31-01-2008, 11:00
|
|
מנהל: כלכלה עסקים ושוק ההון, משפטים וצרכנות
|
|
חבר מתאריך: 10.07.02
הודעות: 9,894
|
|
|
את הסיפור הזה שמעתי לפני 20 שנה
אז הוא שיעשע אותי, כיום הוא נראה לי אכן כאגדה אורבנית.
הרי כל הלוגיקה בסיפור בנויה על משפט מהיר, ולצערינו המציאות אינו כזו.
אם בעל הבית רצה לתבוע את קיום החוזה (ולא חלופה בצורת פיצוי כספי) הרי שהדירה היתה צריכה להישאר בלתי צבועה למשך כל המשפט. משפט שכזה מתנהל לפחות שנתיים ( אם לא נכנעים ללחצי השופט להגיע לפשרה) כך שזה לא מציאותי.
לעניין פרשנות חוזה, סעיף 25 לחוק החוזים אומר:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנט - מתוך הנסיבות"
הלכת אפרופים שהזכרת עסקה בפרשנות "אומד דעתם של הצדדים" אשר סתרה את תוכן החוזה.
השופט היה ברק - שאהב לחדש דברים (ובכך לגרום לאי וודאות משפטית) פסק באופן "בלתי צפוי" כהרגלו.
הצד השני היתה מדינת ישראל - אשר למרות שזה לא כתוב בשום מקום - זוכה ליחס מיוחד בבתי המשפט. לעיתים מחמירים איתה בצורה קיצונית (כי יש לה כיס עמוק) ולעיתים מקילים כדי לא לגרום נזק אדיר לקופה הציבורית.
בנסיבות אפרופים המדינה טעתה, ואילו חברת אפרופים היתה זוכה היו צצות תביעות רבות נוספות - מה שברק רצה למנוע.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
