26-02-2008, 07:13
|
|
|
חבר מתאריך: 20.02.08
הודעות: 19
|
|
צריך להבין מהו בית מרי. רש"י, שלא בא לפרש אלא את פשוטו של מקרא, מסביר שמדובר באנשי קנתורין, כלומר עושים "להכעיס" ולא עוברי עברות לתאבון. דהיינו, יודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו. ברור שבמצב כזה אין לומר "מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". מה שאין כן בנדון דידן, שרבים רבים ממסכנים אלה חושבים שאין כל בעיה בדבר ואינם מבינים מה אנו רוצים מהם. לא זו בלבד שהם עושים "לתאבון", הם כלל אינם יודעים שזו עברה.
אנו יודעים שבגלות הראשונה מדובר על אנשים שידעו את קונם והתכוונו למרוד (אם כי חשבו שהם עושים זאת לש"ש), בין היתר מעדות החוזה מלובלין על נשמה שהתגלתה אליו ואמרה לו כי בתקופת בית ראשון ילדים בני שש הגיעו להשגות שהוא אפילו לא חולם עליהם. לכן גם ציין המלבי"ם שבמקרה זה אמר הקב"ה לנביא שאין לומר "מוטב יהיו שוגגים", כי ברור שהם לא שוגגים. יש גם לזכור כי באותה תקופה אנשים ידעו היטב את התורה, מה שאין כן אצל אותם מסכנים היום, שרובם המוחלט כלל אינו מאמין שזה אסור וברור שהם שוגגים.
כאן אני חייב להעיר, שאיני אומר כלל "מוטב יהיו שוגגים", ההפך הוא הנכון, יש להסביר להם את הבעיה בדרכי נועם ולכוון אותם לגורמים המתאימים לטיפול בבעיה. מוכח שזה יותר יעיל מהצהרות מתלהמות חסרות שחר.
לגבי הניצוץ היהודי, ברור שלכל יהודי יש ניצוץ יהודי, חלק אלוה ממעל, אבל יש כאלה שהניצוץ אצלם מכוסה בכל כך הרבה שעווה, שיש להסיר קודם את השעווה ורק אחר כך מתגלה הניצוץ.
לגבי הטענה שלכל יהודי יש נשמה, מוכח משער הגלגולים למהרח"ו שאין הדבר כן, אלא לרובא דרובא יש רק נפש ואינם זוכים לנשמה, וברורה ההשלכה לנדון דידן.
כל טוב.
|