המפקד העליון של צבא ההגנה לישראל הוא ראש הממשלה אולמרט. החיילים מסתכלים למעלה ורואים מעליהם אדם שהוא סוג של דיקטטור. אדם שרואה את עצמו לא כראש הממשלה וראש המדינה עם כל האחריות הכרוכה בזה אלא אדם שרואה את עצמו כאיש שנבחר לעמוד בראש השלטון למשך כל הקדנציה.

בניגוד לכל שכיר אחר בדרגת ניהול (וראש הממשלה הוא השכיר מספר אחת של אזרחי ישראל) ראש הממשלה הנבחר שלנו לא מאמין שכשהעסק לא עובד זה קשור אליו. הוא אומר לכל אלו שנמצאים תחתיו: אני קיבלתי את העבודה הזאת וגם אם אתם מרגישים שאני מוביל את העסק לפשיטת רגל אין לי שום כוונה לקחת את הדברים שלי וללכת.

תדמיינו עובד שאומר דבר כזה למעסיק שלו.

הבעיה היא שראש הממשלה מאמין שהכל בסדר, שהרי הקופה של האוצר מפוצצת מעודפים, ג'ורג' בוש וג'רי סיינפלד קופצים לבקר פה ומשקיעים זרים מספרים שהכלכלה שלנו זה משהו משהו.

ראש הממשלה שלנו לא יודע שמדינה היא יותר מהחוסן של המטבע המקומי, כמה תיירים הגיעו וכמה השקעות זרות ניכנסו.
הוא מסתכל בדף חשבון ששולח לו הבנק, רואה שהמדינה בפלוס וקובע שישראל היא מקום שמדהים לחיות בו תחת הנהגתו.

יש הרגשה באוויר שמשהו לא בסדר. משהו במדינה דפוק. ראש הממשלה לא רואה את זה אבל בכל מקרה זה לא קשור אליו מבחינתו.

בסוף האיש הזה ילך הביתה. אני כבר לא יכול לחכות לראיון עם אילנה דיין, שיבוא כמה שנים אחרי שכבר לא יהיה ראש הממשלה, בו הוא יזיל דימעה ויספר שהוא עשה המון טעויות (הכל בתיאום עם יועץ התקשורת שלו כמובן).

הדבר היחידי שיגרום לאולמרט לקבל אחריות זה האמונה שע"י קבלת האחריות הוא יוכל לחזור לשלוט בנו.

אתם יודעים מה? נראה לי שהוא צודק כי אנחנו עם של טמבלים.

(תגובה מפורטל חדשות)