הגעתי עם חבר בערב באמצע השבוע ולכן לא היה עמוס. ישבנו על הבר קרוב לברזי הבירה. תפריט המנות העיקריות מורכב בפועל ממספר קטן יחסית של מנות שבמרכזן סוגים שונים של סטייק בקר.
לפתיחה הזמנו פטה כבד עגל שהוגש בצורה יפה עם מחית פורטבלו וריבת בצל, ועם פרוסות לחם אגוזים כפרי מצויין.
לעיקריות הזמנו אנטריקוט וסינטה. שני הסטייקים הוכנו בדיוק במידה שביקשנו (מדיום) וניכר היה שהנתחים נבחרו בקפידה. הדבר היחיד שחסר לי במקצת הוא קצת חמאה מתובלת על הסטייקים, אבל לא היה בכך כדי לגרוע מאיכות המנות. כתוספת הגיע פירה תפו"א עם בטטות פריכות - תוספת מעולה.
לסיום הזמנו טארט שוקולד וערמונים שהיה מוצלח גם הוא, אם כי חסרה לידו מעט קצפת.

לסיכום, האוכל היה מצויין והשירות יעיל ואדיב, אולם גולת הכותרת היו הבירות מהחבית. היו שני סוגים של דנסינג-קאמל: סטאוט ו-India Pale Ale. דגמנו את שתיהן ולמרבה השמחה הסתבר שהן עולות על בירות אנגליות רבות שטעמתי. לדעתי הסטאוט עלתה על אף על גינס. טוב לראות שאחרי שהיין הישראלי הגיע לרמה בינ"ל, גם הבירה המקומית נמצאת בדרך הנכונה.

תודה על ההמלצה
איך המחירים ?

צודק, רצוי לציין טווח מחירים. האנטריקוט 110 ש"ח, הסינטה (הענקית) 120 ש"ח. מנת הדגל הוא סטייק פרוטרהאוז לזוג ב-270 ש"ח או פלטת אנטריקוט לזוג ב-235 ש"ח. לסיכום לא זול, אבל גם לא בשמים והמנות נדיבות.

והבשר? אני אוהבת בשר אבל תמיד במסעדות כאלה יש לי בעיה
אני אוהבת את הבשר שלי מת, משמע WELL DONE DONE DONE
וכולם מסתכלים עלי כמו אל חייזר, לא מסוגלת לאכול שהאוכל נראה חי.

על עשוי יותר ממדיום אני לא יכול אפילו לחשוב.

חברי כנסת ישרים

מצד שני אני יכולה להסתכל עליך כמוזר כל אחד והעדפות שלו.

היתרון היחידי בוול-דאן הוא שצריך ללעוס שעות וכך את נהנית מהבשר לאורך זמן
על טעם ועל ריח וכו' בכלאופן, אני עם המדיום / מדיום-וול

אם לזה אתה קורא הנאה. בתור אחד שהתחיל מוול דאן (בצעירותו המאוד צעירה), עבר לרייר והתייצב לבסוף על מדיום, אני חושב שזוהי צורת ההכנה שמוציאה את מיטב הטעמים מסטייק טוב.