בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים כשהייתי מדריך ומרכז מחנה בתנועת הנוער
התוודענו למימרה-

"אלוהים, תן לי את השלווה לקבל את מה שלא ניתן לשנות, את האומץ לשנות את מה שניתן לשנות ואת החוכמה להבחין בין השניים"...

אני זוכר שבהתלהבות של בני עשרה רשמנו את המשפט הזה בכל מקום אפשרי, כאורים והתומים של החיים, כביכול...

והיום, בגיל אמצע החיים, אנחנו מוצאים את עצמנו מאלצים את עצמנו, לעיתים, לקבל האמירה הזו כפשוטה...

אני מקנא לעיתים בילדי, שגם הם נושאים את המשפט הזה לכל מקום, בדיוק כמוני בגילם, שלמרות האמירה לא מוכנים לקבל את מה שלא ניתן לשנות... מאמינים שלא הכל סופי... לא הכל מוחלט... ושצריך להלחם על כל מה שאתה מאמין שכך צריך להיות...

וכשאני (לפעמים... לא מספיק), נוהג כמוהם... אני יודע שנישאר בי חלק מהניצוץ שקיים בהם. בשפע...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''