 |
19-12-2007, 07:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.04
הודעות: 9,419
|
|
|
חנפני השמאל הקיצוני מבהירים שהם נחושים לא במלחמה נגד החמאס בעזה
זה היה ראוי להיות בכותרת של פורום החדשות, אבל בכדי שלא להיכנס לוויכוחים מיותרים בקשר לכותרות, אני מביא את הדבריםבפורום פוליטיקה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3484260,00.html
גורם ביטחוני התייחס לירי הרקטות הנמשך, ולמדיניות התגובה המהירה של צה"ל: "יש לנו כוונה לפגוע בכל מי שמנסה לפגוע באזרחי ישראל, אך עם זאת איננו רוצים בהסלמה", אמר אמש ל-ynet. "לא נעשו ביומיים האחרונים פעולות שלא היו בעבר, כבר פגענו בגורמים שונים בשרשרת הקסאם, וכך נמשיך לעשות כדי שהמסר יובן בצד השני. מי שיעסוק בתחום הזה, שיעשה את חשבון הכדאיות שלו".
לדבריו, הפעולות ההתקפיות עלולות להוביל למתיחות בימים הקרובים, אך בצה"ל ערוכים לכך. הוא הוסיף כי גל התקיפות האחרון אינו מעיד על מהלך נרחב שמתקרב: "יש לנו מבחר כלים להתמודד עם איום הקסאמים ופצצות המרגמה, ומה שרואים בימים האחרונים זה חלק מהם", אמר.
במערכת הביטחון רמזו כי הפעולות שננקטו עד כה הן בגדר פיתרון זמני. "אין ספק שכאשר תוקפים פעילי טרור, הן ברמת השטח והן בכירים יותר, זה משפיע על מה שקורה בשדרות ובכרם שלום", אמרו. "אולם זה עדיין לא פתרון שנוגע בבעיית ההתעצמות המשמעותית של החמאס ברצועה".
גם דבקה בין החנפנים:
למרות שדבקה תומך בפעולה צבאית שתהרוס את החמאס בעזה, אבל הוא רוצה שמייד אחר כך ימסרו לו עוד פעם את השליטה, בשביל שבעוד כמה שנים נמצא את עצמנו במצב הנוכחי או יותר גרוע. למה? אחרת, נדמה לו שהוא לא יקבל אוזן קשבת מהשמאל הקיצוני.
http://www2.debka.co.il/
http://www2.debka.co.il/article.php?aid=1566
קודם צריך לנצח ולהרוס את הכוח הצבאי של החמס. אחר כך צריך לדבר.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה.
יום שלישי, ט טבת תשס"ח, 17:26, 18 בדצמבר 2007
הבעיה המרכזית עם השורה של הפעולות המוצלחות של צה''ל נגד הג'יהאד האיסלמי ביום ב' 17.12 בלילה, וביום ג' 18.12 בבוקר, ברצועה ובגדה, בהן נהרגו 13 אנשי ג'יהאד, כי לתושבי מדינת ישראל, ולחיילי צה''ל, לא ברור לאן הן מוליכות? איש, לא בישראל, ולא אצל הפלסטינים, אינו משלה את עצמו יותר, כי לאחר המכות שצה''ל מנחית, ירי הקסאמים והמרגמות ייפסק. ואיש אינו יכול לתת ערובה לכך, כי הג'יהאד או החמס אינם מתכננים לבצע בקרוב כנקמה פיגוע ראווה, או באמצעות מנהרה המובילה מהרצועה לאחד היישובים בתחום ישראל, או באחד ממרכזי הערים.
היום, גם קשה מאוד לראות איך פעולה קרקעית גדולה של צה''ל ברצועה, תפתור את הבעיה של ירי הטילי הקסאם על ישראל. כדי שפעולה צבאית כזו תצליח, היא צריכה להרוס עד היסוד את התשתיות הצבאיות שהחמס, והג'יאהד האיסלמי הקימו ברצועה. פירוש הדבר, יש צורך להביס צבא פלסטיני המונה היום כ-12 אלף נושאי נשק, והמסוגל למצוא מחסה בקרב אוכלוסיה אזרחית צפופה, להרוס את מפקדותיו, ואת אמצעי הייצור ומחסני הנשק שלו, ולנתק את רצועת עזה מסיני וממצרים.
ללא מערכה צבאית מקיפה כזו, שהיא מלחמה לכל דבר, על כל המשתמע ממנה, כולל גיוס כוח מילואים גדול, אי אפשר יהיה להשיג מטרה זו.
ונניח, כי הדרג המדיני, ייתן הוראה לפתוח במלחמה כזו, דבר שאיננו נראה קרוב היום יותר מאשר היה בעבר, השאלה היא, כפי שהציג אותה נכון הרמטכ''ל רב אלוף גבי אשכנזי, מה יקרה ביום שלאחר המלחמה? למי צה''ל ימסור את רצועת עזה?
לידי כוחות הרשות הפלסטינית, שאינם קיימים? לכוחות נאט''ו, שאינם מסוגלים להעמיד את מספר החיילים הדרושים לארגון כדי להלחם באל קעידה והטאליבן באפגניסטן?
לצבא בין ערבי שיהיה מורכז מכוחות סעודיים-ירדניים-מצריים, שעדיין אף פעם לא קם, ואף פעם לא לקח על עצמו שום משימה מבצעית?
את התוצאה של הצבת כ-15.000 חיילי יוניפי''ל בלבנון, אנו רואים כל יום וכל שעה לנגד עינינו, כאשר חיזבאללה, והמחנה הפרו איראני-סורי בלבנון רק מתחזק, גם מבחינה צבאית וגם מבחינה פוליטית, תחת מטריה צבאית בינלאומית. אותו תהליך יחזור על עצמו, בתנאים דומים, גם ברצועה.
אין כאן מקום, וזו גם לא השעה הנכונה, לחזור ולמנות את כל השגיאות הטרגיות-האסטרטגיות, שממשלות ישראל החל ממשלת אהוד ברק, דרך ממשלת אריאל שרון, ועד ממשלת אהוד אולמרט, ביצעו במלחמה בפלסטינים, ובחיזבאללה, ב-7 השנים האחרונות מאז שנת 2000.
מה שצריך לעשות הוא לקבוע בפיכחון ובבהירות רבה, מה תהיינה ההתפתחויות המרכזיות הבאות, בחודשים הקרובים, קודם כל ברצועת עזה, ואחר כך בגדה המערבית, ולפיהן לקבוע את המדיניות והאסטרטגיה הצבאית של צה''ל.
היום, בדצמבר 2007, ברור כבר, כי אי אפשר יהיה למוטט את שלטון החמס ברצועה, אלא אם כן צה''ל יכבוש אותה. מדיניות הסנקציות נגד החמס, נכשלה לחלוטין, בדיוק כפי שנכשלה המדיניות הסנקציות נגד איראן.
מאחר ולצה''ל אין למי למסור את הרצועה לאחר הכיבוש, והיום גם אין איש בישראל הסבור שצה''ל צריך להישאר שם, הדבר היחיד שהצבא וממשלת ישראל יוכלו לעשות, הוא לדבר עם החמס, שייקח בחזרה את השלטון לידיו בתנאים מאוד מוגדרים ונוקשים, לאחר שכוחו הצבאי עוקר ונהרס.
מבחינה מסוימת צודקים אלה, כמו היועץ לביטחון לאומי לשעבר האלוף במיל. גיורא איילנד, אשר אומרים כי צריך לדבר עם החמס, ולהגיע אתו להסדרים היום, במקום לצאת למלחמה ברצועה. אולם ממשלת אולמרט, גם את ההזדמנות הזו הפסידה.
היום, כאשר צה''ל, איננו מכריע את המלחמה ברצועה, בעיקר בגלל הדרג המדיני, היתרון הוא בידי החמס והג'יאהד האיסלמי, ולא בידי ישראל וצה''ל, ושני גופים אלה יעדיפו, במצב כזה, להסלים את הלחימה מאשר לדבר.
אם היינו צריכים לדבר עם החמס, זה היה מיד לאחר הבחירות הפלסטיניות בתחילת 2006, ולא היום, כשהוא נמצא בשיא כוחו הצבאי, ומאחוריו עורף מדיני כמו איראן-סעודיה, ובמידה לא מובטלת, מצרים.
לכן הברירה היחידה שנותרה לנו, היא שצה''ל יכנס לרצועה, יהרוס את כוחו הצבאי של החמס ואז יישב וידבר אתו, על סוג השלטון והתנאים שישררו ברצועה לאחר שצה''ל ייצא ממנה.
בגדה המערבית, שוררים תנאים שונים אבל דומים. האשליה שמנסים לפתח אצלנו, מסיבות פוליטיות, ולא מסיבות של התנאים המציאותיים בשטח, כי יום אחד יקומו כוחות ביטחון של הרשות הפלסטינית שייקחו את השלטון, החוק, והמלחמה בטרור בידיהם, היא חזיון שווא-פאטה מורגנה, שיש לה בדיוק אותם הסיכויים להתגשם, כמו שאבו מאזן, יצליח פעם להשתלט בחזרה על רצועת עזה.
לכן הדרך היחידה הפתוחה, בשלב זה, לפנינו היא לנהוג בדיוק כפי שהאמריקנים נוהגים בעיראק, וכפי שאנו צריכים לנהוג ברצועת עזה. עלינו לדבר לא עם הרשות הפלסטינית, דבר שהוא בבחינת בזבוז זמן, אלא עם הגורמים השולטים בשטח. ואם צריך לקנות אותם בכסף רב, עלינו לעשות זאת, זאת במטרה להשיג הפסקת אש לטווח ארוך.
היום אנו נמצאים במצב בו באם נשיג לדוגמא בשכם, רגיעה ב-3 שכונות, לעומת מחנה פליטים אחד בו הלחימה תמשך, המצב עדיף על פני זה ששכם כולה תהייה נתונה במלחמה נגדנו. הרשות הפלסטינית עצמה עושה אותו הדבר בבירתה רמאללה, שם היא שולטת רק בחלקים מסוימים של העיר.
הסכמי שביתת נשק לטווח ארוך, עם האויב, מתוך עמדה של כוח, היא הדרך היחידה הפתוחה לפנינו היום.
זה לא אידיאלי, אבל עבור שגיאות שנעשו במשך 7 שנים, צריך לשלם. מה שהדרג המדיני עושה עתה, הוא חוזר על אותן השגיאות שעשה בשנים האחרונות. לכן המחיר שייגבה מאתנו בעתיד, יהיה הרבה יותר גבוה.
ב-2007 נורו על ישראל 2.350 טילים ופגזים, פי שניים מאשר ב-2006. ההערכה היא, שאם לא נפעל בדרך זו, ב-2008 יירו עלינו למעלה מ-4000 טילים ופגזים, כולל מהגדה המערבית.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
