2 שאלות למלשבי"ם(מיועדים לשירות בטחון):

מה הייתם רוצים מהצבא/לעשות בצבא ולמה?.

כמו כן, מה בחיים לא הייתם רוצים לעשות/להגיע בצבא? ולמה?

רוצה קרבי!
לא רוצה להיות ג'ובניק..

שינצלו את הפוטנציאל ואת היכולות שלי עד הסוף.

מותר לחלום, נכון?

אתה תצתרך ללמוד לנצל את היכולות שלך עד הסוף כי מהנסיון שלי הצבא מתקשה מאד במשימה הזאת.

בכללי אני רוצה להתגייס למודיעין ודי התכווננתי על "חבצלות".. אבל כל תפקיד משמעותי במודיעין יתקבל בברכה.

-למה? משום שאני לא רוצה שהשנתיים שאני חייבת למדינה יעשו כי 'אני חייבת', אם כבר לשרת, אז למצות את השירות הצבאי שלי ולתרום למדינה בדברים שאני אוהבת (שזה ערבית)

לגבי השאלה השנייה: כמובן שכל מה שהוא לא מודיעין לא רצוי, אבל אין לי וטו על משהו ספציפי. אני מניחה שתפקידים עם הרבה מאוד ניירת משעממת והכנת קפה לא יתאימו לי.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

סתם

הייתי רוצה לעשות משהו מועיל. אני מניח שגם אעשה.
למה? כי זה עתיד להיות המקצוע שלי (לעשות דברים מועילים).

1. שהצבא יתחשב בבעיות של המלש"בים, ולא יהיה גוף דפוק ולא הגיוני.
2. לא הייתי רוצה להגיע לצבא ושייחיבו אותי להגיע לתפקיד שידפוק אותי בחיים מחוץ לצבא.

רוצה להגיע לקרבי, הכי קרבי שאני יכול
ליחידה מובחרת (נקווה שנעבור ראיון אגוז)

למה?

קודם כל לשרת את המדינה, שהרבה לפני שירתו אותה ומתו בשבילה
דבר שני
אני רוצה לצאת מהצבא ולהרגיש סיפוק,
להרגיש שעשיתי משהו.

לשאלה האחרונה, אני לא רואה את עצמי בחיים עושה משהו שהוא לא קרבי, או משהו משרדי, פשוט כי זה לא אני...

זה הכל פחות או יותר

1)אני חושבת שהכי חשוב לי לעשות משהו שיאתגר אותי,להעביר את השירות הכי טוב שאפשר,
ללמוד ולחוות את החוויה הזאת בצורה הטובה ביותר.
כמובן שאני אשמח אם זה יהיה בתחום המחשבים,או בכמה תפקידים שיש לי במנילה בח"הא חח

2)לא הייתי רוצה להגיע לתפקיד שאני לא אוכל לנצל בו את המקסימום שאני יכולה לתת...זה פשוט יבאס לי ת'חיים [=
אני לא מכלילה ואומרת ש'לא הייתי רוצה להיות פקידה'...יש בזה משהו כי וואלה אולי אני ארגיש פספוס..
אבל כל חייל/ת (טוב עכשיו כן הכללה..זה לא נכון לגבי כל המקרים,אבל רובם) תורמים כל עוד הם מתגייסים ולא משתמטים

מעצבת גרפית,צלמת חובבת
הגלריה שלי בDeviantArt

בלוג (או סתם מקום לגיטימי לחפירות)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/25/74/06/67425/lists/24512872.png]

1. אני רוצה להגיע לאיפה שאני הכי יכול לתרום לצבא שזה לפי דעתי בתיכנות בפרוייקט גאמא או ממר"ם. (אני בשלבי מיון לפרוייקט גאמא ואני מחכה לתשובה סופית, מקווה לטוב.).
2. אני לא רוצה להגיע לשום מקום אחר חוץ ממה שציינתי למעלה, ואני אדאג לכך שאם לא שם אז בשום מקום.

אחלה גישה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציניות?

אותו גולש כבר יקבל את הבום בפנים- כשהוא יגלה שלא כל מה שהוא רוצה יכול לקרות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

הייתי רוצה לשרת ביחידה קרבית מובחרת פחות או יותר שזה גם פלס"רים למיניהם. למה? כי שם זה הכי הכשרה. פשוט מכשירים אותך להרבה דברים. כמה שיותר קורסים, יותר הכשרה - טוב יותר. וחוץ מזה אני יכול לעזור יותר למדינה וגם לעצמי

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

לקבל הכשרה לחיים
התמודדות עם קשיים
ולהכיר חברים לחיים

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
צוות גל
הצוות שלי

רוצה שירות קרבי- לא רוצה שירות ג'ובניקי. למה?
כי אני רוצה למצות את הפוטנציאל שלי ואני בטוח שזה לא יקרה אם אני ישב בקרייה, אלא אם אני אהיה בשטחים.
ובעיקר כי אם תיהיה מלחמה או משהו בסגנון אני לא ארגיש טוב אם עצמי שחברים שלי נחלמים בחזית הקרב ואני יושב מאחורה ולא נלחם ולא עושה כלום למרות שאני משרת בגוף שנקרא "צבא הגנה לישראל".
אהה וגם כי אבא שלי היה קצין בשריון :-)

"כל הזין בניווטים" - משה רבנו
"כל הזין בצניחות" - חנה סנש
"כל הזין בטרמפים" - טרומפלדור

הייתי רוצה שהצבא יפסיק להסתמך על הדבר הכל כך דפוק הזה שנקרא קב"א. ולשייך את הראיון אישי לתפקידים קרביים או תפקידי פיקוד בלבד, ולא כמכלול לקב"א. אני לא מבין למה ה"מוטיבציה הצהלית האידאלית" צריכה להיות שכל חייב שואף להיות קרבי.
ויתן הזדמנויות לקבלת זימונים לאנשים שונים..

תפקיד שבחיים לא הייתי רוצה לעשות בצבא : אלו שבודקים את השתן בלשכת גיוס, או בכללי כל דבר שמתקשר ללשכת גיוס. אולי זה רק אני.

I sit and I stare
I know that I'll soon go mad
In my solitude
I'm praying
Dear lord above

בצבא זה לשרת בקרבי בגדול...כי זה תואם את האידיאלים הציוניים שלי...
מה יותר טוב מלהגן על הארץ שכל כך היה קשה לנו להשיג, שסבינו וסבתינו והוריהם מתו בשואה כי לא הייתה להם הארץ הזאת...
מה יותר טוב מלהסתכל על העם הזה ולהגיד לעצמך בראש "יש פה גם דברים טובים.."
להסתכל על החברים הטובים, המשפחה, החברה שלך ולהגיד שכאן החיים שלך, אותם אתה אוהב...
לא תגן עליהם? זה אני... =] ... אני יודע שיש עוד כמוני ואני שמח...
לאן אני רוצה להגיע?... השאיפה מיום סיירות היא מטכ"ל\שלדג.... בכל אופן הסבירות שלי להגיע לשם נמוכה ואני לא אומר שאני לא בטוח בעצמי, אלא רק אומר שאם בסוף אני אשרת באגוז\מגלן\דובדבן\עורב צנחנים\יחט"יות למיניהן חח והרשימה עוד גדולה, אני אהיה בסבבה עם זה....
המטרה היא אותה מטרה, בהגנה על המדינה ובצבא יש הרבה כלים שבלי אחד מהם היה משתבש משהו ככה שגם שריון, תותחנים וכל מה שנחשב בעיני חלק "סתם"- תורם....
בכל מקרה השאיפה שלי היא חי"ר ואני לא רואה סיבה שאני לא אהיה כי הפרופיל שלי 97 ואני מתחיל סדרת מיונים מיום הסיירות ונראה לאן נגיע...
מה אני לא רוצה מהצבא?... אממ... אני לא רוצה להגיע למצב שהצבא יאכזב אותי...לא מבחינת תנאים או קושי או משהו כזה.. אלא מבחינת אמון..לא רוצה להיות אחד מהחיילים האלה שאומרים שהמדינה זרקה אותם לשטח בלי אוכל ומים ימים עד שהביאו להם עזרה..לא רוצה להגיע למצב הזה גם כי אני אהיה בסיכון קיומי וגם כי אני ארגיש שהמדינה בגדה בי...
הפיקוד עכשיו הוא שונה, הרמטכ"ל, שר הביטחון...צה"ל במגמת עליה..
אני מקווה שעד שאני אתגייס בעוד בערך שנה לפי התאריך גיוס(שבטח ישתנה), לא יהיו מקרים כאלה והכל יהיה מאורגן ומתוכנן יותר...

נדיר. אל תשכח שחיילים לא מסתערים על אידיאולוגיה(במיוחד לא בגדודים). עם הגישה שלך אין שום סיבה (למעט רפואית אולי) שלא תגיע לפחות לאחת מהיחטיות. לא משנה איזה מיון יכשיל אותך תמיד תבוא עם מוטיבציה מחודשת למיונים הבאים ואל תוותר. אני מכיר מישהוא שלא הלך לו ביום סיירות והוא במסלול בשלדג עכשיו אז תלחם על כל מיון... גיבושי המשך וכו'.

מה אני רוצה לעשות:

מגלן\ינמ"מ(אני מתגייס ב09 אז זה אפשרות) אם לא אז גדס"ר צנחנים כללית אם לא אז צנחנים(גם הגדודים זה לא רע) לא מצליח בגיבוש צנחנים אז כל חטיבת חיר חוץ מכפיר יהיה בסבבה
אם הצבא יחליט להיות בן ז^נה ויוריד לי פרופיל ל72 על בעית גב משנית אז לשיריון או לנ"מ סטינגר

מעדיף לא ללכת למגב או הנדסה קרבית

אני במגמת מחשבים מדעית אז אני מקווה שזה לא ישבש לי איכשהו את המיון שלי(שמעתי שמודיעין דוחה את כל שאר החילות והם לוקחים ממגמות מדעיות)


בכללית רוצה לתרום ולעשות ועדיף בתפקיד קרבי

יחידה התנדבותית, כי אני מאמין שאני אמצה את עצמי שם.
אם לא, נח"ל, כי זה מסורת משפחתית!

לא רוצה משהו שהוא לא קרבי, כי זה לא קרבי.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

שאני ארגיש שאני קם כל יום בבוקר והולך לעשות משהו שבאמת תורם למדינה, ולא מבזבז את הזמן שלי.
בין אם קרבי או ג'ובניק בתפקיד חשוב ( מיונים מתקדמים למודיעין ), העיקר שיהיה תורם.

אני הולך לקרבי לא בגלל שאני רואה את הילד הקטן משחק בגן המשחקים ואני חושב לעצמי "אחח אני צריך להגן עליו"...אני הולך בגלל 3 סיבות:

א. חובה חוקית
ב. חובה מוסרית- אם כולם אכלו חרא כדי שהמערכת הצבאית, המערכת ששומרת על המדינה שלנו, תמשיך
להתקים, במה אני שונה מהאחרים?
ג. מיצוי עצמי- חוויות, התקדמות בתפקיד ועוד דברים רבים שאני לא אוכל לעשות באזרחות

וזהו