ג'ון מקיין ניצח בפלורידה, וזכה בתוך 24 שעות בתמיכתם של ג'וליאני (שפרש מהמירוץ, והצטרף באופן
פעיל לקמפיין של מקיין) ושל מושל קליפורניה שוורצנגר, לקראת נצחון גדול במדינות הגדולות בסופר
טיוזדיי (כאשר הבחירות במדינות הגדולות בצפון-מזרח, בעיקר ניו יורק וניו ג'רזי, הוא משמעותי לאור
העובדה ששם המנצח זוכה בכל קולות נציגי המדינה לוועידה).
העובדה שמקיין הפך למועמד הכמעט-ודאי עוררה נגדו התקפות משני כיוונים מנוגדים לחלוטין: הימין
השמרני והדמוקרטים.
הימין השמרני רואה במקיין מועמד פשרני שנוטה להיות "ליברל" (בטרמינולוגיה האמריקנית זה מקביל
למונח "סמולן" בהגדרה הטוקבקסיטית שלו בעברית...) בנושאי מפתח כמו הגירה, סוגיית חקירות חשודים
בגואנטנמו, מיסוי, ורפורמות במימון קמפיין בחירות. נושאים אלה נחשבים לאקוטיים בעיני הימין השמרני,
והעובדה שמקיין לא תומך בעמדות המסורתיות של השמרנים בנושאין אלה, מעוררת אצלם חשש כבד
מאוד אצלו.

סוגיית ההגירה הבלתי חוקית בארה"ב היא טופיק רציני מאוד אצל הרפובליקנים, באשר ישנם 12 מליון
מהגרים לא חוקיים בארה"ב (רובם המכריע היספאניים), והשאלה כיצד לנהוג בהם, היא סוגייה שכל
המועמדים הרפובליקניים מתחבטים בה רבות (אצל הדמוקרטים, שהמיעוטים הם אלקטוראט משמעותי
עבורם, הסוגייה פחות מפלגת, כיוון ששני המועמדים תומכים בגישה של "הלבנת" מעמדם של רוב
המהגרים הללו). השמרנים דורשים שבשום פנים ואופן לא תהיה הלבנה של מהגרים אלה, לא משנה
כמה שנים הם בארה"ב, ולא משנה אם יש להם ילדים בארה"ב, חיים מלאים וכן הלאה. מקיין, לעומת
זאת, סבור שיש למצוא דרך שתאפשר מסלול לאזרחות למהגרים שאינם מעורבים בפלילים, וקשרו
גורלם וחייהם בארה"ב.
החקירות בגואנטנמו הם נושא שהתפוצץ אחרי סיפור העינויים בכלא אבו-ע'רייב בבגדאד. פרשת
העינויים הביאה לחשיפה של שיטות חקירה אלימות למדי של חשודים באל קאעדה, ודמוקרטים בסנאט
ובקונגרס דרשו לאסור זאת בחקיקה. מקיין הצטרף אליהם והכעיס מאוד את רוב הרפובליקנים. העניין
הוא שאצל מקיין סוגייה זו אינה תיאורטית כמו אצל כ-ל ש-א-ר המצביעים עליה. מקיין ישב חמש שנים
בכלא של צפון וויטנאם, ולא צריך להיות מדען גרעין כדי להבין שהוא עבר שם חוויות מהסוג שהופך כל
אדם ממוצע למתנגד עקרוני לעינויים (מי שרוצה הרחבה לגבי חוויות בשבי של וויטנאם, שיצפה באחד
מסרטי רמבו - לא זה עם ששון גבאי, אלא באלה שלפניו...).
מיסוי ורפורמות במימון בחירות גם הם נושאים שבהם מקיין בידל עצמו מרוב הימין השמרני, כיוון
שעוד בשנת 2000 כשרץ נגד בוש בפריימריס הרפובליקנים, הוא הפגין עויינות לכסף הגדול של
תאגידים שבכספם מימנו מועמדים שנראו להם מתאימים. רפורמה שיזם בנושא, יחד עם הסנאטור
הדמוקרטי ראס פיינגולד (כן, כן, הוא משלנו...), זכתה להתנגדות תקיפה מצד הרפובליקנים והנשיא,
שטרפדו אותה.

נושאים אלה גרמו לדבר מדהים: היום, באופן שנראה מתואם לחלוטין, פתחו כל מובילי הטוק שואוס
הימנים ברדיו האמריקני, ובראשם ראש לימבו (דמות שנראית כאילו יצאה מקריקטורה, איש שמן עם
סיגר נצחי בפיו, ששונא המון דברים - מדינת ישראל, אגב, אינה אחד מהם...), תקפו את מקיין בכל
כוחם, והגדילה לעשות הפרשנית השמרנית אן קולטר (שהסתבכה לפני חודש עם אמירה מטופשת על
כך ש"היהודים צריכים להתנצר כדי להיות מושלמים"...) שטענה שאם ייבחר מקיין למועמד
הרפובליקני, היא תתמוך בכל כוחה בהילארי קלינטון שכן היא יותר שמרנית ממקיין, לדעתה...
התכנית שבה דיברה קולטר, "האני וקולמס" ברשת פוקס ניוז, היא תכנית עם מנחה שמרני (שון
האניי, מנחה טוק שואו רדיופוני פופולארי) ומנחה ליברלי (אלן קולמס, שגם לו תכנית רדיו פופולארית),
אירחה את מיט רומני בתכנית, במה שנראה כניסיון של האניטי לארגן לרומני (בו הוא תומך באופן
גלוי, והצהיר זאת בהקשר של גילוי נאות) מיקרופון פתוח. בתכנית נעשתה קריאה כמעט מפורשת
למייק האקבי (שמעמדו נשחק, ושקולותיו השמרניים בהחלט יכולים ללכת בחלקם לרומני, אם יפרוש)
להכריז על פרישה מהמירוץ, במטרה לחזק את המועמד השמרני המוביל.

במקביל לתופעה זו של הסתערות רבתי מימין על מקיין מתפרסמים סקרים ארציים ראשונים על מעמדו
של מקיין כמועמד מוביל מול שני המועמדים הדמוקרטים, ומסתבר שיש לו יתרון של 8 אחוזים על
הילארי ו6 אחוזים על אובמה (סקר רסמוסן http://www.rasmussenreports.com/pub...inton_and_obama )
ולא זו בלבד, אלא שסקרים בתוך מדינות שונות מלמדים שמקיין עושה משהו שאף רפובליקני, לא
חולם לעשות: הוא תחרותי במדינות דמוקרטיות למהדרין:
במדינות וויסקונסין, וושינגטון, פנסילבניה, אורגון, אוהיו, ניו מקסיקו, מינסוטה, איווה ומרילנד מפסיד כל
מועמד רפובליקני להילארי או אובמה, חוץ ממקיין שמוביל על שניהם ביתרון קטן. מדינות אלה הן
מדינות דמוקרטיות (מינסוטה בולטת במיוחד בהקשר זה), כשבנוסף יש מדינות נוספות שמקיין תחרותי
בהן.

סיטואציה זו, בה לראשונה מאז 1984 יש מועמד לנשיאות שמהווה איום כמעט בכל המדינות
המסורתיות של המפלגה היריבה (מה שנקרא "שובר את מחסום הצבע" בין המדינות הרפובליקניות,
האדומות, למדינות הדמוקרטיות, הכחולות), הוא דבר נדיר, ומאפשר למקיין גמישות אדירה, ברגע
שיבטיח לעצמו את המועמדות הרפובליקנית. הימין השמרני מודע לכך, ולכן עושה הכל כדי למנוע
לזכות במועמדות זו, כאשר האבסורד הוא שאם יקרה הבלתי-ייאמן ומקיין אכן לא יזכה במועמדות - מי
שתרוויח מהסיפור, זו דווקא הילארי (שלפי כל הסקרים, גם לה וגם לאובמה אין מה לדאוג מפני רומני
במדינות הצמודות ובמדינות הדמוקרטיות המסורתיות - "המדינות הכחולות").
אם ההתקפה על מקיין תיכשל והוא יזכה במועמדות (כפי שסביר שיקרה), מעמדו של מקיין יתחזק
מאוד, שכן חוץ ממטורללים כמו אן קולטר, יהיה קשה מאוד למצוא רפובליקנים שמרנים שיצביעו
להילארי ולא למקיין. ייתכן מאוד שלא תהיה התגייסות שמרנית נלהבת לטובת מקיין, מהסוג שהייתה
לטובת בוש ב2004, אבל האמת היא שמקיין לא זקוק לכזו התגייסות. במדינות הצמודות, לא הקולות
השמרניים יכריעו לטובתו - אלא דווקא קולות של רפובליקנים מתונים ודמוקרטים שמרניים.
בנוסף, מקיין תמיד יוכל לפתור לעצמו את הבעייה אם ימנה לעצמו סגן נשיא כמו האקבי (שפונה
ישירות לציבור האוונגאליסטי).
הניסיון המעניין של השמרנים לשדל את האקבי לפרוש לטובת רומני, הוא סוג של זריקת ייאוש,
בהתחשב בשינאה בין שני המועמדים ומחנות תומכיהם, שקיימת על הרקע הבעייתי ביותר שיכול
להיות: רקע דתי. רומני המורמוני טען שבאיווה הוא הפסיד בגלל קמפיין לחישות בתוך האוונגאליסטים,
שהגדיר אותו כ"חבר בכת" (האוונגאליסטים רואים בדת המורמונית סטייה מהנצרות, ומעין כת), בעוד
שהאקבי התלונן על קמפיין בוטה של מודעות פרסום נגדו (שמומן ביד רחבה ע"י קופת הבחירות
האינסופית של רומני המליונר) ובו נטען שכמושל ארקנסו הוא חנן רוצחים והיה חלשלוש מול פשיעה
(כאשר הייתה התייחסות והדגשה של מקרה של חנינה שניתנה לאנס שביצע רצח אחרי שחרורו).
אני מעריך שהסיכוי שהאקבי יפרוש לטובת רומני אינו גדול, וגם אם זה יקרה (ותומכי המחנה השמרני
לא יבחלו באמצעים כדי לדחוף לכך), עדיין תהיה בעייה מאוד גדולה לשכנע אנשים מהימין הדתי
(שבנוסף להיותם שמרנים, הם גם קשובים לעמדותיו של המועמד בענייני אמונה, ומורמוני לא מתאים
להם...) לתמוך ברומני.


בקיצור, מיום רביעי בבוקר, אם לא יקרו תקלות דרמטיות, מקיין מתחיל במסע בחירות שמטרתו
הראשית היא שמירה על פרופיל נמוך ככל האפשר, כי אם יצליח לא להרגיז איש עד נובמבר, יהיה
קשה מאוד-מאוד למנוע ממנו להגיע לבית הלבן...

בוקר טוב,


מגילה יפה ומוערכת..באמת.

1)ברצוני להזכיר לך שלעם האמריקאי יש אינטרס רב במדיניות הכלכלית של הממשל ואולי לעתים יותר מאשר סוגיית עיראק ודומותיה כי בשביל לדבר דוגרי,יש כאלו שלא מעניין אותם אם יורים פה טילים,מטוסים מפציצים,מחבלים מתאבדים.הציבור האמריקני מאוד לא מעורב ברובו בעניינים אלו,אנשים פשוטים הם ומה שמעניין אותם בסופו של יום זה מה שקורה אצלם בבית.
הדולר כפי שאתה יודע,אינו בשיאו והנגיד האמריקאי ממשיך עם משחקי הריבית-->אסון.
האם לדמוקרטים אין יותר סיכוי להצליח בגלל מצעם הכלכלי ללא קשר מי יהיה המועמד הרפובליקני או הדמוקרטי?לאו דווקא בגלל הנושאים שמעניינים יותר את עם ישראל מאשר את העם האמריקאי?

2)דיברת על ההיספנים,וקיימות כמה הצעות לגבי הפיתרון של המהגרים הבלתי חוקיים.האם יש מנהיג רפובליקני או דמוקרטי שיכול באמת להסתדר עם הנתון המבעית הזה?זה ידוע למשל שהאזרח ה300,000,000 בארה"ב הינו מהגר וקצב הגירתם רק מאיץ.
תן לי לפקפק בהבטחותיהם של אי אלו מהמועמדים שהם יכולים בקדנציה או אפילו שתיים לפתור את הסוגייה.האוכלוסייה המהגרת פשוט גדולה מדי.


3)אגב,אתה לא מראה התלהבות יתרה ממקיין באומרך שהוא ליברל מדי.
מי אתה חושב בקרב הרפובליקאיים יכל לעשות יותר באזורנו אנו?(מדובר על אחד מהריאליים).
4)מתי אתה רץ לבחירות? אני מחכה עם הפתק המאולתר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תודה. סקירה מעניינת.!

לא כתבת על היחס של מקיין לישראל.

מקיין נראה לי אחלה איש. שקול, שקט, פטריוט אמיתי, רץ למרחקים ארוכים,
למרות גילו, אחד שכבר ראב כמה דברים בחייו, ובעיקר מבין את המגבלות, שלו ושל המערכת.
בקיצור, א-מענטש.

ובכל זאת לדעתי הילרי עדיפה. ובעיקר מהסיבה שיש סיכוי שהיא סוף סוף תעשה את
המהפכה במערכת הבריאות האמריקאית, מערכת שהיא ביזיונית מתחת לכל ביקורת.
ממש בושה וכלימה שמנהיגת העולם החופשי מפקירה את אזרחיה מבחינת הבריאות.

ניתוח יפה.
כמה הערות.

למקיין יתרון מול הילארי ואובאמה בהשוואה לרומני בעיקר כי הוא מוכר יותר מזה האחרון (name recognition)

סוגיית המהגרים יותר מורכבת מכפי שאתה מתאר. נכון אמנם שמסורתית המעוטים מצביעים לדמוקרטים אבל דווקה ההיספנים, המיעוט הגדול ביותר בארה”ב מגלה נטיות רפובליקניות, טראנד שלא נעלם מעיני מנהיגי המפלגה (אגב, מיעוט נוסף עם נטיות רפובליקאיות הם המוסלמים). ההיספנים מצליחים הרבה יותר מהשחורים (רמות הכנסה והשכלה) בהשתלבותם בחברה אבל הם גם הקבוצה הרגישה ביותר לנושא ההגירה הלא חוקית. 12 מליון לא חוקיים יש אתה אומר וכמעט כולם היספנים.
קבוצה רבת כח נוספת בצד הרפובליקני לה אינטרס באי גרוש הלא חוקיים הם התעשיינים שכן אלו רוצים לשמור על מאגר כח עבודה זול.

(אגב, כל מי שיודע מה הוא עושה תומך בהלבנת הלא חוקיים אם לא מכל סיבה אחרת פשוט כי אין עוד אופציה ריאלית)

וזה מביא אותנו לנקודה הבאה והיא שבמפלגה הרפובליקנית כיום קרע בילתי גלוי אבל קיים בין הרפובליקנים הקלאסיים לבין הימין החדש האוונגליסטי.
הרפובליקאי הקלאסי נהנה מהכנסה מעל לממוצע ורוצה בעיקר ממשלה קטנה, מיסים נמוכים וכמה שפחות התערבות ממשלתית בכלכלה. הרפובליקאי הקלאסי הוא דתי כי רוב האמריקאים דתיים אבל אינו דתי קיצוני. הדגם הקלאסי הוא גם לא אנטי מדעי ואינו מוטרד במיוחד מסוגיית ההפלות.

כל אלה הם מאפיינים של הימין הדתי שדי השתלט על המפלגה בשנים האחרונות, דבר שהיה לצנינים בעיני רפובליקנים ותיקים רבים. לאוונגליסטים חשובות מאד עמדות המועמדים בנושאים מוסריים כגון הפלות, תורת האבולוציה ומעמד הדת. אם אתה אומר שלמקיין יש בעיה אם הימין הדתי (וזה נכון) אז זה עוד כלום לעומת הבעייה שהיתה לג'וליאני איתם (או יותר נכון לומר הבעייה שהיתה להם איתו). שלוש פעמים נישואים, ילדים שאינם בקשר אם האב (ג'וליאני), כל אלה לא עוברים טוב אצל האוונגליסטים.

עדיין מוקדם להספיד את רומני. כמו שאמר התעשיין מארק הנה ב1896 ”יש שני דברים חשובים בפוליטיקה. הראשון הוא כסף ושכחתי מה הדבר השני” ובעוד לרומאני יש בשפע מן הדבר הראשון מקיין עד עכשיו נאלץ להתמודד על זול. מן הסתם זה ישתנה עכשיו.

החקירות בגואנטנמו מענינות את האמריקאים כקליפת השום וכל עוד אין חדשות מעירק גם המלחמה כבר אינה נושא חם במיוחד.

הנדל”ן בארה”ב מאבד כרגע את ערכו בקצב של 10% בשנה. הפעם האחרונה שנדל”ן נפל בצורה חדה כל כך היתה לפני מלה”ע ה2! זה כבר מאד מעניין את האמריקאים ובתחום הזה דווקה לרומני יתרון על מקיין.

עניין אחר שמטריד את היאנקס זה נושא הhealth care. לכ45 מיליון אנשים, 15% מהאוכלוסיה, אין בכלל ביטוח בריאות. 85 האחוזים הנותרים משלמים את הסכומים הגבוהים בעולם על שירות שהוא נחות מהמקובל ברוב המדינות המפותחות ובחלק מהמדינות המתפתחות. התרופות יקרות באופן שערוריתי (אנשים מתלוננים על הלובי היהודי או זה של הNRA, אבל לובי חברות התרופות הגדולות הוא מהלובים החזקים בוושינגטון וטובת הציבור לא בדיוק בראש מעייניו).בתחום הזה יתכן מאד שלהילארי יש יתרון, מורשת מכהונת ביל הראשונה.

בכל זאת יש למקיין את אותה האיכות שיש גם לאובאמה, בניגוד לקלינטונים ולדוביה, של היכולת למצוא תומכים במחנה השני. אין לי מושג מי יזכה אבל לדעתי מקיין הוא הבחירה הטובה ביותר של הרפובליקנים אם הם רוצים לזכות (האקאבי יהיה החדשות הטובות ביותר ששמעו הקלינטונים מאז נכשלו הרפובליקנים לגייס שני שליש מהצירים בסנאט להצבעה על הדחתו של הביל). אצל הדמוקרטים זה יותר קשה אבל ניראה לי שלאובאמה (שאתם מזלזלים בוא בטעות) יש סיכוי טוב יותר מלהילארי והצבע ישנה השנה מעט מאוד אם אכן הוא יהיה המועמד.

באשר לאן קולטר, דעותיה נתעבות בעיני והצורה המכוערת בה היא מציגה אותן גרועה עד יותר (שלא לדבר על תלבושות הבימבו שלה) אבל אבל אבל, באמריקה כמו באמריקה הכל שואו וקולטר אישה מבריקה (אם גם מרושעת) שלא בהכרח מאמינה בכל מה שהיא אומרת ושבין חבריה הקרובים גם ליבראלים מובהקים, שכנראה שנחנה בחוש הומור מפותח מאד והכי חשוב באמריקה, שעשתה הררי כסף (טוב, גבעות) מהשואו שלה.

אמיר,
מקיין הוא אוהד של ישראל. הוא לא אוהד במישור הדתי, אבל הוא משתייך לזרם של "שמרני
הבטחון הלאומי", הרואה בישראל נכס אסטרטגי, וביחסים עימה, אינטרס אמריקני מובהק. אם ייבחר,
יש לנו ידיד בבית הלבן.
הילארי כשלה בטיפול במערכת הבריאות האמריקנית בפעם הקודמת שהופקדה עליה, ואין סיבה שלא
תיכשל גם הפעם. מבחינת ישראל כל מועמד דמוקרטי הוא לא-ידידותי ברמות שונות (אובמה הוא הפחות
ידידותי מכולם, אבל הילארי קלינטון היא אשתו של בעלה, שאולי הצטלם נפלא בתקשורת ופיזר מזמורי
שלום, אך בסופו של דבר את כהונתו סיימנו עם הרבה פחות שטח, ועם מלחמה קשה מול חתן פרס
נובל, עראפת...).

ברווז,
ראשית, צר לי שנאלצת לקרוא "מגילות" - איש לא מכריח אותך, אתה יודע...
שנית, אם הבנת מדבריי שאני חושב שמקיין ליברל מדי, אולי באמת עדיף שתסתפק בהודעות קצרות יותר,
שלא יגרמו לך להתבלבל...
לא חוויתי דיעה באשר ל"מידת הליברליות הרצוייה" מהמועמד הרפובליקני, ובאופן אישי אני מעדיף את
מקיין על רומני באופן מובהק. אני אישית כן תומך בזכות האישה לבחור, אני לא חושב שיש פתרון מלבד
קליטת מהגרים שקשרו גורלם עם ארץ ההגירה, ולא פועלים נגדה (אגב, אני סבור כך גם לגבי עובדים
זרים בישראל), ואני סבור שרפורמות במימון בחירות, תחליש כוחם של תאגידי ענק (סעודיים, בעיקר)
ויכולתם להשפיע על הפוליטיקה האמריקנית.
ושוב, אם אתה מוטרד מאורכן של הודעות, אל תאלץ עצמך לקרוא אותן...

המורה, למקיין יתרון על רומני בגלל שהוא לא מעורר דחייה פיזית ביבורים שונים. רומני היה מושל של
המדינה הלירבלית ביותר בארה"ב, והסתיר את עמדותיו האמיתיות באשר לכל הנושאים החשובים,
כמעט - ועשכיו הוא מצהפ שיאמינו לו פתאום ש"אלו עמדותיי". שנית, הוא מורמוני, ולהרבה מאוד
אנשים, גם מילה זו מעוררת דחייה פיזית (עולה להם בראש תמונה של שיח' בדוי עם 8 נשים ו433
ילדים...).
ההיספאנים הם דמוקרטים ברובם הגדול, מהטעם הפשוט שרובם המכריע מקסיקנים, וככאלה יש להם
משפחות תאבות-הגירה לארה"ב, והדמוקרטים נוחים יותר לחיות עם זה. ההיסאפנים היחידים שהם
רפובליקנים מתוך אינסטינקט, הם הקובנים בפלורידה, שמתעבים כל מה שמריח להם שמאל (ומזכיר
להם את קאסטרו - וכל ביקור של ג'ימי קארטר כזה בקובה, מוריד עוד יותר סיכוי לראות קובנים שיתמכו
במועמד דמוקרטי...), בדומה לרוב מכריע של עולים מבריה"מ-לשעבר בישראל.
המסלמים מצביעים דמוקרטים ביחס של 9 ל1. היותם אוכלוסיה דתית ושמרנית אינה רלוונטית, כיוון
שהם נמצאים בסיטואיה שונה, במסגרתה הם נתפסים כאוייב-פוטניאלי של ארה"ב, ולכן יעדיפו תמיד
את מי שמסוגל לחיות עם המסלמים בחו"ל (ולכן יסתדר טוב יותר גם עם המסלמים מבית...).
נושא החקירות בגואנטנמו מ-א-ו-ד מטריד את הרפובליקנים הרשומים (גם אם בצפון מזרח, פחות
מתרגשים...), שכן הם רוצים "לרוצץ ראשם של המרימים ידיהם על החירות"...
העניין הכלכלי (שרומני מאוד מדגיש, כאילו מועמד חייב להיות בוגר מצטיין ש ביה" למינהל עסקים של
הרווארד) הוא אכן עקרוני, אבל נשיא ממנה יועצים...
האזרח הקטן באמת פחות מתרגש מהנושא הזה, גם אם ג'יימס קארוויל טוען שזה לא נכון (הטענה
כאילו קלינטון ניצח את בוש על הכלכלה, היא אפילו לא בדיחה - קלינטון קיבל 4 אחוז יותר קולות
מבוש - בעוד שרוס פרו שלקח קולות שכמעט כולם היו רפובליקנים, זכה ל19 אחוז מהקולות...).
החלוקה הפנימית בתוך הרפובליקנים אינה דומה למה שתיארת ("הרפובליקנים המסורתיים" כפי
שמציגים אותם, כמעט ואינם קיימים, ומה שנשאר מהם, מצביע לרון פול...). יש כיום שלושה סוגים
של שמרנות בתוך הרפובליקנים, שלעתים יש הצטלבויות ביניהם: יש שמרנים-חברתיים (בעיקר הימין
הדתי, והאקבי הוא הבולט מטעמם), יש שמרנים של בטחון לאומי (מקיין וג'וליאני) ויש שמרנים
פיסקאליים (רומני). רומני מנסה ליצור חיבור עם השמרנות החברתית, אלא שהעובדה היא שיש ניגוד
מובהק בינו לבינם, מהטעם הפשוט שהכנסייה שלו לא מוכרת על ידיהם ככנסייה נוצרית. איש מהם לא
יגיד זאת בגלוי - אבל איש גם לא יגיד בגלוי שאינו מצביע למועמד רק בגלל שהוא שחור...
למקיין אכן אין בעייה עם הימין הדתי, יחסית לג'וליאני (וציינתי זאת בעבר) - ולכן אני שב וטוען שאני
משוכנע, שהוא ה-מועמד מבחינת הרפובליקנים, במידה וירצו לנצח בנובמבר...
לרומני יש המון כסף, אבל ב22 מדינות בשלושה ימים, יש גבול למה שהכסף יכול לעשות, כאשר רוב
המדינות האלה נדחות ממך על בסיס רעיונות שפרסומות בטלוויזיה לא ממש ישפיעו עליהם (רפובליקני
לא שמרן, יתקשה להצביע לרומני - ואוונגאליסט יתקשה לא פחות...).

אובמה היה ונותר מועמד של המדינה. לצבע שלו, תרה או לא, יש חשיבות אדירה. באשר ליכולת
התיאורטית מאוד שלו, להשיג תמיכה רפובליקנית - עד עתה היא לא הוכחה בפריימריס פתוחים, ואני
מאוד בספק אם היא הייתה יכולה להיות מוכחת בבחירות כלליות...
הילארי תנצח אותו מאחר והצפון מזרח (עם "המנצח לוקח הכל") נמצא ברובו בכיס שלה, וגם קליפורניה, יש לה יתרון (יש מספר סקרים שמעידים על צמצום, אבל אפילו בהם היא מובילה...).

היתרון של הילארי בתחום ביטוח הבריאות, הוא חסרון - היא כשלה בטיפול בנושא. מעבר לכך, תחום
זה של ביטוח בריאות, הוא תחום שבעיקרו הוא דמוקרטי פנימי - רוב הרפובליקנים מבוטחים - ולא
צפוי לגייס תמיכה מחוץ למפלגה, אפילו למועמד שכן יש לו בשורה בנושא (הבשורה שלה בנושא, היא
כמו בשורתו של חיים רמון בנושא, כאשר הביא חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהוריד את רמת שירותי
הבריאות, תוך שהוא מייקר אותם...).


אן קולטר אכן עושה כסף (הדעות שלה מתאימות להרבה אנשים, ובציבור של 300 מליון, אם אחוז
אחד מהם קנה את ספרך - אתה מליונר...), אבל היא לא גורם משפיע. אם הדמוקרטים מפנטזים על
גדודים של מעריצי אן קולטר שיעבדו עבור הילארי נגד מקיין, צפוייה להם אכזבה קשה...

ושוב, אורי, תודה על תגובה מפורטת ומנומקת היטב.

כמובן, חובה לי נעימה להתווכח איתך (לפחות עד שתזרוק אותי מהפורום).

אכן התפלאתי כשבניתוח המקורי כשהעלת את עניין הליברליות (יחסית, מאוד יחסית) של מקיין לא ציינת שרומני גם הוא רחוק מאד מצד ימין של המפלגה. אכן מאסצ'וסתס אחת מהמדינות הליברליות ביותר בארה”ב (למרות חוק הלובסטרים) ורומני עובד קשה להמציא את עצמו מחדש. (ושוב, ג'וליאנו הבלתי נמנע שסבל מאותה הבעיה אבל התאים את עצמו למפלגה רק בחצי לב, כנראה תרומה נוספת לכשלונו). אז פה אנחנו מסכימים.

יש לי מחלוקת רצינית איתך בנוגע להשפעת הצבע של אובאמה והאמונות של רומני על סיכוייהם בבחירות. לעניות דעתי אורי אתה לא נותן לחברה האמריקאית העכשוית את הקרדיט המגיע לה. אמריקה עשתה דרך רבה מימיי המאבקים לביטול ההפרדה בשנות השישים והשבעים. למעשה אמריקה הגיעה לדרגת ביטחון כזו שממשל בוש אפילו העז להציע את ביטול האינתגרציה בבתי הספר וההעדפה המתקנת באוניברסיטאות. יש המפרשים צעדים אלה כנסיגה מהשגי התנועה לזכויות האזרח אולם לדעתי הדבר דווקא מצביע על השתרשות עקרונות השוויון כה עמוק שניתן להקל בכמה מהצעדים המתקנים שננקתו בעבר. אל תבין לא נכון את כוונתי, זה לא שאין גזענות בארה”ב, כמו בכל מקום אחר. תמיד יהיו כמה אידיוטים שיחשבו שמוצא אתני כזה או אחר מעניק או מנשל אדם מזכויות בסיס. השאלה היא עד כמה נפוצים ומשפיעים האדיוטים הללו. ההתרשמות שלי היא שארה”ב כיום הרבה פחות גיזענית מאירופה (ולמרבה הצער גם מישראל) ויעידו על כך ההבדלים ביחס הן ליהודים והן למוסלמים משני צידי האטלנטי. סבורתני שהרעיון (במובן Notion) של נשיא שחור, או יהודי, או נשיאה אינו מופרך יותר (אהה, ועכשיו נראה אם נוכל למצוא נשיאה שחורה, יהודיה ואולי גם לסבית).

החלוקה שלך של המפלגה הרפובליקנית לגטימית. מקיין למשל הוא במובהק איש הימין הביטחוני וככזה נהנה מקולות אנשי הכוחות המזוינים, מה שמעניק לו יתרון מסוים במדינות בהן בסיסי צבא גדולים. עם זאת לימין הכלכלי אין כיום בארה”ב אופוזיציה רצינית מחוץ לאקדמיה. קלינטון (ביל) יכול בקלות להשתלב בימין הכלכלי ולמעשה ירגיש שם יותר בנוח מג'וניור הבזבזן. הנקודה שלי היא שיש יותר מדרך אחת לבצע חלוקות כאלה ואף אחת מהן אינו חקוקה באבן. עדיין אעמוד על דעתי שהחלוקה של המפלגה הרפובליקנית לימין ישן ולימין חדש לגיטימית ושהקונפליקט בין שני הצדדים שריר וקיים. למעשה אטען אפילו יותר מזה. יש יותר אנשי ימין ישן מז החדש, רק שאנשי הימין הישן רעשנים פחות ובמילים אחרות הם הרוב הדומם. בין אם צדקתי לבין אם לא ברור שמאז ימי הנשיא ריגן התחזק הימין החדש מאד ובימי ג'וניור הגיע לשיאו בעוד קול הימין הישן כמעט ונעלם. לדעתי הם עוד יחזרו.

אתה אומר שהמוסלמים הצביעו לדמוקרטים ביחס של 9 ל 1. זהו יחס דומה ליחס ההצבעה של השחורים ובהקשר של הבחירות האחרונות הוא גם הגיוני בהתחשב בתמיכתו האיתנה של הממשל הנוכחי בישראל, במדיניותו התקיפה כנגד הטרור האיסלאמי ובעיקר בקיומן של שתי מלחמות במדינות איסלמיות. עם זאת בבחירות של שנת 2000 תמכה הקהילה המוסלמית המאורגנת (Endorsement) במועמד המפלגה הרפובליקנית.

הערת אגב היא שגם בישראל חששו רבים מבוש והעדיפו את אל גור בשל היחסים המתוחים עם ממשל בוש האב. אכן נשתנו הנסיבות.

בנוגע לקהילה ההיספאנית היתה כתיבתי מרושלת. נכון הוא שמספרית רוב הקהיליה ההיספאנית, כמו מיעוטים אחרים מצביעה לדמוקרטים. אם זאת זה מספר שנים שניכרת מגמת שינוי משמעותית בקהילה וזאת בניגוד מוחלט לקהילה האפרו אמריקאית ובניגוד מעט פחות מוחלט ליהודים (שאומנם אחוז גדול יחסית מהם הצביע ב2004 לרפובליקאים ועדיין, יחסית למאמצים ולנטיות של הממשל היתה זו אכזבה לפילים).

כשמדובר במדיניות ההגירה יש להיספאנים אינטרס לתמוך דווקא בדמוקרטים. האבחנה לפיה כביכול הדמוקרטים הם פרו הגירה והרפובליקנים נגד מאד לא מדויקת. האיגודים המקצועיים למשל, מעוז דמוקרטי ותיק, לא אוהבים הגירה כי זו יוצרת תחרות על מקומות העבודה ומורידה משכורות. בדיוק מאותה הסיבה תומכים המעסיקים, קבוצה שבעיקרה רפובליקנית, בהגירה.

מדויק יותר יהיה לומר שלשתי המפלגות העדפות שונות בנוגע למדיניות ההגירה במובן של את מי נקבל ואת מי לא כל כך. מערכת ההגירה האמריקאית כרגע (ובמשך שנים רבות) מכויילת לכוון של העדפת קשרי משפחה של פני כישורים אישיים (השכלה, נסיון מקצועי, שליטה בשפה וכו'). זו ההעדפה של הדמוקרטים וגם של ההיספאנים. הרפובליקאים עם ראש העסקים שלהם היו רוצים לראות את מערכת ההגירה מבוססת יותר על יכולת המהגרים להשתלב כלכלית ולקדם את המדינה. כמעט כל מדינה שהיא יעד הגירה מועדף (מערב אירופה, קנדה) נוקטת במדיניות של העדפת מהגרים על בסיס כישורים (גם לדעתי זו מדיניות הגיונית יותר למרות שבד”כ איני בצד הרפובליקני) ושוב ארה”ב מוצאת עצמה כחריג.

הילארי כשלה בתחום הבריאות בגלל לחצים פוליטיים שנבעו הן מחוסר ניסיונה והן מהנטיה הפוליטית לתקוע מקלות בגלגלי היריב. כמעט 15 שנים חלפו והמצב החמיר מאד. להילארי יש את הקרדיט של מי שלפחות ניסתה נסיון רציני וזה יותר מרוב המתחרים שלה. ברור גם שהעניין חשוב לה. לדעתי יש לה יתרון קטן בנושא החשוב הזה. זה לא יכריע את הבחירות אבל זה כן שווה כמה קולות (והשאלה היא רק כמה?).

וכמובן קולטר.
ברור שאף אחד לא מצפה ללגיונות של מעריצי קולטר שיצביעו לדמוקרטים. ספק כמה אנשים לוקחים את ”איומה” להצביע לקלינטון ברצינות (אלא עם יש פה עניין עם הכרטיס הפמינסטי. האם קולטר מחזיקה בעמדות אידאולוגיות פמינסטיות? מעולם לא באמת עקבתי אחר ”משנתה” ). מכל מקום בריא יותר לקחת אותה עם יותר מקמצוץ של מלח.

הועיל וזה אשכול על מקיין אסיים בכמה מילות הערצה לאיש הקשוח והעקשן הזה. גם בימים השחורים ביותר של המלחמה בעירק הוא לא נסוג ולו סנטימטר מתמיכתו במלחמה (לדעתי אגב המלחמה היתה שגויה) וכשזה נראה כהתאבדות פוליטית הוא עדיין תמך במשלוח כוחות נוספים לעירק (ולדעתי פה הוא דווקה צדק מאד). אולי תאשים אותי בתמימות (אתה לא תהיה הראשון אם תעשה כן) אבל לדעתי עמדת מקיין לא נבעה מאיזה שהוא שיקול פוליטי מתוחכם אלא מאמונתו בצדקתו ומחוסר הנכונות שלו להתגמש על הדברים שהוא מאמין בהם לטובת פופוליזם והגדלת סיכויו במערכת הפוליטית. בלי שום קשר לנטיותי הפוליטיות האישיות רק העמדה (המוטעת ביסודה שלו לדעתי) העקשנית הזו בענין המלחמה כבר הופכת אותו למועמד ראוי לנשיאות יותר ממועמדים אחרים.