אני יודע שהטייס נטש גם כן את המטוס וחולץ ע"י מסוקי קוברה, מעבר לכך אני לא יודע כלום ומאוד מעניין אותי לדעת איך חולץ הטייס, האם הוא נטש בקרבת מקום לרון ארד? כמה זמן עבר עד שחילצו אותו? למה לא חילצו גם את רון ארד? מה בכלל הלך שם ?
אם מישהו יודע אני אשמח אם תכתבו קצת מידע על כך.
תודה רבה !

באוקטובר 1986

תלוי על מגלש קוברה, חולץ רס"ן אבירם לישראל

במהלך תקיפה שגרתית בלבנון נפגע מטוס פאנטום כתוצאה מתקלה טכנית: אחת הפצצות התפוצצה קרוב מדי מתחת לגחון המטוס. שני אנשי הצוות נטשו. את הטייס, אבירם, חילצו מסוקי קוברה במבצע נועז. הנווט, רון ארד נפל בשבי.

אנשי הטייסת במסוקי הקוברה התכוננו לצאת לטיסת אימונים, כשלפתע נשמעה סירנת ההזנקה. הודיעו להם שנפל מטוס פאנטום ליד צידון. שני מסוקים המריאו מיד ללבנון. במסוק המוביל היו סרן ע' וסגן א'. במסוק מספר שניים רס"ן אסף וסרן אברהם.

באותם רגעים שכב טייס הפאנטום חבוי בין השיחים. "לא היה לי שום ספק שיתפסו אותי", מספר הטייס, רס"ן אבירם. "אמרתי לעצמי שאני יכול רק לנסות ולדחות את זה, אך הרגשתי שלא אצליח, ושיתפסו אותי הרבה לפני, כי התנאים הלכו ונעשו קשים. המחבלים ראו לאן נפלתי, והתחילו לרדת למטה מכל הכיוונים. הם ירו על השיחים שהיו בדרך, והלכו והתקרבו אלי. אני נהייתי קטן יותר ויותר. הצטמקתי ושמרתי על דממה מוחלטת. לדעתי הם הגיעו למרחק של לא יותר ממאה מטר ממני. בגלל עומקו ותלילותו של הוואדי, היה קשה לרדת אליו. אלה היו 30-20 דקות קשות וארוכות מאוד. היה לי שעון וכל הזמן הסתכלתי בו.

רגע התפיסה - שהיה ברור לי שיגיע - מאוד הפחיד אותי, כי הוא יכול היה להיגמר במוות. זה רגע שקשה לקבל. חשבתי כל מיני מחשבות כמו, למשל, שסוף סוף ארזה. ניסיתי למצוא מה טוב בשבי, כי היה לי ברור שזה מה שהולך להיות. חשבתי שמשפחתי די מסכנה. אבל פתאום הגיעו מטוסי קרב של חיל-האוויר והתחילו לצלוף. הצליפות השתיקו את המחבלים מסביב. אני חושב שהם ברחו, כי שמעתי את הקולות מתרחקים. המצב הלך והשתפר. ההרגשה שכל חיל-האוויר איתי היא הרגשה אדירה. זה שינה את התמונה מקצה לקצה. ראיתי שמוכנים לעשות בשבילי הכל: צולפים ומסתכנים ושומרים עלי. הלב שלי גאה. הייאוש הלך ונהפך, אט אט, לתקווה. אמרתי לעצמי שמטולה היא המקום הקרוב ביותר, ושצריך לחשוב על אפשרות להגיע אליה. חשבתי שתהיה בעיה רק בקילומטר הראשון, במעבר בין הכפרים, ואחר כך תישאר ההליכה בלבד. לא ידעתי מה הולך לקרות. חשבתי על אפשרות שיבואו לחלץ אותי, אבל זה נראה לי מאוד דמיוני, שהליקופטר ייכנס למקום הזה. מספיק כדור אחד כדי להפילו. היה כבר חושך. קמתי מבין השיחים כדי שאראה מה קורה בחוץ. ואז שמעתי את הרעש של ההליקופטרים, וראיתי אותם מסתובבים למעלה".

מסוקי הקוברה יצרו קשר עם אבירם. המסוק הנמיך לכיוונו, והוסבר לו כי עליו לטפס לחלק הצפוני של הוואדי, גבוה ככל שיוכל. "הגדה הצפונית הייתה תלולה ביותר", ממשיך אבירם. "לא הצלחתי לטפס עליה. חיפשתי מקומות שאוכל להכניס רגליים וידיים ולהגיע יותר גבוה, אך בשום אופן לא הצלחתי. לבסוף החלטתי לטפס על הגדה השנייה ובמאמץ רב הצלחתי. פתאום, אני מסתכל על מסוקי הקוברה ורואה אותם מסתלקים! הלב שלי צנח מטה".

טייסי הקוברה נכנסו לוואדי, נעצרו לריחוף בגובה 300 רגל מעל לנקודה המשוערת וחיכו לטייס. לפתע, טייס המסוק המוביל שמע דפיקה חזקה של מתכת במתכת, והגאי המסוק נהיו קשים. באותו זמן, בקוקפיט האחורי של מסוק מספר שניים נפסק החשמל. מסוק מספר אחד התרחק מאבירם, ובינתיים מסוק מספר שניים הצליח להתגבר על בעיית החשמל וצוותו החליט להשאר ולהמשיך בנסיון החילוץ.

רס"ן אסף החליט לבצע את החילוץ כמה שיותר מהר, מכיוון שבמכלי הקוברה נותר דלק מועט בלבד. כשהמסוק החל להקיף את הוואדי על מנת לאתר את הטייס נפתחה עליו אש מנשק קל. אבירם הציע לצוות המסוק להכנס עמוק יותר לתוך הוואדי, כדי שהאש תעבור מעליהם. "עשינו מעבר בגובה בינוני", משחזר סרן אברהם. "הטייס נתן לנו טווחי מרחק ממנו. אפשר להגיד שאנחנו רק הבאנו לו את ההליקופטר. את כל השאר הוא עשה לבד. הוא תיפקד מעל ומעבר למה שניתן היה לצפות. כשהיינו עשרה מטרים ממנו ראינו אותו עומד על מצוק". "תיכננו לפתוח את הדלת של תוף החימוש", מספר רס"ן אסף, "ולהושיב את הטייס עליה, אבל ברגע שעצרנו לריחוף לידו הוא לא חיכה. אני, שישבתי מאחור, ראיתי דמות שחורה שרצה לכיוון המסוק, מזנקת ונעלמת. חשבתי שהוא פיקשש אותנו וחזר לתוך הוואדי". הטייס תפס את המוט שמחבר את המגלש למסוק וצעק לצוות המסוק "סע! סע!" המסוק והטייס התלוי על המגלש התקדמו לעבר החוף, חשופים לירי מחבלים. כאשר נמצא משטח בטוח המסוק עצר לריחוף, ואבירם התיישב על המגלש כעל אופנוע. עקב ירי לכיוון המסוק החליטו אסף ואברהם לא להעביר את הטייס למסוק האנפה שהוזנק לעזרתם והמשיכו דרומה עד ראש הניקרה. "בראש הניקרה עצרתי לריחוף והטייס ירד", תיאר רס"ן אסף. "פתאום זיהיתי שהניצול לא היה אחר מאשר המדריך הנערץ שלי בקורס טיס. צמרמורת נוראה עברה לי בכל הגוף". מסוק החילוץ הטיס את אבירם לבית-החולים רמב"ם.

http://www.iaf.org.il/Templates/Fli...7&docType=EVENT

חיפשתי באתר חיל האויר משום מה לא מצאתי..
תודה שוב.