שם הגיע לסופו ריב הזקן והזקנה.
לא רחוק משם - עמד גם המזוקן בדרכו לבירה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

רשימת 'זקנים' פוטנציאלים:
[1] בן גוריון - הסביר ביותר סטטיסטית
[2] יצחק שדה - מיתאם הגיוני לחובבי צו"ב כמוך
[3] פנחס רוטנברג

רשימת 'זקנות':
???


כוחותינו בכיוון?

הרצל עמד בעוד מקום...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

26/10/1898 - יפו ומשם לסיבוב ראשון במקוה ישראל

משם ל'סיבוב מושבות' רחובות וראשון [ללא מחמאות שהיו יכולות להיות לרוחו של glsh]
מקווה - סיבוב שני ומפגש [חצי] מצולם עם הוד קסריותו
טו - טו ברכבת
בט"ו בחשוון לאחר כניסת השבת - ירושלים
לינה על שולחן הביליארד במלון קמיניץ שברחוב הנביאים
סיור בכותל
לינה בבית משפחת שטרן ברחוב ממילא 18
2/11/1898 - פגישה מאכזבת עם קייזר יהיר [מתחת לעץ כלשהו בסמוך לחומה?]
ומשם למוצא - לטעת עץ ברוש בחלקה של ברוזה

עד כאן הלו"ז של מלך היהודים כפי שהודלף מן הרל"ש

זה לא היה הביקור היחיד. בשני הגיע ללא הרל"ש

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

למעט הביקור הראשון - ידוע לי רק על מסע הארון של הרצל. במסע זה עמד ארונו [1] במשכן הכנסת בת"א [בית האופרה] [2] בכניסה לירושלים [3] בחצר בית הסוכנות בירושלים [4] בהר הרצל

* 'בדרכו לבירה' מסיר כמובן את שלושת האחרונים.

ובכל זאת - כמה מטרים משם....

ומי הם הזקן והזקנה?


מה שמעניין כאן הוא שאנשי משמר הכבוד מצויידים בחרבות...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אכן ארונו של הרצל הועלה ארצה באוגוסט 1949, בעוד שההחלטה על הסבת ירושלים לבירת ישראל נתקבלה ב-5 בדצמבר 1949.

הזקנה היתה אמורה להיות אלטלנה (בתעתיק Altelena). בבדיקה נוספת מתברר שהתעתיק שונה - Altalena - מה שמוציא את העוקץ המקליק הנ"ל.

על כך נאמר - אופס...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

עומד על מרפסת בית יד לבנים (בית פקידי הבארון), משקיף על הפיצוציות, חנות של "הכל ב-$" ועל ריצוף הרחוב שנשאר עוד מזמנו! אם יכל להביט מעבר לפינת הבית, יכול היה לראות את מפלצת השיש של "בית החברה הכלכלית לראשון לציון", ואם היה יכול להביט אחורה היה רואה את הבניין המתפורר והרעוע שהיה פעם אחד ממבני המגורים היפים בכל המושבות...

.

לא משתמש בנקודות ציון כמו מפלצות השיש של העירייה ושלל ארגוני הבת זוללי התקציבים שלה (ע"ע "מניב", "חכ"ל" ושאר קומבינות) אלא פשוט אומר "סע במעלה רחוב הכרמל וכשתגיע לצומת שבה הכסל'ה ישתפשף בחור שבאספלט (כבוד! על הכורכר שמתחת הלכו הרצל, צ'רצ'יל, איינשטיין, וייצמן ואפילו, כך אומרת האגדה, נאצי לא בכיר בעליל בשם אדולף אייכמן) תדע שרחוב הכרמל מסתיים וירושלים מתחיל".

זה כמובן אם העיריה לא פתחה את הכביש בינתיים צומת אחת לפני והשאירה אותו פתוח עד שהרוח והחול ימלאו אותו שנית...

.

הרבה יותר נוח להשתמש במצבות האבן הנצחיות שמאיר ניתן הדגול משאיר לנו - ולהתפעל מכך,
שלפחות לבניין הזה, הוא לא קרא על שמו...

"באה משלחת להזמין אותי לבית העם. מוסיקה, לדאבוני רק בעלת כוונות טובות, קדמה את פנינו. אחד מהם נאם נאום שבו השתדל לשווא למזג את חובתם כלפי האדון הברון ואת אהדתם אלי כשם שלא עלה בידי המנצח למזג את קול החליל עם קול הכינור. התוף הגדול מוכרח לכסות הכל"

מזל שת"א ופרבריה לא היו קיימות אז. מי יודע מה היינו אנחנו חוטפים ממנו...

שימו לב כי לתמונה של סול השתרבבה פינתו של בית האופרה. פחות או יותר פינת הגלידריה ש'שומרה' יחד עם ה'חזית' באדיבותו של הקבלן רב החסד המתחשב ברגשות הנתינים הנוסטלגיים.

מעניין אם למישהו שבונה פחות מ25 קומות - היו מאשרים 'לשמר חזית' או אפילו להרחיב מרפסת בבנין שבחצרו האחורית שתו מן הברז וולפסון או נורדאו [ויתרתי על דימויים ציוריים יותר...]