הבעיה: באמריקה יש יותר מדי חיות בר. הפתרון: הופכים את עקרות הבית לציידות צמאות דם. טל שניידר יצאה לסופ"ש של אחוות נשים וציד אווזים

מאחורי רובים טעונים בעמדת היכון ירי, בבגדי מעצבים בדוגמת קמופלאז' ואטמי אוזניים משובצי יהלומים, מחכות טינה, ג'ואן, בוני וקרוליין לנחיתת להקת אווזים. הטמפרטורה פחות מאפס מעלות, השמש עוד לא זרחה, והאווזים מסרבים לנחות מול הרובים של הבנות. להקה אחת עפה מעל ובוחרת בשדה שכן. להקה אחרת אפילו לא מסתכלת למטה. הציידות של מרילנד ממתינות בדריכות ללהקת האווזים הבאה ובינתיים ממשיכות לפטפט על הנושא הכי מעניין בעולם: מתכונים

ריבוי אווזים יכול להפוך למטרד", מסבירה לי קרוליין המדריכה. "צריך שיהיו הרבה ציידים, כדי שנוכל לחסל את אוכלוסיית האווזים. הם מתרבים בקצב גדול ואין אף טורף טבעי שמחסל אותם. אז מה שנשאר זה או מוות מציד או מוות טבעי, אחרת כשהם מתרבים הם מזהמים את הסביבה. מחרבנים בכל מקום. בבריכות שחייה של הילדים, בגנים ציבוריים. אותו הדבר לגבי הצבאים והאיילים. הם סיכון גדול לנהגים בכבישים מהירים וגם מטרידים אנשים בשטח הפרטי שלהם. חייבים לחסל אותם. בשנים האחרונות אנחנו מעודדים גם נשים לצאת לצוד, כדי שיהיו לנו כמה שיותר מחסלים".

מה שקרוליין שכחה להסביר הוא שמרילנד זקוקה מאוד לתשלומי רשיונות הציד של התושבים כדי להמשיך לממן את הפעילות של אגף שמורות הטבע של המדינה. האבסורד הוא שככל שיש יותר ציידים וציידות במרילנד, כך גדל התקציב של האגף ועוד כסף מועבר לפעילות שימור הסביבה, לשימור תנאי הגידול הטבעיים לחי. ושוב החיות מתרבות ושוב צריך להרוג אותן. ואם אפשר, ביעילות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/687/629.html

Ride to live
Live to ride

ממש פסיכית על כל הראש

"אחד הדברים הנהדרים בעבודה שלי זה שמותר לי לצאת לצוד בסופי שבוע באחוזה. ושלא תחשבי שאני יורה בצבאים סתם.
קודם כל אני מטפלת בהם. מאכילה אותם, מלטפת. מעניקה להם יחס. רק אחר כך אני ובעלי יורים בהם.
וזה בשר הרבה יותר טעים והרבה יותר טרי ובריא מאשר הנת קניקיות האלה שכולם קונים בחנויות. זה לא בשר מעורב. זה בשר נטו

שכחתי שאמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות