אהלך חברה, מקווה שמה שאני אכתוב יעזור לכם ומבטיח לכתוב כמה שיותר מפורט.
כתבתי את המאמר כי הבטחתי לעצמי שאם אני עובר, אני כותב מאמר. מכאן אתם יכולים להבין עברתי או לא =)

אז ככה, הגעתי בשעה 7 לווינגייט, כולי מתרגש וחושש ממה שהולך לקרות לי.. הולכים לפי השלטים התלויים בדרך.. בדרך יש כמה חיילים שבודקים ת"ז וזימון והנה - אוהל גדול, מלא ילדים, מלא חולצות לבנות וחיילים! אין ספק שהגעתי. אמרו לי לשים את התיק עם החפצים שהבאתי בתוך האוהל, לקחת רק את הזימון ואת האישור ולגשת לעמדה שבו חיילות בודקות אישורים ובכלל שאתה מסוגל להשתתף ולא מבלבל ת'מוח וגם נותנות לך מספר.. (שלי ד"א היה 160) לאחר מכן בא מפקד ואמר ל"כל מי שמספרו מעל 120 לשבת ליד הג'יפ".. ואז.. "טעות, מעל 150!". קצת מטעה אנשים, לא נורא) יושבים, הוא מסביר איפה אנחנו ומה הולך להיות לנו בערך, מחלק שאלוני העדפות ואומר לגשת לרופא, לבדיקות רפואיות אחרונות.. כאן קצת נתקעתי ולא הבנתי בהתחלה מה הוא רוצה אז נכנסתי לרופא קצת אחרי ונתקעתי עם מספרים של 250+ =) בדרך לבדיקות ממלאים עוד טופס רפואי בשביל הרופא ואז מחכים בתור לחובשים ששואלים אותך מה שלומך ובודקים דופק.. הדופק שלי היה קצת יותר גבוה, אז שלחו אותי לרופא ואמרתי לו שאני מרגיש סבבה, רק מתרגש קצת.. הוא העביר אותי) לבר אור לא חיכיתי הרבה כמו שאנשים אומרים.. אולי איזה רבע שעה, לא יותר. עושים קצת מתיחות עם המד"ס, ריצה קלה וכו.. ואז מתחלקים לתי טורים שווים, מי שמצדך - בן הזוג שלך ואז.. בר-אור רבותיי! אצלי אישית לא היה בן זוג אז רצו לשים לי איזה חייל ואני נטרפתי כי הוא היה מוריד לי מלא שכיבות על שטויות, אבל בסוף מצאו לי בן זוג גבר ונשמתי לרווחה =) טוב, אז יש לך ללא הגבלץ זמן שכיבות שמיכה כאשל אסור לעצור יותר מ2 שניות, בן זוג שלך מחזיק לך אגרוף שזה בערך 6 ס"מ מהרצפה ואתה חייב לגעת בו ואז לעלות עד כדי נעילת מרפקים, אם לא, פוסלים לך נקודות. מתחלפים, ואז שכיבות בטן, ידיים מאחורי הראש, יורד עז הסוף, בעלייה נוגע עם המרפקים בקצה הברכיים.. ואז מחכים קצת והדובדבן שבקצפת - ריצת 2000! מחלקים אותכם לקבוצות של 30-60 איש בערך.. (מצטער, לא ספרתי) ואתם רצים סיבוב אחד גדול שבדרך יש חיילים שבודקים שאתם לא מחרטטים. בסוף הריצה נותנים לכם מספר מקום בו הגעתם, ואז רושמים אותו.
זהו. בר-אור הסתיים, נחים קצת, לוקחים כובעי טמבל צבאיים למי שאין משלו ומתיישבים באזור מוגדר שאומרים לכם.. יש סנדוויצ'ים ושתייה, אז אפשר לנשנש) אחרי כמה זמן, בא מפקד ומסביר שעברנו את הבר-אור, ועכשיו הזדמנות אחרונה לפרישה רפואית - שאם אתם לא מרגישים טוב, יביאו לכם תאריך נוסף.. יש כאלה שקמים... ואז בא הרופא, שואל מי שישן פחות משבע שעות שיקום. בעצם כמעט אין שם אנשים שישנו כמות כזאת, אני אישית ישנתי 5, אבל יש טמבלים שקמים ואז אומרים להם "בי חבר'ס, הביתה". ושוב אומר שזו הזדמנות אחרונה לפרישה רפואית.
זהו, אין דרך חזרה, זה הכל או כלום. מחלקים אותנו לצוותים לפי בר-אור, המפקד אומר לקחת את הציוד - שזה בערך 3-4 ג'ריקנים, אלונקה, הרבה אתי חפירה ואם אני לא טועה שקים.. אני לא ממש זוכר. וזזים! הולכים קצת, מגיעים לדיונה ומתמקמים שם. המפקד מסדר אותנו בשורה, אומר לאחד לרוץ עד שהוא אומר על הדיונה ולתקוע שם את חפירה. ואז אומר - יאללה, רצתם, עקפתם את האת וחזרתם תוך 17 שניות! כמובן שלא עמדנו בזמן ואז עוד פעם! ועוד פעם ועוד פעם... קצת נטרפתי מהקטע אבל לא עד כדי מחשבות פרישה. ככה בערך חצי שעה - הקטע של הספרינטים.
המפקד אומר לשתות 3 כוסות של מים.. טירוף, אבל אני חזק מזה)
ואז הוא אומר למלא שקים ולהביא לו לבדוק את כמות החול שיש בתוכם.. אתה ממלא כמות נכבדה, ושק שוקל בסוף בערך 20-25 קילו.. 3 וחצי שקים כאלה שמנו על האלונקה שלאחר מכן הדגימו לנו איך להרים אותה. ואת השאר שמנו בצד.. יאללה - אלונקה סוציומטרית! אותו דבר כמו הספרינטים, רק שארבעת הראשונים שמגיעים לוקחים את האלונקה ושניים שאחריהם את הג'ריקנים ואחרים עושים סיבוב נוסף. יאללה, קטן עלינו.. עשינו גם את זה. עוד הפעם - לשתות 3 כוסות מים) ועכשיו המפקד אומר לקחת אתים ולחפור בור מטר*מטר*מטר(לעומק). יש לנו לצורך המשימה 25 דקות. חופרים איזה 10 דקות ופתאום המפקד אומר "טעות! יש לכם רבע שעה. בסוף הזמן להפסיק לחפור.".. מקצר קצת את הזמן אבל לא נורא. מסיימים, הוא בוחן בורות, לא ראיתי שהוא שאל מישהו על הבור שלו, פשוט בוחן ורושם. אח"כ אומר שיש לנו 10 דקות לכסות אותם כאילו שלא היו שם, לשתות עוד 3 כוסות ולהסתדר בשורה. נטרפתי יותר מכמות המים יותר מאשר מחפירת בור עצמו)
עשינו. ועכשיו - שקים. לוקחים כל אחד שק ועושים כמה שיותר סיבובים באזור שהוא אומר לכם (שזה גם כולל את אותה הדיונה המעצבנת). כל סיבוב אתה אומר לו מספר שלך ומספר סיבובים שעשית. המקסימום שעשו בקבוצתנו זה 15. התרגיל בערך חצי שעה.. חברה, חשוב מאוד מאוד לקשור את השק היטב! אצלי הקשר נקרע כמה פעמים ונאלצתי לעצור. הייתי עושה עוד סיבוב-שניים במקום זה. ד"א אתה ממש לא חייב לרוץ! אתה הולך בקצב שמתאים לך אך מה שאני מציע זה לדפוק ריצה קלה בירידה, עדיף.
זהו.. אתה קרוע, אבל שמח שעברת את הרוב ואין מצב שאתה נכנע. ואז המפקד אומר להסתדר בשורה עוד פעם (כולל שתיית מים =) ומדגים לנו זחילה אינדיאנית ושזוחלים עד סוף אותה הגבעה שהייתה ביתנו במשך היום. זהו, פה זה המקום שאתה רואה שכולם קרועים ואתה זוחל עם הכח האחרון שנשאר לך, אבל כמו שאמרתי, אתה יודע שזה הסוף ואין מצב שאתה נכנע ואתה רואה שאין מצב לזחול עד סוף הגבעה כי הוא רחוק טילים אבל! באמצע הגבעה המפקד אומר לעצור במקום ורושם את המקומות. פעם אחת, ואח"כ עוד פעם שזהו, באמת רואים מי נקרע ומי לא, אני אישית עקפתי סוסים שם, זוחלים קצת יותר מפעם שעברה עם פחות כח. חשבתי שפעם שלישית תהרוג אותי אבל אני מוכן לזה אבל זהו! המפקד אומר לאסוף את הציוד וללכת אתו.
הולכים קצת, מתיישבים באיזה איזור ומפקד מודיע שהחלק הפיזי נגמר. מתחילים עם סבב שמות, איפה הוא לומד, גר, איך התאמן ומה היו העדפותיו בשאלון.. חמוד. זהו. הולכים לאיזור ההתחלה,
איפה שהאוהל,מתיישבים לפי סדר המספרים בקבוצה וממלאים שאלון סוציומטרי שבו אתם מדרגים את חבריכם לקבוצה. דבר מסריח אך אין מה לעשות. לאחר מכן משחררים אותנו ומחכה לנו שם ארוחה נחמדה של הרבה לחם, קוט'ג וביצים (חלבונים אלא מה?) ואומרים לנו שיש לנו לעסק הזה רבע שעה ואז מתיישבים באיזור מסויים מאחורי האוהל. פה זה כבר ישיבה של בערך 45 דקות שאתה גם עייף מת ובא לך להרדם שם... שומע מלא דיבורים על הצבא, צחוקים וכו'.. והנה רגע האמת! בא המפקד ומקריא את המספרים שעברו להמשך המיונים. בהתחלה מי שעבר למטכ"ל, אז שייטת ואז חובלים.
חברה, קצת סטטיסטיקות - אצלנו פרשו בערך 170 חברה. בערך 70 קיבלו מטכ"ל, איזה 30
שייטת ו50 חובלים. כמה בדיוק היינו בהתחלה אין לי מושג, מצטער)
בערך 95% מהאנשים רשמו בהעדפות מטכ"ל.. חח..

אז ככה, לאחר המאמר עצמו אני אספר לכם את הסוד שלו שהוא בעצם לא סוד אך הרבה מהאנשים שמתכוננים ליום זה לא מאמינים לו. מה שמחפשים שם זה לא, אני מדגיש לא כושר.
מה שכן - מוטיבציה. אני הייתי ממש חרא בבר-אור, לא הגעתי אף פעם לאלונקה ובקושי רצתי ספרינטים אבל נתתי חלק ענק מעצמי והם ראו את זה. הקטע הוא להראות שאתה לא נשבר, ואין מצב שאתה נכנע. חשוב להראות שיפורים, למשל בהתחלת הזחילות הייתי מקום 10, ובפעם הבאה ישר קפצתי למקום 5! הם רואים ומעריכים את זה. פשוט לתת את כל מה שיש לכם ולא לוותר ואז התוצאות יבואו! כושר עוזר - אך הוא ממש לא דבר מכריע. ועוד דבר חשוב - אמון. חשוב לעשות הכל בדיוק כמו שאמרו לכם, כי אמון זה מהדברים החשובים וזכרו - תמיד יש מישהו שמסתכל עליכם. אני עשיתי את הדברים האלה ולמרות שהייתי דפוק בכושר קיבלתי את מה שרציתי - חובלים!
אנשים שהכרתי הם ממש על הכיפאק, כולם חברותיים ולא מניאקים ולא צבועים. תתחברו עם אנשים, גם חשוב.

זהו.. את הדברים העיקריים אמרתי.. מקווה שעזרתי לכם כי את הדבר הזה לקח לי שעה לכתוב)

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

כל הכבוד...

ד"א גם אני הייתי ב2.1

*מחפשים ביום סיירות קב"א לא כושר *

מספיק עם ההנפצות... בגלל סיפור אחד לא ברור אתה לא יכול לבנות בסיס

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

אחלה מאמר אחי...

מה קיבלת דרך אגב?

חובלים...תקרא יותר בעיון

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אתה רוצה חובלים בשביל חובלים או להגיע לראיון אגוז? (אין לי נטייה לפה או לפה, סתם מעניין אותי).
תקרא את המאמר על היום מיונים בביתן חיל הים, אני מאמין שיעזור לך.

תודה על המאמר [=
בקשר לבר-אור
כמה עשית מרפקים,בטן ואיזה מקום באלפיים?

דרך-אגב, כמה זמן מנוחה יש בין הבר-אור לשאר היום?

תודה

עוד משהו ששכחתי; איך בדיוק קושרים את השקים? עם מה?

אחי בקשר לנתונים בסוף אתה טועה, 60 קיבלו מטכ"ל ו15 בדיוק שייטת, כי אני בניהם ואני יודע כמה היינו שם.

איזה קבוצה היית ואיזה מספר? ונראה לי רק לאיזה 2-3 צוותים היו שחילות, כי לי היה, לך היה ולעוד צוות או שזה רק לנו ולכם...

ומה שאמרת בקטע של השקים שזה ארוך אז לשמור כוחות זו טעות! אני לדוגמא את כל הסיבוב הראשון דפקתי ספרינט עם השק ועקפתי את כולם הייתי בפער עצום, וכל עלייה הלכתי וכל ירידה רצתי ספרינט!
ככה שלמרות שנפתח לי השק ולא פחות מ3 דקות לקח לי לקשור אותו מחדש, עדיין רק אחד עקף אותי ועשה סיבוב אחד יותר ממני. סך הכל עשיתי 16 סיבובים, עוד אחד עשה 15 והשאר בין 10-12...

הבור שטויות, הספרינטים היה לנו ממש קצת אבל האלונקה הסוציומטרית היה לנו הרבה זמן על חשבון הספרינטים.

אני צוות 2 מספר 141.

אחלה מאמר תודה גבר...

קודם כל כל הכבוד על המאמר וכל הכבוד לך על שקיבלת חובלים.

דבר שני,
אחרי שקראתי כמעט את כל המאמרים הגעתי למסקנה שהם כן מחפשים כושר!
כל מי שיש לו מוטיבציה גבוהה, לא וויתר אבל הגיע במקומות בינוניים, בר אור לא משהו וכו'
קיבל חובלים, חס וחלילה אני לא מזלזל בחובלים אבל מעשרות סיפורים לא שמעתי על מישהו שלא הגיע במקומות ראשונים עם בר אור מעל הממוצע וקיבל מטכ"ל או שייטת.

בעצם בשניהם חשוב מוטיבציה וגם בן אדם עם כושר יכול לא להתקבל אבל אם לא מתאמנים כמו שצריך,
אי אפשר לעקוף בן אדם שהתאמן שנה וחצי והוא שפיץ בכל מה שנוגע לסדרי הגעה ושקים וכדומה.

אז זה לא נכון להגיד שהם לא מחפשים כושר ביום סיירות, כושר הוא מדד לרצינות של המלש"ב מבחינת הכנה ליום ומי שזה חשוב לו אז הוא התכוננן יותר והקפיד על אימונים ולאורך זמן,
לצערי (מכיוון שגם לי יש יום סיירות ואני לא בכושר שיא, אלא קצת פחות), יום סיירות זה נטו כושר והכנה,
את האופי, הקב"א והתכונות והכל הם בודקים בפסיכולוג ובגיבוש.

עריכה: אה ונירא לי היית צריך לפתוח את הנושא בעוגן של היום סיירות.

יש גם מגמה של חוסר ידע ובילבול רציני בנוגע לכושר ותוצאה ביום סיירות.
כושר - דבר נבנה, גם מבחינת הצבא. כושר זה תלוי בהגדרה. יש סיבולת לב - ריאה, יש סיבולת שריר, יש כוח מתפרץ.. הכל מרכיבים של כושר, תפסיקו לבלבל ולהגיד שמי שבכושר טוב מקבל מטכ"ל.
ריצת 2000, מבחן כופר - בודקים סיבולת לב ריאה, "כושר" על פי רוב האנשים.
ספרינט - כוח מתפרץ, מהירות.. במקרה של הדיונה יש גם אלמנט של זריזות מסביב לאת חפירה.
הרבה ספרינטים (דוגמת היום סיירות), בודק סיבולת שריר. אתם יכולים לעשן כל החיים ובחיים לא לרוץ, אבל עם סיבולת שריר גבוהה אתם תיתנו קפיצה או ספרינט מקסימלי הרבה יותר פעמים עם מישהו בכושר גבוה אך סיבולת שריר נמוכה.
למי מכם שלא יודע, בספרינט של 100 מטר אתם לא נושמים, אולי רק פעם אחת. תמיד העצה שלי למי שעושה יום סיירות זה כן לרוץ ולבנות סיבולת לב ריאה (ריצות) אבל הכי חשוב והכי מדמה דיונה זה דילגית ומדרגות, שעובדים על השרירים שנחוצים לדיונה ובונים סיבולת שריר.
עכשיו לטעות הכי גדולה של אנשים בפורום הזה: מהירות - זריזות - כוח מתפרץ = תכונות מולדות וגנטיות. אתם יכולים לעבוד קשה כדי למצא את הפוטנציאל שלכם, אני לא אומר שאי אפשר לשפר כי אפשר, אבל יש גבול לכמה אפשר לשפר תכונה גנטית. מישהו שנולד מהיר ולא במסגרת ספורט אלא אתלט מטבעו הוא בעל סיכוי גבוה יותר לקבל מטכ"ל מאחד כמוני למשל, שאני כל החיים עושה ספורט וזה מספיק לקבל חובלים. אני בכושר טוב מאוד, אבל מהיר אני לא הייתי ואף פעם לא יהיה.
הדיעה שלי, אין ספק שצריך לקרוע ת'תחת כדי לקבל מטכ"ל שייטת. להיות בראשונים כל פעם זה לא קל זה ברור. אבל מצחיק שאומרים כאן שמי שלא קיבל מטכ"ל זה כי הוא לא רצה את זה מספיק.. שכל אחד יחשוב על הדיונה שלו, תראו שהקבוצה שלכם מחולקת לקבוצות של 2-4 אנשים שכל פעם מתחלפים במיקום שלהם.. אז מה הראשונים רוצים הכי הרבה ואחרונים הכי פחות? זה אנשים שבערך בנתונים הפיזיים דומים..
הכל בראש אכן, אבל גם קצת ברגליים..

הנכונות!
בדיוק מה שעבר לי בראש אחרי היום סיירות שלי, למרות שלדעתי, אם כבר הגעת לגיבוש, אז הקטע של הגנטיקה ומי יותר "אתלט מטבעו" פחות משחק תפקיד.

מסכים עם כל מילה!
חבר שלי קיבל ספורטאי מצטיין (אתלטיקה קלה -> אתלט מדהים!) והחליט ללכת ליום סיירות לחוויה.
הוא לא נתן מעצמו הכל, הוא לא קרע את עצמו על הדיונה, הוא לא רצה בכלל וקיבל מה שביקש - שייטת.
הוא בכלל לא הלך לגיבוש אח"כ!

אפ'חד לא יודע מה מחפשים שם.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

יום סיירות זה בדיחה, גיבוש צנחנים זה בדיחה. לא צריך להיות תותח בשביל לקבל מה שרצית. אני זוכר שעשינו כמה חבר'ה(אם אני לא טועה 8 חבר'ה) מהתיכון שלי. ופשוט כולם קיבלו מה שהם רצו(2 שייטת ו6 מטכ"ל). אז בטח שמי שמתאמן באתלטיקה קלה אמור "לקרוע את הדיונה". זה נראה כאילו אתה מתמצא בנושא, אבל ריצות טמפו, פארטלק אינטרוולים ונפח, כמה חודשים שאתה מתאמן בזה אתה יכול לעשות את היום סיירות ברוורס(מה שלא הבנתי אז שעשיתי את היום סיירות).

יש מצב שמגזימים עם היום סיירות, עדיין לא צריך לקרוא לזה בדיחה.
כן, אני מבין בזה.. התאמנתי בעצמי שנתיים באתלטיקה-קלה ואני יכול לאמת שאחרי שאתה עושה ת'אימונים הנ"ל ההתמודדות שלך עם המאמץ בגיבושים תהיה הרבה יותר טובה מבחינה מנטאלית ופיזית.

המלצה שלי: אם אתם רוצים להתאמן לצבא, תתאמנו במסגרת של אתלטיקה קלה. זה הרבה יותר משתלם מאשר להתאמן במסגרת של כושר קרבי.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

לא, זה לא הגזמה. ואתלטיקה קלה דורשת יותר השקעה מקורס הכנה לצבא, אני פשוט אוהב לרוץ(ברור שיש את האימונים הקשים, שאתה לא נהנה שאתה עושה אותם אבל ריצה של שעה ומשהו בבוקר פשוט יכולה להפוך את היום להרבה יותר יפה).

ההשקעה שדרושה לאתלטיקה-קלה היא ההשקעה הדרושה לקורס הכנה לצה"ל.
ההבדל הוא שקורס הכנה לצה"ל לא מתייחסים לצדדים (בסיסיים!!!) שבאתלטיקה כן מתייחסים.
אני מדבר על תזונה, שינה, סרגל מאמצים אישי לכל מתאמן. חוץ מכמה שיחות על הנושא זה לא באמת מעניין אותם.
בגלל זה המון מתאמנים בכושר קרבי יוצאים עם שברי מאמץ, מה שבאתלטיקה קורה אחרי שנים של אימונים וגם זה לא שכיח כ"כ.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

אגב, סתם מתעניין. אתה באמת מצליח לשמור על תזונה קפדנית? אין לי בעיה לעמוד בתפריטים האלה שאני בונה(והיה לי תקופה ששמרתי על התזונה) התמורה היא באמת יותר גדולה. אבל זה מבאס ברמות, ואתה חושב על זה שאתה מתגייס עוד מעט אתה רוצה להנות ואין לך כוח לשמור על זה.
ולדעתי זה לא נכון, ההשקעה באתלטיקה היא אחרת, יותר תובענית. בכושר קרבי זה קבוצה של חבר'ה שמתזזים אותם והם מרגישים שהם מגניבים. פה מדובר בהתמדה אישית הרבה יותר מקבוצתית, שמירה על תזונה, אבל זה ברור מה רמת הרצינות שלך.

איזה אחי......... אני בי"ב עכשיו אני עושה מה שבא לי חחחחחחח......
אני עדין מתאמן פה ושם בחד"כ, כדורגל, כדורסל, שחיה כי אני נהנה מזה לאללה (אני לא יכול בלי זה) אבל בגדול אני עכשיו בסטלה שלי מחכה לגיוס!
לפני זה הקפדתי על תזונה בסיסית, לא הגזמתי עם זה! אני אגיד לך מה, אצלנו בבית זה מושרש כל הקטע הזה של תזונה אז זה בא לי טבעי.. לא הייתי צריך להתאמץ כדי לשמור. אבל אם למשל היינו יוצאים לא הייתי דופק חשבון, דוחף כמה שאפשר

בנוגע לזה שזה יותר תובעני וכו'... ככל שאתה יותר משקיע ככה ההצלחה יותר מתוקה!

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

אולי זריזות וכח מתפרץ יעזרו לך ביום סיירות אבל בגיבושים ממש לא

mrwiseass אם שמעת כלכךך הרבה סיפורים תראה לי בנאדם עם נתונים מינימלים שקיבל שייטת או מטכ"ל דרך יום סיירות

זה ברור שבודקים מן הסתם כושר ביום סיירות אבל זה לא הכל..כניראה שלתונים אישיים יש יותר השפעה.

תכנס לשרשור של הימי סיירות ותראה שם סיפור אישי של חבר שלי!

ראיתי את הסיפור של חברך וזה באמת נשמע לי חריג, אבל בכל זאת אני מאמין שכל מי שביום סיירות מגיע שווה,
אני מודה שאם שני אנשים שפיצים גופנית אבל יכולים לקחת רק אחד אז אולי יקחו את זה עם הקב"א הגבוה אבל לשאלתך, כן, יש לי חברים קרובים שאני מכיר ולא שמועות שעברו יום סיירות לחובלים ולמטכ"ל עם נתונים מינימליים\כמעט מינימליים.

אחלה מאמר! נהנתי לקרוא,כתבת אותו ממש ברור,כל הכבוד.
שיהיה לך בהצלחה בהמשך !
ושאלה,אני תמיד שם לב במאמרים על יום הסיירות שהחברה שמקבלים סיירת מטכ"ל הם הכי הרבה,אפילו פה
מטכ"ל - 70
שייטת - 30
חובלים 50
עכשיו,השאלה שלי,מאלו שקיבלו מטכ"ל (מתוך ה70) כמה בוסופו של דבר יגיעו לגיבוש,או יעברו את הטירונות ?
מישהוא שהיה במיונים,יכול לעריך?

גיוס:
ביום שרות אני כמוט – נחושת,
כגוש – ברזל בידי נפח ושמו – ציון:
חרשני כרצונך – מגל, גלגל – חרושת
או חרב ופגיון.
הנדר הבית"רי ,זאב ז'בוטינסקי, פאריס, תרצ"ד

לחובלים ושייטת יש גדנ"ע.

בוטיקה

וגם גיבוש מטכ"ל ממיין לשני יחידות, לא אחת.

Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great.

.

אז ככה, כמה בירורים: קודם כל, לא אמרתי או לא התכוונתי לזה שכושר הוא לא חשוב. הוא פשוט ממש לא מכריע, אבל כן עוזר. הנתונים שהבאתי לא ממש מדוייקים, הבאתי אותם לפי שיקולי והייתי די קרוב) לחובלים בטוח התקבלו 40+.
את השקים קושרים עם חבלים קטנים שמביאים לכם יחד איתם.
בקשר לכמות האנשים שיעברו את הגיבוש או יגיעו אליו אין לי מושג.
ו.. אני מקס מצוות 2 מספר 160 אחי.. ואתה הוא זה ששנתיים בכושר קרבי אם אני לא טועה?

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

תגיד JoeBlack אתה לא במקרה מכפר סבא?

גיוס:
ביום שרות אני כמוט – נחושת,
כגוש – ברזל בידי נפח ושמו – ציון:
חרשני כרצונך – מגל, גלגל – חרושת
או חרב ופגיון.
הנדר הבית"רי ,זאב ז'בוטינסקי, פאריס, תרצ"ד

אהה אחי עכשיו הכל מתחבר לי... אתה זה שבמכינה.. וואלה סחטיין עלייך שעברת חובלים, מה שרצית

אז ככה, בגלל שהייתי אתך בקבוצה אני יכול להעיד שחלק מהנתונים שכתבת לא נכונים,
אני אישית עשיתי 16 סיבובים בשקים, ועוד אחד שקיבל מטכל מהצוות שלנו נראה לי מספר 259 עשה 17 סיבובים.
וספרינטים היה לנו ממש קצת בהצלחה, ממש לא חצי שעה, גג רבע שעה.

ובקטע של החפירת בור אני זוכר את זה טוב, אחרי רבע שעה בערך (כשהזמן ההתחלתי היה 25 דקות), הוא אמר טוב יש לכם עוד 2 וחצי דקות.

זה הכל... ולשייטת קיבלו בדיוק 15 אנשים, ספרתי כשהייתי באוהל.. היינו ממש קצת ואמרו לנו ככה:
"אוקיי עצם זה שעברתם את היום הזה וקיבלתם שייטת 13 אומר שהסקנו מהנתונים שלכםן שאתם מסוגלים לעבור את הגיבוש ואפילו לסיים מסלול, ככה שאם תתנו בגיבוש כמו שנתתם היום, אתם תהיו בסופו של דבר לוחמים בשייטת 13"
ברגע הזה הרגשתי צמרמורת מאושר בכל הגוף, מטורף.

כפי שאמרתי, הנתונים הם בערך והם ממש לא העיקר במה שכתבתי) העיקר זה לציין את העובדה שגם אם אתה לא סוס, ולא מגיע לאלונקה או משהו, זה לא אומר שאתה תכשל. פשוט לתת את מה שאתה יכול ושהמפקדים יראו שאתה משתדל ומשפר מקומות =)

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

אתה יודע אם כל מי שהיה באוהל זה כאלה שסימנו שייטת כעדיפות ראשונה?

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

לא כולם סימנו עדיפות ראשונה... היה מישהו שאני יודע עליו שסימן מטכל שייטת חובלים, וכנראה הוא לא היה מספיק טוב אז הוא קיבל עדיפות שנייה...

בלי קשר, אני סימנתי שייטת ראשון.

כמו שצריך

שיהיה לך בהצלחה בגיבוש!

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

חבר שלי מהכושר קרבי היה שם קיבל מטכ"ל הוא שנתים בכושר קרבי..
אולי זה הוא..

אני דווקא נתתי די הרבה ממה שיכולתי אני לא יגיד הכול כי היו רגעים שלא יכולתי

ולא קיבלתי כלום! והייתי כמעט בטוח שאני יקבל משהו!!
קצת התאכזבתי אבל הייתי שמח שסיימתי את היום ולא פרשתי כי שמעתי שהרבה פרשו

את מה שבאמת רציתי זה ראיון אגוז או דובדבן אז אני צריך להתקשר למדור סיירות לשאול בקשר לגיבוש צנחנים דובדבן!!

אחי, צריך להיות גאה גם בזה שאתה מסיים את זה. לא כל אחד מסיים.

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

תודה, הוספתי למאמרים

תודה שהבאת לי את הכבוד לעזור לחברה פה) אבל יש טעות אחת: כתוב שם שזה ינואר 2007.. צריך להיות ינואר 2008

אופי האדם לא נבחן ע"פ רמת השפה שלו או הכריזמה שלו אלא על פי מעשיו. אלברט אינשטיין.

מוטיבציה, נחישות והתמדה - אלא הדברים שבסופו של דבר מראים את התוצאות הרצויות. אני

צודק, תוקן

170+70+50+30=320

יש גם כאלה שלא מקבלים כלום