בס"ד

פרשת וארא

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

הקב"ה המטיר ברד על מצרים שהכה כל אשר בשדה: אדם, בהמה,עשבים ועצים. כשראה פרעה את ההרס הנגרם על ידי הברד קרא נואשות למשה ואהרון, התוודה בפניהם והתחנן שיתפללו לה' כדי שיפסיק את המכה האיומה שהורסת את הכל ללא הבחנה ובתמורה פרעה ישלח את בני ישראל.

משה רבינו נענה לבקשת פרעה ומבטיח לו שמיד לאחר תפילתו "הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד" (שמות ט' כ"ט) אבל, מוסיף משה, אני יודע שאתה ועבדיך עדיין לא תיראון מפני ה'. וכאן התורה מוסיפה: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" (שם ל"א) הפשתן והשעורה נשברו מהברד משוםשבתקופה זו של השנה הם כבר צמחו וגבעוליהם התקשו ואילו "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שם ל"ב) רש"י מסביר: "מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה" (שם) דהיינו: הואיל והחיטה והכוסמת מאחרות לצמוח משאר התבואה, עדיין היו רכות והברד לא שבר אותם.

אבל רש"י לא מסתפק בפירוש זה ומוסיף פירוש שני על פי המדרש תנחומא: "יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות, פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו" (שם).

שואל הרב נבנצל שליט"א: מה הקושי בפירוש הראשון של רש"י? למה יש מרבותינו שנחלקו על פירוש זה? לכאורה ההסבר הוא הגיוני ומתקבל על הדעת,דבר קשה נשבר כשמכים בו ואילו דבר רך מתכופף כשמכים בו, ובנוסף לזה הביטוי "אפילות" חוזר כמה פעמים בש"ס במובן של דבר המאוחר: זרעים מאוחרים לעומת זרעים מוקדמים, ביכורים או אפלים, מדוע אם כן פירוש זה לא התקבל על דעת חלק מרבותינו?

ועוד שואל הרב: אם כבר דורשים אפילות בלשון פלאות, למה "פלאי" פלאות למה הכפל הזה המיותר לכאורה בלשון חז"ל?

בנו של הרב תירץ שההסבר הראשון של רש"י,שלא נשברו בגלל שהיו רכות, לא מספיק מיישב את פשוטו של מקרא משום שהברד טמן בתוכו גם אש כדברי הפס': "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (שם כ"ד) והאש שורפת גם דבר רך. אבל הרב דוחה תירוץ זה כיון שרש"י דיבר על השבירה ולא הזכיר את האש.

מתרץ הרב: ההסבר הראשון של רש"י הוא הגיוני מאד ומתקבל על הדעת כאמור, דבר קשה נשבר בקלות ודבר רך מחזיק מעמד , אולם, מטרת הניסים שהקב"ה עשה במצרים היא להוכיח שהטבע לא שולט בעולם אלא רק כשהקב"ה רוצה.

במעשה בראשית הקב"ה קבע שהעולם יתנהג על פי הטבע אבל כשהוא רוצה לשנות, נותן פקודה "אחורה פנה" וכל הבריאה חוזרת לאחור. המכות שה' הביא על מצרים הוכיחו פעם אחר פעם שיש שליט שמסדר את העולם כפי רצונו: כשהוא רוצה המים הופכים לדם וכשהוא רוצה חוזרים להיות מים.יהודי ומצרי שותים מאותה כוס היהודי שותה מים והמצרי שותה דם.

משה רבינו שרט שריטה בכותל והצהיר:למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד (רש"י בשם המדרש) יש לשער שהשרות המטאורולוגי של מצרים חזה שלמחרת יהיה יום בהיר ללא עננים וכך היה, עד שהשמש הגיעה לקו ששרט משה ופתאום השמים התכסו בעננים והתחיל לרדת ברד שלא היה כמוהו במצרים, והאש מתלקחת בתוך הברד. זה ודאי נגד הטבע, המים תמיד מכבים את האש אבל עכשיו הקב"ה רצה שהאש תתלקח וכך צריך להיות למרות שזה לא מה שהחזאי אמר. ובנוסף, האש לא המיסה את הברד כדרך הטבע למען ידעו כולם שרק הקב"ה בלבד שולט בכל הבריאה.

לאור האמור כאן התשובה הראשונה של רש"י היא לא מובנת כלל וכלל. מה שייך כאן לומר שהחיטה והכוסמת לא נשברו בגלל שהן אפילות? הרי שום דבר ממה שהתרחש במכות לא היה ע"פ הטבע!!

מובא בתהילים על המכות: "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל" (תהילים ע"ח, מ"ז) התורה העידה שהברד שבר כל עץ השדה ודוד המלך נותן דוגמא בתהילים של עץ הגפן, שהוא הרך שבעצים (לפי יחזקאל פ', ט"ו) ואמרנו שלפי הטבע דבר רך יכול להתכופף ולא להישבר. מצד שני עץ השקמה הוא החזק שבעצים שיש באזור השפלה, הוא מקביל לעץ ארז שבאזור ההרים, עץ קשה כמו השקמה היה צריך להישבר בברד, אבל הפסוק אומר שאכלה אותו החנמל (סוג של ארבה) שהיא בריה רכה וחלשה. שוב אנו רואים שהכל היה ההפך מהטבע. הברד הצליח לשבור את הגפן הרך והארבה הצליח להרוס את עץ השקמה הקשה. לכן תשובה כזו שהחיטה והכוסמת לא נשברו בגלל שהם רכות ומאחרות לצמוח משאר התבואה, לא מסבירה את סיבת אי שבירתם על ידי הברד.

לכן יש מרבותינו שחלקו על פירוש זה והסבירו "פלאי פלאות נעשו להם" הם מסכימים שהחיטה והכוסמת הם מאוחרים ולכן בדרך הטבע הם לא נשברים, אלא שזה גופו הפלא בתוך פלא: מכת הברד הייתה פלא כי היא נגד הטבע, ולאלה נעשה פלא בתוך פלא, שהם כן התנהגו על פי הטבע למרות שהמכה הייתה מעל הטבע.

הרמב"ן בסוף פרשת בא כותב שתכליתם של כל הניסים שעשה ה' במצרים היה להראות לכולם שכל המעשים והמקרים שיש בעולם אין בהם טבע ולא מנהגו של עולם כלל אלא כולם בגזירת עליון, אם נעשה את רצון ה' נצליח ואם לא ח"ו ההפך.

כמובן שידיעה זו לא פוטרת אותנו מחובת ההשתדלות; אי אפשר לשבת בשילוב ידיים ולחכות שה' יפרנס אותנו "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (תהילים קד', כג').

אבל אל לנו לחשוב שמעשה ידינו הם שהביאו לנו את ההצלחה.

נמשיך להשתדל על פי חוקי הטבע, אבל בד בבד נשכיל לדעת שהטבע בעצם הוא יד ה' שכך הוא קבע להנהגת העולם.

שבת שלום
יצחק חלבה

לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm