 |
20-12-2007, 11:45
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 27.05.02
הודעות: 10,497
|
|
|
לדעתי הבעיה בתפיסה היא לרוב של המגייסים/מעסיקים ולא של העובדים
אני אפנה אותך לבלוג הבא שקראתי לפני כמה חודשים
http://proctolog.blogspot.com/2006_06_01_archive.html
ולעצלנים החלק הלוונטי(למרות שמאוד כדאי לקרוא הכל)
ציטוט:
בחודשיים הבאים זכיתי להיפגש עם עוד לפחות ארבע עשר חברות תוכנה. בסה"כ שלחתי כמעט אלף קורות חיים ועדיין לא זכיתי לקבל ולו הצעת עבודה אחת, מלבד הצעה לעבוד בחינם תמורת אחוזים בחברה "שעוד תשבור את שוק החיפוש באינטרנט". בחודשי החיפוש שלי נפגשתי עם אנשים טכניים, אנשי כח אדם, מגייסים של חברות השמה והמוני מראיינים טלפוניים חסרי פנים.
כדי להפיג את השיעמום, קיטלגתי אותם לסוגים הבאים:
- המגייסת המתמקחת: עובדת חברת השמה להייטק. מלבד משכורת רעב היא מקבלת אחוזים מכל מועמד אותו היא מגישה בהצלחה ללקוחותיה ולפעמים גם נתח חודשי משכרו. חשוב לה מאד להיות זו שתבצע את השמת העובד או שעמלתה תלך מישהו אחר. אז מה עושים כדי לוודא שאכן "העובד שלה" יהיה זה שיתקבל? מורידים את המחיר שלו ומשווקים אותו על Ticket של עלות נמוכה. שלוש פעמים זכיתי לראות את פרצופן של מגייסות כח אדם מתעוות לשמע המשכורת שאני מעוניין לקבל היום. השאלה המליון דולר (או שאלת העשרת אלפים שקל ליתר דיוק) היתה תמיד "זה לא ריאלי לצערי. כמה נמוך תסכים לרדת?" או בתרגום לעברית: "לא אכפת לי שלא תגמור את החודש העיקר שאוכל לקבל עליך את החודש משכורת עמלה, אז יאללה מותק, תוריד, תוריד במחיר".
- סיגי, רכזת כח אדם: סיגי היא ילדה בת 20 שרק לפני יומיים קיבלה את תעודת השיחרור בבקו"ם. בצבא היא היתה שלישה או מאבחנת פסיכוטכנית והיא עדיין בשלב בו היא צריכה להוכיח את כישוריה בעולם האזרחי. היא לוקחת את עצמה מאד ברצינות ולא מפקפקת ביעילותן של שיטות צה"ליות לקביעת מידת התאמה של מועמד, כמו למשל לשאול מהנדס בן 35 איזה תחביבים יש לו או מה הוא רוצה לעשות בחיים כשיהיה גדול, כאילו והיה מדובר במלש"ב בן 16 שטרם למד כיצד לאונן כהלכה. היא מאמינה באמת ובתמים שמפיה יוצאים פסקי דין של צדק ואמת. בהיחבא, סיגי נהנית להיות המסנן הראשון של החברות בהן היא עובדת. מין פטישיזם של קביעת גורלות על סמך שיחה של עשר דקות. את סיגי לא מעניין הנסיון שלך, או הפרוייקטים שביצעת, הרווחים שהבאת, האנשים שניהלת ואפילו לא חוות הדעת שקיבלת בהמלצות שלא לדבר על הידע הטכני שלך. כל אלו לא חשובים. מה שכן חשוב הוא השניים שלושה שאלות מפתח שהיא אוהבת לשאול וכמו קוראת בכדור בדולח, היא לא זקוקה ליותר כדי למפות במדוייק את המועמד העומד המולה ולשפוט אותו לכאן או לכאן. מספר גופים בישראל מציעים "קורסי סיגי" כדי לדעת מה לענות לשאלות כמו: "מה התכונות הרעות שלך?" או "איפה אתה רואה עצמך עוד חמש שנים" או כדי לדעת איזו תנוחת גוף סיגי מפרשת כפוטנציאל להצלחה או מועדות לכישלון. 800 ש"ח ואתה מקבל את כל הידע הטקטי כיצד להביס את סיגי ממאבחנים פסיכוטכניים שערקו לצידך.
- איש "הכאוס": איש הכאוס הוא בדרך כלל מתמטיקאי איש אקדמיה לשעבר העובד בחברות תוכנה כי אין עבודה במתמטיקה. הוא אדם מבריק בדרך כלל אבל מריח משונה ומבחינתו אינו עובד בחברת תוכנה אלא בחברת מתמטיקה המשתמשת בתוכנה באורח מקרי לגמרי. הראיון איתו סובב על הדיפרנציאל והאינטגרל, הסתברות, התפלגות והתברברות. אתה יכול לשכוח משאלות ג'אווה או ++C גם אם זה כל מה שהחברה עושה. הבעיות שמעסיקות את איש הכאוס עומדות ברומו של העולם המתמטי התאורטי וכשאתה מתראיין אצלו הבעיות האלו הופכות מיד להיות הבעיות שלך. אם בפעם האחרונה שפתחת ספר משוואות ריבועיות היית בן 22, אתה צפוי לכישלון חרוץ. הישגיות בעבודה, עמידה בלוחות זמנים, אלגוריתמיקה מציאותית, כתיבת קוד תוכנה, יכולות תכנון ופיתוח ויכולות ניהול אנשים להישגיות, כל אלו מעניינים את איש הכאוס כקליפת השום. אם אתה לא יכול לפתור משוואות בחמישה נעלמים ושני נעדרים על הלוח בזמנים, ערכך אפסי וגם בול על מכתב דחיה אתה לא שווה. התענוג הגדול של איש הכאוס הוא לעמוד מאחוריך כשאתה מזיע בציור גרפים על הלוח ולחשוב ברוסית "דה, דפקתי זה צבר סבולאג' בגלל קליטה שלי בארץ קשה".
- "טייס הקרב"/ראש הצוות האליטיסטי: בדרך כלל בוגר טכניון שמחשיב עצמו מתת האל לעולם פיתוח התוכנה. הוא מדבר בטון מונוטוני תקיף, משתמש במילה "טנטטיבי" שלוש פעמים בכל משפט ומסביר לך בהגיון רב מדוע הוא, החברה שלו, והצוות שלו עומדים לכבוש את העולם. כשאתה מתראיין אצלו אתה למעשה עובר מבדקי טיס. במקום לשמוע על מה עשית, איך ולאן זה הביא את מקומות העבודה הקודמים שלך, הוא מעוניין לראות כיצד תתפקד תחת לחץ של חידות הגיון כמו למשל "כמה לחיצות ידיים יהיו בין שלושים אנשים שכל אחד מהם לוחץ יד לרעהו פעם אחת בלבד". הוא שואל ונותן לך שישים שניות לפתור. כל נסיון שלך לספר על נסיון או לדסקס עניינים הקשורים בקוד, בתוכנה, בניהול ובהיכרותך את שוק התוכנה נתקלים במבט עויין שאומר "סליחה, אבל זה לא הנושא פה, חזור לקוביות בבקשה." טייסי קרב מגייסים את אלו שעונים מהר על שאלות ההגיון שלהם, מבלי קשר לידיעותיהם בתוכנה ופיתוחה. כמו חיל האוויר שלא יתן שום יתרון לטייסים אזרחיים מנוסים בגיוס, תפיסת העולם של "הטייס" גורסת: "את מה שאתם צריכים לדעת תלמדו רק אחרי שתתקבלו". אם תרצו, אתם יכולים לחשוב על "הטייס" כעל ווריאציה של איש "הכאוס" בתוספת חיי מין ועברית טובה.
- סרסור המהנדסים: הסרסור הוא הבעלים של בית תוכנה קיקיוני שלרוב עוסק בפיתוח ושיווק כותרים עלובים כמו "מוישה 2000: תוכנה לניהול משק בית". הסרסור מצא דרך להעסיק אנשים בחינם. ראיון אצלו מסתובב בדרך כלל סביב בעיה תכנותית קשה לפתרון (כזו שהוא לא מסוגל לפתור בעצמו). כל נושא שלא קשור לבעיה, כמו למשל מי אתה, מה אתה יודע ומה אתה מחפש מקבל שלוש דקות של תשומת לב. לאחר מכן אתה מובל לחדר סגור עם מחשב שלא מחובר לשום מקום. אתה מקבל משימה לביצוע ויש לך "כמה זמן שאתה רוצה" כדי לבצע אותה. כשאתה מסיים את משימתך לאחר שש שעות עבודה מאומצת אתה מקבל לחיצת יד והבטחה להודיע לך אם התקבלת. ההודעה כמובן לעולם לא מגיעה, גם לא הודעה שנכשלת, מה שכמובן לא יכול להיות כי השקעת שש שעות ופתרת את הבעיה. שלושים מועמדים כאלו בחודש והסרסור סיים לכתוב את הגרסה החדשה של "מוישה 2000: תוכנה לניהול משק בית Frecha Edition" מבלי לשכור אף אחד או לשלם אגורה. גאוני, מה?
- המ"מ: למ"מ אין זמן להתיחס אליך באופן אישי ולכן אין ממש ראיון אצלו. במקום זה הוא מזמן אליו אנשים בכפולות של 30, מושיב אותם בחדר ישיבות גדול ונותן להם דפי מבחן עם מגבלת זמן של שעתיים עד שלוש. אחרי המבחן אתה הולך הביתה ומקבל תשובה חיובית (ז"א לבוא לראיון נוסף) או שאתה לא שומע ממנו כלום. כמעט כל חברות התוכנה הגדולות באמת בישראל כדוגמת HP משתמשות בשירותיו של המ"מ כדי לסנן מועמדים. יש לציין שהשיטה אמנם לא אישית ומתאימה יותר לפרות באחו מאשר לבני אדם, אבל הוגנת יחסית לאחרות.
- עובד הכוכבים והמזלות: עובד הכוכבים והמזלות (עכו"ם) לא מעונין בכלל לדבר איתכם לפני שנעשתה לכם בדיקה גרפולוגית, מפה אסטרולוגית, קריאה בקפה ובדיקה דקדקנית של כישורי המשחק שלכם בדינמיקה קבוצתית. לפני שבכלל תגיעו למשרדי החברה אליה אתם מנסים להתקבל תישלחו למכון שמשון לייעוץ והכוונה ליום מלא של מבחנים, משחקים, גרפולוגיה ובולשיטולוגיה שתקבע את גורלכם. תבלו שעות במשחק עם קוביות, ציור עצים ומשחקי תפקידים בהם תידרשו להוכיח את כישוריכם המנהיגותיים בביצוע משימה קבוצתית תחת עינה הבוחנת של המנחה שושנית בר קוץ. כיוון שכולם יודעים שהם נבחנים, עסוק כל משתתף בדינמיקה הקבוצתית בנביחות הדדיות על רעהו בתקווה ששושנית המנחה תסמן "אסרטיבי" במחברתה, מה שאולי יגביר את הסיכוי להתקבל לעבודה. כבר היום קיימים קורסים לציור עצים ולצעקות אסרטיביות שיתנו לכם סיכוי מירבי לעבור את מבחני המיון בהצלחה. מיותר לציין שבעולם הגדול בו מועסקים מספר לא מבוטל של מיליארדים, מעולם לא שמעו על מבחנים לציור עצים כאמצעי מיון מועמדים לעבודה או שימוש בדינמיקה קבוצתית לטובה העניין. בעולם הגדול דינמיקה קבוצתית היא כלי חשוב מאד, ביחוד במפגשי נרקומנים ואלכוהוליסטים אבל הרי בישראל הקטנה יודעים טוב יותר מהגויים איך לזהות גדולה במועמד לעבודה ועל כן משגשגת תעשיית מכוני המיון בארץ ועמה משגשגת גם תעשיית קורסי ההכנה למיניהם. יש לציין שאנשים אינטיליגנטים, יצירתיים במיוחד, בעלי הומור ציני או כאלו שאינם מאמינים בשפת גוף תוקפנית בדרך כלל יכשלו במבחנים ההם ויאלצו לחפש את מזלם במקום אחר. נו טוב, לא כל אחד צריך ויכול להיות עובד במדינת ישראל. אי אפשר להפקיר את גורל העם היהודי בידי אלו שציור עצים אינו בין כישוריהם.
|
_____________________________________
It's Never Lupus
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
