28-12-2007, 15:09
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.12.07
הודעות: 29
|
|
|
ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה
מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמשיתופם יחד הועמד אותו הכלל. לכן אם נאמר על "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", עלינו להבין, ששאר תרי"ב (612) התיקונים של הרצון לקבל, הם סכום הפרטים של תיקון "ואהבת לרעך כמוך". אין שום העדפה בכל תרי"ב תיקוני הרצונות על התיקון של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שהם באים רק לפרש ולאפשר לנו לקיים את אהבת הזולת, שהרי כל הקבלה - היא פירוש של כלל זה.
מטרת הבורא בבריאת האדם - להתגלות לאדם, כי גילוי זה מביא לאדם מילוי נעים, המרומם אותו להכיר את הבורא ולדבוק בו. אם כן, תכלית הבריאה היא שע"י תיקונים יוכל כל אדם להתפתח, עד שיזכה לדבקות בבורא.
מדוע לא ברא הבורא את כולנו מלכתחילה בדבקות עימו? מדוע אנחנו חייבים לתקן את עצמנו? - מפני שהמקבל מרגיש את עצמו מושפל. לכן הוכנה לנו אפשרות לתיקון, שעל ידו אנחנו מרוויחים שכר בעצמנו - שאז כל התענוגים המגיעים מהבורא, כלומר הכלולים בדבקות, הם שלנו ומתקבלים בשלמות.
כל הרוממות והדבקות, המובטחת לנו ע"י תיקון עצמנו, היא בהשוואת צורתנו לבורא, שאז כל התענוגים והשלמות נמשכים מאליהם באופן טבעי ומתפשטים בנו. שכן כל השתוות לשורשנו, מורגשת כתענוג, וכל מה שלא נמצא בשורשנו, מורגש לנו כדבר שקשה לסבול.
אדם נולד עם ריבוי אהבה עצמית הטבועה בו, שכל תנועותיו הן לעצמו, ללא שום השפעה לזולתו. ובזה הוא מרוחק מהבורא, שכולו להשפיע. לכן האדם נמצא בשפלות.
אבל ע"י כוח טבעי שנמצא בלימוד הקבלה, האדם מתפתח עד שמאבד את כל האהבה העצמית ורוכש כוונות רק להשפיע, כך שגם קבלת ההכרחיות שלו נעשית כדי שיוכל להשפיע.
יש עבודה:
בין אדם לבורא,
ובין אדם לחברו,
אך שתיהן נועדו להביא את האדם למטרה, לדבקות. למעשה הן אחת, כי אם אדם עושה מעשה בכוונה להשפיע, בלי הפקת תועלת לעצמו, אז לא ירגיש שום הפרש בעבודה לאהבת לחברו או לאהבת הבורא.
חוק טבעי הוא שכל תנועה שאדם עושה, אפילו לאהבת זולתו, הוא עושה בעזרת השכר שיקבל. כלומר, אדם לא יכול לעשות שום מעשה באהבת זולתו, בלי שכר שישוב אליו, ולכן מעשים כאלה לא נקראים "אהבת הזולת". רק אם על ידי האור האדם מתקן את עצמו ל-"להשפיע", הוא יוצא לאט לאט מטבעו וקונה טבע שני של אהבת זולתו.
אך לפני תיקונים של השפעה, כל מה שהאדם יעשה לזולת (או לבורא או לאדם), יורגש בו בהכרח כדבר ריק.
מעשה השפעה לחברו מסוגל יותר להביא את האדם למטרה, משום שמעשי האדם כלפי הבורא הם קבועים ואין להם תובעים. אבל המעשים שבין אדם לחברו הם בלתי קבועים והתובעים מסבבים אותו תמיד, ולכן מעשים אלה בטוחים יותר להשגת המטרה - "להשפיע".
לסיכום, מרכז התיקונים הוא באהבת הזולת. כל רצונות האדם המתוקנים מתחברים למטרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", אשר אחריה זוכה תיכף לדבקות בבורא.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
