בס"ד

פרשת יתרו

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

פרשתינו פותחת בביאת יתרו אל המדבר, אל המקום אשר ישראל חונים שם, ומתארת את קבלת הפנים שעשו לו משה, אהרון, נדב ואביהו וכל זקני ישראל (רש"י י"ח, ז') ואת התפעלותו הגדולה בשמעו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצריים.

בגמרא (זבחים קטז') יש מחלוקת האם יתרו בא לפני מתן תורה, כפי שנראה מסדר הכתובים או לאחר מתן תורה. אבל פרשת מינוי השופטים, שרי האלפים,שרי המאות וכו' שהייתה על פי עצתו של יתרו, לפי כל הדעות הייתה אחרי מתן תורה.

שואל הרב נבנצל שליט"א: מדוע הקדימה התורה את פרשת מינוי השופטים לתיאור מתן תורה?
אם אכן יתרו בא לפני מתן תורה כפי שמשתמע מסדר הפסוקים, אפשר לומר שהיות והתורה סיפרה לנו על ביאתו היא מוסיפה לתאר גם את עצתו - מינוי השופטים.
אבל אם יתרו בא לאחר מתן תורה למה נכתב כל העניין לפני מתן תורה?
אמנם הכלל ידוע שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל אם הדברים כתובים שלא כסדר ודאי שיש טעם לדבר.
אומר הרב בשם אביו ז"ל פרשת מנוי השופטים קדמה לפרשת מתן תורה כדי ללמד אותנו על ענוותנותו של משה רבינו שבגינה זכה דווקא הוא להיות מי שהוריד תורה לישראל. איפה רואים זאת?
ובכן, יתרו מגיע ומתחיל לתת עצות למשה "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה"... "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם" (שמות יח', יז', כא') לפי האמת משה היה צריך להגיד ליתרו: "חותני היקר, אני הוצאתי את עם ישראל ממצרים לאחר שניצחתי את פרעה, קרעתי להם את הים, אתה בא עכשיו לתת לי עצות? עם כל הכבוד, אני לא צריך את העצות שלך..." אבל משה לא אומר כך ליתרו אלא ההפך: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר"(שם יח', כד') וכל כך למה?
משום שמשה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, לכן הוא מוכן לקבל עצה אפילו מיתרו שעד עכשיו היה גוי. אם יתרו אומר סברא נכונה למה לא לשקול אותה ואם היא טובה ליישם אותה? ואכן משה רבינו מבצע את המינוי של שרי האלפים ושרי המאות וכו' למרות שעל ידי פעולה זאת יאבד משה חלק גדול מסמכותו, אבל משה לא חושב על כבוד עצמו - הוא מתבטל כלפי כולם כפי שאמר בפר' המן "וְנַחְנוּ מָה".
ובסוף הסוגיה כתוב "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ" (שם יח', כז').

הליצנים אומרים שמשה מיהר לשלוח את יתרו אל ביתו לפני שייתן לו עצות נוספות (?!) אבל ההיפך הוא הנכון: משה התחנן אל יתרו שיישאר איתם "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"(במדבר י', לא') רואים שבאמת משה מעריך מאוד את עצות חותנו.
פרשה זו נכתבה לפני פרשת מתן תורה, כדי ללמדנו על מה ולמה זכה משה לתת תורה לעם ישראל- כי הוא עניו מכל אדם אשר על פני האדמה והוא ימסור את התורה בלי לערב שום דמיונות משלו. בהמשך הפרשה ניתן להבחין שוב בענוותנותו של משה. הקב"ה שולח את משה לומר לישראל "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים", "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט', ה'-ו') ועם ישראל עונים פה אחד: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שם, ח') "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'" (שם) מיד ה' אומר למשה "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שם ט') ומשה חוזר ואומר לה' את דברי העם "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'" (שם) אבל התורה לא מפרטת מהם דברי העם. חז"ל מסרו לנו: "רצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך רצוננו לראות את מלכנו" (רש"י שם)
בעקבות בקשתם של ישראל הקב"ה אומר למשה"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שם יא') וכשיורד הקב"ה ביום שלישי ומתחיל להגיד להם את עשרת הדיברות, מה קורה? לאחר שתי הדיברות הראשונות ניגשים עם ישראל בבקשה נוספת: "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקים פֶּן נָמוּת" (שם כ', טו') חשבנו שנוכל לשמוע את התורה ישירות מהקב"ה אבל אנו רואים שאי אפשר לעמוד בזה.

חז"ל אומרים שבכל דיבור שיצא מפי ה' פרחה נשמתם וה' הוריד להם טל שעתיד להחיות בו את המתים לעתיד לבוא והחיה אותם. אבל הם פחדו וחשבו שאולי ה' לא יעשה להם כל פעם נס כזה, לכן ביקשו ממשה שהוא ישמע את הדברים וימסור להם אותם.

נשאלת השאלה: למה עם ישראל לא חששו על חיי משה שאולי גם איתו הקב"ה לא יעשה נס פעם נוספת, אם תפרח נשמתו?

מסביר הרב: הנשמה נלקחה מתחת כסא הכבוד והוכנסה בעל כורחה בתוך גוף האדם, וכששומעת את הדיבור יוצא מפי הגבורה מיד רוצה לחזור אל צור מחצבתה ולהשתחרר מ"בית הסוהר" בו היא נמצאת. לכן פרחה נשמתם של ישראל אחרי כל דיבור. אבל אצל משה המצב הוא שונה: נשמתו לא רוצה "לברוח" מגופו כי היא דבוקה לשכינה, כל אימת שהוא רוצה הוא מדבר עם הקב"ה לכן אין כל חשש על חייו של משה.ומדוע זכה משה למעלה זו שהשכינה שורה בתוכו בכל שעה? משום ש"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר י"ב, ג') זאת אחת המעלות העצומות של הענווה, עליה אומר הנביא (ישעיהו נ"ז, ט"ו) "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ" אע"פ שאני שוכן מרום וקדוש, אני שוכן גם את (עם) דכא (מדוכה בייסורים) ואת שפל רוח (עם מי שרוחו שפלה).

נלמד ממשה רבינו לשאוף למדרגתו המיוחדת ענווה אמיתית.

שבת שלום
יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה

לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm