שני אישים, אירועים דומים להפליא ואפילו במקומות קרובים (יחסית) זה לזה. בעצם הכל מאוד מאוד קרוב...

דרך שתי בירות עתיקות של תרבות ומדינה, עברה וצמחה לה הפורענות. את עונג נצחון הפורענות ראתה הראשונה מביניהן, דווקא כאחרונה (אבל מ-זה-ראתה!) אולם את העוקץ – כמה אירוני – הייתה אמורה לפגוש ראשונה ומיד הנוקם האכזר מכולם. גם אם השניה בבירות לא עמדה בדרכו של רב האכזרים, היו שדאגו שהצר עליה יהיה אכזר גם אם לא ירצה.



מקנאות ההמון לא נרתענו וגם לא מנסיון העבר. העובדה שכמעט ולא היו דומים לנו, מעידה עד כמה שמעשה ההגיון הצרוף שלנו, היה בלתי הגיוני באותו רגע. אני הראשון, איש הבירה הראשונה, זכיתי ששמי יזכר לפחות בארצי – גם אם באופן מעורר מחלוקת (שהרי הולכתיה מן הפח את הפחת). אני השני, איש הבירה "הבירה" – אני בקושי נזכר אפילו בפי תושבי ארצי. מה שכשלתי לעשות, נעשה מעצמו יומיים מאוחר יותר כשהפורענות התפוגגה.

.