 |
14-02-2008, 15:33
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
אז מה אם יש להם תסביך שאהידים?
ההנחה שלא ניתן להרתיע מדינה מוסלמית קיצונית כמו איראן, אינה נכונה. עדיף שישראל תתמקד בבניית יכולת מכה שנייה אמינה
מאת ראובן פדהצור
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/haaretz.gif]
במשך יותר מארבעה עשורים של מלחמה קרה נמנעה השמדת המין האנושי בגלל הרתעה הדדית בין שתי מעצמות-העל. היציבות האסטרטגית התבססה על מאזן אימה ועל מה שכונה "השמדה הדדית מובטחת" (MAD - Mutual Assured Destruction). לכל אחד מהצדדים היה ברור כי אפילו יצליח להפתיע את יריבו ויתקוף אותו בכל כלי הנשק הגרעיניים שברשותו, ייוותרו בידי המותקף די פצצות כדי לגרום לתוקף הרס מוחלט.
תיאוריית ההרתעה הגרעינית, שפותחה בעיקר על ידי אקדמאים אמריקאים, עברה שינויים לא מעטים מאז אמצע שנות ה-40 ועד שגובש ה-MAD באמצע שנות ה-60, בעיקר על ידי שר ההגנה, רוברט מקנמרה. ואולם, מרגע שמקנמרה הצליח לשכנע את ההנהגה הסובייטית שרק נכונות שני הצדדים לחשוף עצמם להשמדה מוחלטת על ידי היריב היא הדרך היחידה להגיע להרתעה יציבה, נהפכה תפישה זו לאבן היסוד של ההרתעה הגרעינית ולזו שהבטיחה את המשך קיומו של העולם.
הצטרפותן של מדינות נוספות למועדון הגרעין לא הובילה לשינוי התיאוריה. בריטניה, צרפת וסין לא קראו תיגר על תפישה זו, והיה ברור כי החשש מהשמדה מוחלטת על ידי ברית המועצות (במקרה של בריטניה וצרפת) או על ידי ארצות הברית (במקרה של סין), מרתיע אותן משימוש בכלי נשק גרעיניים.
הניסויים הגרעיניים שביצעו הודו ופקיסטאן במאי 1998 יצרו חשש כי המודל של הרתעה הדדית בין שתי המדינות ייכשל. דובר על הבדלי תרבויות בין השתיים, על המרכיב הדתי במאבק ביניהן ועל קיצוניות הפקיסטאנים. והנה, כעבור שנה, פרץ בין הודו לפקיסטאן משבר, הידוע בשם "משבר קרגיל", שאיים להוביל למלחמה. התברר כי דווקא הנשק הגרעיני שנמצא בידי שתי המדינות הוביל את מנהיגיהן לריסון. החשש מהידרדרות המשבר למלחמה גרעינית מנע את ההסלמה.
משבר קרגיל חיזק את התפישה כי מנהיגים של מדינות בעלות נשק גרעיני יימנעו מלעשות בו שימוש מול מדינה גרעינית. אין זה משנה כלל, גרסה אותה תפישה, מה דתם של המנהיגים ומה השקפת עולמם. החשש מפני הרס מדינתם, וקרוב לוודאי שגם מותם שלהם, ירתיע אותם. מנהיג אינו מתאבד עם מדינתו, ואין לשום מדינה אינטרסים לאומיים כאלה שהשגתם מצדיקה הרס ואובדן שישית עליה יריב גרעיני.
חשיבה זו, שלפיה הנשק הגרעיני הוא המרתיע האולטימטיווי, הובילה גם את דוד בן-גוריון להגות את תוכנית הגרעין הישראלית. גם מנהיגי מדינות ערב הקיצוניים ביותר, ששאיפתם היא השמדת ישראל, יירתעו מלממש את זממם, אם יידעו שבידי ישראל יש נשק גרעיני. לקחי המלחמה הקרה רק איששו את התזה של בן-גוריון, והבהירו כי ברגע האמת ירתיע הגרעין הישראלי את מי ששואף להשמיד את ישראל.
בלי עכבות
והנה בא פרופסור ברנרד לואיס, מבכירי המזרחנים בעולם, וכופר בתקפותה של תזה זו בהתייחס למזרח התיכון. מה שנכון היה בתקופת המלחמה הקרה, קובע לואיס, לא תופס לגבי איראן. "יש הבדל קיצוני בין איראן לממשלות אחרות שברשותן נשק גרעיני", כתב לואיס בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" ב-8 באוגוסט. "ההבדל הוא השקפת העולם האפוקליפטית של שליטיה הנוכחיים של איראן, המתבטאת בחדות בנאומים, במאמרים ואפילו בספרי לימודים, ומעצבת את מדיניותו של מחמוד אחמדינג'אד. ספרי הלימודים באיראן אף פוקדים על אזרחי המדינה הצעירים להתכונן למאבק הגלובלי הסופי נגד האויב הרשע, ארצות הברית, ולהכין עצמם לקראת הזכות המיוחדת של מות קדושים".
מסקנתו היא שאם יהיה בידי איראן נשק גרעיני, לא יחילו על עצמם מנהיגיה את המגבלות שהיו מנת חלקם של מנהיגי המדינות הגרעיניות האחרות. יש חשש גדול, הוא כותב, שלאחר הצטיידותם בפצצות גרעיניות, ישגרו אותן האייתולות לעבר ישראל. "התקפה ישירה על ארצות הברית", קובע לואיס, "היא פחות סבירה בעתיד הקרוב. ישראל היא מטרה קלה ונוחה יותר, ואחמדינג'אד כבר הוכיח שהוא חושב בכיוונים דומים".
לואיס מתמודד עם שני טיעונים שאמורים להוות גורמים מרתיעים אפשריים מפני שימוש איראני בגרעין. הראשון הוא העובדה שהתקפה שתמחק את ישראל מהמפה תשמיד גם את הפלשתינאים, והשני הוא החשש שמתקפה גרעינית על ישראל תוביל לתגובה מוחצת מצד ישראל, שהרי זו ודאי נקטה את כל הצעדים הדרושים למכת נגד קטלנית.
בהתייחסו לאפשרות הוודאית שהשמדת ישראל תוביל גם למותם של מיליוני פלשתינאים, מציין לואיס כדוגמה את פיצוץ השגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה על ידי אל-קאעדה ב-1998, פיגועים שהובילו למותם של כמה דיפלומטים אמריקאים ולמאות הרוגים מוסלמים, וכותב: "תמיד היה ברור שלטרוריסטים הפועלים בשם האיסלאם לא היו עכבות או הסתייגויות, אפילו לנוכח האפשרות שיטבחו במספר גדול של אחים מוסלמים. האמרה 'אללה יכיר את שלו' משמשת בדרך כלל להסברת האדישות הזאת, ופירושה שבשעה שהכופרים הלא-מוסלמים יילכו לגיהנום, המוסלמים יישלחו ישר לגן עדן. לפי השקפת עולם זו, הטרוריסטים עושים למעשה טובה לקורבנותיהם המוסלמים".
ההתרעה הטמונה בגורם השני - החשש מפני תגובה ישראלית הרסנית - "נחלשה במידה ניכרת בשל תסביך השאהידים הפושה כיום בחלקים רבים של העולם המוסלמי". התסביך הזה נעשה חשוב יותר בימינו, כותב לואיס, בשל החזון האפוקליפטי של האיראנים. אצל המוסלמים השיעים מדובר בחזרתו של האימאם הנעלם, שלהופעתו ממתינים מדי יום, חזרה שתביא לניצחון הסופי של כוחות הטוב על הרע. אחמדניג'אד ותומכיו, כותב לואיס, מאמינים בוודאות כי הזמן למאבק הגלובלי הסופי הוא עכשיו, וכי הוא כבר החל ונמצא בשלב מתקדם.
"בהקשר זה", כותב לואיס, "להרתעה שביסוד ה-MAD, שעבדה בצורה כה מוצלחת במלחמה הקרה, אין כל משמעות. בקץ כל הימים תהיה ממילא השמדה מוחלטת. מה שמשנה הוא מה יהיה יעדם הסופי של המתים. הגיהנום לכופרים, וגן העדן למאמינים. לאנשים עם הלך מחשבה כזה, MAD אינו מהווה מעצור, אלא דווקא תמריץ".
הנהגה רציונלית
עד כאן התיאוריה האפוקליפטית של לואיס. מפחיד, אך לא בהכרח תקף. התזה של לואיס מבוססת על הכללות והשלכות מהמקרים הפרטיים של מתאבדים למישור הלאומי, והיא מתעלמת מהניסיון ההיסטורי של התנהגות ההנהגה האיראנית בסכסוכים קודמים.
עד לפני כמה שנים התקבלו התיאוריות של לואיס כתקפות וכבסיס לעיצוב המדיניות האמריקאית במזרח התיכון. אולם, לאחר אירועי 11 בספטמבר, שבעקבותיהם "זנח את הזהירות האקדמית", כדברי מבקריו, נמצאות דעותיו במחלוקת חריפה בקרב מזרחנים. לואיס היה מהראשונים ללחוץ על הממשל האמריקאי לצאת לעימות מזוין בסדאם חוסיין בעקבות פיגוע התאומים. ללואיס היה משקל חשוב בהחלטה לצאת למלחמה ב-2003, ובחשיבה שגרסה כי בעקבותיה ניתן יהיה להקים משטר דמוקרטי בעיראק.
מבלי להיכנס לוויכוחים בין לואיס למבקריו, ברור כי ראייתו וניתוחיו את ההתפתחויות באזורנו לוקה במידה רבה במאובנות מחשבתית. על רקע זה יש לבחון את תזת האפוקליפסה האיראנית. לואיס קובע כי כשם שטרוריסטים מוסלמים היו מוכנים לפגוע במטרות מערביות תוך ידיעה שייהרגו גם מוסלמים רבים, כך לא יהססו המנהיגים האיראנים לפגוע בישראל ולהרוג מיליוני מוסלמים. זו השלכה מהמישור הפרטי ללאומי, שאינה תופסת בהכרח. מה שמוכן מתאבד בודד לעשות, אינו מעיד דבר על החלטתה של הנהגה לאומית.
לואיס מאשש את טענתו בהסתמכו על ספרי הלימוד באיראן ועל הקריאה לצעירים להיות מוכנים להקריב את חייהם. הוא מצביע גם על התפישה האפוקליפטית של מלחמת הטוב (האיסלאם) ברע (הכופרים), כבסיס אפשרי לנכונות להתאבדות לאומית. גם רבנים יהודים מדברים על מאבק טוב ברע, אך אין בכך כדי ללמוד על תוכניות פעולה אופרטיוויות. האם ישראל מוכנה להשמיד מדינה מוסלמית כדי לממש את ניצחון הטוב?
ניסיון העבר מלמד כי ההנהגה האיראנית הקיצונית, בראשותו של הקיצוני מכולם האייתולה חומייני, נהגה ברציונליות מובהקת ברגע האמת. כך היה במהלך מלחמת איראן-עיראק. חומייני הצהיר כי לעולם לא יחתום על הסכם הפסקת אש עם עיראק, עד שזו לא תיכנע. אולם, לאחר שעשרות טילים עיראקיים החלו לפגוע בטהראן ואלפי תושבים נפגעו מהם, שינה חומייני את עמדתו וחתם על הפסקת אש עם סדאם חוסיין. במקרה ההוא היו אלה טילים קונוונציונליים. קרוב לוודאי שכאשר האיום בתגובה ישראלית יהיה של טילים גרעיניים, יימנעו המנהיגים האיראנים משימוש בנשק גרעיני.
לא ניתן לאתר אינטרס לאומי איראני שמימושו מצדיק הרס מוחלט של איראן. טענתו של לואיס, כי ההצדקה להרס איראן יכולה להתבסס על תפישת עולם אפוקליפטית אינה מתיישבת לגמרי עם ההנחה שהאיראנים, למרות היותם מוסלמים, אינם שונים באופן בסיסי מבני אדם אחרים בעולם.
יש להניח כי בניגוד לדברי לואיס, ניתן לבנות מערכת יציבה של הרתעה גרעינית עתידית בין ישראל לאיראן. הדבר יאלץ כמובן לבצע שינויים במדיניותה הגרעינית של ישראל, ומעבר להרתעה גרעינית גלויה. כמו כן, תצטרך ישראל לבנות יכולת מכה שנייה אמינה, דבר שהושלם כבר במידה רבה באמצעות רכש צוללות הדולפין.
ההרתעה ההדדית תהיה מבוססת על כללי משחק חדשים, שבהם יוגדרו הקווים האדומים שתציב ישראל בפני איראן. לדוגמה, יהיה ברור לאיראן כי ברגע שיאותר טיל היוצא משטחה בכיוון מערב, תופעל באופן אוטומטי התגובה הגרעינית הישראלית, מבלי להמתין לנפילת הטיל ולבירור אם הוא גרעיני. בנוסף, יהיה ברור לאיראן כי גם במקרה שתפתיע את ישראל ותשגר טילים מבלי שהדבר יתגלה מראש, עדיין ייוותרו בידי ישראל די טילים גרעיניים כדי להשמיד את איראן כולה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
