בס"ד

פרשת ויחי

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

יעקוב אבינו מוכיח את ראובן "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט ג-ד) נשאלת השאלה: הרי מעשי בלהה ארע כשיעקב היה בן 99 שנה, דהיינו לפני 48 שנה. למה אם כן לא הוכיח יעקב את ראובן כל השנים הללו? למה חיכה עד לפני מותו כדי להוכיחו על מעשה עתיק כל כך? כשרש"י מסביר את הסיבה שבגללה משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתתו הוא מתייחס גם לשאלה זו: "ממי למד? מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר: ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי"(דברים א, ג). הרי לנו שלמרות המעלה שיש לתוכחה שהיא גם מצווה דאורייתא, יעקב אבינו נמנע מלהוכיח את ראובן בגלל החשש שמא לאחר תוכחה כזאת ילך ראובן וידבק בעשו הרשע.

שואל הרב נבנצל שליט"א: החשש של יעקב נראה רחוק מהמציאות שהרי ראובן הוא ההפך הגמור מעשו: עשו ידוע כגזלן עד כדי כך שיצחק אבינו מזהיר אותו כשמבקש ממנו שיכין לו מטעמים שיביא מההפקר ולא מן הגזל. ואילו ראובן מקפיד מאד שלא לשלוח יד ברכוש הזולת. את זה לומדים חז"ל מהפס' "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים" (שם ל' יד) ללמדך שלמרות שבתקופה זו של השנה השדות מלאים חיטים הוא לא לקח מן הגזל אלא מודאי הפקר.

חז"ל גם מספרים לנו שכשראובן נולד לאה אמרה: "ראו מה בן בני לבן חמי (עשו) שמכר את בכורתו ליעקב וזה (ראובן) לא מֶכַרָה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור" (ברכות ז הרי לנו שראובן הוא שונה לגמרי מעשו, אם כן השאלה מתחזקת: מה המקום לחשש כל כך מוזר שראובן ילך וידבק בעשו?

אומר הרב: אפשר להסביר שיעקב אבינו לא חשש שראובן יעזוב אותו וילך לעשו אלא שרק יחשוב, יהרהר בליבו: "כל כך קשה אצל יעקב אבי, אולי אצל עשו יותר נוח- שם בטוח שלא הייתי מקבל גערה כזאת". אולי אם ראובן יתחיל לחשוב מחשבות כאלה, אם "הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל" אז תמשכנה להיות נפילות נוספות גדולות ומסוכנות יותר. עד כדי כך שעלול ראובן להתדרדר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

הרב דסלר זצ"ל מסביר שאצל כל אדם יש נקודת בחירה שמשתנה לפי המצב הרוחני שלו. למשל: אדם שגדל בסביבה של פשע ושחיתות לא יתמודד מול בחירה האם ללמוד את הסוגיה עם ראשונים ואחרונים או ללמוד אותה רק באופן שטחי; הבחירה אצלו תהייה האם לרצוח את האדם הנשדד על ידו או רק לגזול את ממונו. אם יעמוד בניסיון נקודת הבחירה שלו תהיה ברמה יותר גבוהה ולכן הוא יכול להמשיך לעלות מעלה מעלה עד שיגיע לבחירה האם ללמוד את הסוגיה בעיון או לא. לעומת זאת אצל הגאון מווילנה ההתלבטות לא תהיה האם לעשן בשבת או לא, אצלו נקודת הבחירה תהיה האם ללמוד 22 שעות ברצף או 22 פחות דקה, ואם לא יעמוד בניסיון אז הוא יכול להתדרדר מטה. יוצא אם כן שתמיד קיימת נקודת בחירה אצל כל אדם. אם כן, ברגע שראובן יתחיל להתדרדר בעקבות מחשבות פסולות המצב הרוחני שלו עלול להיפגע. וגם אם ראובן ישמור על רמתו הרוחנית- בניו אחריו עלולים להתדרדר כפי שמצינו אצל אברהם אבינו ששאל "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית ט"ו, ח') אומרים חז"ל "בעבור שאמר אברהם במה אדע נענש בידוע תדע" (נדרים לב.) אברהם אבינו לא התבטא בצורה ראויה, נשמע כאילו היה לו ספק בהבטחת ה', אז ה' מבשר לו שיצטרכו בניו להיות עבדים 400 שנה על מנת לתקן זאת. (לפי דעה אחת בחז"ל שבגלל זה נגזר עליהם גלות של 400 שנה) כי אם יש איזה "הוא אמינא" של כפירה אצל אברהם, אצל הבנים זה התפתח למ"ט שערי טומאה.כמו כן אצל ראובן: בגלל מעשה פזיזות עם בלהה הוא מנע מזרעו לדורי דורות מלכות: המלוכה נלקחה ממנו, גם הכהונה- הוא היה צריך למלא את תפקידו של הכהן הגדול והפסיד זאת מבניו.

אסור שהמלך יהיה פזיז: אם הוא צריך להחליט לצאת למלחמה הוא חייב לקחת בחשבון את כל ההשלכות הנלוות לצעד זה. גם הכהן שחייב לעבוד בעבודת המקדש אסור שיהיה פזיז. תכונה זאת, פזיזות, עלולה לעבור בתורשה מאב לבן, לכן הפסיד ראובן כהונה ומלכות.

כמובן שהדבר נכון גם לצד החיובי: אנחנו חיים בזכות אבות, דהיינו: שיש לנו משהו מהמעלות של האבות; בני לוי יש להם תכונות המאפיינות את לוי שזכה לעבוד במשכן במדבר, בני אהרון יש להם תכונות של אהרן שיכול לעשות עבודות האסורות לזר, זרע דוד ירשו משהו מדוד המלך שמאפשר להם להמשיך את המלוכה.

הגמרא מספרת על אדם שעל כל דבר קטן היה הולך למשפט, לא היה מוכן להתפשר עם אף אחד ללא משפט. אמרו חז"ל שהוא היה משבט דן שנא' עליו: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (שם מ"ט, ט"ז), רואים שגם לאחר אלפי שנים אחרי דן בן יעקב, התכונה הזאת נשארה אצל צאצאיו. אדם אחר היה אומר תמיד שטוב לגור ליד חוף הים. אמרו עליו שהוא משבט זבולון שנא' עליו: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (שם מ"ט, י"ג).

רואים אם כן שהמידות והנטיות לא הולכות לאיבוד אלא עוברות בתורשה לבנים.מזה פחד יעקב אבינו ולא רצה שתהיה בראובן סטייה ולו הקטנה ביותר, ולכן לא הוכיח אותו במשך שנים ארוכות.וכידוע מרובה מידה טובה ממידת פורענות: עלייה ברוחניות, ולו הקטנה ביותר יכולה להשפיע טובה לדורי דורות. אדם הלומד היום תוספות שאתמול לא ידע, זה מרומם אותו, הוא כבר לא אותו יהודי אע"פ שהוא לא יזכור את כל מה שלמד.

אנחנו אומרים בסיום מסכת:"אנחנו עמלים והם עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר" מה פירוש אינם מקבלים שכר? וכי יש לך אדם שעובד בלי לקבל כסף? אין היום פריירים כאלה! אמנם אפשר לפרש שלא מקבלים שכר רוחני מאת ה' אבל הרב מפרוש אחרת: אחרים מקבלים שכר לפי התוצאות, אם יצליחו במלאכתם יקבלו שכר ואם לא לא. אבל אנחנו מקבלים שכר על עצם העמל, אם למדנו תוספות מסוים, אע"פ שלא נזכור אותו או לא נבין אותו מקבלים שכר על העמל. רעיון זה חייב להיות נגד עינינו תמיד משום שמסוגל לדרבן אותנו להתקדם בקודש בעבודת ה'.

שבת שלום

יצחק חלבה

לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm