שלום אני חדש בפורום הזה אבל לא חדש בתחום אומנויות לחימה
אני מתאמן יותר משנתיים וחצי באיגרוף תאילנדי ... 3 פעמים בשבוע אימון של שעה וגם 4 פעמים בשבוע בחדר כושר ,השתתפתי בתחרויות והיו גם כמה מקרים שהיה לי קרב ברחוב
המאמן תמיד אומר לי שיש לי טכניקה מעולה ו שאני לוחם טוב . אך יש לי תמיד בעיה לפני קרב
אם זה לפני תחרות או אם זה לפני קרב ברחוב
אני מתחיל לאבד את עצמי ומתחיל לשכוח דברים שלמדתי במשך השנים ואת כל הטכניקות של קרב אני מתחיל לרעוד אפילו אני לא יודע אם זה מהתרגשות או מפחד אבל זה ממש מציק לי ואני חייב איך שהו להתמודד עם זה .
כש מתחיל הקרב אם זה בחוץ או אם זה בתחרות אני עדיין לא נזכר בכל מה שאני יודע ורק אני מראה חצי מהיכולת שלי ... ובאימונים אני מאה אחוז מביא את כל מה שיש לי וטכניקת קרב מעולה ... כש מתחיל עניין בחוץ או בתחרות אז יש לי מין בלאק אווט וזה לא לכמה שניות זה בערך לכל הקרב הרגליים נתפסות לי ואני לא יכול לסיים קרב בהרגשה טובה שהבאתי את כל כולי ואת כל מה שאני יודע . יש מצב שמישהו יתן לי עצות מה לעשות ? חוץ מלעשות יותר קרבות עם אנשים שאני לא מכיר ולא מכיר טטכניקות קרב שלהם

תודה רבה לעוזרים

אני לא הולך לתת לך עצה מקצועית בגלל שאין לי, אבל כן אגיד לך מה אני עושה:
לא חושב על כלום. אני לא מנסה להזכר בטכניקה שאני יודע, או מה לעשות ואיך, אני פשוט שם לעצמי למטרה דבר אחד - להתגבר על הפחד, להכנס פנימה, ולתת את מה שיש לי.
כמובן שלא בצורה עיוורת.. אני לא מפסיק להסתכל על היריב ומנסה להגיב נכון על כל תזוזה שלו - ולא מתוך מחשבה, מתוך אינסטינקטים בלבד.

בפעם האחרונה כשהרגליים שלי נתפסו במקום.. זה דווקא היה בקרב במכון. חטפתי חתיכת בובמה לפנים וכמעט נפלתי מהרגליים, הקרב הופסק..
נשלחתי לשטוף פנים ולחזור כשאני ירגיש יותר טוב. במקום לשטוף פנים לאט, לבחון את המכה שחטפתי, לקחת זמן מנוחה.. רצתי לברז, שמתי מעט מים על הפנים, וחזרתי בריצה לדוגו' כשאני קד קידה לבחור שפגע בי וזה סימן לחזור לקרב. פחדתי כל כך, ואני אגיד את האמת הרגשתי שעוד מעט בורח לי הנוזל מהבולבול.. את כל הריצה הזאת שעשיתי כדי למהר לחזור לקרב, עשיתי מסיבה אחת - כדי שאני לא אתחיל לחשוב ולנתח את המצב, כי אז רוב הסיכויים שהייתי מעדיף "לנוח" עד סוף האימון. תקתקתי הכל כל כך מהר, בלי שתעבור לי אף מחשבה בראש, והרגשתי את הפחד מלווה אותי אבל לא משפיע עליי, כי לא פעלתי מתוך מחשבות אלא תקתקתי מעשים לפי התחושות והאינסטיקטים שלי.

עכשיו זה לא סיפור גבורה, ולא ניצחתי את אותו אחד בנוקאווט או משהו
פשוט התגברתי על הפחד, ונתתי את כל מה שיש לי, אפילו שמדובר בקרב מכון ולא קרב רחוב [שבד"כ שם אני מגחגך ולא פוחד].

עריכה: אני רוצה להוסיף - ראיתי בעבר אוז, סדרה מסוימת, ויש בה בחור שבלי קשר לסדרה תמיד אומר משפטים נכונים וחכמים על החיים שלנו..
אז הנה אחד מהם: לאחר שאתה נגמל מהסם, המלחמה שלך ברצון לחזור ולהשתמש הופכת להתמכרות בפני עצמה.. אתה מתמכר להתנגדות בהרגשה.

זה בדיוק אחד לאחד מה שאני מרגיש כשאני מתגבר על פחד, באופן כללי. בנקודה מסוימת, באיזשהו שלב, מתגברים בפעם הראשונה על הפחד. עכשיו התגברות על פחד היא לא חד פעמית, אלא חוזרת על עצמה בלי סוף. אני מכור לתחושת ההתנגדות בפחד, כלומר להתגבר עליו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חוץ מהשנתיים וחצי באגרוף תאילנדי למדת עוד משהו?
אם לא אז:
יש לך בעיות כי אתה עדיין חדש בתחום (למרות שאתה טוען שלא)...

"תלמד 1000 יום ותהיה חובבן, תלמד 10000 יום ואולי תהיה מאסטר..."

שנתיים וחצי זה כלום..

ועם למדת עוד כמה תחומים (במספר שנים מרובות), אז כנראה יש לך מחסום פנימי וקשה לך לשלוט על הרגש שלך בקרב...זו בעייה שהיא נטו נפשית ושכלית, וצריך לפתור אותה בהתאם...כי זה בראש בלבד...
בקיצור, אימונים אימונים ועוד קצת אימונים...

להית

"רוח תפלה לא מזיזה יער,וגם לא את עליו הנושרים מבושה..."

"מטר של אגרופים חודר לגופי, אך אף לב של בחורה עוד לא חדר לליבי..."

לא קשור לזמן שאתה לומד, זה המון אנדרנלין שזורם בדם, עם הנסיון בקרבות רחוב לומדים לפקס אותו לטובתך.