת אני רץ מדי פעם.

חלק מהעניין הוא שאני נמצא בכיתה מדעית, וכמו שזה נשמע ככה זה במציאות, בנות סנוביות בטירוף, ובנים (איך לומר..? חסרי נסיון ).

זה לא שאני נמצא בדיכאון או משהו, סה"כ כמו בשיר של גרין דיי "it's the lack of sex that bringing me down"