05-02-2008, 22:35
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
תודה צנחן1, shlomz. אני מודה לכם על המשוב החיובי , רק בזכותכם אני יודע שאני לא משוגע לגמרי !
אני שמח לגלות שיש עוד משוגעים כמוני!
אבא שלי סיפר שבתיכון שלו היו לימוד גדנ"ע חובה, וגם "שירות" גדנ"ע של מספר שבועות בחופש הגדול. כולל קורסים לקפ"פ, קרב מגע וכיוצ"ב. אחרי זה, עם הנאומים של נאצר באוזן, לא היה מצב של בן ואח לניצולי שואה, לא יעשה שירות קרבי. אבא הגיע לתותחנים, אח"כ ליחידת טילי הנ"ט SS11, ואח"כ לנווט טילי לוז, גם בניסוי ובמבצעי. פשוט אז, ישראל הייתה חברה אחרת.
אני זוכר בעצמי (79 ??? מזכרונות הילדות הראשונים שלי) מצעד של גדנ"ע (ככה אמא אמרה לי) שחזרו כנראה ממסע דרך הרחוב הראשי של באר שבע. אני זוכר ליווי אמבולנסים צבאיים, משאיות צבאיות בודדות עם עוקב מים, אני זוכר שירה אדירה בלתי מובנת ולא מסודרת, אני זוכר הרבה צעירים מיוזעים בגופיות עם רובים ישנים, אני זוכר שדימיינתי את עצמי בינהם יום אחד...
צריך לומר לאזרחים את האמת: אין עם שלא חי על חרבו. אין בעל חיים שלא חי בסכנת מוות ונכון להילחם על כל דבר, מאכל, מחסה, הזכות להעביר גנים הלאה. בראיה היסטורית, תקופת השלום באירופה היא האנומליה, ולכן היא לא תשרוד לאורך זמן. גם סין וגם הודו אינן מדינות כה יציבות כפי שהן נראות, והפוליטיקה הפנימית שלהן מורכבת ואלימה ביותר. השנים 1947-1949 היו שנים גורלית לנו, לסינים ולהודים. התהליכים שהתחילו אז לא נסתיימו עד היום גם אצלינו, גם אצל ההודים והסינים. אלא שמתוך בורות וריחוק, אנו נוטים להתעלם מכל זאת.
המסקנה היחידה היא, שכדי להיות עם נורמאלי, ולהיות ציוויליזציה מובילה, אנחנו חייבים צבא חזק ורוח נחושה להפיל חללים מהאויב. כי לרוע הגורל, מלחמה היא המצב הטבעי ולא שלום. (וסליחה על הפילוסופיה לשעת לילה מאוחרת).
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה
נערך לאחרונה ע"י Gilgamesh בתאריך 05-02-2008 בשעה 23:02.
|