|
קצת רעל לסופ''ש- סיפור האישי
זכרתי האמת שפעם היה אשכול שאפשר היה לפרסם בו סיפורי רעל אבל אני לא מוצא אותו,אז הנה .מאחר ואני בבית ובא לי קצת לחלוק אני רוצה לדבר איתכם,או בעיקר עם מלש''בים על הצבא.
אני יודע מניסיון שהצבא יכול לבאס בגדול,והרבה מאוד אנשים מתבאסים כשלפעמים הדברים לא הולכים כמו שצריך ,אבל חבר'ה צריכים לא לוותר ולנסות להצליח איפה שאתם.
אני תמיד כמלש''ב הייתי מורעל על הצבא, כבר באיזה גיל 13 חלמתי להגיע לצנחנים,כשקיבלתי צו ראשון הייתי בעננים, הייתי בטוח שעכשיו הכל יסתדר.
התחלתי להתאמן להשקיע בכושר הגופני כולי תקווה להגיע לצנפים ולהיות ללוחם(קצת נקרופילי במבט לאחור) , אבל הנה כאשר קיבלתי מנילה, לא רק הופתעתי אלא גם התאכזבתי לגלות שהמנילה שקיבלתי עורפית. מילאתי אותה, ובעדיפות הראשונה שמתי חובש,שנשמע לי הכי אטראקטיבי . התחלתי להרעיל את עצמי על המקצוע אבל בפנים לא וויתרתי על החלום להגיע לחי''ר. קיבלתי מספר חודשים מנילה קרבית שאותה מילאתי,אך ללא חתימת אימי היא הייתה חסרת תועלת לחלוטין. ריבים רבים אני זוכר ובמבט לאחור קצת מצטער עליהם, עם אימא שלי בניסיון לקבל חתימה, אך לא תמיד הכל מצליח,וכך מצאתי את עצמי מתגייס בקיץ ייעודי לחובש.
על הטירונות 02 אני לא אדבר כי הייתה זנות במלוא מובן המילה. אבל הקורס? חבר'ה אני רוצה להגיד לכם שזה אחד הקורסים היותר איכותיים שהצבא הזה מציע, והוא מלמד אותכם הרבה, אני מאמין שהוא גם מחזק במקרים מסויימים את האישיות של הבנאדם, באמת מאחר וזה מקצוע שבצבא עצמו דורש מכם הרבה, כחובש אתה צריך לדעת להתמודד עם הרבה מאוד דברים.(למשל חבר שלי מהקורס מנע התאבדות של חייל לפני כמה שבועות).
כבר במהלך הקורס דיברתי עם המפקדים לגבי יציאה ליחידה קרבית, אבל אחרי חושבין רציני,הבנתי שעדיף לצאת לקרבי כשאני כבר עם מקצוע מאשר סתם. לקציןן מיון שהיה לי בסוף הקורס,אמרתי שאני ממש ממש מקווה למקום שיש בו שטח, לראות,ובסופו של דבר לצאת ליחידה קרבית.
ואכן בסוף הקורס אני וחבר טוב שלי בקורס שהיה באותו מצב כמוני בידיוק,בן יחיד מורעל(ד''א אותו גבירותיי ורבותיי פגשתי בפורום הזה לפני גיוס), קיבלנו מקום טוב, התאג''ד של גדס''ר 585 (הבדואי).
הגענו לבסיס שלהם שנמצא בגזרה הדרומית של עזה, וכך הגענו בעצמם למקום אחר ממה שהיינו מורגלים אליו.פה למדנו מחבר'ה שהם באמת שפיצים סוף הדרך ומתומדדים עם דברים יום יום, גם אני וגם חבר שלי ראינו פעילות, יצא לנו להשלים לקרבי, יצא לנו לפרוק רגלית לרצועה,יצא לצאת למארבים,ואפילו לטפל בשטח.
עכשיו גם אני וגם הוא יוצאים מהגדס''ר לדרך חדשה, שנינו ליחידות קרביות לאחר שהשגנו את החתימות המיוחלות(האמת שאימא שלי השתכנעה רק אחרי שראתה עד כמה אני באמת שמח לצאת לשטח ולעשות , כפי שיצא בגדס''ר). השבוע חיפקנו קורס מ''פים ומ''גדים , ושבוע הבא אנחנו כבר הולכים למסלולינו, חבר שלי הולך לנח''ל , ואני ככל הנראה לתותחנים.
בגדול,אם לפני חצי שנה כשרק הגעתי לצבא, מישהו היה אומר לי שאני אגיע כחובש קרבי ליחידה קרבית, הייתי צוחק לו בפנים,משום שבזמנו זה נראה כל כך לא הגיוני,אבל חבר'ה העיקר לא לוותר,לא משנה איפה אתם,לנסות לשאוף למצויינות(אני וחבר שלי היינו בין מצטייני הקורס), ואל תדאגו,תאמינו ותשקיעו,וגם אם לא קיבלתם את מה שרציתם מלכתחילה אל תתבאסו, תמיד אם רק תאמינו ותשקיעו תגיעו לדברים טובים.
בתכלס אני מקדיש את הדיון הזה לכל החברים שלי מקורס חובשים ולחובשים באשר הם, ובמיוחד לכל חובשי תאג''ד 585 (ולחבר'ה ברותם שיצא לנו לעשות איתם פעילות והם אחלה) שעושים כל יום עבודת קודש באחת הגזרות החמות של הרצועה,זה היה כבוד שלא יתואר להיות איתכם.
ובנימה אופטימית,אני מקווה שבתאגדים של התותחנים גם נחמד ^^ אני אגלה בקרוב.
אז לכל המלש''בים שנופלים מגיבושים , או לחילופין לבנים היחידים שאיתם אני יכול להזדהות הכי הרבה,אל תדאגו חבר'ה,יש דרך, וכל מה שצריך לעשות זה לעבוד ולהשקיע.
אה כן, ולכולם באופן כללי,תתגייסו!.
שבת שלום!
_____________________________________
נורא אל נורא נאזר בגבורה שובי אלי מלכי
דודי רפא, נפשי ניכספה, לביתך מלכי
נורא אל נורא, נאזר בגבורה
נורא אשירה, לך אכבירה, שיר מהללי
לך אתנה מנת חבלי
בכלל זמן עזור אל נורא, גזע אברהם, נצר תפארה,
אתה אל חי נותן תורה
|
ראשי
צ'אט
18-01-2008, 21:15
מצב כלאיים
