השבוע יצא לראות, בירושלים, אדם שהכרתי מעברי...
"לראות" ולא "לפגוש", כיוון שלא היה לי את האומץ \ כוחות הנפש לגשת אליו...

מדובר באדם שהיה אדם נורמטיבי לחלוטין, בעל משפחה ובעל עסק מצליח בתל אביב,
שהשתמשתי לא מעט בשרותיו ונקשרו בינינו יחסי ידידות.
בשלב מסויים בחייו האיש התכחש להתפתחויות הטכנולוגיות והעסק התדרדר מהר מאוד,
מהר מהצפוי... עד שהגיע לכלל פשיטת רגל.
ואז הוא "נעלם" לי, ולא שמעתי ממנו עוד. אפשר לומר ששכחתי ממנו.

עד יום שלישי השבוע...
האיש ישב בגן ציבורי, עם תיק צמוד אליו. והיה עסוק במציצת לבניה, ישירות ממארז הפלסטיק, שהחל לאבד את צורתו...
הוא הפך לאחד מהאנשים שמכונים "הומלסים"...
האיש נכנע לחיים...

אני עדיין כועס על עצמי שלא היה בי את העוז לגשת אליו... פשוט לא יכולתי...
לא מעט בשל המחשבה שעצם המפגש יבייש אותו, לא פחות מאשר יביך אותי...
אולי זו הסיבה שהוא בחר לנדוד לירושלים כ"מקום משכנו" החדש, בכדי לא לפגוש את האנשים מעברו הטוב יותר...
ואולי מסיבה אחרת... מי יודע...

נסעתי משם.
בשבוע הבא ירד שלג בירושלים. והוא יהיה ברחובות. ואולי יאסף לבית מחסה.

דמות האיש הגאה שהכרתי מהעבר ושעסוק כל כולו בלבניה, לא עוזבת אותי עד עכשיו...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ששודרה לפני כ 12 שנה בערך
היה שם קטע שבו מישהי שגרה ולומדת בניו יורק אומרת שהיא בהלם
מכך שאדם שהיה עו"ד נהפך להומלס ושרק באמריקה דבר כזה יכול להיות
מדהים לראות כמה המדינה שלנו "התפתחה" מאז...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בד"כ הסיבה היא אלכוהוליזם או סמים. לפעמים גם יש בעיה נפשית קשה. מי שרוצה 4 קירות לגור בהם, יוכל למצוא, גם אם אין לו כסף.

באמת עצוב לשמוע על כך.
האיש הזה לא "נכנע לחיים" כפי שאתה מגדיר , אלא נכנע לקידמה הטכנולוגית ויותר מזה אני מניח שכבודו העצמי הביא אותו לוותר על החברה שהשאירה אותו מאחור.
אני מבין את ההיסוס שלך לגשת אליו פן יחוש פגוע, אבל (אולי ענין של גישה לחיים) במקומך כן היתי נגש אליו ושואל לשלומו ומנסה לתהות מה קרה לו ובמה אפשר לעזור.
אולי זה היה עולה לך בארוחה לטובתו באיזו מסעדת פועלים , אולי זה היה עולה לך בשעה שעתיים של בזבוז זמן אבל אסור להתעלם.
אני מניח שהוא הגיע להיות הומלס בגלל התעלמות חברים משכבר ממנו והוא התיאש מעזרה והחליט שאם החברה עזבה אותו הוא עוזב אותה. אולי הוא חולה?? גם חולה נפש הוא חולה וראוי לטיפול. גם נרקומן או אלכוהוליסט הוא חולה וזכאי ליחס אנושי מינימלי.
באמת חבל שלא נגשת .
אני מצטער אם אני נשמע כמי שמטיף מוסר . באמת שלא זאת כוונתי אלא להציג את הצד השני.

אין לך אדם שאין לו שעה.

שלא הייתי בדיוק שלם עם הסיטואציה...

אני חייב לומר שאחת הסיבות העיקריות ל"התעלמות" שלי ממנו, נבעה יותר מהצורך למנוע ממנו מבוכה,
מאשר המבוכה שלי עצמי...

ושוב, האם אני שלם עם עצמי ב- 100% ?
ממש לא...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

זה נישמע כאילו אתה רומז שקמצנות היתה הסיבה שיודה לא ניגש אליו.....

היה עולה לך אולי בארוחה..........

ולמקרא דבריו,אני לא יודעת למה ענית ככה.

לגבי הסיבות שהביאו אותו לגור ברחוב...אתה לא חושב שקצת לפני התעלמות חבריו...כאילו ממש קצת,אפשר לשים קודם כל את עצמו אחר כך את משפחתו ורק לקנח בחברים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אובזרוור אני מרגיש די מטופש, מתוסכל ודביל. !

שוב הצלת את כבודי האבוד...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אובזרוור אני מרגיש די מטופש, מתוסכל ודביל. !

מצטער ,אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
אני טוען שהומלסים מגיעים למקומם בגלל יאוש.(כולל נרקומנים, אלכוהוליסטים וגם חולים)
הם מתיאשים מהחברה הסובבת אותם בגלל ניכור. ניכור פירושו התעלמות, ההתעלמות יכולךה לבוא מחברים אבל גם מבני משפחה שרואים איך אדם שוקע והם עצמם לא רואים פתרון אז מתיאשים מלעזור ומי שזקוק לעזרה רואה שמתעלמים ממנו - ומתיאש בעצמו.
החיים הם הדדיים וכשאדם רואה שיש יאוש ממנו - לעתים גם הוא מתיאש והתוצאה עצובה.
לא דיברתי על המימד הכספי אלא על להקדיש זמן .תשומת לב קוראים לזה.
יודה עצמו אמר שהוא חש שלא בנוח. אני בטוח שגם ההומלס עצמו חש שלא בנוח. צריך להבקיע את חומת חוסר הנוחות האישית ולתת יד .
זאת היתה כוונתי ,וחס וחלילה לא התכוונתי לקמצנות ואני מתנצל אם כך הובנתי.

אין לך אדם שאין לו שעה.

שאגיע למצב של אותו איש ברחוב. בשל הנסיבות האישיות שלי אני חושש שמצב כזה ייתכן בהחלט ביום מן הימים.

אז פשוט, אם תראה אותי פעם מוטל שם באיזו זוויות של קרן רחוב, עשה לי טובה ורכוש לי איזה ארוחת פועלים..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אחרי שקראתי את הספר "זרוק ודפוק בפריז ובלונדון" של ג'ורג' ארוול החלטתי להערך כראוי למצב.
תמיד ובכל מקום אני מזהה (מאתר תוך כדי) מקומות לינה, רחצה ואוכל חינמיים (כולל ציד ודיג).
כנראה שהספר היה טריגר לסיפורי השואה והרצון להישרד של היהודי הנודד (הציור, כתבליט בנפשי).

בשביל זה הויזה לאמריקה ?
אם כבר חסר בית - אז בממלכת חסרי הבית ...

- אפילו בצחוק אל תשתעשע ברעיון - שלא תתגשם הנבואה...

אגב - ב 10 שנים האחרונות אני מתנדבת במקלט לחסרי בית = shelter
זה מקלט די "דה לוקס" .
נקרא intergenerational - (בין דורי?- לא בטוחה בתרגום-אין לי מלון)
דור הצעירות זה ילדות חד הוריות (בגילאי 17-24)
והדור המבוגר הם פנסיונרים.
על הצעירות לא אפרט עכשו,
אבל המבוגרים - רובם היו אנשים רגילים שתפקדו עד ש...
החיים הכניעו אותם !
למזלם - הם היום נמצאים במסגרת נהדרת,
ששומרת על הכבוד האנושי שלהם ...
המקלט זה בניין רגיל -
מי שעובר לידו ולא מכיר - לא יעלה בדעתו...
לכל דייר דירת חדר/ סטודיו,
בשכונה הכי אחלה בניו יורק היום...
- כן - אפשר גם אחרת ...

יש דרך ארוכה בין קריסת קריירה ועד ללשבת כהומלס על ספסל.

מלבד זאת: אני לגמרי לא בטוח שהוא לגמרי הומלס, או לגמרי "נכנע לחיים" - בסך הכל מה שתיארת מבוסס על התרשמות של מבט די חטוף מהצד.

מכל עבר אני שומע אנשים, בני גילי ולא מעטים צעירים יותר - הם בהחלט נראים "נורמטיביים", אבל מצויים בתהליכים שונים של "כניעה לחיים". עוד לא הגיעו לגיל 30 וכבר קוראים "מחקרים" (איזו מילה מעצבנת...) שקובעים שיש להם סיכוי של 46.25% להשאר עריריים וללא ילדים. עכשיו הם משוכנעים בכך, ולמעשה כבר לבד חצו את רף ה-75% עם גישה כזאת... הם לא לבושי סחבות ולא יושבים על ספסלים בגן ציבורי. לא חושב שיודעים מה זה לבניה גם כן. בכל זאת הם במצב דיכאוני מתמיד, משוכנעים שהעתיד שלהם קודר וכל מעשייהם בתחום שחורג ממחשבה על מה נעשה מחר, מעידים על כניעה מוחלטת לחיים.

יכול להיות שההמכר שלך לשעבר אינו כלל הומלס: הוא "סתם" אדם שניתק עצמו ממהלך החיים ה"סוער" ונוח לו מאוד בחיים חסרי דאגות של קריירה, כמו גם חסרי כל אתגר. יום אחד נשבר לו מהמלחמה המתמדת של בעל עסק, או אדם שיש עליו אחריות והוא פשט לחיים של אפאטיות. במידה ואכן לא מועמד להיות קופא מקור, אני לא בטוח שהוא סובל יותר מאשר לא מעטים שסובבים אותך כל יום וכל היום.

.

או קוראים את המציאות.

התחרות בעולם המודרני קשה מאוד, יש הרבה אנשים שאשכרה נמצאים במצב הזה ולא נזקקים לשום שכנוע עצמי בעזרת מחקרים. כבר דיברנו על זה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

תסכים איתי שמישהי שהייתה עסוקה בקנאות בלימודים ופיתוח קריירה, מגיעה לגיל 28, ובגלל ש"לא הלך לה עם שני החברים האחרונים" ובגלל שהיא בדיוק מלטפת את החתול בזמן קריאת "מחקר" שאומר שלרווקות מזדקנות יש יותר סיכוי לאהוב חתולים, אז בין רגע עבורה עבורה מצבה החמיר כפליים - is hardly the serious case we previously discussed here.

.