שאלה למומחי הנק"ל בפורום
למטב ידיעתי, אקדחים תופים קדמו לרובים נטעני המחסנית. האם הרעיון של שימוש בתוף כ"כלי קיבול" לתחמושת בנשק ייושם גם ברובים או שמא היורים היו נטענים בכדור אחד עד המצאת הרובים הנטענים במחסנית? אם לא היה שימוש בתוף, האם הייתה לכך סיבה הנדסית?

http://www.globalgear.com.au/prod853.htm

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

קולט אכן ייצרו רובים תופיים בשנות החמישים והשישים של המאה ה- 19, לפני המצאת רובי המחסנית אמיתיים כמו ההנרי והספנסר. הרובים האלו לא זכו לפופולריות בלשון המעטה. האטימה בין הקנה והתוף לא היתה מספיק טובה בכדי לעמוד במטען ההודף הגדול יותר ברובים יחסית לאקדחים. אפילו יותר גרוע, בתופיים של אותה תקופה (לפני המצאת תרמיל המתכת, התוף נטען מקדימה) היתה סכנה ממשית למעבר ניצוץ לתאים האחרים וירי "מטח". באקדח זה לא היתה חייבת להיות תאונה חמורה, אבל ברובה היית יכול להגיד שלום ליד שמאל שלך (זו שמחזיקה ב"מתפסים" לפני התוף). למיטב זכרוני קולט ניסה להפוך את הנשק לפופולרי בזמן מלחמת האזרחים ע"י ציוד יחידת ה- sharpshooters המפורסמים של קולונל ברדן ברובה התופי שלו. אחרי שכמה חיילים איבדו ידיים היחידה עברה לרובה השארפס ואיתו היא התפרסמה כיחידה הצפונית הכי יעילה במלחמה. אתה יכול לראות את שני הרובים כאן:
http://www.berdansharpshooters.com/

גם חברת וובלי הבריטית ייצרה רובה תופי ב- 1853 , שהיה חסר מתפסים לחלוטין (קנה חשוף) ע"מ לעודד את היורה להחזיק את יד שמאל במקום בטוח על שמורת ההדק במקום על הקנה. מסיבות מובנות הרובה מעולם לא היה פופולרי.

האטימה הגרועה הייתה מסוכנת יותר ברובה מאשר באקדח מאחר ובאקדח יורים בדרך כלל
כאשר היד המחזיקה בכלי פשוטה לפנים ואילו ברובה המנגנון סמוך לעיניים ולפנים כך
שכל תקלה יכלה לגרום נזק לפניו של היורה ..

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

לא רק "קולט" -שהיו להם מספר דגמים- אלא גם יצרני אקדחים אחרים ,
מה שאיפשר במספר מקרים "החלפות" בין התופים של האקדח והרובה...

דוגמאות :

(הערה : הרובה התחתון בתמונות נמכר ב-2002 , במכירה פומבית , ב- 75,000 דולאר !)


לא "חפרתי" יותר מדי , אבל למיטב זכרוני היה לפחות דגם אחד של רובה-תופי
שנעשה בו שימוש גם עם "תחמושת אחודה"...

בכל מקרה , הסיבה להפסקת השימוש נובעת בעיקר מאיבוד-עוצמה (ובפועל=טווח)
עקב המירווחים בין התוף לגוף-האקדח...

A friend in need - is a friend indeed

הצינור שמתחת לקנה זה לא פחות מקנה שני בשביל מטעני שוטגאן... לפחות ככה זה היה באקדח של לה-מאט. לא ידעתי שהיה לו גם קרבין כזה. בכל מקרה צריך להבדיל בין אקדחים תופיים שהפכו אותם למעין קרבין ע"י התאמת קנה ארוך יותר וקת לבין רובים תופיים ממש (כלומר כאלה שתוכננו מראש ליריית כדורים רבי עוצמה כמו של רובים). אני מנחש שהלה-מאט והרמינגטון שייכים לקטגוריה הראשונה והקולט והוובלי לקטגוריה השנייה.

אקדח לה-מאט מקורי עולה בין $5000 ל $10000. המפתח, ז'אן לה-מאט, הוציא עליו פטנט. ציר התוף הוא קנה חלק קדח בקוטר מקביל ל GA18 ובתוף היו תשעה תאים בקוטר .40/.42. הירי מהקנה הגדול התבצע ע"י הטייה של מקור הפטיש שהיה מותקן על ציר.

הרובה התופי של רמינגטון דווקא זכה לפופולריות מסויימת, אבל החסרונות שלהם ומחירם היחסי העמיד אותם בנחיתות מול רובי השחלה (שחלה ולא מחסנית) שפותחו בהבדל זמן קטן אחריהם. נשק תופי, גם בטולרנסים הקטנים ביותר תמיד מייצר רשף בין התוף לקנה, בעיה שמחייבת שימוש בשרוול מגן לטובת אחיזה במתפס או אחיזה תומכת בשמורת הדק מתוכננת לכך.

קיים "רובה", למעשה מטול רימוני גז תופי, בשימוש משטרות בארה"ב. קיים גם רובה צייד למטרות צבאיות/משטרתיות בשם STRYKER, תוצרת דרא"פ עם קנה קצר, קת מתקפלת ותוף המכיל 12 כדורים. במוזיאון ההגנה בת"א מוצג רובה ציד תופי בעל שישה כדורים, מתוצרת מחתרתית.