פרש - מחר הפריימריס בפלורידה - מבחן חשוב מאוד לג'וליאני

בבלומברג אין ולו טיפה אחת של דם רפובליקאי (וגם ג'וליאני הוא לא בדיוק הארד קור וזה, אגב, מה שעשוי לתת לו סיכוי לגנוב קולות דמוקרטים כפי שציינת באחת התגובות שלך). הדבר הרפובליקאי היחיד בבלומברג זו האחריות הפיסקאלית ובכך הוא יותר רפובליקאי גם מג'וליאני וגם מהנשיא בוש וקרוב יותר בעצם לקלינטון (ביל, לא הילארי) אז, כמו שכתבת, הכול יחסי.

בלומברג הוא ראש עיר מעולה. הוא הצליח להוריד את המתיחות הבין גיזעית שאיפינה את ניו יורק בימי ג'וליאני, יזם שורה של פרוייקטי נדל”ן ובינוי בתי ספר בכל רחבי העיר נמנע מביזבוזים ראוותניים בסגנון קודמו, כל זאת מבלי להותיר אחריו לגיונות של שונאים (לפעמים נדמה שהכשרון הגדול ביותר של ג'וליאני, איש מוכשר לכל הדעות, הוא ביצירת אויבים לעצמו, למרות שאת זה אפשר להגיד גם על מקיין). במובן מסויים בלומברג זה הייתרונות של ג'וליאני בלי החסרונות אז אולי זה לא רעיון כל כך גרוע שדווקה הוא ירוץ (כמובן שגם אם יינסה אף אחד לא מצפה שהוא ייבחר).

קלי הוא, כאמור, מפכ”ל מוארך ביותר. בראטון גם הוא זכאי לקרדיט על השיפור העצום ברמת הביטחון האישי בניו יורק וכמותם אנשים רבים אחרים. וזו בדיוק הנקודה. אתה יודע מה אומרים על ההצלחה (בניגוד לכשלון). ברור שמגיע לג'וליאני קרדיט גדול על כך אבל כדאי שהוא יזכור לחלוק את הקרדיט הזה עם עוד כמה שזכאים לו לא פחות, ושוב, ג'וליאני גומר רע עם כולם.

אגב, ההתנגדות של הניו יורק טיימס לג'וליאני מבוססת בעיקר על נטייתו לייחסים אישיים רעועים עד כדי הקדשת משאבים ציבוריים תחת שליטתו למסעות נקמנות אישית.

מדורי האוכל, טיולים, תרבות וכו' של הניו יורק טיימס אכן נפלאים אבל הסיבה להביא אותם כעדות לאיכות העיתון היא פשוט משום שמדובר בנושאים טעונים פחות (עבור רוב האנשים, לא עבור השפים) מעמודי החדשות וככאלה קל יותר להעריכם באופן אובייקטיבי.

אבל, וזה הדבר המעניין ביותר בשבילי בתגובה שלך, תהיתי בעניין ההערה על תום פרידמן.
ראשית אתה מזכיר שני כותבים אבל בהקשר הישראלי דווד ופרידמן הם מקרים שונים לחלוטין. דווד אכן כותבת בעיקר בנושאי פנים (ובעט אכן מושחזת) אבל בהזדמנויות הנדירות שבהן התבטאה בנושא ישראל יכלה להשתלב בקלות בחלקים הגרועים כמעט ביותר של השמאל האירופי מהסוג שפוגשים בגארדיאן ובאינדיפנדנט. (כמדומני שדווד היא ממוצא אירי ואם נכון זה עשוי להסביר חלק מן העוינות).

פרידמן לדעתי הוא, במונחים ישראלים, ימינה ממרץ ומרץ היא מפלגה ציונית וכל מי שהוא ציוני כשר בעיני גם אם לא בהכרח אסכים עם דיעותיו ובלבד שיקיים את חוקי המדינה (סרבנות למשל אינה לגיטימית בעיני ללא קשר למקורותיה בין אם הם טענות על מוסריות הכיבוש או מענות על פינוי יהודים מעזה).
פרידמן אוהב ומעריך, לפעמים אפילו מעריץ את ישראל. לפעמים הוא מסתכל עליה בעיניים אמריקאיות ומפספס לגמרי, לעיתים הוא מגלה כושר הבחנה גאוני כמעט ומוצא תובנות שנעלמו מעיני עמי האזור (מעט בבחינת אורח לרגע רואה כל פגע). בכל מקרה, ופרידמן הוא לא בדיוק כוס התה שלי, לעניות דעתי הוא ציוני מוחלט ומבחינתי די בכך בשביל לשים אותו בצד ”הטובים”. (לפרידמן הייתה נקודת שפל אחת והיא הייתה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. מאוד לא אהבתי בספרו את הקטע שבו הוא מספר כיצד ”קבר” את אלוף פיקוד הצפון באותם ימים, עמיר דרורי, לאחר פרשת סאברה ושתילה).

התעלמות הטיימס מן השואה היא אכן טעות היסטורית בלתי נסלחת. עם זאת בל נשכח שהיו אלו זמנים אחרים לעולם, לאמריקה וליהודי אמריקה. מעת מסוכן לשפוט אנשים בני תקופות אחרות מבעד למשקפיים של תקופתינו אנו.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה