הכל התחיל ביום שישי בלילה, או שבת, איך שתקראו לזה..
ידידה שלי אירגנה מסיבה קטנה בבית שלה ובסוף אף אחד לא בא, רק אני ועוד חברה שלה אז החלטנו להישאר אנחנו לעשות צחוקים ולשתות קצת וסתם ככה להיות בכיף שלנו.
אז כן, אני לא שותה בד"כ ואם כן זה לא יותר משלוש בירות וגם זה במקרה נדיר, אבל מה לעשות, נסחפתי קצת ושתיתי 5 בקבוקים של בירה וחצי בקבוק וודקה ובשיא הטיפשות הייתי מחובר למסנג'ר אצלה.
הרבה ממה שהיה אני לא ממש זוכר כי בכל זאת אני לא רגיל לשתות ככה אבל אני זוכר שדיברתי עם ידידה אחרת במסנג'ר והיום היא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתי בגלל מה שאמרתי. שאלתי אותה מה אמרתי והיא אמרה שאמרתי שהיא מטומטמת והיא שונאת שקוראים לה ככה ושזה פוגע בה עמוק ושמאז שהיא ילדה קטנה אומרים לה את זה ושזה בלתי נסבל.
הבנתי אותה. לקחתי אחריות על מה שעשיתי. הייתי שיכור אבל זה הייתי אני ואין מה לעשות כבר עכשיו, אמרתי את זה ושום דבר לא ישנה את זה.
ברור שאני לא חושב שזה נכון ואמרתי לה והיא אמרה שהיא סולחת אבל שהיא לא שוכחת את זה ושזה תמיד ישאר בתוכה.
מה גם שאנחנו אוהבים אחד את השנייה ואנחנו לא ביחד מסיבות אישיות והיא ידעה שהייתי שיכור כשהיא התחילה את השיחה באותו שישי במסנג'ר.
יש לי תחושה [היגיונית לא?] שהיא כבר לא ממש אוהבת אותי.. לדעתי אם היא הייתה אוהבת כמו שהיא אומרת היא הייתה מוכנה להבין שזה היה בנימה של צחוק ולא בכוונה של לפגוע.
איך הייתם מנסים ליישר את זה? איך אפשר להתנצל ושזה לא ישמע מגעיל, שהיא לא תחשוב שזה מתוך הכרח? לדבר ניסיתי, כבר אמרתי מה יצא מזה, אני רוצה לעשות אבל לא יודע מה..

אמון זה דבר נבנה עם הזמן,
היא יכולה להגיד שהיא סולחת ואוהבת וסומכת עליך..
אבל אתה חייב להראות שזה באמת שווה את זה!
שזה מגיע לך.
זה דבר שלוקח לו המון זמן להיבנות, וברגע שהוא נבנה ונהרס, זה אסון, זה יכול להיות שלעולם לא יחזור,
אבל אני מאמינה שאם היא כל כך חשובה לך אתה תמצא את הדרך לדבר ישר ללב שלה, ואת המעשים שיגיעו ישר לראש(וכמובן שגם ללב שלה)...

אל תפחד לאמר ולעשות את מה שאתה מרגיש,
יפה שאתה נושא בתוצאות של מעשייך,
אני לא יכולה להגיד לך איך, כי אני לא מכירה אותך, ולא אותה, ולא את הקשר ביניכם..
אך אני יודעת שעכשיו אתה חייב לתקן הכל..
כשאתה שפוי.
בהצלחה.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

כבר התנצלת בפניה, אני לא חושבת שיש לך מה להוסיף. העובדה שזה עוד מכאיב לה לא תשתנה בזמן הקרוב, לא משנה מה עוד תגיד. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות עכשיו זה להראות לה שאתה מכבד את התגובה שלה(אל תנג'ס לה עם זה עוד) ומתייחס בכובד ראש לעלבון שהיא מרגישה (אל תגיד לה שזה היה "בצחוק", זאת צלקת שיש לה שלא מצחיקה אותה בכלל).

דווקא בגלל איך שהיא לקחה קשה, נראה לי שהיא עדיין אוהבת אותך.

לק"י

פשוט להגיד: סליחה! זה קודם כל.. עכשיו, מעבר לזה..אתה צריך להתכוון מכל הלב, ולא לנסות לקנות אותה..המעשים זה האהבה והדאגה שכל הזמן קיימת..זו גם הנקודה שקיימת במערכת יחסים, לא לתת לדברים להתפרק כי לא בא לי לשמוע איך עבר עליה היום וכו'..וכמו כל מערכת יחסים, גם זו זקוקה להשקעה וכמה שיותר דאגה לטיפוח וקיצוץ של עשבים שוטים.. חוץ מזה, למה אתם לא ביחד?למה המלודרמטיות?כן, כן גיל ההתבגרות וכו', אבל אם יש את הבסיס של האהבה אני לא מבינה למה לא לנסות..ועצם זה שאמרת שנראה לך שהיא כבר לא כ"כ אוהבת אותך, מראה שאכפת לך ושכנראה זה חשוב. אל תפספסו את זה יהיו הבעיות אשר יהיו..המשפחות שלכן אויבות?(ע"ע רומיאו ויוליה..), חבר שלך מאוהב בה?חברה שלה מאוהבת בך?הכל ביחד?זה לא משנה..לכו אם מה שאתם מרגישים..ששום דבר כמו זה לא ימנע מכם להיות ביחד..המון בהצלחה, כל טוב!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

גם לי היתה פעם תקרית כזאת, אמנם לא השתכרתי אבל החוש הומור החולני / שחור (לפחות אז הוא היה הרבה יותר קטלני מאשר היום) סיבך אותי לא פעם בצרות ואני זוכר שבצבא פגעתי בידידה שלי בגלל פליטת פה לא במקום שגם במקור כוונה להיות מעין בדיחה / הלצה אך היא נפגעה מזה קשה

ואז כתבתי לה מכתב (עוד לא היה אינטרנט ואימלים ובטח לא בצבא) מכל הלב אם בקשת סליחה אמיתית וזה מה שדיבר אליה.
היום אפשר לעשות את זה גם באימל והיתרון הנוסף של מכתב / אימל הוא שאתה יכול לכתוב ואז לקרוא אותו ולראות אם יש דברים להוסיף / לגרוע ולהרגיש שלם עם המכתב, גם אם זה לא יעבוד מיידית אני מאמין שזה יחדור אליה ומקסימום אם הזמן תראה שהיא תתרכך קצת ולא תקשה עליכם את הקשר

במכתב תכתוב עד כמה חשובה לך הידידות שלכם ועד כמה אתה מצטער ואני סומך עלייך שתדע מה עוד ומה צריך להיות כתוב שם
בהצלחה ותעדכן

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

ביקשתי סליחה משני הצדדים והבנתי את הטעות החמורה שעשיתי, ביקשתי סליחה מעומק הלב, אף אחד לא סלח... היום יש לי את המסקנות שלי, מטעויות לומדים, מחכימים, משאירים את זה בעבר, עם כל הצער שבדבר. עוברים הלאה. ועדיין, זה כואב...

הנה עידכון של המצב:
היא סלחה ואפילו כשדיברנו ושאמרתי לה שיכול להיות שאני לא אבוא לביצפר מחר היא ביקשה שאני אבוא כי אני אהיה חסר לה P:
אממ עלתה פה השאלה למה אנחנו לא ביחד.. אז זה בגלל שהיא רוצה להיות חופשיה לפי מה שהיא אומרת וכבר פתחתי על זה אשכול לפני כמה זמן והשלמתי עם זה שלא נהייה ביחד אבל אבל אנחנו ידידים טובים מאוד ולפעמים גם קצת מעבר (רק נשיקות, לא דברים אחרים) =]

אני ממש שמחה שזה נגמר כך ולא אחרת!!
לטעות זה אנושי..
לסלוח-אלוהי!

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."