היא לוקחת עוד אחד בידה, מושכת. הפרי נקרע מהעץ. היא מנקה אותו בשערה ומביטה בו. היא מתחילה לצעוד מעבר לעץ, נחושה בדעתה. זו ההרגשה כאשר משנים את ההיסטוריה? זה לא יותר מדגדוג קל בקצות האצבעות. היא יודעת שהיא עושה את הדבר הנכון. באמת? ליתר ביטחון היא תנסה את זה גם עליו. בכל מקרה, הדבר שיקרה לא יהיה רע יותר מידי. כי מה כבר יכול לקרות? כשהכל חי ונושם. המהפכנית הראשונה בהיסטוריה, עומדת להווכח בתוצאות השינוי שהיא מחוללת, בכזו פשטות. כמה קל זה לשנות.
לאחר צעידה ממושכת, היא מגיעה בריחוף-מה לאישה. האיש נראה פרוע, אך ללא ספק עומד בסטנדרטים הטובים ביותר. הוא מסתכל בה, היא מושיטה לו את ידה ומגלה את הפרי. אין ישות שהיתה יכולה שלא להתפתות למראה כה בתולי, אפילו לא הוא בעצמו. ובכל זאת, משהו באינסטינקט הבראשיתי אומר לו, שמשהו כאן לא כשורה. אך, איך אפשר לעמוד במגע פיתוי האישה?
הוא אוסף את הפרי מידה ובוחן את מרקמו האלוהי. זהו הדבר שאסור כל-כך? הדבר האסור ביותר בכל הגן? והלא זהו פרי פשוט למדי. הוא נוגס באותו פרי. לשניה לא קורה כלום, הוא מרגיש אותו דבר. ופתאום, הפרי נהפך לתפוח עץ. והעולם, למקום אפשרויות בלתי מוגבלות. איך לא חשב על זה קודם? ויתכן שהקול ישקר? ופתאום הוא נודע למושגים כמו כפירה, אנושות, ציוויליזציה. ופרץ המידע שנקלט באותן שניות. פילוסופיה. ודת?
לבסוף, יחד הם מחליטים לעזוב את גן עדן. כי זה לא מקום ריאלי, ואי אפשר להתקיים בו יתר על המידה, צריך להתפתח, להשתנות, לגדול. הרי איך אפשר להתקדם, כשהקול בראש אומר כל הזמן 'לא.'? אבל אולי, לשם שינוי, מבין כל הפעמים לאורך ההיסטוריה. הפעם הוא צדק?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

וביצוע לא רע בכלל.
הדבר שהפריע לי ביצירה הוא מעבר די חד מתיאור רגשות, לרמזים (המודעות למעשה של חווה, המחשבות שלה- שלא מתוארים ישירות אלא נותנים קצה חוט והקורא משלים לבד) אל פרקטיות והיסטוריה (כמו בסוף היצירה). יצירה ארוכה יותר הייתה עושה את המעבר נעים יותר, והפנצ' ליין היה מוצלח יותר אם יותר מאמץ היה מוקדש לתיאור התהליך הנפשי שקורה לאדם וחווה והצורך שלהם בציווליזציה.
אבל בסך הכל יפה מאוד. נהנתי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אבל זה בדיוק הרעיון שפספסת. שהכל קורה פתאום. ולא צריך יותר. אם תקרא את הטקסט התנ"כי, תראה שהכל קורה באינסטנט, ואלוהים לא קיים את ההבטחה שלו ("ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות"). הרעיון הוא להדגיש את האבסורד, והפשלה כביכול של אלוהים. ולא לעשות מזה סיפור חדש, כי אז זה היה משעמם.
תודה על התגובה =)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אבל זה לא אומר שצריך להעביר את התחושה תוך רגע. זה לא נותן לקורא להפנים את הרגש והמסר שאת מנסה להעביר.
ואלוהים לא פישל. הפירוש המקובל לדבר שביום החטא נגזרה על האדם מיתה- כלומר הכוונה היא שהמוות יכנס לחיים ולא שאדם ימות באותו יום.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

זה נורא מתחכם. וזה גם פירוש יהודי אויברחוכם, שלא ממש הגיוני. לא ממש אכפת לי הפירושים האחרים, as you can see. אני חושב שזה בסדר, אבל whatever
S: תודה שוב S::

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מאלמוות לבר-מוות זה לא אוברחויכם, מצטער.

אפילו בתור אדם לא מאמין הפירוש הזה נשמע לי קביל.

אהבתי נורא.
למעשה, לדעתי, זו היצירה הכי יפה שלך עד כה.
כמו ישי נורא אהבתי את הפאנצ'ליין ונורא אהבתי שאתה לא מביע דעה אישית.
הכל מנקודת המבט של אדם וחווה.
אני רק חייבת לציין שורה אחת ש-מ-מ-ש עשתה לי את זה:
ובכל זאת, משהו באינסטינקט הבראשיתי אומר לו, שמשהו כאן לא כשורה.

נורא יפה!!

תמצות הגלגול שלנו מהתנ"ך ועד היום בכמה שורות במקום בכמה אלפי שנים

ג-א-ו-נ-י.

ממש נהנתי..

שלום,

אהבתי את הרעיון שלקחת, ושיחקת איתו בעיני רוחך.
מה שפחות התחבר לי משהו בכתיבה.
היתה לי מן תחושה שרצית מאוד מהר להגיע לתובנה, למסר. ומשהו בתהליך התפספס לי.

אפשר להגיע לעומקים בסיפור הזה.
בעצם לקיחת התפוח ... זה שאנחנו לא שומרים "מרחק".
בכל דבר יש לנו דיעה, רצון, "בא לי", "לא בא לי" - וכשלא שומרים מרחק העולם שלנו נהייה צר ומצומצם.
מכאן - שהבטחת הבורא מתקיימת, מכיוון שברגע שאנחנו מתנהגים כך, אנחנו עושים סוף. מוות.
"קבעתי שאתה ככה וכך". "יש לי דיעה". אנחנו מרובעים. וצריך בחיים להיות עגולים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קודם כל תודה לכולם על התגובות!

אסאניה:
קודם כל, אני חושב שהקטע קצר, כי אין לו מה לומר, והרעיון בו הוא להשאיר את הקורא עם תהיות. זה למה הוא נגמר ביחסית אי החלטיות שכזו, או כפי שהרבה מפלמסים רבי דרגה היו קוראים לזה "חזרה מלאה"... אבל לא סגור על זה.

אני לא חושב שהקטע עוסק בעובדה של אי שמירת מרחק אלא יותר מציג עובדה ואומר deal with it. העובדה לכך היא, שהקטע מתחיל כבר לאחר שחווה נוגסת מהתפוח. ז"א, שמההתחלה הקטע היה נתון ל"אבדון" ואין כאן באמת בחירה חופשית, מה שנקרא בפילוסופיה "בחירת הובסון" (מי ששיחק בהאלף ליף המקורי יודע על מה אני מדבר). לערך בויקיפדיה: כאן
אבל עובדה שההבטחה לא מתקיימת. הרי האדם חי עד היום, ולא התקיים שום מוות ע"י הבורא, של אדם. אז המתפלפלים יגידו שזה "עונש לדורות" שהם לא יחיו חיי נצח, אבל תכלס זה בולשיט, כי אף אחד לא חי לנצח ואין ניסים ונפלאות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה שכל כך אהבתי, זה את הצגת המחשבות שלהם, שבסיפור התנ"כי לא קיימות.
הכניסה הזאת לראש שלהם, למה שעובר עליהם באותו רגע, היא נפלאה.
יוצרת הזדהות למרות המעשה האסור.
מזכיר לי קצת (להבדיל) את הסרטים בהם אנו מזדהים עם הרוצח, כיון שכל כך כואב לו והיוצר מדגיש
את כל מה שטוב בו..
מי צדק? הקול? שאומר "לא" כל הזמן?...
הם לא עזבו מבחירה כפי שכולנו יודעים, אבל אהבתי את הטוויסט.
מרענן וחדש.

דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

תודה רבה דניאל, על התגובה D:
זה היה הרעיון הראשוני שלי לגבי הקטע.
ולגבי ההחלטה לעזוב, זה שככה כתוב בסיפור התנ"כי, זה לא אומר שככה זה באמת קרה. זה חלק מהיופי של אגדות תנ"כיות. אף אחד לא באמת היה שם, ואי אפשר לדעת מה קרה שם באמת.
אם קוראים טוב את הסיפור, אפשר להגיע פחות או יותר למיקום די מדויק של גן עדן - ארץ ישראל (מתוארים נחלים בארץ) אז אולי אדם וחווה לא עזבו אף פעם את הגן?
שוב, תודה רבה על התגובה! =))

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

"אם קוראים טוב את הסיפור, אפשר להגיע פחות או יותר למיקום די מדויק של גן עדן - ארץ ישראל (מתוארים נחלים בארץ) אז אולי אדם וחווה לא עזבו אף פעם את הגן?"

לא זכור לי שמתוארים נחלים בארץ.
אם הולכים לפי הניחוש הגיאוגרפי- גן עד הוא בסביבות- צפון סוריה/איראן.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני לא טוב בגיאוגרפיה, אבל מוזכרים ארבעה נהרות: הפישון הגיחון החידקל והפרת. יכול להיות שאלה לא נחלים בארץ, אבל בסביבה הקרובה. זה מאוד בררני סוריה, ארץ ישראל... להזכירך, כל השמות האלה אלו המצאות מודרניות...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שיוצאים מאותו מקור של הפרת והחידקל.
אם בודקים איפה יש התפצלות של 4 נהרות ששניים מהם הם הפרת והחידקל, ובודקים איזה שטח הם תוחמים, מקבלים משהו באזור צפון סוריה ואיראן (ואולי גם קצת מתורכיה).

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

שמעתי לאחרונה פירוש קצת שונה לכל חווית אדם וחווה ומעניין אותי לשמוע דעות של אחרים.

פגשתי אדם לפני זמן מה, את שמו איני יודע אבל רושם הוא בהחלט השאיר עליי. דיברנו שעה קלה בשביל להעביר את הזמן על נושאי דת, האדם שאת שמו איני יודע תירגם את סיפור אדם וחווה באופן דתי שכזה עדיין לא שמעתי, והכי מפליא שלאדם יש צלב על הצוואר.

האדם טוען שהסיפור של אדם וחווה למעשה מספר את סיפורו של עם ישראל בארץ הקודש, בראשית היה את אברהם שגילה לעולם את המושג "אל אחד". מושג ששינה את גבולותיו של המוח האנושי בצורות שכיום אמנם נראות לנו טריוויאליות אך לפני 4000 שנה זה נשמע כמו מושג הזוי, לא נורמלי וגבל בשגעון (כמובן במושגים של היום, בימיו של אברהם קראו לזה סקילה).
אחרי שהזמן עשה את שלו, שושלתו הלכה בדרכו והפיצה את תורתו באופן מספק על מנת לשרש את המושג לדורות הבאים, ילדיו של אברהם (הרוחניים והביולוגיים) עוזבים את אדמתם בגלל בצורת למצרים.

המין האנושי עלה דרגה, הידע שהאדם רכש בזכות רעיון האל אחד שינה את פני המין האנושי והגלובוס. ואדם וחווה עזבו את גן עדן.
לאחר מאות שנים משה מביא את עמו חזרה לא"י (וחשוב לזכור שממשה נמנע מלהיכנס לארץ - מוטיב רציני לפי האדם)

לטענתו של האדם מקומו של העם היהודי בהיסטוריה מהווה תפקיד חשוב בהתקדמותו של המין האנושי לקראת תוכניתו של האל. מאז ימיו של משה ועד חורבן בית שני (מעל 1000 שנה) העם מילא תפקיד מרכזי בעיצוב הבסיס של דעת המין האנושי - בכתיבת התנ"ך וחילחול רעיון האל אחד ברחבי העולם. טענתו של האדם מתנמקת בהולדתם של הנצרות והאסלאם באותו אזור ממש כאלפיים שנים אח"כ, יחד עם סילוקו המחודש של העם היהודי.

לבסוף עכשיו לאחר השואה הושב העם היהודי לאדמתו, וזהו כמובן מצב זמני לפי דעתו של האדם. הוא טוען שלעם היהודי הוקצב זמן מסוים על הארץ שכונתה בראשית גן עדן, ע"מ ליצור שינוי שמתחייב בכדי לאפשר את התפתחותו של המין האנושי.

אז מה אתם חושבים?

התיאור שלך אמור לתאר סוג של מסע מחוסר מודעות למודעות- כשהאישה מתחילה למעשה רגע לאחר ההתפכחות. לשאת את המודעות הזאת, לשנות את ההסטוריה, זה משא כבד. דורש הרבה אוומץ.וכמו שכתבת בתגובות מעורר הרבה תהיות ושאלות כן לאכול לא לאכול מי הקול למה להקשיב לו למה לא להקשיב לו?. אני לא מרגישה שהובלת אותי באיזשהו מסע רגשי לכיוון שרצית.לא הצלחתי להזדהות - לא עם אדם ולא עם חווה ולא עם הקול. זה היה מעורבב מאוד. מה היה באשה שגרם לאדם להכנע לפיתוי? בתנ"ך התובנה הראשונה היא שהם בכלל ערומים.
לדעתי, או שהוא לא היה ארוך מספיק כדי לתאר את המסע או שהוא היה ארוך מידי ולא מספיק תמציתי
הרעיון היה טוב - ויכול להיות חזק מאוד אם תדגישי את התהליך ותתמקדי.

ואו, קצת רחוק להקפיץ את זה עכשיו...
אני לא חושב שיש כאן סוג של מסע, למה מסע? זה קטע מאוד קצר בהיסטורה. למה דווקא מסע?
אז מה אם כתוב בתנ"ך שהם עירומים? זה רק סיפור, כמו בערך 50% מספר בראשית. וחוץ מזה, תובנה של מי? של אדם? של חווה? של אלוהים?
מי בכלל דיבר על מסע?
ובפעם המליון:
זה תדגיש ותתמקד ולא תדגישי. -_-

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.