נראה כי בזמן האחרון תפסה בריטניה את מקומה של צרפת כמדינה העויינת ביותר את ישראל.
בין אם זה סיקור לא שיוויוני ומוטה לטובת הפלשתינים בלחימה בעזה בתקשורת הבריטית ובין אם זה החרם האקדמי.

גדול מכחישי השואה יצא מבריטניה - דיוויד אירווין, שאף ישב בכלא האוסטרי בגין הצגת תאוריות אנטישמיות כמחקר היסטורי ובגין הפצת רעיונות ניו-נאציים והבעת תמיכה בנאציזם והוכר ע"י מערכת המשפט באנגליה כאנטישם וגזען.

הדרג המדיני של בריטניה מביע תמיכה בישראל ובפעולותיה, אולי כיישור קו עם שותפתה למלחמה בטרור העולמי - ארה"ב אך ההיסטוריה של יחס הממשל הבריטי לישראל אינה חרוזה באהבה הדדית ונמשכת עוד מימי היישוב היהודי בתקופת המנדט.

אשמח לשמוע דעתם של חברי הפורום השונים לגבי הלך הרוח ברחוב הבריטי כלפי ישראל.
האם מדובר באנטישמיות ואנטי ציוניות המבעבעת תחת פני השטח וקשורה איכשהו לקהילה האיסלאמית הרחבה החיה בבריטניה או שמא מדובר בקומץ קטן של ג'נטלמנים משועממים שהקימו מועדון אנטי ישראלי כדי להעביר את השעות המתות אחרי התה המסורתי של שעה 16:00?

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Elad E נראה כי בזמן האחרון תפסה בריטניה את מקומה של צרפת כמדינה העויינת ביותר את ישראל.

צרפת???
אתה בטוח שלא התכוונת לגרמניה הנאצית?

אתה יודע כמה קבוצות פאשיסטיות/נאציות היו באנגליה לפני מלחה"ע השניה?
הנה רשימה חלקית:
The National Socialist League
The National Fascisti (החולצות השחורות)
Imperial Fascist League
British Union of Fascists
British Fascists

הצאצאים שלהן עדיין איתנו, ע"ע British Fascist Society, ה N9S וה NSAP.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

הכי קולניים כיום בבריטניה : BNP

ציטוט:

במקור נכתב על ידי cre666 צרפת??? אתה בטוח שלא התכוונת לגרמניה הנאצית? אתה יודע כמה קבוצות פאשיסטיות/נאציות היו באנגליה לפני מלחה"ע השניה? הנה רשימה חלקית: The National Socialist League The National Fascisti (החולצות השחורות) Imperial Fascist League British Union of Fascists British Fascists הצאצאים שלהן עדיין איתנו, ע"ע British Fascist Society, ה N9S וה NSAP.

גרמניה הנאצית לא רלוונטית מאחר ולא התקיימה במקביל למדינת ישראל. מפלגות בריטיות פאשיסטיות טרום מלחמה"ע ה-2 כנ"ל.
זכור לי משיעורי היסטוריה שהפאשיזם זכה ללגיטימציה באנגליה ושרבים חשבו שזאת תהיה המעצמה הראשונה לאמץ את סוג המשטר הזה (לא ברור לי איך זה מתיישב עם מוסד המלוכה) אבל מצד שני משיעורי מדעי המדינה אני זוכר שחשבו גם שזו תהיה המדינה הראשונה שתהיה בה מהפכה קומוניסטית בגלל הפרולטריון המפותח בערי הפחם בצפון ועובדי המפעלים בדרום אז לך תבין...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh . כל מי ששונא קאתולים ומוסלמים. (זה כולל הינדים, באהיים, אירים פרוטסטנטים וחלק מהסקינהדס של מונצ'סטר יונייטד). ככל האיום האיסלמי על המדינה גובר, יותר אנגלים יראו בישראל בעלת ברית. לצערי, כולל מפלגות פאשיסטיות דוגמת ה-BNP.

האם המפלגות הפשיסטיות ויתרו על המשנה הגזענית שלהם או שהשנאה למהגרים המוסלמים במקרה הזה מנצחת את השנאה ליהודים שבמילא לא נפוצים מדי באנגליה ולישראל שהבריטי הממוצע צריך לדעת קצת היסטוריה כדי להבין למה הוא שונא אותה (וזה לא משהו שאני מצפה מהחוליגנים של מנצ'סטר)?

עד הופעת הנאציזם הפאשיזם לא הייתה תורה גזענית במקורה, לפחות לא אנטישמית. אחת מפילגשיו את מוסלני היתה יהודיה. הפאשיזם היא תורה לואמנית קיצונית שצמחה כאנטיתיזה לקומוניזם, בתוקפה של השפל הכלכלי ואכזבה עמוקה מהקפיטליזם של תחילת המאה.

הפאשיסטים באירופה של היום, רואים במוסלמים את האויב הכי גדול, גדול יותר מהיהודים. עם יהודים שחיים בישראל לפאשיסטים אין בעיה עקרונית. עד הסכמי אוסלו, ז'אן מרי לה-פן הציג את עצמו כידיד ישראל שזוכר בחיוב כיצד נלחם לצד הצנחנים הגיבורים שלנו במבצע קדש. הסכם אוסלו הפנה הרבה מאוד אנטישמים הפוכים נגדינו, כי הוכחנו את חולשת הרוח וחולשת הדעת שבה תמיד האשימו אותנו. כשהיפסקנו להגן על עצמינו, ולהגן על עקרונותינו תמורת גילויי חיבה ריקים מתוכן. בגלל התבוסתנות איבדנו רבים מידידינו ששוב ראו בנו את היהודי הגלותי הבזוי.

שוב, יש את הניאו נאצים שהם בדר"כ גם אנטי אמריקנים, וכשזה מגיע ליהודים הניאו נאצים מיישרים קו עם הקומוניסטים והערבים. מבחינת דעות, יש לא מעט ישראלים שנערצים על הניאו נאצים הללו והיו מקבלים חברות כבוד בכל מועדון שכזה. חארות כמו ההיסטוריונים החדשים, החומסקיאנים ודומיהם.

יש מושג הנקרה אנטישמי הפוך. אנטישמי הפוך הוא אנטישמי שמאמין אמונה שלמה בכל השקרים הרגילים על היהודים, אלא שהוא מפרש את זה הפוך: אומנם היהודים שולטים בעולם וכו', אבל הם מ"הטובים". כאשר ישראל לכאורה מחליפה צד ואנחנו מפסיקים להיות ה"ישראלים הגיבורים" אז אנחנו מאבדים גם אותם.

מפלגות ימין רבות באירופה רואות בישראל מודל לחיקוי, כמי שמובילים את המאבק באיסלם הקיצוני. בזמן שהמלחמה שלהם בפועל היא כנגד כלל המהגרים הזרים, היהודים נחשבים לבעלי ברית. (אלא שמפלגות אלו צובעות את כל המהגרים באותו הצבע של איסלאם קיצוני) אנחנו פתאום "אירופאים" לכל דבר כאשר האיום הוא מצד ה"שחורים" של אפריקה והמזה"ת. בנוסף, להיות אוהד יהודים בתוקפה של אחרי השואה, והתמקדות באיסלם הקיצוני מעניק למפלגות אלו הסוואה של לגיטימיות לכאורה. בזמן שאת העמדות הגזעניות והאנטישמיות הם קוברים עמוק יותר. הם גם עושים הפרדות, בין "חרדים" שהם שונאים לבין ישראלים שהם אוהבים (כי כאמור ישראלים טובחים במוסלמים, כהגדרתם).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh אחת מפילגשיו את מוסלני היתה יהודיה..

ולהיטלר הייתה טבחית יהודיה שאמנם "פוטרה" אחרי שנתגלו שורשיה, אולם קיבלה חסות וניצלה. גם הרופא שטיפר באמא של היטלר, "זכה" להגנה. מה זה קשור? ברמה האישית לא תמיד גדולי הרוצחים יכלו לממש את התאוריות שלהם. יש לי אפילו תאוריה לגבי זה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh שוב, יש את הניאו נאצים שהם בדר"כ גם אנטי אמריקנים, וכשזה מגיע ליהודים הניאו נאצים מיישרים קו עם הקומוניסטים והערבים. מבחינת דעות, יש לא מעט ישראלים שנערצים על הניאו נאצים הללו והיו מקבלים חברות כבוד בכל מועדון שכזה. חארות כמו ההיסטוריונים החדשים, החומסקיאנים ודומיהם. יש מושג הנקרה אנטישמי הפוך. אנטישמי הפוך הוא אנטישמי שמאמין אמונה שלמה בכל השקרים הרגילים על היהודים, אלא שהוא מפרש את זה הפוך: אומנם היהודים שולטים בעולם וכו', אבל הם מ"הטובים". כאשר ישראל לכאורה מחליפה צד ואנחנו מפסיקים להיות ה"ישראלים הגיבורים" אז אנחנו מאבדים גם אותם. מפלגות ימין רבות באירופה רואות בישראל מודל לחיקוי, כמי שמובילים את המאבק באיסלם הקיצוני. בזמן שהמלחמה שלהם בפועל היא כנגד כלל המהגרים הזרים, היהודים נחשבים לבעלי ברית. (אלא שמפלגות אלו צובעות את כל המהגרים באותו הצבע של איסלאם קיצוני) אנחנו פתאום "אירופאים" לכל דבר כאשר האיום הוא מצד ה"שחורים" של אפריקה והמזה"ת. בנוסף, להיות אוהד יהודים בתוקפה של אחרי השואה, והתמקדות באיסלם הקיצוני מעניק למפלגות אלו הסוואה של לגיטימיות לכאורה. בזמן שאת העמדות הגזעניות והאנטישמיות הם קוברים עמוק יותר. הם גם עושים הפרדות, בין "חרדים" שהם שונאים לבין ישראלים שהם אוהבים (כי כאמור ישראלים טובחים במוסלמים, כהגדרתם).

אתה מעריץ גידול סרטני, רק בגלל שהוא איטי אבל יחסל בדרך מגפה "מהירה" כמו איידס... הגידול הזה לא יעצר, כמה עצוב, אחרי ש"יטפל" באוייבים שלך - ולא מתוך אהבה או איכפתיות אליך.

אגב: תנועות ימים הזויות באירופה (ששם קל יותר להיות הזוי, מסתבר) "יודעות" לשנוא גם את ישראל וגם את הערבים באותו זמן. יודעים אפילו להאשים את ישראל בכך...

אם כבר רוצים לחפש "מעריצי" ישראל שאין אצלם את האמביבלנטיות הזאת, חפש בהודו: שם גם אין אנטישמיות מסורתית וגם יש להם צרות עם עבר עם העמוסלמים ובלי שישראל קשורה לזה.

.

הייתה בערוץ 1 לפני הרבה שנים סדרה שכל פרק שלה מציג ביוגרפיה של מנהיג מן ההסטוריה (בין היתר היו פרקים על צ'רצ'יל, סטלין ורומל) ובפרק על היטלר נאמר שאביו היה יהודי מדרגה שניה או שלישית ושזהו אחד הדברים שגרמו לו לפתח שנאה ליהודים מאחר ואביו היה אלכוהוליסט ובעל מכה (כמעט כל ניתוח של אישיותו של היטלר סובב סביב תסביך אדיפלי למרות שהפסיכו-אנליזה הפרוידיאנית במילא מדביקה את התסביך הזה לכל נשוא מחקר באופן אוטומטי כברירת מחדל).


לגבי המוסלמים בהודו - הם מהווים חלק גדול באוכלוסיה שם והם המיעוט הגדול ביותר, אם אני לא טועה כ-156 מיליון מתוך 1.2 מיליארד הודים וממה שאנשים שהיו שם מספרים הם לא כל כך אוהבים את ישראל ומחוברים מבחינה אידיאולוגית עם אחיהם מהמדינה המוסלמית השכנה ולא עם הרוב ההינדי.

למיטב הבנתי זוהי סתם פיטנטריה מהזן של הפאפרצי. גם קרשו וגם מי שכתבו לפניו נגע בנושא הזה ודי סיכם את כל מה שידוע. כמובן שלא חשוב האם היה "דם יהודי" אצל אביו של היטלר, כמו האם היטלר האמין בזה.

לעניות דעתי שנאתו ליהודים לא ניזונה מעניין זה, אלא יותר צמחה מבית הגידול של הלך הרוח הווינאי של סוף המאה ה-19 (שראש העיר שלה היה אנטישמי מוצהר) והתחזקה עד לקיצוניות בערבות "חוויותיו" בסוף מלחמת העולם.

מה שכן מעניין הוא שהיטלר, כמו גם סטאלין, התקשה מאוד אישית לעמוד מול זוועות שאליהם הם שלחו - במודע - רבים מנתיניהם ואויביהם. דווקא בסביבתו המיידית של היטלר הוא נמנע מאוד מאישור מעשים חמורים: מי שהתעמת איתו אישית דווקא היה לו סיכוי טוב יותר להשיג את שרה מאשר לו היה משתמש בשיטות העקיפות (והיו מעטים כאלה) ואפילו בסוף ימיו, בכאוס של ברלין, הוא בקושי אישר "טיפול" חמור בשלל הבוגדים הישנים והחדשים שהופיעו בכל מקום. הרושם שלי היה שהיטלר פשוט התקשה אישית לעמוד בעניינים אלה. הוא גם לא סבל מעבר/ביקור בערים מופצצות, ביקור פצועים וסגר את ווילון הרכבת, כאשר חנתה בסמוך אליו רכבת פצועים צבאית.

גם אצל סטאלין היו תופעות דומות.

.

כל דמוקרטיה מערבית עשויה ארבעה חלקים.
א. הממשלה, ב. משרד החוץ, ג. משרד ההגנה ו-ד. העם. לכל אחד מהם דעה עצמאית על המצב באזורינו, על יהודים ועל ישראל. לעיתים רחוקות הם גם מתואמים ביניהם. את המלחמות הפוליטיות שלהם עושים כרגיל על הגב (והדם) שלנו.

בגדול מאוד, יש בריטים שהם יותר ציונים מרוב הישראלים, ויש אנטישמים שמכירים את כל כתבי ישראל שמיר / נעם חומסקי / תם שגב / מוריס ואחרים.

באופן מסורתי, משרד החוץ הבריטי הוא אנטי ישראלי מובהק. האנטישמים הבכירים בהם, נקראים שם "הגמלים". לרוב הם מגינים על האינטרסים המסחריים של הממלכה באותן מדינות ע"ח כל אינטרס אחר של הממלכה. אין בזה חידוש, זה כך מאז הצהרת בלפור ללא שינוי.

באוסטריה, גם מדינה פרו נאצית קלאסית, נהוג להביא בטלויזיה את נציג החמאס, ומולו את אורי אבנרי, כאילו האמת מצויה אי שם בינהם. אתם יכולים לנחש מי מבין השניים יותר ציוני. (לא אורי אבנרי).

מסקנות:
1. לא כל מה שאתה קורא על אנשטימיות היא האמת המלאה.
2. לחלק מהאנטישמיות אנחנו אחראים לגמרי בעצמינו, כשהפסקנו להאמין בעצמינו, בזכויותינו, ואנחנו מקטרים על כמה קשה במדינה לפני כל תייר או אזרח חוץ בחופשה שלנו בחו"ל.
3. אנחנו מדברים על משתמטים במקום להפעיל את מלא כובד החוק נגדם. כל העולם רואה וקורא את התלבטויות שלנו על המובן מאיליו.
4. יש אנטישמיות בארץ מלא החופן, שאתה לא קורא עליה בעתונים. תקיפות על רקע אנטישמי, גרפיטי בבתי כנסת, נסיונות הצתה של בתי כנסת, תקיפת דתיים, חילול מצבות... הכל בארץ, לא בגרמניה!!! החוק לא מסוגל לגעת באחראים. המשטרה אפילו לא מתקרבת לנושא.
5. העולם הנאור עושה חישוב פשוט. אם יותר מידי ערבים נהרגים בקרבות מול ישראל, נשרפות מכוניות בצרפת ובריטניה. אם ערבים הורגים ילדים יהודיים.... כלום לא קורה. איפלו המחאה הרשמית של ישראל לא נשמעת רצינית מידי. פלא שפעולת ישראל נראית לא פרופוציונאלית? אפילו ישראל לא הייתה עושה כלום, זה היה נחשב "לא פרופורציונאלי".

חד וחלק, את ההסתה האנטי ציונית באירופה מובילים ישראלים, שמחזיקים באידאולוגיה אנטי ציונית הדומה לזו של הקרמלין של שנות ה-70. גם תומכיהם באירופה קרובים לחוגים הללו של אוהדי בריה"מ.

את השינוי מתחילים בתוכינו.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh את השינוי מתחילים בתוכינו.

על 90% ממה שאמרת אני מסכים אתך (עם כל ההבדל הגדול מאוד בין המחנות האידאולוגיים שלנו), ואת היתר אני מוכן לקבל, לפחות לצורך הדיון.

השאלות שנשארו פתוחות הן איזה שינוי, לאיזה יעד הוא מכוון ואיך משיגים אותו.
(נ.ב. - לשיקולך, אולי נפתח את הדיון הזה מחדש בפורום אקטואליה? אנחנו הולכים פה על שפת המצוק של הפורום הזה לדעתי)

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

לגבי עצם הדיון: שהמנהלים יעיפו את הפורום לפוליטיקה. אני בעד והצדק יהיה איתם. לא צריך להיות פה שום "מצוק" או איום קיומי בנושא הזה.

כדי הגויים יכבדו יותר את ישראל, על יהודים לכבד יותר את המדינה ישראל. להפסיק לקחת דברים מסויימים כמובנים מאיליהם. ולהפסיק להקריב את זכויותינו למען דימוי עצמי מפוקפק או תקינות פוליטית אופנתית. מדינת ישראל היא מאמץ משותף למען כל אזרח ואזרח. כשאני בעד העם והמדינה, אני קודם כל בעד עצמי. זה בר שמבין כל אמריקאי סיני יפאני או קוריאני. רק אנחנו פתאום מזלזלים בזה. למה? אופנה... כנראה שצריך לארגן מחדש את סדרי העדיפויות שלנו.

אם המדינה תהייה ציונית יותר, ומתרפסת פחות, שנעים יותר לחיות בה, כדי להפוך את המדינה לתקינה יותר, אלו הפעולות שיש לדעתי לעשות. (אחרי הכל, אני גנרל כורסא מנוסה).
1. חוקי יסוד: חוק יסוד עם ישראל, חוק יסוד מדינת ישראל... חוקי יסוד אלו מסדירים את המדינה כמדינת לאום יהודית. וזכויות הלאום היהודי עולות על כל דבר אחר. ליהודים מותר לרכוש אדמות ליהודים בלבד, ליהודים מותר להאתרגן על בסיסי לאומי / אתני / דתי יהודי.
2. חוק יסוד: הזכות להגנה עצמית, בנשק. (להעתיק מארה"ב).
3. יותר בתי כלא, חובת עבודה בבתי כלא. מחנה עופר לא צריך להיות מחנה הבראה. כליאת טרוריסטים איננה פשרה פוליטית אלא חובה לאומית.
4. גירוש כל מי שלא מקבל את זכויותינו להגנה עצמית או הגדרה לאומית. להעיף ניאו נאצים, להעיף קומוניסטים, להעיף אימאמים המטיפים לגזענות ורצחנות.
5. המדינה מפסיקה לשלם קיצבאות כלשהן. עמותות ומלכ"ים יטפלו בהכל לפי מבחנים והגדרות ואכיפה של משרד הרווחה. לא יופנו תרומות למטרות שהעמותה לא הצהירה עליהן או שניהול העמותה כושל. מותר להקים עמותות על בסיס לאומי / אתני / דתי יהודי.
6. תפקיד חיל החינוך: להכניס לראש החיילים את האמונה בצדקת הדרך,אהבת מולדת, אמונה בזכות להגנה עצמית, באי הצדק שבקו התעמולה הערבי.
7. חיל החינוך נכנס לבתי הספר. גדנ"ע הוא מקצוע חובה. במקביל, יותר תיכונים ופנימיות צבאיות ירוקות. שלוש אקדמיות צבאיות: ים אויר ויבשה.
8. מצעדים צבאיים, לא ביום העצמאות אלא ביום צה"ל / המכבים: בחונכה. (גם קל יותר לצעוד).
9. דגלים גדולים יותר במוסדות ציבור. על הדגלים להיות תקינים. לא קרועים ולא דהויים.
10. החזרת הבטחון האישי לאזרח: יותר סמכויות למשמר האזרחי. שופטים חוקרים עובדים בצמוד לשוטרים. תיעוד רצוף של מעצרים. להוסיף למג"ב שני אחים חדשים: א. "משמר הביצורים", שמגן על תשתיות, ובסיסים, מצבורים, מחסנים, שטחי אש וכד'... עם סמכות לפתוח באש. ב. "משמר עירוני" מה שהיה פעם יס"מ, רק יותר גדול ויותר מצוייד. המשמר העירוני אחראי על מחסומים, על מעצר שב"חים ופעולות נגד טרור בשטח העיר. להותיר למשטרה הכחולה תפקיד אחד ויחיד: עובדה עם שופטים חוקרים נגד הפשע.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חצי ממשפחתי הקרובה הוא אנגלי,נולדתי וגדלתי כאן בארץ, אבל העברתי תקופות משמעותיות בחיי באנגליה ועדין אני מנסה לפצח את הצופן המנטאלי שקשור ליחסי בריטניה ישראל.
נכון לעכשיו : לא אטעה אם אומר שהאנגלי הממוצע,ממעמד העובדים (קוראי הסאן) ועד לזעיר בורגני רואה בישראלים משהו אחר וחיובי לעומת יחסם האינסטיקטיבי ל"פרימיטיווים האחרים שבאים מהמזרח" וזאת ללא קורלציה מידית לעובדה שרובנו יהודים (יש אנטישמיות מסורתית, חבויה ולא חבויה.
את האקדמיה נעזוב- תמיד היתה מתנשאת ולא עיקבית.
לעומת זאת- המימסד באופן מסורתי, אולי בגלל המסורת האימפריאלית והפטרונות כלפי המזרח, לצד אינטרסים כלכליים מובהקים ונוכחות מוסלמית משפיעה בבריטניה. אוהב ל"העמיד אותנו במקום" שהרי אנחנו מחרחרי מלחמה, הלא כן?-כך נראה לי שאנחנו נתפסים לעיתים.

"מחרחרי מלחמה" הוא המסר שאנחנו מעבירים לבריטים לגמרי בעצמינו. כאשר אנחנו נמנעים מלומר דברים כהוויתם.
יש לנו זכות בלדעדית על השטח. יש לנו זכות להגדרה עצמית לאומית. יש לנו זכות להגנה עצמית. לא יהיה שלום מהתרפסות או התפלספות. והכי חשוב: אנחנו מוכנים להרוג ולהיהרג על קידוש הזכויות האלו, למען טובת הכלל.

כל עוד אנחנו נמנעים מנימוקים לעיל, אנחנו באמת "מחרחרי מלחמה". חוסר העקביות של המדיניות שלנו אינו מובן מבלבל ובעיקר שוחק מורלית אותנו ואת ידידינו. אנחנו לא מסוגלים להתעלות מעבר לפוליטיקה הפנימית שבין אולמרט לברק. אז איך נצפה לאהדה בינ"ל, הגויים אומנם לא יהודים אבל בטח לא אידיוטים!!!

פתאום ברק נהייה הבטחוניסט (שלא נלחם בטרור בהיותו רה"מ, עד שהוחלף בשרון שגם הוא לא נלחם בטרור שנה וחצי עד לטבח במלון פארק), פתאום ברק נהיה "אויב השלום" שאולמרט הוא נציגו הבלעדי. (פתאום ביילין !!! נגד הוועידה של אולמרט בגרמניה. דבר שמעיד יותר מכל על יחסי שוויץ וגרמניה... אולמרט עלול לגנוב לביילין את הפרנסה). למען השלום עם סוריה (???) אולמרט רוצה שתושבי אשקלון ואשדוד יואכלו רקטות. (תודה, אנחנו שבעים עוד מהספינים).

בצורה הזו, מנהיגינו הדגול יגדל שפם צ'מברלייני, יסחוב מטריה ופיסת נייר. "בחורינו לא ילחמו על חתיכת אדמה שאיש לא שמע עליה... שדרות. דיברתי עם הר משעל והבטחתי שלום בדורינו. אגב... החמאס יקבל טנקי ליאופרד 1 וטילי הוט, עליהם אנחנו משלמים רק חצי!!! (רה"מ תותח או לא???) הגרמנים ישלמו את החצי השני" .

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

האיבה הבריטית לישראל – זו שאינה על רקע אנטישמי (וישנה שם תופעה מעניינת של איבה שמקורה אינו אנטישמיות) – מקורה הוא בעיקר בחוגי משרד החוץ מימי בריטניה הקולוניאליסטית/קולוניאליסטית wannabe. חוגים בריטיים – עוד מימי סוף מלחמת העולם הראשונה – ראו בתנועה הציונית הפרעה לתכניותיהם במזרח התיכון: גם מבחינה מדינית וגם מפאת מה שהם ראו כחוסר התאמתם ל"פאזל" שרצו להרכיב במזרח התיכון – מתיישבים שחלקם רווי ברעיונות קומוניסטיים (ואסור לשכוח שבשנות ה-20 וה-30 בריטניה הממוסדת הייתה מראשי המזהירים מהקומוניזם שאז היה לה הרבה מה להפסיד מהתפשטותו) ובעיקר כאלה שלא מקבלים את התפקיד הקלאסי של "הנייטיב" ומכאן שהבריטי הקולוניאליסטי אינו יכול "לעבוד אתם".



המתיישבים היהודיים בארץ ישראל "סירבו" לעבוד לפי כללי המשחק הבריטיים. בשלבים מאוחרים יותר של תקופת המנדט (החל מסוף שנות ה-30) רעיונות אנטי אימפריאליסטיים ואנטי בריטיים ברמה כזאת, נפוצו מאוד (החל מקבוצות אנטי בריטיות עד העצם כלח"י, ועד לחוגים מן הצד השני, שאולי לא היו אלימים אולם לא הזדהו על בריטניה ודרכה) ולמעשה במכוון או בדיעבד נתפסו כהתרסה כנגד האימפריאליזם הבריטי, מין אמירה של "אנחנו אולי חלשים ממכם אבל שלא תעיזו לחשוב שאנחנו איזה בן זולו". הפעולות הרועשות של אצ"ל ולח"י הבהירו לבריטים לא רק שאינם רצויים כאן, אלא גם שתרבות האימפריאליזם והקולוניאליזם (שהממסד הבריטי עד לאחרי מלחמת העולם השניה ראה כדרך חיים) לא תוכל להיות מוכלת על יהודי א"י. כמה מפעולות המחתרות, שכוונו בכוונה תחילה כ"מידה כנגד מידה" (הלקאת שופטים וקצינים בריטיים, תליית חיילים בריטיים, שריפת תיבות הדואר, שחרור אסירים מאסיבי בכוח), ההתרסה של אותם "נייטיבס" כנגד הממסד ובמיוחד העובדה שהתנועה הציונית העולמית, בעזרת בני בריתה, הכניסו את בריטניה לפינה בניגוד לרצונה (בשאלת א"י), הותירו אצל הממסד האדמיניסטרטיבי-פוליטי הבריטי תחושה קשה של השפלה.



הבריטים ממילא פינו כמעט את כל המושבות/שטחי כיבוש עד שנות ה-50: מרצונם כמעט תמיד, אולי בא"י הם יצאו עם תחושה כפולה:

• שהיישוב היהודי היה כפוי טובה והשיב להם רעה תחת טובה
• שהם הושפלו בידי האנשים הנ"ל ובמיוחד שבשלב האחרון של ההתרחשויות לא יכלו "לשלוט" במהלך העניינים בפאסון הבריטי הידוע.

האיבה של הממסד הבריטי המשיכה במלא המרץ אל תוך שנות ה-50. היו חוגים רבים שהיו ידידותיים יותר לישראל, אולם הממסד המקצועני/צבאי מעולם לא סלח לישראל. הסלידה הבריטית ממגע פורה עם ישראל בא לידי ביטוי ממשי בתהליכי הבישול של מלחמת קדש. יש לא מעט תיאורים (לאחרונה קראתי את ספרו של מאיר עמית, שם הוא מתאר את הסלידה של הבריטים מהמגע עם הישראלים) אודות כך ועל איך שבפועל היו הצרפתים המתווכים בין השתיים.



להערכתי האיבה המתמשכת והיסודית של משרד החוץ הבריטי והממסד הצבאי, היא ששימרה את גרעין השינאה שלא דעך, לאורך השנים. הגרעין הזה, שמטעמים ברורים חילחל גם לעיתונות ולאקדמיה, מצא לו מצע נוח להתרבות והשתכללות כאשר התחזקו בבריטניה היסודות הערביים/פרו ערביים (וכאן לבריטים תמיד הייתה חולשה, כמעט ילדותית, ל"אחמדים האציליים", וכבר ב 1917 תיארו מן הצד בליגלוג את החולשה הזאת, אלה שלא היו אנגלים וסבלו ממנה לא מעט) החל משנות ה-80. אפילו בימי מרגרט ת'אצר – ידידת ישראל (שביקרה כאן כמה פעמים בשנים האחרונות) ויותר מכך: אוהדת קטנה מאוד של הערבים/איסלאם – לא חל שינוי ממשי בטונים: אפילו לא כאשר בזמנים קרובים מאוד ישראל ובריטניה ניהלו שתיהן מלחמות שנראו כמלחמות ברירה, ושניהם ניהלו פעולות כוחניות כנגד אוייב חלש יותר.



אין מה לעשות: הבריטים עדיין רואים עצמם כמין אימפריה (משהו כמו המצרים של היום: הם יודעים שהם "אקס אימפריה" אבל עדיין מאמינים שזה בגלל ששאר העולם גדל ולא בגלל שהם קטנו...) ובישראלים מין נייטיבס מורדים: משהו כמו הבורים בדרום אפריקה.

.

אחת היצירות המרכזיות של חבורת מונטי פייטון. קומדיה שהולכת על סף האנטישמיות. אומנם מכילה לא מעט הומור עצמי על הבריטים (הרומים) ועל הנצרות שנולדה מתוך אי הבנה אחת גדולה.
אבל בעיקר סוגרת חשבון איתנו, עם היהודים, עם הישראלים, עם המחתרות עם הסרט "מצדה" של ה-BBC, עם ישו כוכב עליון של לוייד וובר ועוד...

הסרט זכה להפגנות קשות עם יציאתו, גם מצד יהודים וגם מצד ארגונים נוצריים דתיים. אבל גדולתו היא בהורדת המסכה של התרבות הבריטית. במסווה של הומור, הבריטים הרגישו חופשיים לומר מה שבאמת מתחשק להם עליינו. מאידך, עצם זה שחבורת מונטי פייטון הקדישו סרט שלם כדי לנגח אותנו...

בכ"ז, צריך לראות את הסרט עם מידה של הומור עצמי בריא, ולזכור שאסור לשפוט את הבריטים כאילו הם יהודים גם הם. הבריטים הם עם זר ומוזר. הם לא משלנו בשום צורה, גם אם בדר"כ הם מנומסים וסבלנים כלפינו.

יחס הבריטים ליהודים וישראל היה תמיד דו-ערכי ומוכתב מאינטרסים. לפני מלחמת העולם הראשונה, היו בריטים שראו בתנועה הציונית בעלת ברית חשובה. עד שאהבה לערבים והפחד מפני הקומוניסטים הבריח אותם. כאשר אלנבי שחרר את א"י, הציונות הפכה אצלם מנכס לנטל.
צ'רצ'יל היה מאוהדי הציונות הבולטים בפרלמנט, אבל גם היה אחראי לנעילת שערי הארץ בשיא השואה.

שונאי ישראל מבין הבריטים הם:
1. פרו-ערביים 2. קומוניסטים וסוציאליסטים 3. פאשיסטים 4. קאתולים קיצוניים (כמו שרי בלייר).

ידידי ישראל הם:
1. פרוטסטנטים, פוריטנים ואבנגליסטים. הם מיעוט בבריטניה אבל כמו הקאתולים הם צוברים השפעה. מרכז כוחם בארה"ב, וזה כוח משמעותי.
2. כל מי שאוהב את ארה"ב, כל מי שקשור בעסקיו עם ארה"ב ועם יהודים מארה"ב. יש לא מעט.
3. כל מי ששונא קאתולים ומוסלמים. (זה כולל הינדים, באהיים, אירים פרוטסטנטים וחלק מהסקינהדס של מונצ'סטר יונייטד).

ככל האיום האיסלמי על המדינה גובר, יותר אנגלים יראו בישראל בעלת ברית. לצערי, כולל מפלגות פאשיסטיות דוגמת ה-BNP.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

(ובטוח שאני לא לבד. הסרט הזה - יחד עם "ספיטינג אימאג'" ו"פוליטיקאי קטן שלי" הוא מהאחראיים הראשיים לכך שאני דובר אנגלית שוטפת טובה ונכונה (יחסית): אלה יצירות ששום תרגום לא יכול להעביר נכון (ובמיוחד כשהמתרגם דובר אנגלית מושלמת אבל לא מבין כלום באנגליה...). אני חייב תודה גדולה מאוד ליצירות אלה - ברצינות!)

אני לא רואה אותו כסרט אנטישמי. אני לא חושב שחבורת מונטי פייתון היו טורחים להפיק יצירה כזאת (שאגב: במקורה הייתה הפקה די "חתרנית" מבחינת הנפשות הפועלות, כולל ג'ורג' האריסון) רק בשביל נגח את ישראל/היהודים. אל תשכח שסיפורי התנ"ך ה"ציוריים" חיים אצל הנוצרים הפרוטסטנטיים הרבה יותר מאשר אצל היהודים (גם בשנות ה-70). אם היית כאן בשנות ה-80, אתה בטוח זוכר את "סופר בוק" ו"הבית המעופף": סדרות המופת המצויירות מערוץ המזרח התיכון. אלה סיפורים שחיים באופן ציורי בראשו של הנוצרי-פרוטסטנטי הרבה יותר מאשר אצל היהודי במחצית השניה של המאה ה-20! נכון שלצורך הסרט נזקקו גם לחיזוקים מיוספוס, אבל בבסיסו הוא מלגלג על יהודה כסיפור מרכזי בתרבות הנוצרית עליה הם גדלו. נכון שהיהודים מוצגים בליגלוג כמורדים קנאיים, מטופשים וחסרי כל הגיון, אבל מראש הם שם כי הם הם התפאורה לסיפור ישו. לדעתי החבורה פשוט לקחה את מסגרת הסיפור והשתוללה עם ההומור שלה על כלפר ופרט: לימודי הלאטינית, הגיחוך שבסוגי דמויות המופת שבבסיס הנצרות (המתבודד לדוגמא), הטימטום של הצבא הממוסד (שמוצג כמין גירסא של הצבא הבריטי) ועוד. דווקא פה לא הייתי מחפש מטמונים.

אגב" מונטי פייתון קרעו את הצורה ללא מעט מוסדות בריטיים, ובמיוחד הצבא הבריטי שעליו הופקו כמה וכמה מערכונים שקטלו אותו ואת דמות הקצין/נגד הבריטי הורידו לקרשים.

בקרב הבריטי "הממוצע" (= זה שיש לו דעות, אבל לא מעסיק את עצמו יותר מדי) אני מכיר בעיקר מין חשש קל מישראל כמדינה. הוא לא מתעניין יותר מדי, אבל יש לו הרגשה שמסוכן כאן, שעלולים לשנוא אותו (יודע משהו על ההיסטוריה המשותפת) ואולי זה מקום של יהודים מאותו סוג של החלק הקאטולי בבלפסט: יזרקו אותו מהפאב אם יהיה לו מבטא כבד מדי. היו לי מקרים שבריטים שחיפשו מידע, מפות או תמונות הקשורות בנושאים בהם אני עוסק, פנו אלי ממש בחשש ונימוס מופרז. כשעזרתי להם - עניין של מה בכך - חלקם היו אסירי תודה לפחות כאילו היו בריטי שנקלע לסאדר סיטי בבגדד וזכה שכמה חמושים מאל קאידה ליוו אותו לבסיס האמריקאי הקרוב, ועוד אמרו לו "שמור על עצמך"...

אכן עופות מוזרים.

.

הקטע בסרט של מונטי פייתון על המחתרות נגד הרומאים (בריטים), זה קטע חזק ביותר על מלחמות היהודים עם דגש ברור על הסזון. מילא אומרים הבריטים, היהודים תוקפים את האימפריה שגדולה מהם פי אלף ושמגוננת עליהם ושופעת עליהם טכנולוגיה מתקדמת (צינורות ביוב מעופרת)... אבל בשיא המלחמה להתפצל ולהכות זה בזה?? זה מעבר לאידיוטי. והם צודקים... הסזון היה פשע.

למונטי פייתון לא חסר הומור עצמי, על כל סמל בריטי מפורסם. האירסטורקטים, השירות, הנימוס, הבירוקרטיה, מערכת החינוך... על ימי הזוהר האימפריאלים המזוייפים שלהם, שעלו להם דם וכסף לחינם.
"היום יום האימפריה! (אומר מנהל ביה"ס ג'ון קליז בטעם החיים), לזכר הבחורים שמסרו נפשם כדי לשמור על סין בריטית!".

אבל בריאן... סוגר חשבון איתנו היהודים והישראלים בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בשנות ה-70 מעט בריטים זכרו את הסזון או שהיה איכפת להם ממנו. הסרט הזה היה צריך למכור ולהקלט, לא להיות להיט בפסטיבל סרטים פוליטיים. זה כמו שהיום ארץ נהדרת יעשו פארודיה על פרשת פרפיומו...

הקטע על הפלגנות היהודית וההתמכרות לדברת ופחות למעשים מקורו בקובץ סיפורי הברית החדשה או "מלחמת היהודים ברומאים". אל תשכח שגם בקרב האינטיליגנציה הבריטית הקומוניסטית היו רווחות התנהגויות כאלה: העדפת הפלגנות על מעשים, אידיאולוגיות מפוצצות שכל כולן הגדרת מי שלא חושב כמוך (אבל מאותו זרם!) כאוייב הגדול וכו' וכו.

כל הקטע באמפיתאתרון עם ההגדרות המגוחכות של "החזית ה**** ה***** לשיחרור יהודה", בניגוד לחזית ה**** ה****** לשיחרור יהודה, נשמעת כמו ליגלוג על מפלגה קומוניסטית או אפילו ארגוני הטרור הערביים דווקא!

בפלסטינה היו רק שני ארגונים: אצ"ל ולח"י ואני לא חושב שהבריטי ידע אם הם נלחמו זה בזה או חשב שהיו תוצאה של פלגנות. ההגנה/הסוכנות היהודית לא נחשבו כארגוני מחתרת או טרור.

.

ההגנה נחשבה כן לאירגון טרור. ראיה: השבת השחורה. אבל לא ברמה של האצ"ל או הלח"י.
הבריטים דווקא כן היו מודעים למלחמות הפנימיות בין היהודים אז, והיום.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

(שהבריטים היו טורחים לעשות פארודיה על תקופת המחתרות בארץ).

.

עוד דוגמא מבריאן. איך אתה אוכל את מערכון הפתיחה, הסקילה של כופר (שהופך למשחק ילדים כלשהו). יש שם עומס יתר של סטיראוטיפים אנטישמים של יהודים (האף, הכסף, האכזריות...). כסוג של בדיחת הפוך על הפוך. "אנחנו צוחקים על אנטישמים באמצעות הפרזה של הסטיראוטיפים עד לאבסורד..." אבל מצד שני.... זהו קטע פרובוקטיבי שלא מובן עד הסוף.

לגבי סדרות בריטיות:
עם ספיטיינג אימג' תמיד הייתה לי קצת בעיה, אני לא מכיר את ההווי הבריטי ברמה הנדרשת כדי להבין את כל הבדיחות.

את "כן אדוני השר" על שתי עונותיה אני מכיר בע"פ. כנ"ל "The New Statesman" שעדיין רלוונטי מתמיד.
יש עוד סדרות בריטיות שני מאוד אוהב, אבל הן לא פוליטיות.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

יש קטע שבו החם של המושחת מקטר עליו ועל איזה חבר פרלמנט (מטעם המחוז של החם, מחוז שבו הוא יו"ר סניף ה"טוריז") דפוק הוא. הוא אומר לו "זו אשמתי, שנים אחורה הציעו לי לקבל את ליאון בריטון (פוליטיקאי שמרני יהודי (ואפילו לא יליד בריטניה) שהיה שר בזמני ת'אצר) כנציג, וסירבתי כי הוא יהודי. עכשיו, אחריך, אני לא אתנגד גם לקבל איזה שחרחר!".

מראה משהו על הלך הרוח (הגזעני עד לרמה נסבלת ויותר מהכל אופורטוניסטי) של הבריטים מהדור הישן. "אני מוכן למות למענם אבל לא לחיות אתם" קוראים לזה.

ולגבי בריאן: תתן לי טיפ כשיפתח שרשור רק על הסרט הזה. בטוח יהיה לי מעניין. אני עדיין לא חושב שהוא סרט אנטישמי. למעשה טובי היוצרים פה לא היו עושים אותו אחרת. אני לא חושב שזה רע שלזרים מותר לצחוק עלינו באותו אופן בו היינו צוחקים על עצמינו. בסופו של יום היהודים של זמנינו הם אחרים לגמרי, הרבה פעמים לא לטוב.

ב"גביע הקדוש" הם קורעים את הבריטיות בערך באותה מידה. אני מניח שלו היה להם עוד זמן, היו מחסלים עוד מיתוסים. אני דווקא די גאה על כך שפעם אחת בהיסטוריה הקולנועית מישהו בחר להקדיש סרט גאוני שלם ל"עם שלנו", ולא רק בולשיט כמו "מינכן" או "עשרת הדיברות".

.

בסופו של דבר אנו מגיעים ביחד לאותה מסקנה לגבי הבריטים. קל יותר לסבול אותם שהם שם ואנחנו פה ויש 4,000 ק"מ בינינו.

הבריטים אנטישמים במידה מסויימת. יש עמים אנטישמים מהם בהרבה באירופה, ואנחנו לא היחידים שהם שונאים.
יש הבדל עצום לגבי מי מספר איזו בדיחה. בדיחה של וודי אלן על יהודים, היא הומור עצמי בריא (עד גבול מסויים). אם גוי היה חוזר על אותה בדיחה בדיוק, היא הייתה אנטישמית.

באותו האופן הבריטים היו נעלבים עד עומקי נשמתם הלאומית אם זר היה צוחק עליהם ועל חשבונם.
המניע, העיתוי וההקשר עושים את כל ההבדל.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

פתאום תראה לא מעט אנגלים ואנגלות, צעירים, מלומדים, מאוד מאוד "לא ישראליים" במנטליות - "פוש" כאלה, ממשפחות מאוד מבוססות במנצ'סטר, שעלו לארץ לבד בשנות ה-20 שלהם. קשה להם מאוד עם העברית (אני חושב שהבריטים מדברים את העברית הגרועה והמצחיקה ביותר שאני מכיר), קשה הרבה יותר עם המנטליות, האגרסיביות ובכלל עם זה שיש סביבם Gutter people שהם יהודים...

בכל זאת הם כאן, ואפילו לא רוצים לחזור למרותצ שבמנצ'סטר מזכירה של עו"ד מרוויחה 1600 פאונד נקי ביד.

המשותף כמעט לכולם הוא שהם רצו להיות יהודים: לא רצו להתבולל מצד אחד ומצד שני לא רצו להיות כלואים בקהילה על בתי הספר הפרטיים שלה. להיות יהודי שרוצה להיו תיהודי הפך להיות מאוד קשה באנגליה. אני מאמין להם.

.