|
שווה קריאה,אם אתה מחפש פיתרון לבעיה
ציטוט מתוך פסק דין של שופט בית המשפט העליון-ריצ'רד רוג'י-אנגליה.
"It seems to me that the Dangerous Dogs Act of 1991 bears all the hallmarks of an ill-thought-out piece of
Legislation, no doubt drafted in response to another pressure group,"
High Court Justice- Richard Rougie
חקיקה נגד כלבים מסוכנים
1. אירוע תקיפה קטלנית של אדם על ידי כלב הינו חריג ביותר.
בארה"ב ישנם כ-12 מקרי מוות בשנה כתוצאה מתקיפות כלבים כאשר ההערכה היא שמדובר על 60 מיליון כלבים, דהיינו אחוז הכלבים המעורבים בתקיפה קטלנית של אדם הינו 0.000004%.
2. לא ניתן ליחס מסוכנות לגזע ספציפי של כלבים גזעים וערובים רבים גרמו לתקיפות קטלניות
עלפי ראש צוות המחקר של ה-N.C.R.F ומחברת הספר FATAL DOGS ATTACK קארן דאליס:
'בין 1965 ל-2001 היו לפחות 36 גזעים שונים של כלבים שמעורבים ישירות בתקיפה קטלנית של כ, 400 בני אדם (ארה"ב).
והמספר גדל ללפחות 54 גזעים בחלקים אחרים בעולם. לבסס חקיקה או לגנות גזע מסוים של כלבים בשל פרטים בודדים מהם, מהווה תגובה חריפה,היסטרית, שאינה מבוססת על מדע או הגיון.
3. הורים גורמים ליותר מקרי מוות מאשר כלבים
בארה"ב ההערכה הינה שישנם מעל-60,000,000 מיליון כלבים. ויחד עם זאת בין השנים 1965 ל-2003 ארעו בממוצע 12 מקרי מוות בשנה המקושרים אליהם.בשעה שכול מקרה מוות הוא אחד מיותר, הרי ש 2000-מקרי מוות של ילדים כול שנה נגרמו על ידי הוריהם, או מטפלות כתוצאה מהתעללות, או הזנחה.
הסיכוי שילד ייהרג בידי אלו שהוא תחת השגחתם, הוא פי 800 מאשר הסיכוי שלו להינשך למוות ע"י כלב.
4. חשוב להשגיח על ילדים
נשיא ה-National Animal Control Association האמריקאי דיווח כי 50% מתקיפות כלבים נגרמו כתוצאה מפרובוקציה של בני אדם ועל כן חשוב שהציבור ידע כיצד להתנהג עם כלבים ומה לעשות במקרה של קטטה או תקיפה של כלב.
רבע ממקרי המוות נגרמו על ידי כלבים שהושארו קשורים. כלבים שמוגבלים בצווארם אינם חופשיים לסגת כאשר הם חווים סכנה, והדבר לא מותיר להם אלטרנטיבה אלא לתקוף.
גידור מתאים הינו פיתרון עדיף על פני קשירה והינו בטוח יותר גם לכלב.
למעלה מ-70% ממקרי הנשיכה הקטלניים שנגרמו ב-36 השנים האחרונות בארה"ב נגרמו לילדים מתחת לגיל 12, הילדים היו ללא השגחה של הוריהם. ולפיכך על החקיקה לדרוש השגחה של הורים לילדים צעירים וכלבים. כאשר מדובר בילדים, תקיפת כלב עלולה להיות קטלנית – לא משנה גזע הכלב.
5. חוות דעת של ארגוני וטרינרים סביב העולם-
ארגונים וטרינרים וחוקרים מקצועיים בנושא כלבים בכול העולם, מאמינים שיש לסווג כלבים כמסוכנים על פי התנהגותם ולא על פי שיוכם הגזעי.(FVE ,AVMA ,CVA,AVA ,...) איסור על גזע מסוים, אינו הדרך היעילה להפחית את מספר תקיפות הכלבים כלפי בני אדם, ובעלי חיים.
הארגונים מאמינים כי יש לתמוך בתפיסה של מתן רישיון לבעל כלב ולא לכלב עצמו.
הארגונים מאמינים כי סוציאליזציה של גורים בסביבה שאיננה תוקפנית, ואימון נמשך של כלב יחד עם חינוך בעלים,הינם הדרך היעילה ביותר להפחית את מספר הכלבים המסוכנים בחברה.
6. The American Temperament Test Society - מבחן מזג הכלב
מבחן מזג הכלב פותח לפני 25 שנים כדי להוות מקור להערכה אובייקטיבית של מזג כל גזעי הכלבים. המבחן הינו נרחב ולא קל לעבור אותו. במהלך השנים נכון לשנת 2003 נבחנו מעל 25,000 כלבים מ-185 גזעים שונים.
מבחן מזג הכלב מתמקד ומודד אספקטים שונים של מזג כגון יציבות, בישנות, תוקפנות, חברותיות ואינסטינקט שמירה של בעליו ושלו עצמו במקרה של תקיפה.
המבחן מדמה הליכה רגילה במקום בו יווצר מפגש עם מצבים יומיומיים שונים. הכלב חווה גרויים חזותיים ושמיעתיים ונפגש עם מצבים ניטרליים, חברותיים ומאיימים שונים, ועם מצבים חדשים כאשר בין היתר נבחנת יכולתו של הכלב לאבחן בין מצבים לא מאיימים לבין מצבים הדורשים ערנות ותגובות הגנתיות.
אחד מהקריטריונים לכישלון במבחן הוא במידה וכלב יפגין התנהגות אגרסיבית ללא גירוי.
ציון המעבר הממוצע של הגזעים השונים את המבחן הינו 80.4% בעוד שציון המעבר של כל ה-American Pit Bull Terrier הינו 83.9% (דהיינו 83.9% מכלבים אלו עברו את המבחן).
לשם השוואה הגזעים הבאים קיבלו את הציונים הבאים:
בול טרייר - 89.8%
גולדן רטריוור – 83.2%
רועה גרמני - 82.6%
דלמטי – 81.6%
קוקר ספנייל – 81.3%
קולי – 79%
ביגל – 78.2%
צ'יוואווה – 69.7%
שנאוצר– 63.5%
מצ"ב טבלה המפרטת תוצאות המבחנים.
7. תכונת האגרסיביות אינה מהווה מאפיין גזע גנטי
מחקר גנטי משנת2001 של דר' קורניליה וגנר קבע כי אין הבדלים טבועים במאפיני הכלבים בקביעת נטיות תוקפניות. תוקפנות אינה נובעת ממאפיינים חיצוניים. העובדה שכלב עשוי להיראות ככלב תוקפן אין בה כדי לקבוע אם כלב הינו תוקפן, או לא, ולהיפך.
רק בשל העובדה שניתן להגביר או להפחית רמת תוקפנות באמצעות הרבעה סלקטיבית לא ניתן לטעון כי תוקפנות הינה תורשתית.
לרוב, אנשים המעוניינים בכלבים תוקפנים יחפשו להשתמש בהם למטרות תוקפניות ויחשפו אותם לסביבות תוקפניות, אשר יעצבו את התנהגותם באופן הרצוי לאותם אנשים.
אין אף גזע של כלבים אשר הינו "רשע" מטבעו, הואיל וכל גזעי הכלבים נוצרו ונשמרו באופן אקסקלוסיבי על מנת לשרת את צרכי האדם ולחיות בחברתו.
לא הוכח מדעית כי גזע מסוים של כלבים הינו תוקפן יותר או מועד יותר לנשוך מאשר גזע אחר.
לא קיימת בעיה עם גזע של כלב אלא הבעיה הינה עם בעלי כלבים אשר לא מצליחים לשלוט, להשגיח, לשמור, ולאמן כיאות את הכלב אותו הם בחרו לגדל.
התקשורת גורמת לכך כי קשה להאמין לעובדה זו שכן התקשורת נוטה לפרסם מקרים מסוימים ולא אחרים.
8. לכל גזע כלב פוטנציאל להיות מסוכן – הפיתרון הוא אילוף
קל יותר להאשים גזע מסוים של כלב מאשר את הגורמים הסביבתיים מהם נוטים להתעלם. מחקרה של וגנר נטען כי ההבדלים הגנטיים בין הגזעים השונים הינם כה זעירים עד כי למעשה ההבדל בין צ'יוואווה לרועה גרמני לא קיים. וההבדלים ההתנהגותיים בין הגזעים נובעים מאילוף ולא "מגזעיות".
למרות שגזעי הכלבים השונים נראים שונים מאוד חזותית זה מזה, ההבדלים ביניהם אינם גדולים מן ההבדלים בין גזעי האדם השונים.
(וגנר 2001) בית המשפט העליון באלבמה אף קיבל טענה זו במקרה שהובא בפניו באוגוסט 2002 על ידי ה-American canine Foundation.
"כל כלב, מכל גזע שהוא, יהיה מסוכן ככל שיותר לו להיות כזה על ידי בעליו."
טיפול בנושא כבעיה ספציפית של גזע מסוים כמוה כטיפול בסימפטום ולא בבעיה עצמה. יש לשפוט את המעשה ולא את גזע הכלב במקרים אלו.
כלב מסוכן הינו תוצאה של בעלים חסר אחריות. ויכול להיגרם במקרים של אימון כלב לתקיפה, העדר אילוף ומשמעת והעדר סוציאליזציה של הכלב.
אגרסיביות הינה בעלת הגדרות רבות. כלבים מגינים על טריטוריה, מפגינים דומיננטיות ואם מרשים להם עלולים להפוך "הגנתיים" כלפי משפחתם. התנהגויות מעין אלו יכולות להישלט על ידי הבעלים. אגרסיביות הינה פשוט מאפיין התנהגותי, ולא טבע או מאפיין גנטי הספציפי לגזע מסוים.
ניתן לציין כי מחקרים הוכיחו קשר מהותי בין סטאטוס סוציואקונומי וכמות נשיכות כלבים.
9. תקיפות כלבים – מחקרים ועובדות לעומת טענות התקשורת
מחקר שנערך על ידי החוקרת Karen Delise מגוף המחקר- N.C.R.F
בחן את הנסיבות בהן ארעו מקרי נשיכת כלבים שגרמו למוות החל משנת 1965. במחקרה מציינת דליס כי מחקר שנערך על ידי ה-Centers for Disease Control אשר בחן מקרי מוות שארעו כתוצאה מנשיכת כלבים בין השנים 1979 עד 1998 ואשר קבע כי רובם נגרמו כתוצאה מבעלי כלבים בלתי אחראיים. אם כי התקשורת ומחוקקי החוקים ממשיכים לטעון כי ישנם גזעי כלבים אשר הינם "אכזריים" יותר מאשר אחרים למרות שהדבר מעולם לא הוכח מדעית בשום צורה שהיא.
במחקרה בחנה דליס 431 מקרים של תקיפות כלבים שגרמו למוות ומסקנתה העיקרית הינה שאין גרום אחד אשר גורם למפגש קטלני בין אדם לכלב. נסיבות רבות מרכיבות את הגורמים לכך כאשר שני המרכיבים הממלאים תפקיד מרכזי בתופעה של תוקפנות כלבים כלפי אדם הינם:
1. תפקוד הכלב (לרבות כלבים שאומנו לתוקפנות, שמירה)
2. אחריות הבעלים (לרבות כלבים שהורשו לשוטט, כלבים שהושארו קשורים, כלבים וילדים שהושארו ללא השגחה, כלבים אשר הורשו או עודדו להתנהג בתוקפנות הזנחה,, והתעללות)
בעייתיות בחקיקה מבוססת גזע:
אין אף מחקר אמפירי אשר מעיד על יתרונות של חקיקה מבוססת גזע. לא הוכח כי החקיקה הפחיתה את מספר מקרי נשיכות הכלבים באף מקום בעולם. במחוזות וערים רבות בהן חוקקה חקיקה מבוססת גזע הגיעו למסקנה כי לא היתה בה תועלת ובמדינות רבות בארה"ב היא בוטלה כתוצאה מכך.
חקיקה מבוססת גזע הינה מענה מהיר אשר אינו נותן פיתרון ארוך טווח מהסיבות הבאות:
1. בעיות עם כלבים הינן לרוב בעיות עם אחריותם של בעלי הכלבים ואינן מוגבלות לגזעים. כאשר גזעים מוגדרים כמסוכנים או אכזריים האחריות מוסרת מבעל הכלב, שם היא אמורה להיות. הסיכוי הוא,שאנשים חסרי אחריות לא יפעלו על פי חוק,וכתוצאה מכך כולם סובלים. הסרת האחריות מבעל הכלב הינה פיתרון פשטני ומסוכן לבעיה מורכבת.
2. על ידי מניעת האפשרות של אזרחים לגדל גזעים מסויימים, אזרחים אחראיים ושומרי חוק לא יגדלו אותם גזעים, ואלו הן דווקא האוכלוסיות שצריך לעודדן ולא להרחיקן.
3. באוכלוסיות בהן חוקקו חוקים כאלה נמצא כי בעלים חסרי אחריות ועבריינים המגדלים כלבים למטרות בלתי חוקיות פשוט עברו לגזע אחר או שפשוט התעלמו מהחוק.
4. קשה לזהות גזעים ומעורבים ולעיתים קרובות כלבים מקוטלגים בצורה שגויה ומושמדים בהתבסס על היסטריה ודעות קדומות.הדבר מהווה ענישה קולקטיבית של כלבים אשר אינם בעיתיים.
5. חקיקה "מונחית גזע" יוצרת אשליה מסוכנת כי גזעים אשר לא נכללים במסגרתה לא ינהגו בתוקפנות.
הרוב המוחץ של בעלי הכלבים הינם אחראים ומתנהגים לבעלי החיים שלהם בצורה אוהבת, מתחשבת, דואגים לצורכיהם ורואים בהם חלק בלתי נפרד ממשפחתם.
אחת הבעיות החמורות הנובעות מחקיקה מבוססת גזע היא העובדה שהכלב עלול להיות מושמד בעוד העונש על בעליו הוא פעוט או לא קיים. בעלים חסרי אחריות הינם עבריינים סדרתיים של חוקי טיפול בבעלי חיים. אולם הכלב הוא שנושא בתוצאות של התנהגות חסרת אחריות של בעליו.
הניסיון והמציאות הוכיחו כי :
חקיקה מבוססת גזע, לא מונעת תקיפות כלבים, לא מונעת התנהגות בלתי חוקית, ולא מגינה על הציבור מפני בעלי כלבים חסרי אחריות.
חקיקה מבוססת גזע הינה בלתי יעילה ובלתי הוגנת. ניסיון זה להגן על האוכלוסיה "מכלבים מסוכנים" לכאורה אינו משקף מידע סטטיסטי מדעי עכשווי אמין. למרות שישנם מקרי מוות כתוצאה מתקיפת כלבים גדולים, הרי שנשיכות קטלניות נגרמו גם על ידי גזעים קטנים כמו קורגי, פודל,פומרניין ועוד, ומספר רב של נשיכות נגרם על ידי כלבים מעורבים. חקיקה מבוססת גזע לא פותרת את בעיית הכלבים המעורבים.
חקיקה מבוססת גזע מעניקה לציבור תחושת ביטחון כוזבת.
אלטרנטיבות לחקיקה מבוססת גזע:
על מנת לפתור את הבעיה יש קודם כל לזהות את הסיבות לתקיפת הכלב, לזהות את הגורמים הנפוצים בהתקפות כלבים ולקבוע את החקיקה המתאימה ביותר אשר תכלול חינוך וענישה.
חשוב שממשלות תתייחסנה לחקיקה בנושא בצורה אחראית ולא חפוזה. חינוך בשילוב חקיקה ותביעה של בעלי כלבים עבריינים, הינה הדרך היעילה לפתור את הבעיה של המעשים האנטי-סוציאליים של בעלי כלבים חסרי אחריות.
חקיקה המגדירה התנהגות אסורה הינה בעלת גישה מעשית יותר מאשר חקיקה מבוססת גזע. חקיקה מבוססת גזע הינה שנויה במחלוקת וסבוכה לאכיפה. היא מחייבת הכשרה של כח אדם בזיהוי הגזעים ובאבחנתם מאחרים. ייתכן שכלל לא ניתן יהיה לאכפה כנגד כלבים מעורבים בעלי חלק מהמאפיניים הפיזיים של הגזע. חקיקה מבוססת גזע לרוב נועדה למנוע התנהגויות ספציפיות אשר מאמינים כי הן דומיננטיות בגזע מסוים. אולם השאלה האם תוקפנות או התנהגויות אחרות הינן צפויות בגזעים מסוימים-לא הוכחה.
חקיקה המתמקדת בהתנהגות יוצרת קשיים פחותים יותר בישומה ואכיפתה לעומת חקיקה מבוססת גזע.
אכיפה נרחבת של חוקים קיימים, לובי להגנה מפני כלבים שאינם בהשגחה ושאינם מאולפים, מכל גזע שהוא. זהו מאמץ על בסיס רחב שמגן על כל האזרחים. שכן כל כלב עלול לנשוך ולהוות מטרד בבעלות אדם בלתי אחראי. על אדם המאמן כלב להתנהגות תוקפנית כלפי בני אדם או בעלי חיים ו/או המשתמש בכלב בביצוע עבירה, יחולו עונשים נוספים.
עידוד קיום הדרכות לחינוך ואילוף כלבים. ענישת הבעלים ללא קשר לגזע היא החשובה.
ולסיכום: המחקר מלמד כי אין כלבים מסוכנים יש בעלים מסוכנים
מקורות:
איזה כלב נושך?-
http://www.sathy.fi/SATHY-documents/Fakta13.pdf
מחקרה של דר' קורנליה וגנר-
http://www.dapbt.org/wagner.htm
ההתאחדות למבדקי אופי של כלבים-
http://www.atts.org/temperament.html
כלבים מסוכנים או בעלים מסוכנים?-
http://www.doglegislationcouncilcanada.org/Sommerfeld_200.pdf
|
ראשי
צ'אט
03-01-2008, 12:46
מצב כלאיים
