מה ההבדל המהותי בניהם, שמכריע בשיקולי הבוחר האמריקאי?

באשר לחלק השני של השאלה: לא ההבדלים בעמדותיהם, הם שמשפיעים על הבוחרים האמריקניים,
אלא המעטפת החיצונית, שקשורה בדרך שבה מוצגים שני המועמדים.
הילארי זוכה לחוות מה שהיא ובעלה נהנו לראות את מה שהרפובליקנים סובלים ממנו במשך שנים:
קמפיין תקשורתי היסטרי ושלוח-רסן, שכולל התגייסות עיתונאית נגדה, באופן שמערבב בין דיווח לבין
פובליציסטיקה.
הסיבה היחידה לכך שאובמה בכלל נמצא במירוץ, אחרי פחות מקדנציה בסנאט, היא ההצלחה
הגדולה במינוף יכולתו הטלוויזיונית הגדולה, תוך ניצול האהדה העצומה כלפיו בתקשורת, אחרי שהשתכנעו
שסיכוייו לנצח בבחירות כלליות גבוהים משל הילארי (ועפ"י הסקרים, הם צודקים - היא ב-א-מ-ת
שנואה...).

אגב, ראוי לזכור, למרות שבישראל, ש"כתבי החוץ" שלה פשוט מעתיקים את הכתבות שראו בסי
אן אן (שזיהוייה עם הדמוקרטים הוא טוטאלי), שיש לרפובליקנים גם מועמד בבחירות - ומצבו
בסקרים אינו בדיוק חסר תקווה, באופן שמצדיק התעלמות ממנו, והכתרת המועמד הדמוקרטי
כנשיא,
עוד לפני הבחירות בנובמבר...

שני המועמדים הדמוקרטיים הם מועמדים היסטוריים - אישה ושחור, ובחירה בכל אחד מהם לנשיאות תהיה ציון דרך בפוליטיקה ובחברה האמריקאית. הבדלים בדעותיהם לגבי נושאים קונקרטיים קיימים, אבל הם אינם גדולים והם לא מה שיכריע את המרוץ ביניהם. קלינטון נתפשת כפוליטיקאית "מהסוג הישן" עם שורשים עמוקים בממסד הפוליטי ונסיון לא מבוטל שבעיני רבים נזקף לזכותה ובעיני אחרים מבליט את חסרונותיה. בעיני רבים היא פוליטיקאית מקטבת שלא יכולה ליצור קונצנזוס, והיא נשפטת די לחומרה מבחינת אישיות (מזוייפת, קרה, נכלולית) כנראה בעיקר בגלל שהיא אישה, לגבר היו סולחים על המגרעות הללו ואולי מחשיבים אותן ליתרון.

אובאמה חסר הנסיון נתפש כפוליטיקאי מסוג חדש (מה זה אומר בדיוק עוד אף אחד לא יודע). הוא עיצב קמפיין שמבשר שינוי ומבטיח להצעיד את אמריקה לעידן חדש. הקמפיין הזה מצליח בענק - מעטים נתנו לאובאמה סיכוי משמעותי בתחילת המרוץ, והיום נצחון שלו נראה ריאלי לחלוטין. הוא הצליח לסחוף את השחורים, את הצעירים, את המשכילים, ובפריימריס אתמול הצליח לראשונה להשיג רוב בקרב הנשים הלבנות שעד כה תמכו בקלינטון. הוא מוזכר לא אחת כמקביל של JFK . האמריקאים צמאים לשינוי אחרי הקדנציות האומללות של בוש, והתדמית של אובאמה יכולה לספק את הצורך הזה.

ההכרעה בין המועמדים היא כולה על האישיות של המועמדים, ועל סיכוייהם להכריע את מקיין. להערכתי, וכנראה שגם לדעת יותר ויותר אנשים, לאובאמה יהיה קל יותר לגבור על הרפובליקאים בגלל שמרוץ בינו לבין מקיין יהיה סימבולי מאד מבחינת הדור הישן מול הדור החדש, הזקן הלבן מול הצעיר השחור, איש הצבא מול הפעיל החברתי.

אמרו בחדשות שזה מאין גושפנקה לכשירותו, לקבל תמיכה ממשפחת אצולה שכזו

גושפנקא ממשפחת קנדי לא הספיקה לאובמה אפילו במסצ'וסטס, מדינה שהקנדים הם הבעלים שלה
כבר קרוב ל70 שנה - דבר שמאפשר לאלכוהוליסט רודף הנשים, טדי קנדי, להמשיך להיבחר, בניגוד
לכל הגיון...
"החדשות" מגבות את אובמה מתוך הנחה שסיכוייו לנצח את מקיין גדולים משל הילארי (סקרים
מגבים סברה זו בעקביות), ומבחינת החדשות, כל מה שאינו רפובליקני, הוא טוב יותר ממה שכן
מוגדר כרפובליקני.

יש אכן דיבורים על ה"שינוי" שמביא אובמה, ועל ה"דמיון לקנדי" (קנדי נבחר בדיל מסריח בין משפחת
קנדי לבין סם ג'יאנקנה, ראש משפחת המאפיה של שיקאגו, וויליאם דיילי, ראש העירייה המושחת של
שיקאגו, שאיפשר לקנדים לזכות באילינוי - שהאלקטורים שלה הכריעו בבחירות המאוד צמודות
בינו לבין ניקסון ב1960), שרק אחרי מותו הפך לסמל לנשיא מוצלח ופופולארי. בפועל, קנדי היה
נשיא סתמי במקרה הטוב, וגרוע במקרה הרע (הצליחו לנקות אותו מחלקו בוויטנאם, ואפוליבר סטון
אף עשה סרט קונספירציה מגוחך במיוחד, שטוען שקנדי נרצח כי רצה להוציא את ה"יועצים" ששלח
לוויטנאם...). עם זאת, צריך לזכור שכשם שקנדי הוא בעיקר בלון נפוח, שגדולתו באה בעיקר
מהתקשורת, ואין לה אחיזה במציאות, כך גם אובמה הוא בעיקר יצירה תקשורתית: אדם מוכשר
שמופיע טוב בטלוויזיה, ונותן לבוחריו תחושה של נאורות, מעצם ההצבעה עבורו...

בסופו של דבר, חרף ההכרזות המרגשות על השינוי שמביא אובמה, המהפכה של מקיין גדולה
לא פחות, ללא קשר לגילו: מקיין מייצג יכולת לנצח במדינות שלדמוקרטים יש שם רוב מוחלט.
הרפובליקנים מנצחים בהרבה מדינות קטנות, בעוד שהדמוקרטים מנצחים במעט מדינות גדולות.
כל אובדן מדינה לטובת מקיין - יכול להיות מכריע, וכרגע הוא תחרותי במספר מדינות,
שהדמוקרטים לא יכולים להרשות לעצמם לאבד, גם אם יש להם מועמד שהוא "דור חדש", ושאר
קלישאות...

נראה לי שהגיע הזמן לפתוח בפרש פורום "מציאות מדומה ושכתוב ההיסטוריה", לדעתי רק על התגובה הזאת שלך תקבל שם כוכב צהוב.

טוב, אעשה ניסיון קטנטן לכתוב על המועמדים הדמוקרטים כפי שה"הסטוריה" שלך לימדה אותך
עליהם:

ברק אובמה, ממשיך דרכו של הצעיר הנמרץ והמוכשר קנדי (אותו נשיא נפלא, שמשפחתו עשתה את
כספו באמצעים חוקיים, ושבכלל בכלל לא ידעה על קיומו של עולם תחתון, פוי), מהווה שינוי מרענן
לעומת הזקן הטרחן מקיין. עלינו לציין שהוא פעיל חברתי, שכן ברור לכל שכשעבד במשרד עו"ד
מהגדולים בשיקאגו, עשה זאת למען הציבור הרחב, ושכל משכורתו נתרמה, קודש לשיקום אלה
שסולקו מבתיהם, שהופקעו ע"י כמה מלקוחותיה של החברה שבה הוא עבד...

במידה ואובמה הנפלא לא יהיה המועמד, עלינו לציין שגם הילארי היא מועמדת יוצאת דופן, שנשפטת
לחומרה רק בגלל היותה אישה, ולא בגלל פרשיות חסרות משמעות כמו וויטווטר, וגם היא מהווה
שינוי מרענן לעומת הזקן הטרחן מקיין, שרק רוצה לסבכנו במלחמות חסרות טעם...

בקיצור, ראוי שנעתיק כל מה ששמענו בלונדון וקרישנבאום מפיו של ניצן הורוביץ (שבתורו שמע זאת
בCNN), ונכנה את כל השאר בשם "שכתוב ההסטוריה". אחרי הכל, רק בגלל שאנחנו לא יודעים
שקנדי היה הרבה פחות פופולארי בחייו מכפי שהיה אחרי מותו, לא אומר שלא נכתוב על כך...

בערוצי הטלויזיה הישראליים איני צופה כבר מספר שנים, ואת ידיעותיי בפוליטיקה האמריקאית אני רוכש מהתקשורת המקומית (רמז, היא לא כתובה בעברית, ולא מדברת בשפת הקודש).

אני מציע לך לבדוק את אחוזי התמיכה בקנדי ואת העשייה שלו בכהונתו הקצרה בבית הלבן, את רקורד העשיה של טד קנדי, את הפעילות החברתית של אובאמה (לא צריך לתרום את כספך לצדקה כדי להועיל לחברה), ואת הסקרים העדכניים שבוחנים מרוץ אובאמה מול מק'קיין. אתה לא חייב לעצב לך תמונת עולם דמיונית כדי להחזיק בדעות מסויימות, להפך, עדיף לעמת את השקפת העולם עם המציאות.

משפחת קנדי לדורותיה השונים, היא סמל לכל מה שרע במושג "ליברל" (במובנו האמריקני). הם
הדוגמא הבוטה ביותר למשפחה שלולא היה לה כסף וכוח, הרי שמחציתה הייתה מאחורי סורג ובריח.
"פועלם החברתי המפואר" הוא מפגן צביעות פתטי, שנגמר ברגע שזה מפריע להם אישית: הם
לוחמי איכות סביבה, שיצאו לקרב נגד תחנות רוח מול חופי מרת'הס ויניארד, כי זה עלול להפריע
לקו הרקיע שלהם, בכיוון הים...
הם גיבורים נועזים של דאגה לזכויות האישה - במיוחד טדי, שרדף אחרי בחורה כזן בעודו שיכור
כלוט כשהוא לבוש בתחתונים בלבד, בעת שאחיינו החמוד ספק-אונס את חברתה (יחי הכסף, יצא
זכאי...). "רקורד העשייה" של טד קנדי הוא מרשים ביותר, ומסתכם בשם משפחתו. האיש הזה
מעורב בכמות פרשיות מעוררת התפעלות, שהספק-אונס של אחיינו, היא לא החמורה ביותר. לך
וחפש חומר על צ'פיקווידיק. בשאר התחומים הוא היה סנאטור ליברל, בדיוק שניתן לצפות מכל
סנאטור דמוקרט ממסטצ'וסטס (דבר שסייע לו מול ארגוני הנשים, שהיו עושות לו את המוות בכל
הנוגע להתנהלותו האישית בתחום זה, לולא "דיבר נכון" - בדיוק כפי שהגנו על ביל קלינטון בהקשר
לפרשיותיו...).
תקופת נשיאותו הקצרה של קנדי לא חוללה שום שינוי דראמטי, בניגוד לספרים בכריכה רכה,
שקראת על "קמלוט"... נשיאות קנדי מתחילה בדיל מסריח בין פאפא לבין העולם התחתון של
שיקאגו וראש עיריית שיקאגו (שהיה עולם תחתון בזכות עצמו), והסתיימה לצערו ביריות לראש.
במהלכה היה אירוע דראמטי אחד (משבר הטילים בקובה) שהסתיים בשלום, בזכות קור הרוח
והאיפוק הסובייטיים, דווקא, ולא בזכות התנהלותם ההיסטרית של קנדי ויועציו הצבאיים (שהיו
גרועים עוד יותר ממנו). קנדי ניצח את ניקסון בפער של עשירית האחוז (עפ"י תוצאות רשמיות),
אלא שבמציאות, פלורידה של שנת 2000, היא בדיחה תפלה לעומת אילינוי של 1960, בה ניצח
קנדי בהפרש של 9000 קולות, כאשר 92 מתוך 101 מחוזות בחרו דווקא בניקסון, ורק מחוז קוק,
ובו העיר שיקאגו, עיכב את תוצאותיו (בהנחיית ראש העיר דיילי) עד לבוקר, ופתאום התברר שהיה
שם נצחון בפער של חצי מליון קולות לטובת קנדי...
בעיות בספירה היו גם בטקסס (שם חלש ג'ונסון על מטה הארגון), בה ניצח קנדי בהפרש קצת
יותר גדול (קרוב לשני אחוזים), בניו ג'רזי ובמיסורי, ובכולן - קנדי ניצח. מדהים, הא? אמן קרבות
צמודים...
כן, הוא היה מאוד אהוד בעולם התחתון...
מה שכן, אחרי מותו החלו לספר כמה היה דגול, וזה השתרש, ללא כל קשר ל1000 ימיו חסרי
התועלת בבית הלבן (שבהם פתח את מלחמת וויטנאם, ויאמר לזכותו של הפריע להתפתחות
התנועה לזכויות האזרח בדרום...). זו כוחה של תקשורת מפרגנת ושל תעמולה מוצלחת. הסטורית
המציאות שונה, אבל אתה לא באת לעסוק בהיסטוריה, אלא להדהים אותי ביכולתך לדקלם את
פירותיה של תעמולה משובחת, ובכך הצלחת מעל למשוער
ארגוני זכויות האזרח בדרום החלו לחולל שינוי בדרום כבר בימי אייזנהאור, ולשיאם הגיעו בימי
ג'ונסון - ש-ה-ו-א היה נשיא חברתי, ויחסיו עם קנדי היו גרועים, בלשון עדינה (קנדי בחר בו כסגן
כיוון שהביא קולות מהדרום). קנדי עצמו לא חולל שום מפנה דרמאטי.
אובאמה הוא פעיל חברתי בערך כמו שדוד לוי היה פעיל חברתית: לדבר על פעילות חברתית, זה
לא דומה ללהיות פעיל חברתי. ה"חברתיות" שלו באה לידי ביטוי בכך שהוא בא ממגזר שברובו
הוא במעמד סוציו-אקונומי נמוך. האיש הזה ייצג תאגידים שדפקו את ה"חברתיים" במשך שנים.
הסקרים של מקיין ואבאמה שמלמדים על מאבק צמוד, עם יתרון קל לאובאמה במישור הארצי,
מלמדים על כך שאובאמה מקבל יותר קולות מכל דמוקרט במדינות רפובליקניות לחלוטין, שבהן
הפער הוא כזה שלעולם לא ייסגר - ומנהל מאבק צמוד (עם פיגור קל) בלא מעט מדינות שאין לו
אפשרות להפסיד בהן. נכון להיום, קשה לדעת מי מוביל, אבל כמה שיהיה לך קשה להודות בכך,
הרפובליקנים נמצאים במירוץ, גם תכניות הטלוויזיה שבהן אתה צופה, לא עוסקות בהם כלל...


אני מאמין לך שאתה אוסף את המידע שלך מהתקשורת האמריקנית, שאינה מאוזנת בדיוק, כפי
שתעיד קלינטון, כאשר יכולת לעשות מאמץ וללקט אותו בעצמך...

העדר התוכן במה שכתבת (מעבר לכתיבה בנוסח "קנדי ואובמה גדולים, ולהגיד שהם לא, זה לא
מציאותי"...), אינו מקרי. בסופו של דבר, כאשר לא יודעים על משהו, אז צועקים "אתה מדבר
שטויות" (או מציירים סמיילי, ומדברים על ניתוק מהמציאות...), אבל נזהרים לא לכתוב משהו
ענייני, שיחשוף את הבורות התהומית (מעבר לזו שכבר נחשפה מעצם ההשתפכות המביכה על
מבריחי האלכוהול ממסטצ'וסטס, ועל ברק "הפעיל החברתי" אובמה...).
לציין שבר הפלוגתא הוא שמחזיק "בתמונת מציאות דמיונית ומתאים אותה לעמדותיו", זה מתאים
לאמירה של ילד בן עשר שלא יודע מה לענות, ואז צועק "אתה בעצמך". אני לא חושד בך שיש לך
מספיק ידע בכלל ליצור "תמונת מצב דמיונית", ולכן עלינו להסתפק רק בכותרות של התעמולה של
תומכיהם, בתור מה שאתה טוען שזו המציאות...

ori - הידע וההבנה שלך בפוליטיקה בארה"ב - הוא יותר משל אמריקאי ממוצע.
JFK - נשאר אגדה שלא משנה מה היתה המציאות.
אף אחד לא יעיז לגעת באתרוג אמריקאי זה...
לעומתו - על דוד טדי הדעות חלוקות.
על האחיינית - מריה שרייבר יש גם דעות חיוביות-
אז היא כן קישטה לאובמה את הבמה.
הכל כאן משחק והצגות לתקשורת.
לכל מועמד צבא של יועצים ויחסי ציבור.
קלינטון רק החליפה בכירים בצוות.

ממה שראיתי היום בתקשורת - בטלויזיה :
קלינטונית צרודה, עומדת וצורחת כמו תרנגולת.
אובמה נראה יותר שקול ורגוע -(אני אישית לא איתו בינתיים)
ומקיין - נראה קצת עייף ובלי אותה אנרגיה כמו לדמוקרטים.
לדעתי הכל פתוח -
הגורם הכלכלי לא עוזר לרפובליקנים -
וזה יהיה מאוד מרכזי בבחירות.
לעומת זאת - התקשורת הכתובה = עתונים -
הם אמנם יותר נוטים שמאלה -
אבל מלכתחילה הקהל שלו יותר משכיל ושמאלני .
אמריקה זה לא ניו יורק - קליפורניה - ופלורידה.
זה מה שבינהם - ולא כולם קוראים שם את הטיימס.
אז נמשיך לעקוב אחרי ההצגה של השנה -
זה הולך להיות מעניין בימים הקרובים ...

- הא, נזכרתי גם שכמה משפיענים מחבבים את מקיין-
הקומדיאנים ביל מאהר, ג'ון סטוארט וכאלה.
אז נקווה לטוב.

אתה מתבלבל בין הכרה בפועלם של אנשים לבין תמיכה בהם. האם אמרתי שאני תומך במועמד כזה או אחר?

לגבי העובדות: קנדי היה אחד הנשיאים הפופולריים עוד בחייו, אלא אם כן אתה מפקפק באמינותם של סקרי גאלופ (אבל אז מאיפה אתה שואב את ההשראה לתאוריות שלך?). השפעתו בתחום החקיקה לא היתה גדולה, אך לא כך במדיניות החוץ, ביחסו לתנועה לזכויות האזרח, ובהשפעתו על הפוליטיקה האמריקאית בכלל. כמובן שאחרי מותו הוא הועלה בדרגה לרמת אלוהים, אבל זה נוהג מקובל בכל מדינה, אפילו מדינה קטנה במזה"ת שאני מחבב במיוחד. על כל פנים, לקרוא לקנדי נשיא סתמי זה מבדח מאד.

טדי קנדי, שאתה אינך מבין את ההגיון בבחירתו, מייצג נאמנה את בוחריו - הוא מחוקק פעיל מאד (כנראה אחד המשפיעים ביותר), הוא פעיל במספר ועדות בסנאט, ואם יצא לך פעם לשמוע אותו בשימועים ושאר "ארועים" פומביים תוכל להתרשם גם מדעתנותו וגם מידענותו. כמובן שחייו האישיים בעייתיים מאד, ובכל זאת בוחריו מעדיפים להתעלם מהם משום שהוא מספק את הסחורה (שאינה מוצאת חן בעיניך מן הסתם).

אובאמה היה פעיל חברתי בין אם תרצה להכיר בזה ובין אם לאו. משרד עורכי הדין שהוא עבד בו (Miner, Barnhill & Galland ), בניגוד להזיותיך, אינו מתמחה בייצוג תאגידים.

קלינטון היתה בתחילת הקמפיין חביבת התקשורת, ואובאמה נתפש כקוריוז, מעניין אולי, אבל עדיין קוריוז. כן, גם בארה"ב התקשורת נוטה באופן כללי שמאלה (אם כי היא לא מונוליטית לחלוטין כמו התקשורת הישראלית), ולכן היא העבירה את אהדתה לאובאמה שנתפש (בצדק או לא) כאיום גדול יותר לרפובליקאים.

הסקרים שמשווים בין אובאמה למק'קיין אכן צמודים עם יתרון קל לאובאמה, אבל הם שווים כקליפת השום בהתחשב בכמה רחוקים אנחנו ממועד הבחירות. אם לא יהיו שינויים דרמטיים בסדר היום עד הבחירות, אני נותר בהערכתי שהדמוקרטים ינצחו, והם יעשו זאת ביתר קלות עם אובאמה. אבל אני לא חושב שהנצחון הוא ודאי, אפילו לא קרוב לזה, ושינוי לרעה בתחום הבטחוני יכול לשרת היטב את מק'קיין.

לגבי הערותיך האישיות בסוף הודעתך. אין לי כוונה וחשק להתנצח איתך משום שאני מכיר את הסגנון וקל לי לדמיין להיכן האשכול הזה ימשיך אם אגרר לכך (בתור סיפתח כבר העלית את הבחירות באילינוי ב- 1960 שהקשר שלהן לאשכול הזה אינו ברור, וייחסת לי תמיכה בדמוקרטים ובאובאמה ספציפית בלי כל ביסוס). עכשיו אתה מוזמן לעטות את נוצותיך ולרקוד את ריקוד הניצחון סביב המדורה - בוודאי תכריז כי אני בורח מהדיון מכיוון שאיני יכול להתעמת עם טענותיך.

הפופולאריות העצומה של קנדי בחייו, היא בדיוק כמו הבחירות באילינוי, בהקשר לדיון זה -
גם לגביהם לא דייקת...
השטות כאילו "לא ניתן לדעת במי אתה תומך לפי דבריך" מזכירה את דברי אהרן ברק ש"גם אשתו
לא יודעת למי הוא מצביע" (שעל כך ענה סגל שהוא מנחש שגם אשתו של ברק יכולה לנחש די
בבטחון שזו יכולה להיות רק אחת משתי מפלגות...). דבריך הם גיבוב קלישאות תעמולה שכל-כולה
חד צדדית. כל דבריך באשכול זה הם שיר הלל אחד גדול, שאמנם אין בו כל נימוקים, אבל סיסמאות
מרגשות ("פעיל חברתי", וכד') יש ויש...
פועלו של קנדי בתחום זכויות האזרח היה חסר משמעות, כפי שכבר ציינתי. זה התחיל אצל
אייזנהאור (בעקבות פסיקות של ביה"מ העליון), והגיע לשיאו בימי ג'ונסון, שבאמת התעניין בנושא.
בתחום מדיניות החוץ הוא הזיק דרמאטית: החל במלחמה בוויטנאם, ולולא החליטו הסובייטים להימנע
מסכנת עימות גרעיני, הוא היה עלול להוביל למלחמה סביב קובה (הוא גם העילוי שאישר את מפרץ
החזירים - החלטה מזהירה נוספת...).
השפעתו על הפוליטיקה האמריקנית היא שלילית נטו: הוא הפך נפוטיזם לנורמה, ויצר שושלת
מלוכה ראשונה מאז משפחת אדמס (הנשיאים השני והששי).
קנדי הפך לאלוהים אחרי מותו ללא קשר למעשיו. במדינה שאתה מחבב זה לא קרה לרוב
מנהיגיה, אלא רק לכאלה שלמישהו היה אינטרס להפוך אותם לאלוהים - בדיוק כמו שם. ובדיוק
באותו אופן יש אנשים כמוך שקוראים את איגרות הקודש שנכתבו על הקדושים ומצטטים אותן
כאילו היו עובדות...

טדי קנדי לא מייצג את בוחריו, אלא נהנה מכך שמסטצ'וסטס היא כבר 45 שנה מה שנקרא
בשם rotten borough (מחוז שהתרוקן מבוחריו, והמעטים שותרו, מצביעים למשפחה השלטת.
אז נכון שמסטצ'וסטס לא התרוקנה, אבל היא מתפקדת כמחוז רקוב לפי כל שאר הקריטריונים...).
קנדי משמיע עמדות ליברליות עד שזה מגיע אליו אישית - כפי שהוכח עם תחנות הרוח, שנועדו
לייצר חשמל מהרוח, אבל הפריעו לנוף שלו ושל עשירי מרת'הס ויניארד...
בוחריו ממשיכים לבחור בו, כפי שרוב הסנאטורים שמכהנים יותר משתי קדנציות, שבעצם מקבלים
בעלות על המושב שלהם, כאשר במסטצ'וסטס הבחירה בקנדים כבר מזמן הפכה לאוטומט (צעירי
המשפחה נבחרים שם לקונגרס, בלי שום רקורד אישי...).
הניסיון לייחס את בחירתו לאיזשהו תפקוד מזהיר שלו בסנאט, הוא בדיחה.

אובמה הוא פעיל חברתי רקבפמפלטים שלו שאתה מדקלם. אהוד ברק יותר חברתי ממנו... הוא
לא פעיל חברתי אלא אם כן לדעתך עריכת עיתון הפקולטה למשפטים בהרוורד היא סוג של פעילות
חברתית...
המשרד שלו לא "מתמחה בייצוג תאגידים" כפי שניסית לייחס לי, אלא ג-ם ייצג תאגידים, גם
כאלה שעסקו בפינוי פרוייקטי מגורים של שחורים עניים, לטובת יזמי נדל"ן עשירים... אובמה
החברתי לא פרש במחאה, אלא קיבל בשמחה את משכורתו...

אין דבר יפה יותר מאשר הודאה בעובדות (שאין לך שום טיעון ענייני), ועטיפת ההודאה ב"אי רצון
להתווכח". שתי ההודעות הקודמות שלך, היו התגרות נטו (זו עם "שכתוב ההסטוריה" וזו עם
"תמונת המציאות הדמיונית"), אבל הנה מסתבר שאתה "לא רוצה להגרר" לויכוחים אישיים, ולכן
פורש מהדיון. זוהי טענה פתטית להחריד, שמאחוריה עומדת המציאות, שהיא - באמת אין לך
טיעונים ענייניים...

בסך הכל היא הרבה יותר מנוסה מברק אובמה ולכן גם יותר בשלה להנהיג אומה גדולה כמו ארהב.
גם בעלה תורם המון כמובן,גם אם בקמפיין לפעמים קולו נשמע קצת יותר מדי.

הערה - יש לי זכות הצבעה שם.
מה אתם חושבים על זה? לחיות במדינה אחת בלי כמעט קשר למדינה שניה[ארה"ב,משפחה של אבא שם אבל לא קשר מעבר לזה] וככה להשפיע..